יום שבת, 18 באוקטובר 2014

יום העצלן


תמונה מתוך "ספרקי" (2014). לתמונות נוספות מן הספר ראו כאן 
מחר יציינו את יום העצלן (sloth) הבינלאומי בפעם השלישית או הרביעית.

נראה שכל יום בשנה הפך "ליום הָ", תופעה אותה אשאיר לסוציולוגים לנתח. יום העצלן נועד לעורר מודעות לבעל החיים הזה הנמצא בסכנת הכחדה. זו מטרה טובה בעיני אשר גם נותנת לי הזדמנות להציג את העצלן בבלוג, כמובן כפי שהוא מופיע בספרי ילדים.
מספר מילים על העצלן:
סוג: יונק
דיאטה: בעיקר צמחים (herbivore)
ממדים: 58 ס"מ
משקל: 4ק"ג
מעמד: בסכנת הכחדה.

העצלן הוא היונק האטי ביותר על פני כדור הארץ. אורח החיים שלו כה חסר תזוזה עד כי אצות חיות על פרוותו ומעניקות לה גוון ירוק אשר מסייע לעצלן בהסוואה בנוף העצים בהם הוא חי. יש שני מינים של עצלנים, הנבדלים במספר הטפרים הארוכים שברגליהם הקדמיות – יש בעלי שני טפרים ויש בעלי שלושה טפרים.
העצלנים בנויים לחיים על עצים ומבלים את מרבית חייהם בגבהים כשהם תלויים על ענפים ואוחזים בהם בחוזקה באמצעות הטפרים שלהם. הם גם ישנים על העצים – 15-20 שעות ביממה. בלילה הם אוכלים עלים, פירות וניצנים מן הענפים ואלו מספקים להם גם את רוב המים להם הם זקוקים. מה שעושה את העצלנים למותאמים לחיים על עצים גורם לכך שיהיו פגיעים ברדם לקרקע (לעומת זאת הם שחיינים טובים) ולכם הם גם מזדווגים וממליטים על גבי העצים.  
שני מאפיינים נוספים יש לעצלן, חוליה נוספת בצוואר המאפשרת לו לסובב את הראש 270 מעלות וקריאה אופיינית ארוכה המהדהדת ביער בתדר גבוה.


באמצע המאה העשרים אפשר היה למצוא עצלנים רק בספרי מדע לילדים, כלומר ספרים עיוניים ואנציקלופדיות למיניהן. 
(The True Science Library: Deserts, Jungles, Oceans (1963
Paper-Zoo Ellen Raskin 1968

בהמשך הוא חדר גם לסיפורת לילדים באנגלית.  רוב העצלנים בסיפורת מופיעים במילניום הנוכחי חוץ מאשר הספר SLOTH'S BIRTHDAY PARTY by Dianne Redfield Massie. אני מנחשת שלסרט עידן הקרח וסיד העצלן (אחד הגיבורים, 2002) הייתה תרומה כלשהי לעליה בפופולריות של העצלן. 
מקור התמונה: Amazon
סיד העצלן מעידן הקרח - תרם לעליה בפופולריות של העצלנים?

אריק קרל 2007, גב הספר, AMAZON

אריק קרל 2007

אריק קרל (מחבר הזחל הרעב) 2007



Lost Sloth 2013

מקור
מתוך "הארץ" - גלריה

שרה שורץ

 http://news.mongabay.com/2015/0422-widmayer-sloths.html

יום רביעי, 15 באוקטובר 2014

ספרות שונה לראש השנה - חלק ב ואחרון

בתשרי נתן הדקל פרי שחום נחמד; איור של עינת צרפתי 2014

מאת שרה שורץ

לפני כשנה, לקראת חגי תשרי, כתבתי פוסט, "ספרות שונה לראש השנה" על ספרות חגים שנכתבה בישראל במחצית הראשונה של המאה העשרים. בספרות הזו הושם דגש על הפן של הטבע והחקלאות של החגים יותר מאשר על הפן הדתי ואף במקומו. כדוגמא הבאתי ספרים שעסקו בשנים עשר החודשים ובמאפייניהם. העליתי סברה כי חזרתו של הנושא אצל מספר כותבים עשויה להעיד על השפעה חיצונית. עבוד אגדות עם או סיפורים אחרים בספרות ילדים היא  דבר שכיח[1].

בשנה שחלפה התחקיתי אחר אגדות עַם העוסקות באחים-ירחים.
בחיפושי נתקלתי בשתי גרסאות עיקריות של האגדה: בגרסה אחת מעורבת נערה צעירה וטובה ולה אם ואחות חורגות היורדות לחייה; בגרסה האחרת מופיעות שתי גיסות מבוגרות, אחת עשירה ורעה, השנייה עניה וחביבה. 


איור: ג'ון שלי

בשתי הגרסאות פוגש/ת הקורא/ה את שנים עשר החודשים ומתוודע למאפייניהם.
גם לגבי מוצא הסיפור יש גרסאות שונות, רוסי, סלבי, יווני.
חיפושיי תמו מבחינתי, כאשר הגעתי לספר שנראה לי מוסמך דיו, של ריצ'רד דוקינס, לא הביולוג האבולוציוני, אלא דוקינס אחר. הספר יצא לאור בשנת 1953 כאשר דוקינס הביולוג היה רק בן 12.
פולקלור יווני מודרני, דוקינס 1953

ריצ'רד דוקינס סבור שמדובר באגדה יוונית. אני מביאה כאן את הנוסח שלו לאגדה עם הקדמה (להגדלה יש להקליק על התמונות).



אני מוסיפה גם איורים של עינת צרפתי, להוצאה חדשה לספר שמוקדש כולו לשיר 12 ירחים של הפזמונאית נעמי שמר, כנרת, זמורה ביתן, דביר 2014. ראו אחד בראש הפוסט והנה כריכת הספר ואיור נוסף:
כריכה

באדר עלה ניחוח מן הפרדסים; עינת צרפתי 2014





·         [1]  לדוגמא, ב-2009 הוציאו ב"אחוזת בית" את הספר שתרגמה רינה ליטוין מעשה בדיג ובדג זהב. על כריכת הספר כתוב כי המחבר הוא הסופר הרוסי פושקין. אולם פושקין עבד את סיפור העם הזה אך לא כתב אותו. העיבוד שלו עשה את הסיפור הזה מוכר וחביב ברוסיה. המפוזר מכפר אז"ר של לאה גולדברג מתבסס על יצירה רוסית פרי עטו של סמואיל מרשק; כך ולא כך שלה נכתב על פי סיפור מאת קורניי צ'וקובסקי – ואלו הן דוגמאות בודדות.

יום שלישי, 14 באוקטובר 2014

88 שנים לפו הדוב

מקור התמונה: ידיעות אחרונות, היום

היום מלאו 88 שנים לצאתו לאור של הספר פו הדוב.

הרבה נכתב על הספר. בין הכותבים גם יהודה אטלס באחד משלושת הכרכים של ילדים גדולים – סופרים אהובים לילדים – חייהם ויצירתם. סדרת הספרים הופיעה בשנת 2003 בהוצאת ידיעות אחרונות. תחילתה של הסדרה בטור השבועי "ילד גדול", שעסק בספרות ילדים ואותו כתב אטלס במשך כשמונה שנים במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות". רשימות שנכתבו בטור זה הן הגרעין שממנו התפתחה סדרת הספרים "ילדים גדולים". אני מציינת פרטים אלו משום שסרקתי את הטור של אטלס מתאריך 27.9.1991 שעסק בפו הדוב. למרבה הצער הסורק שלי איננו יכול לסרוק דף כה גדול כמו זה של מוסף סוף-שבוע כך שהתוצאה קצת מתסכלת ועל כן אפנה את הקורא/ה לכתבה שכתב יהודה אטלס עבור המגזין מסע אחר ובו ניתן למצוא גם תוכן דומה וגם הנחיות למסע בעקבות פו הדוב. בנוסף סרקתי מספר תמונות מן הגיליון בו מופיעה הכתבה (108 – 9/2000) אשר אינן מופיעות באתר במרשתת.
ידיעות אחרונות 27.9.1991 - להקליק על התמונה להגדלה

ידיעות אחרונות 27.9.1991 - להקליק על התמונה להגדלה


ומספר תמונות מתוך הכתבה במסע אחר גיליון 108 (9/2000) עמודים 30-36:



מסע אחר: היער של פו


יום שישי, 10 באוקטובר 2014

סוכות


מאז מוצאי יום כיפור התרבו הסוכות מסביבנו כמו פטריות אחרי הגשם. ככה זה בירושלים. ואני רציתי להכין תערוכת-סוכות וירטואלית של מאיירים ומאיירות של ספרי ילדים, מן האוסף שהצטבר אצלי המבוסס על המרשתת ועל ספרי ילדים. הרבה התלבטתי ולבסוף החלטתי שזו לא תהיה תערוכה פדגוגית לפי נושאים, אלא שאשטח את טענתי המבוססת על איסוף החומר. הטענה היא שרבים מן האיורים, החל משנות הארבעים של המאה העשרים, עוסקים בבניה של הסוכה למרות שעל פי המסורת יש גם לשבת בסוכה - מצוות ישיבה בסוכה; ולארח בה - מצוות האושפיזין. מוקדם יותר, לפני שנות הארבעים של המאה העשרים, הבנייה איננה המוטיב העיקרי ולקראת סוף המאה העשרים תדירותה שוב מתמתנת. בתחילה אציג ראיות ובהמשך גם פרשנות.
הנה ציורי סוכות של שני מאיירים מוקדמים, יעקב אפטר (1922) מחבורת ציירים, מתוך הספר ערבה של פיכמן, שכבר הוזכר בבלוג, וזאב רבן (1928). בשניהם לא מופיע מוטיב הבנייה. ליד הציור של רבן כתוב באתר הספרייה הלאומית: "הקהילה היהודית בניו יורק יזמה הדפסת ספרים עבריים לילדיה כדי לקרבם אל המסורת ואל השפה העברית".
 
יעקב אפטר מתוך הספר ערבה מאת פיכמן. מקור: הספרייה הלאומית
זאב רבן 1928: ילדים הולכים אל הסוכה ומשפחה יושבת בסוכה

בעודי מלקטת תמונה לתמונה, גיליתי כי איתמר לוי כבר פרסם תערוכה של סוכות, כמחווה לנחום גוטמן, בדף המידע שלו. יש בתערוכה 9 איורים של גוטמן ומעליה עוד איור של איזה הרשקוביץ שצויר עבור גן גני; בסך הכול עשרה איורים. בחמישה מתוכם (אחד מהם הוא האיור של איזה) המוטיב הוא בנייה של סוכה. שאר חמשת האיורים של גוטמן עוסקים בנושאים שונים הקשורים בסוכה: שני איורים, מן השנים 1933 ו-1939 עוסקים במצוות ישיבה בסוכה; איור אחד, משנת 1944 מציג סוכה ריקה מבני אדם, יש בה אתרוג על השולחן  ועיטור של מגן דוד. איור משנת 1953 מציג סוכה נתונה לחסדי מזג האוויר ועוד איור אחד, משנת 1963, מראה להערכתי קיום מצוות אושפיזין.

ראו את אחת מתמונות הבניה (1965) המופיעה בתערוכה הפעם עם השיר של אנדה עמיר פינקרפלד עבורו היא אוּירה (מתוך שירי ילדים).
מקור התמונה: השלב האחרון של בניית הסוכה - קישוטהּ

השיר מדבר על ישיבה ושירה ב"סֻכַּת הַסְּכָךְ", לכבוד סיום הקציר והצפייה לסתיו והמחשבה שיש די והותר מזון. ואילו גוטמן בוחן לאייר את השיר בשלב האחרון של בניית סוכה, הקישוט שלה. השלב הזה מתכתב עם השלב המתואר בשיר – הנה, הרגע גמרנו את העבודה. כולם יודעים שלקשט את הסוכה זה החלק הכי כיף (עבור ילדים חילוניים?), וכך גם הרגע החולף שבשיר. כי העבודה החקלאית לא מותירה הרבה מנוחה. אם קצרנו ובצרנו הרי מחר יש להכין את השדות לזריעה הבאה.
האיור של יוסי שטרן (1953) שהופיע בדבר לילדים כרך כד' מתאר ג"כ בניית סוכה ונמצא בהלימה לשיר אותו הוא מלווה.
מקור התמונה: דף מידע של איתמר לוי - בונים סוכה: הנחת סכך

איור נוסף של איזה הרשקוביץ מופיע על חוברת בהוצאת תפוח משנות החמישים שנקראת סכתנו ירקרת, גם במקרה זה בונים את הסוכה.
מקור התמונה - בונים סוכה: הנחת סכך

פרץ רושקביץ לעומת זאת אייר בשנות החמישים ילדים יושבים בסוכה וילדה המגיעה לבקר אותם כאשר בידה מגש פירות:
פרץ רושקביץ; מקור: גלריה טאצ'-ווד. ישיבה בסוכה וארוח

במחברת "חגים ומועדים" שנשתמרה אצלי מימי בי"ס יסודי (1965) מצאתי מודבקת את התמונה הבאה. אני מנחשת שהיא לא צוירה הרבה שנים קודם לכן. בתור ילדה עדיין לא ידעתי שיש לתת קרדיט ליוצר ולכן הוא או נשארו עלומים (אם מישהו יודע, אשמח לקבל את המידע).
איור משנות השישים: שלבים מוקדמים של בניית סוכה

יש באמתחתי שני איורי סוכות, של דני קרמן ושל פזית מלר-דושי, אולם מכיוון שלא הצלחתי לברר את תאריך הופעתם הם לא יכללו. למרבה השמחה הם "מקזזים" זה את זה – בראשון ילד בסוכה ובשני מוטיב הבנייה.
בשנת 1980 הופיע הספר חגי ישראל שכתב הרב מנחם הכהן עם איורים מרהיבים של אלונה פרנקל (מודן). איור אחד מוקדש לבניית סוכה ואילו באיור הראשון בנושא סוכות רואים משפחה ישנה בסוכה, אך זו סוכה במדבר ולפי הלבוש אלו יוצאי מצריים שלזכרם מקימים סוכות היום (על המיתוס הבסיסי כבר נוספו פרשנויות נוספות בדבר הארעיות).
אלונה פרנקל ל"חגי ישראל": סוכה במדבר

אלונה פרנקל ל"חגי ישראל": בונים סוכה

והנה ב- 2012 בוחרת ליאורה גרוסמן מתוך שני מוטיבים המופיעים בשיר של טשרניחובסקי, דווקא את המרומז יותר ומציירת אנשים בסוכה, אשר אחד מהם הוא הילד שרואה את הכוכבים שמשתקפים בעד הסכך.
מתוך "בגנה" מאת שאול טשרניחובסקי; עם עובד 2012

לסיכום: נראה כי מוטיב "נבנה ארצנו ארץ מולדת" מחלחל מאוד גם אל איורי הסוכות בתקופה שבה המפעל הציוני קורם עור וגידים והמרץ שבעשייה מתבטא בדגש על בניית סוכות יותר מאשר על ישיבה בהן.

וכדי "ליישב את העניין" הנה הדפס מן המאה ה-17 שבו גם בונים סוכה וגם יושבים בה. אין נשים בתמונה.
מתוך "מועדי ישראל", יואל רפל 1989, משרד הבטחון ועם עובד, עמ' 253

אם מרוב דיבורים על בניית סוכות גם נפשכם חפצה בהתנסות, ועוד מבלי לקום מן הכורסא, תוכלו לעשות זאת כאן, (מגיל 3 ואילך).