יום שבת, 9 במאי 2015

מחניים או הנערים מרחוב פאל

 רשימה מאת שרה ק. שורץ
הוצאת יזרעאל 1957. איור העטיפה: בינה גבירץ
הוצאת יזרעאל 1940


The Paul Street Boys
הנערים מרחוב פאל
קבלתי ערמה של ספרי ילדים ונוער; ביניהם היה גם הספר הנערים מרחוב פאל. חשבתי שזו הזדמנות להשלים חסר בקריאת הנעורים שלי ואולי גם "בגאוותי הפגועה" – תעלומה היא לי כיצד לא קראתי את הספר הזה בילדותי. גם הבלוג היווה מוטיבציה כמובן.
לקחתי את הספר למִטה ולא הנחתי אותו מידי עד שגמרתי את המלה האחרונה ומדובר בקריאה לא קצרה במיוחד (בפעם הבאה בנסיבות דומות אתזמן). במהלך הקריאה התנסיתי במגוון רגשות, היו רגעים מותחים, היו רגעים מצחיקים וגם עצובים.
פרנץ מולנר כתב את הספר בשנת 1906. קראתי את התרגום מהונגרית שנעשה בידי מרדכי ברקאי בספר שיצא לאור בשנת 1984 (זמורה ביתן, מרגנית – ספרי מופת לילדים ונוער). הספר יצא לאור בעברית כבר בשנת 1940 ושוב בשנת 1957. בשתי הפעמים בהוצאת יזרעאל. 
עיצוב העטיפה: דני קרמן

הספר, הנערים מרחוב פאל, שנקרא גם מחניים, הוא על אודות שתי קבוצות נערים, אלו מרחוב פאל ואלו מהגן הבוטני הנקראים "אדומי הכותונת", אשר נלחמות על האחזקה במגרש פנוי נדיר אחד ברובע מגורים צפוף ולא מפואר בבודפשט – הַגְּרוּנְד(מלה גרמנית למגרש). הפְּנִיוּת שלו מספקת מרחב לשחק בו. אך למגרש יתרון נוסף, בעיני הנערים, הוא נמצא ליד מנסרת עצים. ערמות העצים ושאר הדברים הקשורים במנסרה יוצרים תפאורה הולמת למשחקי דמיון עשירים. המגרש הוא מקום משחקם של הילדים מרחוב פאל, הוא "שייך" להם, אך החבורה השנייה מחליטה שגם היא זקוקה למגרש ריק והמגרש הזה בדיוק מתאים לה. הם נערכים לקחת אותו. מלכתחילה הסיטואציה היא כזו שיש טובים ורעים, כי הנערים מרחוב פאל עסקו בשלהם כל עוד הניחו להם. יתרה מזו חלק מחבורת הנערים אשר מִן הגן הבוטני מוצגת כבריונים הגוזלים גולות מילדים קטנים מהם (עמוד 14).  אבל, בהמשך המחבר מערפל קמעה את הדיכוטומיה הזו ומסתבר שגם אדומי הכותונת נענים לציוויים של הגינות ואבירות, וביחוד המנהיג שלהם.
ההגנה על הגרונד הופכת בעיני הנערים מרחוב פאל למבצע צבאי להגנה על פיסת מולדת, הכולל הכנות, תכניות קרב מפורטות, משמעת צבאית ומעשה הקרבה, דהיינו קורטוב של לאומיות נִזְרָה לחומרי הסיפור.  
שלוש נשים מוזכרות בספר; אחותו של אחד מן הנערים מרחוב פאל אשר כל מה שאנו יודעים עליה הוא שרקמה את הדגל והכובעים של הנערים. משרתת שהגיעה לגרונד בשליחות אחד הנערים וכאשר היא מתמהמהת לעזוב היא משולחת בנזיפה. היחידה המקבלת מקום בספר היא אמו של אחד הגיבורים, ארנו נמצ'ק הטוראי היחיד בקֶרֶב הנערים, שכולם קצינים, מרחוב פאל. לאור זאת אני תוהה כיצד נערות בתקופתנו אשר קוראות את הספר חשות לגביו.
מסירת המכתב. מתוך מהדורת 1984

נמצ'ק, אנטי גיבור שהופך לגיבור האמיתי של הספר אך משלם על כך בחייו. בתחילה חשבתי שמדובר בדרמטיזציית יתר, אולם אז נזכרתי שבשנת 1906, המועד בו הספר נכתב, טרם הומצאה האנטיביוטיקה ומוות בעקבות מחלה זיהומית היה עניין שכיח. מולנר מנצל את גסיסתו של הילד לתיאור חוסר רגישות חברתית. משפחתו של נמצ'ק, כמו רוב הילדים מרחוב פאל, היא משפחה ממעמד סוציואקונומי נמוך. אביו של נמצ'ק הוא חייט המתפרנס בקושי. לאחר שהרופא מבשר למשפחה שהילד, בנם היחיד, לא יוציא את יומו מגיע מר צ'טקני, פקיד בכיר בעירייה למדוד חליפה שהזמין (עמודים 150-2) והאב שזקוק לכסף נואשות עורך את המדידה בלית ברירה. הפקיד יודע שהילד גוסס וכך מסתיימת פגישת המדידה:
"זה דבר מצער, וצר לי, אבל כמו שאמרתי לך, אני זקוק לחליפה באפן דחוף מאד. אז תצטרך לגשת לעבודה מיד."
החיט נאנח
"כן. אני אגש."
"אז להתראות." אמר מר צ'טנקי ויצא שמח וטוב-לב. מעם הדלת קרא עוד פעם: גש, בבקשה, מיד לעבודה". (עמוד 152)


נמצ'ק גוסס; לידו הוריו וחברו הטוב בוקא (מתוך מהדורת 1984)

הערה לסיום: גֶ'רג דְרָגומָן נולד ברומניה בשנת 1973 ובגיל 15 עבר עם הוריו להונגריה. הוא כתב את המלך הלבן בשנת 2005 [תרגם מהונגרית אבי דקל, מודן 2009]. הפרק "מלחמה" שבספרו נקרא כמחווה (אלימה) לספרו של מולנר. הנה דגימה:
עמוד מתוך הפרק מלחמה בספר "המלך הלבן "


"מחניים" מתוך מהדורת 1957/1965; מקור

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה