יום שישי, 25 בינואר 2013

ט"ו בשבט

 
 
חמישה עשר יום בכל שנה מחכה שבט לבוא האביב


מרדכי אמיתי כתב מחזה בשם אגדת ירחי השנה, אשר התפרסם יחד עם סיפורים נוספים בספר הבקבוק הכחול ויצא לאור בסדרת אנקורים של ספרית פועלים, הקיבוץ הארצי בשנת 1951. הספר אוייר ע"י שרגא וייל [יליד צכוסלובקיה אשר למד אמנות בפראג ובאקדמיה לאמנות בפריז. בישראל היה חבר בקיבוץ העוגן ועבד כמעצב בהוצאת ספריית פועלים ואייר גם במשמר לילדים].
בהמשך חיבר יזהר ירון מוזיקה למחזה ונוצרה אופרה לילדים.



כריכה קדמית, איור שרגא וייל

 
נייר בטנה, איור שרגא וייל

כריכה אחורית, איור שרגא וייל
אגדת ירחי השנה היא מיתולוגיה חילונית מן הבחינה שהיא מכילה "הסבר" חילוני למחזור העונות, החודשים והחגים. החודשים מיוצגים על ידי דמויות ספק בני אדם ספק אלים הנחנים באי אלו כוחות טבע: כסלו  מוריד גשם, שבט מפריח שקדיות (למעלה), סיון מביא שרב. אפילו רמז לבכחוס אל היין מופיע במחזה, כאשר אמיתי בוחר לשכר את תמוז ונתק את מקור שמו מאלי מסופוטמיה. חלקם חרוצים, חלקם קצת פחות, חלקם טובי מזג, חלקם פחות. ירחי השנה הם כולם אחים ולכן יש חיבה לצד קנאה ויצרים כבושים והכל במידה כי הסיפור נועד לילדים.
החגים המוזכרים מקבלים פירוש או חקלאי או קשור לטבע או שניהם. למשל, יום העצמאות לא מוזכר, אולי משום שלא צריך לחלן אותו ומשום שקשה לתת לו הסבר ברוח המוזכרת. בתשרי מוזכר סוכות, אך לא ראש השנה או יום כיפור; על כסלו נאמר שיש לו חג מבלי לציין את שם החג [אני יש לי חג משלי - ענה כסלו (עמוד 47)]. על שבט נאמר כך (בתמונה הראשונה בפוסט): חמישה עשר יום בכל שנה מחכה שבט לבוא האביב." חמישה עשר הם כמובן ט"ו. במקרה של שבט הרמז ברור יותר, כאילו נאמר ט"ו ימים בכל שנה מחכה שבט לבוא האביב".  אדר זוכה בחג המסכות ובחיות שמתחפשות, ניסן בקציר ובחג העמר, אִיָר בגז בדיר, סיון בחג הביכורים, תמוז בחג הבציר, אב באבטיחים ובתירס ואלול בסיכום.

מרדכי אמיתי ידוע כמי שהקדיש שנים רבות מחייו לנסיון לחדש את ההגדה המסורתית של פסח וניסה לתת לה צביון חילוני חלוצי. אגדת ירחי השנה נושאת אופי דומה. 

על ספר משותף נוסף של מרדכי אמיתי ושרגא וייל, אצלנו, ראו כאן.

יום חמישי, 10 בינואר 2013

שלללג!


מדוע יורד שלג?


כי אימא הולֶה מסדרת את מיטתה...ומנערת את מצעיה







סופת העשור והשלג היורד על ירושלים הם עיתוי מצוין ליהנות מציורי הכסתות התפוחות של אימא הולֶה.

אימא הולה או פראו הולה ( Frau Holle, Frau Holda, Frau Holle, Winter Goddess, White Lady, Mother Yule, Hulde) היא אחת הדמויות האגדיות הוותיקות ביותר בתרבות הגרמנית. מקורה באלת החורף מן התקופה הטרום נוצרית אשר נשמרה בפולקלור ואף הגיעה לסיפורי האחים גרים. על אלת החורף והפֶּלֶךְ אפשר למצוא חומר רב בפרויקט פראו הולה.


מצאתי את הסיפור אימא הולה בספר שתורגם לעברית בשנת 1987 ע"י הוצאת ענבל בעריכת עטרה אופק. שם המאייר איננו מוזכר, אולם מדובר באוטו קובל (Otto Kubbel). אצל האחים גרים יש בסיפור על אימא הולה גם נערה שאמה החורגת אלצה אותה לקפוץ לבאר לחפש את הפלך שנפל לתוכה. הנערה שקפצה לבאר מגיעה בדרך פלאים אל אימא הולה ומסייעת לה בניעור המצעים, הנה:

והנה איור של קרל פישר, Karl Fischer, משנת 1956,לסיפור:
המקור לתמונה

 ושל אן אנדרסון [Anne Anderson (1874-1930)]:
המקור לתמונה
גרסת הספר בגרמנית משנת 2008 מאויירת בידי Fritz Baumgarten (מאתר Amazon):



 הסיפור על אמא הולה ממויין בסיווג ארנה-תומפסון כמספר 480 - מסיפורי המעשיות העוסקים בנערה החביבה והנערה הבלתי חביבה.