יום שבת, 29 ביוני 2013

הנמלה והחרגול בשדרות ממילא בירושלים

Printed by E. Walker for Thomas Bewick 1818

המשל "הנמלה והחרגול" (The Ant and the Grasshopper) מוכר במספר שמות, "הנמלה והצרצר" "הנמלה החרוצה".
 בפוסט הזה אראה מספר פרשניות אמנותיות של המשל. למעלה מוצג איור מתחילת המאה ה- 19. בטרם אראה עוד שתי פרשנויות הנה תרגום של ראובן וימר למשל:
הַצִּרְצָרִית וְהַנְּמָלָה
כָּל הַקַּיִץ, הַצִּרְצָרִית
זִמְרְרָה בְּקוֹל.
עִם בּוֹא הָרוּחַ הַצְּפוֹנִית
נוֹתְרָה בְּחֹסֶר-כָּל,
בְּלִי פֵּרוּר אֶחָד עָלוּב
שֶׁל תּוֹלַעַת אוֹ שֶׁל זְבוּב.
אֶל הַנְּמָלָה הַשְּׁכֵנָה
נִזְעֲקָה בְּרַעֲבוֹנָהּ:
– תְּנִי גַּרְגְּרִים בְּהַקָּפָה...
בָּאָבִיב, בְּתֹם תְּקוּפָה,
אֲשַׁלֵּם כָּל הַקֻּפָּה –
כָּל גַּרְגִּיר עַד לַקָּצִיר,
גַּם הַקֶּרֶן גַּם רִבִּית!
נִשְׁבְּעָה הַצִּרְצָרִית.
הַנְּמָלָה אֵינָהּ בֵּין הַמַּלְווֹת,
זוֹ לָהּ הַפְּחוּתָה בַּמִּגְרָעוֹת...
– וּמֶה עָשִׂית בִּימוֹת הַחֹם?
אֶת הַלּוֹוָה תִּשְׁאַל בְּתֹם.

– בִּרְשׁוּתֵךְ, לְכָל פּוֹעֵל יוֹמָם וָלֵיל
הִנְעַמְתִּי בְּשִׁירֵי הַלֵּל.
– אָכֵן זִמַּרְתְּ? אֶבֶן מֵהַלֵּב יָרְדָה לִי!
נוּ טוֹב, עַכְשָׁו – בּוֹאִי תִּרְקְדִי לִי!
 והנה גרסת דיסני למשל:
שימו לב למילים. מישל אלמודאי
בימים אלו מוצגת תערוכת חוצות בשדרות ממילא בירושלים ובין השאר מופיעה בה פרשנות תלת מימדית לנמלה החרוצה מאת מישל אלמודאי:
הנמלה החרוצה; מישל אלמודאי



יום חמישי, 27 ביוני 2013

את זה!


כריכה קדמית; ספר קרטון
כתבה: נירה הראל

אייר: יוסי אבולעפיה

הקיבוץ המאוחד 1997/2010

בין המלמולים הרכים הראשונים של עוללים בישראל מתגלגלות ההברות אַ – בַּ – אַ – בַּ – א  וְ-  אֶ-זֶ' – אֶ-זֶ' . ההורים שמחים לשמע צלילים מוכרים העולים מבין המלמולים והגרגורים ומגיבים. במקביל לומדת הפעוטה גם מחוות תקשורתיות למשל להניע בראשה באי הסכמה. בהתחלה המחווה הזו גורמת לכולם אושר וחיוכים: "תעשי לא" והיא מניעה ראשה מצד לצד ועיניה בורקות והוריה מחבקים ומנשקים אותה. אבל אט אט היא לומדת את כוחה של תנועת אי ההסכמה, תנועת הלא. במקביל היא מצביעה. כל דבר יכול להיות מעניין עבור הדיירת החדשה בעולם ואת מנסה להגיב על פי כיוון ההצבעה שלפעמים מלווה במלמול רך ואומרת: "כן, נכון, מישהו השאיר קופסת קרטון באמצע הדרך, אבל אנחנו נעקוף אותה בקלות" או "מה ראית חמודה שלי? חרגול?" עם הזמן תנועת ההצבעה נעשית יותר בטוחה בעצמה והדברים מתחברים זה לזה: הקטנה מצביעה, אחד ההורים נוטל חפץ שהיה בכיוון ההצבעה ושואל "זה?" הקטנה מסמנת בראשה "לא" ומוסיפה להצביע באותו כיוון. עוברים לחפץ הבא ושואלים "את זה?", בדרך כלל מדובר באותו משהו שלא בדיוק מיועד לידיים החקרניות של בני שנה.

הספר של הראל ואבולעפיה עוסק בניסיון של הורה להבין מה בנו רוצה. בספר הילד כבר יודע לומר "את זה", אבל בזה מסתיים אוצר המילים שלו. כיצד יבין אביו מה מכל הזה רוצה הילד?

כרגיל איוריו של יוסי אבולעפיה משווים לווית חן לספר ומשדרגים אותו. האיור החביב עלי ביותר מלווה את הכיתוב:

"ויש לי עוד רעיון נחמד:
אולי נשחק בענק וגמד?"

זהו איור עם קריצה ורואים בו את האב על ארבע כשעל ראשו שקית של חטיף שגזר בעמוד הקודם ועל ידיו הוא נועל נעלי בית (כמו של פעם). הפעוט הנדהם חדל לרגע מבקשותיו ובכיו ומציץ מעבר לכתפו השמאלית אלינו הקוראים. אולי זהו מבט של מבוכה או אולי זה מבט של קשירת קשר כאילו הוא שואל אם גם אנחנו רואים מה שהוא רואה והאם איננו חושבים שיש גבול לכל תעלול...

 
אבא עצוב, מושיט ידים ולוקח את נועם אחת ושתים
 
ובסוף אפילו עושה התעמלות...ממש בקלות