יום שבת, 24 בנובמבר 2012

מעבר דירה

Fritzie Goes Home/ Kate Emery Pogue
Illustration by Sally Augustiny
 Little Golden Book (1974)

ביום חמישי השני של חודש נובמבר (לפני עמוד ענן) הזדמנתי אחה"צ למרכז ירושלים. החום ששרר באותו שבוע שכך ואנשים החלו להתעטף. הייתה לי שעה קלה להעביר וגיליתי את שוק הפשפשים של יום חמישי במדרחוב המחבר את הרחובות עליאש והמלך ג'ורג', ובו מצאתי דוכן של ספרים משומשים. חיטטתי בין הספרים כדי למצוא ספרי ילדים (המוכר היה בחור חביב שלא כעס שהזזתי את ספריו) תוך שאני נהנית ממזג האוויר ומן הדמויות ובסופו של דבר אף רכשתי 4 ספרים בארבעים שקל, שלושה בעברית ואחד באנגלית, בכריכה רכה, מן הסדרה של Golden books, פריצי חוזר הביתה.
פריצי הוא כלבה של משפחה שבה זוג הורים בן ובת. פריצי אוהב את הבית האדום בו הוא גר, שבו חדר מגורים מואר, חצר למשחקים ושטיח לשינה בחדר הכניסה. אבל המשפחה עוברת דירה לבית צהוב בפאתי העיר. מעבר הדירה מהווה זעזוע בשלוות חייו של פריצי וכבר ביום המעבר הוא בורח. הוא מנצל את פתיחת הדלת על ידי המעבירים ונמלט מהבית. פריצי רץ כל הדרך שעשה קודם לכן במכונית, בדרכים בין עירוניות עמוסות בחזרה אל הבית הישן, כדי לגלות שזה לא הבית שזכר. הבית ריק מריהוט ומבני אדם ואז "לפתע" יותר מאשר הוא רצה את הבית האדום הוא רצה את המשפחה שלו. פריצי לא חושב הרבה ויוצא בדרך חזרה, למרות שכבר קודם כפותיו דאבו ממדרכות הבטון המחוספסות. מה שלקח ללאסי-חוזרת-הביתה חודשים, פריצי עושה בלילה אחד ובבוקר הוא שב ומתייצב בפתח הבית הצהוב. שמחתם של בני המשפחה הייתה רבה וכך גם אושרו של פריצי, המבטא זאת על ידי כשכוש זנב נמרץ ובטיפוס נלהב בגרם המדרגות הלוך ושוב למרות כפותיו הדואבות.
הספר הקצר נוגע, באמצעות פריצי, בשאלה מהו בית, האם זהו מבנה במקום מוכר או המקום בו נמצאים האנשים שאתה אוהב והם אוהבים אותך ואשר ממלאים לך את קערות המים והאוכל. פריצי הוא גיבור מתאים למשימה משום שבתור כלב יש לו החירות לבדוק. הוא לא כבול לנורמות, הוא יכול לברוח (אם כי לעיתים גם ילדים בורחים בספרים) ויש לו היכולת הפיזית (לכאורה) לעשות את המבצע ובעיקר, החלטותיו נטולות לבטים, רגשות אשם וחרטות. אז גם אם יהיה קשה בבית הספר החדש בהתחלה, זכרו ילדים, שתמיד יש הבית האוהב לחזור אליו.
עלילת הסיפור נדחסת ליממה אחת אינטנסיבית, בה מתרחש מעבר הדירה, ובה פריצי בורח, מוצא שהבית הישן ללא המשפחה איננו בית וחוזר, דבר המאפשר לבחון זה מול זה בקלות את שתי האפשרויות שפריצי בחן ללא הסחות דעת מיותרות. פרק הזמן הדחוס מאפשר לשמור את פריצי מכל מיני מרעין בישין שעלולים לקרוא לכלב בדרכים סואנות. אמנם מוזכרים החושך והקור שבדרך והכאבים בכפותיו, אך שערה לא נופלת מפרוותו בניגוד ללאסי שחוזרת במצב כה רע שלא ניתן להכירה. אם משהו היה קורה לפריצי בדרך, הרי שהסיפור היה נע למקום אחר.
ספר חמוד, הפגישה מחדש של הכלב עם המשפחה עושה את שלה וגם האיורים מאוד הבעתיים. לעומת זאת המהימנות שלו לוקה מעט בחסר. התופעה של כלבים וחתולים החוזרים לביתם מוכרת ומתועדת, אך לעשות "אחורה פנה" ולחזור לבית בו שהו שעות אחדות זה כבר סיפור אחר.
כריכת הספר מאת Kate Emery Pogue


Fritzie Goes Home/Kate Emery Pogue
Illustration by Sally Augustiny

פריצי חוזר הביתה, איור: סלי אוגוסטיני

פריצי חוזר הביתה, איור: סלי אוגוסטיני

Illustration by Sally Augustiny
פריצי חוזר הביתה, איור: סלי אוגוסטיני

Illustration by Sally Augustiny
 התמונות אשר הכיתוב תחתן כתוב באנגלית לקוחות מכאן.
עוד ספר על חית מחמד שנמלטת מן הבית בעקבות מעבר דירה הוא ספרו של אורי אורלב, סיאמינה והחתולים של ימין משה, כאן בבלוג הזה.



יום שישי, 23 בנובמבר 2012

הגשם, יעקב פיכמן

כתב יעקב פיכמן, איור יפים חיגר
"הנוף היה לי כל ימיי גרעינו של עולם ויסודו של עולם." - יעקב פיכמן, במבוא לספרו ימי שמש.
כריכת הספר בעיצוב יפים חיגר
השיר "הגשם" לקוח מתוך הספר עֲרָבָה, שירי-ילדים מאת יעקב פיכמן. הוצאת "אמנות", פרנקפורט דמיין (מוסקבה-אודסה), 1922.
האיורים מאת אפטר, חיגר, קרבצוב ומוצלמכר ("חבורת ציירים"), הכריכה בעיצוב יפים חיגר. 83 עמ', 25X22 ס"מ.

כל המאיירים שנמנו על "חבורת ציירים", אפטר, חיגר, קרבצוב ומוצלמכר, אשר איירו בין השאר את ערבה של יעקב פיכמן, היו חניכי בית הספר לאמנויות של אודסה בשנים 1915-8 ואמונים על אסכולה אחת. על פי אילה גורדון [1]
כולם היו במידה מסוימת תלמידיו של איוון יקילביץ בילבין (1876 - 1942), גדול המאיירים הרוסים (עמודים 102-3).
יפים חיגר (חיים) (1899 - 1955) עיצב את כריכת הספר ערבה וכן כמה מן השירים בו. בספר הזה חלק מן האיורים חתומים על ידי אנשי החבורה, בניגוד לאנונימיות שלקחו על עצמם בשאר הספרים. גורדון מציינת (ע' 107) כי איוריו של יפים חיגר מצטיינים באווריריות ובקלילות יותר מאשר איוריו של יעקב אפטר, מנהיג הקבוצה, למשל, וגם האיור הדקורטיבי שלו פתוח וקליל.
מכל מקום נראה כי הספר אויר בסגנון אר-נובו, שכן ברבים מן האיורים מופיעים אלמנטים קישוטיים וסלסולים, אשר אינם מופיעים בספרים אחרים שאוירו ע"י בני הקבוצה (בצבע).


[1] גורדון, אילה (2005), איורים עבריים, הספר העברי המאויר לילדים, העידן הבינלאומי 1900-1925, הוצאת מוזיאון נחום גוטמן.



יום שבת, 3 בנובמבר 2012

ארמון החול

איור של איזה הרשקוביץ לשיר שלולית של ספורטה בספר ארמון החול
 
הגשם פסק, השמיים מתבהרים האוויר נקי וצח ורק השלוליות שנותרו ורטיבות האדמה והעלווה מעידות על הסופה שחלפה. מה יותר משמח מאשר לנעול מגפי גומי על גרביים חמות ולהיכנס לשלוליות. אבל בשלולית משתקפים השמיים והעננים והשלולית נראית עמוקה כל כך, ולכן אגשש פנימה עד שאוודא שאינני נשאב לתהום, לכן "אטבול בה ערדליים אדרוך ברך, אצעד בתוך שמיים". האיור של איזה הרשקוביץ איננו קולט את עדינותו של השיר שלולית (עמוד 129). האיור אומר, ילד ושלולית, משמע שובבות ומים ניתזים, בעוד שהשיר מגלה חוויה הרבה יותר מורכבת. [בגדי הקיץ שהילד לובש נראים גם כן כאינם שייכים].


מזה כחודש אני מתכננת לכתוב על הספר ארמון החול: שירים וסיפורים אשר יצא לאור לא מזמן והשיר למעלה לקוח ממנו. חוה כץ רכזה בספר את כל כתביו של אביה, רפאל ספורטה (1913-1983) כשהם מלווים באיורים המקוריים שעטרו אותם בעת הופעתם הראשונה. בתחילה ניתן היה לרכוש את הספר מן העורכת ובחנויות פרטיות מסוימות; עכשיו מסתבר שגם רשתות הספרים מציעות אותו.
כריכת הספר ארמון החול

בספר שבעה פרקים כולל פרק המוקדש לברכות והקדשות שכתב ספורטה לילדיו, נכדיו ולאחרים לאורך חייו (פרק שישי) ופרק המוקדש לשירת מבוגרים (פרק אחרון). האיורים המובאים בספר הם של נחום גוטמן, הנריק הכטקופף, איזה הרשקוביץ, תרצה טנאי ותרצה שחר ואחדים הם של ספורטה עצמו. על שערי הפרקים מופיעים ציורים של פעוטות בני המשפחה. אין ספק שבספר הושקעה עבודה רבה ביותר (של איסוף ושל מיון לפי נושאים ומאיירים) אך התוצאה כה גדושה עד כי בימים הראשונים לעיון בספר לא הצלחתי למצוא את ידי ורגליי בו דבר שגרם לי לקוצר רוח. אבל אט אט התחלתי למצוא בו אוצרות נשכחים וגם חדשים.

במסגרת האוצרות הישנים מצאתי את זרת זרת לשלום (עמוד 14), אור ותכלת על ראשי (עמוד 118. שאף הולחן, כמו שירים נוספים של ספורטה), ואת המעיל שלי נפוח (עמוד 139 ראו תמונה). האחרון היה חביב במיוחד במשפחתנו ובכל עת שבגדנו התבדרו ברוח אחד מבני המשפחה היה נזכר לדקלם את השיר והשאר היו מצטרפים בחדווה.

תגליות חדשות: אח קטן (2) (עמוד  ראו 24-5  ראו תמונה), תיאור שירי מדויק של פעוט בן כשבעה חודשים. או עוגות של חול, בארבע שורות נלכדת חווית ילדות, לפחות של פעם. גם השיר העדין העפיפון מצא חן בעיני. אין ספק לספורטה הייתה עין בוחנת לילדים (כמו גם לטבע).

הערה אחת לסיום. כדאי היה לציין ליד שירים או סיפורים שאינם מקוריים, למשל זהבה ושלושת הדובים או מיליון חתולים, כי מדובר בעיבודים. בפתיח הקצר לספר מוזכר באופן כללי כי בספר מופיעים עיבודים, אולם אין בכך די, במיוחד עבור ילדים שיקראו את הספר.
איור של נחום גוטמן לשיר של רפאל ספורטה. מופיע בארמון החול

 

איור של נחום גוטמן לשיר מן הבוקר עד הערב של רפאל ספורטה