יום ראשון, 26 בפברואר 2012

דרקון – אין דבר כזה

כתב ואייר גֶ'ק קֶנְט
תרגם מאנגלית אברהם יבין

הוצאת עם עובד/הדפסה 24 (2010)


"בילי ביקסבי היה ממש מופתע כאשר התעורר בבוקר ומצא בחדרו דרקון.

הדרקון היה דרקון קטן- לא יותר גדול מחתלתול. כשבילי ליטף לו את הראש, כשכש הדרקון בזנבו מרוב שמחה."

מה קורה כשמישהו איננו מקבל תשומת לב, אפילו אם הוא דרקון קטנטן, בגודל חתלתול?


ומה קורה אם מתעלמים מבעיה קטנה? – היא בדרך כלל לא נעלמת מעצמה, להפך היא תופחת ותופחת ותופחת.....


שתי השאלות בצרוף הורה עם עודף רציונליות מכוונים את הסיפור החביב והלכאורה תמים, בעל ההתרחשויות המהירות שישמח את הטף (ואף הספיק לשמח אותו לפי מספר ההדפסות בעברית ובשפת המקור, באנגלית) ויספק הזדמנות להעלות שאלות חשובות על דרכים לבקש תשומת לב.
ספר על כמיהה בהכרה ובתשומת לב ובאי נכונות לקבל התעלמות. כאשר "זוכים" בהתעלמות במקום בתשומת לב גם הבית נעשה בלתי יציב ונע ממקומו.


גֶ'ק קֶנְט (1920 – 1985), כתב ואייר 40 ספרי ילדים ואייר עוד 22 ספרים של סופרים אחרים. הספר הנוכחי,  There's No Such Thing as a Dragon, יצא לאור ב- 1976. קנט התפרסם כיוצרה של רצועת הקומיקס King Aroo שהתפרסמה בין השנים 1950-65.
בתמונות הבאות: כריכות של שלושה מספריו של ג'ק קנט ודוגמא מרצועת הקומיקס King Aroo.






יום שישי, 24 בפברואר 2012

נונה קוראת מחשבות



כתבה: אורית גידלי
איורים: איה גורדון נוי
כנרת זמורה ביתן 2011


" כשנונה חזרה מהגן, היא ספרה שילד אחד אמר לה:

יש לך רגל של פלמינגו

ואפילו שהיא לא בדיוק ידעה מה זה פלמינגו, היא נעלבה.

                                                                               מאוד."



את הדברים האלו ספרה נונה לאמהּ. זו נותנת לנונה "מכשיר קסמים" המאפשר לה לקרוא את מחשבותיהם של אנשים וילדים כאשר הם אומרים כל מיני דברים.

נונה חוזרת לגן ומסתכלת דרך המכשיר על הילד המעליב, זה שאמר " יש לך רגל של פלמינגו" ורואה שהוא התכוון לאמר "כשאת בסביבה הכל נראה ורוד" וגם "איזה חכם אני שאני יודע להגיד פלמינגו". נונה מסתכלת על ילדים נוספים שאומרים דברים "לא נחמדים" ומגיעה למסקנה ש"בדרך מהבטן (בטן?) לפה, מילים טובות מתהפכות אצלם לרעות" ולכן "לא כדאי להעלב מהם"; אבל גם לא כדאי לשתוק...ולכן היא מזמינה את הילד המעליב אליה הביתה ובלבד שלא יגיד מילים מעליבות.

בהמשך אנו למדים שהאב אומר בדיוק מה שהוא חושב ובנוסף יש סיום חביב במיוחד.

עיצוב העמודים מאוד מושך את הלב, גוון העמודים נעים ומחביא הגדרות מילוניות של מילים כמו מחשבה, מלה, כונה, אהבה. האיורים החביבים משלבים את הטקסט בתוכם באופן הרמוני והמחשבות הטובות שאינן מצליחות להאמר אך כן להראות על ידי נונה מרחפות בבועות סבון או אוויר שקופות לעומת הדברים המעליבים שנרשמים בצורה בוטה. קומיקס לטף במובן הנהדר.

וחבל, חבל שאיורים טובים ועיצוב טוב מלווים ספר לא טוב, משום שהם גורמים לרצות בספר. המסר של הספר מגונן יתר על המידה: כל המעליבים לא יודעים לבטא את עצמם ובעצם הם מתכוונים לטוב. יתרה מזאת, הספר מעביר תחושה של סדר וחוקיות (ההכללה שזה עתה נוסחה) בעוד שהסתכלות על ההיסטוריה האנושית לא תומכת בשתי התזות האלו.

מעולם לא ממש חבבתי את אגדות האחים גרים (כילדה וכבוגרת), למרות ששמעתי שיש הסבורים שטוב לספר לילדים אגדות אלו משום שהן מאפשרות פורקן לפחדים (כך שמעתי את מאיר שלו טוען בהרצאה משותפת עם יוסי אבולעפיה ביריד הספרים הלאומי האחרון בירושלים). אולם בין כיפה אדומה והזאב והצייד והמסרים המיניים החבויים והגלויים או האם החורגת של שלגיה לבין תיאור העולם כמסודר ומלא כוונות טובות שרק לא תמיד מתממשות, הפער עצום ומיותר.



סיאמינה והחתולים של ימין משה


כתב: אורי אורלב, תחריטים: דודו גרשטיין, הוצאת עם עובד  1979

תאור: כריכה קשה, עמודים לא ממוספרים, מנוקד, כריכה פנימית (forsatz פורזץ) מאויירת.

סיאמינה החתולה עוברת דירה עם משפחת אלוני מתל אביב לירושלים ביום חורף מושלג. היא נמלטת מהבית הזר עבורה ומגיעה אל קהילת החתולים של ימין משה. בינה ובין פליט אחר, כלב קטן, בשם סמרטוטי, שברח מבית מחסה, נרקם קשר המסייע לשניהם לשרוד בג'ונגל האורבני ההיררכי. בסופו של הסיפור מגיעים השניים לבית משפחת אלוני.

דומה שהסיפור מבוסס, אם לא על מקרה אמתי, אזי על הכרות קרובה של אורלב עם חתולי ימין משה בתקופה בה הספר נכתב. אורלב מתאר את הגומחה של חתולי הרחוב בכרך, השקופה עבור רבים מבני האדם ברגישות אך ללא צעקנות או הטפה.
תחריט של דודו גרשטיין המלווה את הספר סיאמינה והחתולים של ימין משה מאת אורלב

התחריטים של דודו גרשטיין מלווים את הספר ולוכדים את מחוות החתולים. הגוונים ובני הגוונים החומים משווים אווירה העונה לסגנון של המחבר. התחריט המלווה את הפרק הראשון, בו סיאמינה פוסעת אבודה על השלג ומטביעה בו את טביעות כף הרגל הראשונות, כשהשמיים כבדים מלמעלה והקרקע  חגיגית בלבנה מלמטה, מתאר היטב את ירושלים הנרגעת תחת מעטה שלג לאחר סערה.
אורי אורלב, המחבר, כתב ספרי ילדים  ונוער רבים, ביניהם סבתא סורגת, משגעת פילים, האי ברחוב הציפורים, ואף תרגם מפולנית. אורלב הוא הישראלי היחיד עד כה שזכה בפרס אנדרסן, ככל הידוע לי.
דוד גרשטיין, המאייר, נולד בירושלים ב- 1944 וגדל ברמת גן.  יש לו אח  תאום, יוני , ושניהם היו הציירים של הכיתה. למד בבצלאל והשתלם בפריס ב- Ecole des Beaux Art בשנים 1966-68 ואחר כך בניו-יורק ובלונדון. כאשר חזר לארץ, פנה אליו אורי אורלב כדי שיאייר את 'סיאמינה'. זה היה הספר הראשון או השני שגרשטיין אייר. בסך הכל אייר גרשטיין כ- 12 ספרי ילדים, ביניהם את 'צועקים בשקט' 1986, 'בלגן בחדר' 1980, ו-'בקיץ זה יעבור' 1984. (על פי 'ספר המאיירים הגדול' בעריכת נורית שילה-כהן 2005 עמוד 118).

סמרטוטי וסיאמינה נפגשים. תחריט של דודו גרשטיין
עוד פוסט על חית מחמד שנמלטת מן הבית בעקבות מעבר דירה
תוספת מאוחרת:

על המרחב המדעי ביצירותיו של דודו גרשטיין אפשר לקרוא כאן.