יום חמישי, 31 ביולי 2014

ביאטריס פוטר - סופרת וחוקרת


מי שמכיר את ביאטריס פוטר (Beatrix Potter) כמחברת ספרי הילדים כמו עלילות פיטר הארנב (1902), קורות נאטקין הסנאי (1903), הסיפור על בנג'מין הארנבון (1904), מעשה בארנב רע ונורא (1906), הסיפור על ימימה ברווזת השלוליות (1908) – עשרים ושלושה ספרים כמדומני, עשוי להיות מופתע מכריכת הספר למעלה. על כך בהמשך. 
השבוע מלאו 148 שנים להולדתה של הסופרת והמאיירת האנגליה ביאטריס פוטר ( ‏28 ביולי 1866 - 27 בדצמבר 1943) שספריה תורגמו לשפות רבות. לאחרונה גם חלה התיישנות על מסמכיה השונים והם פתוחים לרשות הציבור.

עשרים ושלושה ספרים לילדים של ביאטריס פוטר
כריכת הספר עלילות פיטר ארנבון באנגלית. על גבי הכריכה יש גם עטיפת נייר מאויירת


תמונת הכריכה לתרגום מאתר סימניה

מקור התמונה - ציור במכחול יבש
את כל הספרים ביאטריס פוטר כתבה ואיירה בקפידה החל מעטיפת הנייר של כל ספר, דרך הכריכה, בטנת הנייר ועד אחרון האיורים בתוך הספרים השונים. היא השתמשה לאיוריה בטכניקה הנקראת מכחול-יבש. זו שיטה המשמשת את המציירים ציורים בוטניים למשל והיא מאפשרת השגת דיוק ורכות. הצייר/ת משתמש במשטח יבש עבור הציור שלו ומסיר את עודפי הצבע מן המכחול.
תוצאה של שימוש בטכניקת מכחול יבש


על פוטר שנולדה וגדלה בבית מבוסס היטב וקיבלה חינוך פרטי אשר גרם לה לגדול בניתוק מסוים מחברת ילדים אחרים אפשר לקרוא  בכתבתו של יהודה אטלס כאן . כתבה בסגנון שונה המלווה בתמונות של פוטר תמצאו כאן.

לא גדלתי על ספריה של ביאטריס פוטר והם אינם מעוררים בי התרגשות נוסטלגית. הדבר שעורר בי סקרנות הוא הקשר בין האיורים של ספרי הילדים שלה לבין איוריה כחוקרת טבע חובבת. אולם ככל שקראתי יותר אודותיה והתבוננתי באיוריה היא מצאה חן בעיני יותר. זמן מה עסקה פוטר במחקר גם באופן מקצועי ומאמר שלה הוקרא באגודה הלינאית בהיותה בת 31 (באפריל 1897). באותה אגודה אשר 39 שנים לפני כן הוקראו בסמיכות מאמריהם פורצי הדרך של צ'רלס דרווין ואלפרד ראסל וואלס בנושא האבולוציה (אם כי המילה הזו לא הוזכרה במאמרים). בניגוד לאחרונים פוטר לא יכולה הייתה להגיש את המאמר לאגודה בעצמה בשל היותה אישה אלה נזקקה לגבר מתווך. המאמר On the Germination of the Spores of Agaricineae מעולם לא פורסם ואבד מן הארכיון של האגודה הלינאית. הוא עסק באופיין של חזזיות (lichens). פוטר עמדה על כך שחזזיות הן בעצם חיבור של פטריות ואצות. בהמשך הסתבר שאכן חזזית היא סימביוזה בין השניים, אך אז פוטר הייתה שקועה כבר בכתיבת ספרי ילדים.

בגיל שמונה מחברת הרישום של ביאטריס פוטר כבר הייתה מלאה באיורים מפורטים של בעלי חיים קטנים, ציפורים וחרקים.  לינדה ליר, בכתבה שפורסמה בכתב העת Nature, מציינת שהעיסוק הזה מקורו בשעמום שנסכה שיטת הלימוד הויקטוריאנית. אני סבורה שילדים צריכים גם להשתעמם מפעם לפעם כדי "להתחבר" אל מקורות היצירה שבהם והעסקה מתמדת שלהם איננה פועלת לטובתם.

מקור התמונה

התחביב הזה נמשך גם לתוך שנות נערותה, אך אז התמקדה בעיקר בחרקים על רגליהם הרבות ומשושיהם העדינים. היא נהגה לבקר במוזיאון הטבע אשר נמצא היה בסמיכות יחסית לשכונת מגוריה, כדי לצייר את אוסף החרקים שהיה בין כתליו. בבית היא נהגה להתבונן באמצעות המיקרוסקופ של אחיה בתַתְקינים שהכינה בעצמה. בסופו של דבר הפעילות הזאת השתלמה ופוטר פתחה עין של חוקרת. עוד טוענת ליר באותה כתבה ב- Nature כי ביאטריס פוטר, כמו מבקר האמנות ג'ון רסקין, הבינה שכדי לדעת משהו יש לצייר אותו.

בשלוש התמונות הבאות מובאת התמונה בעמוד 28 מן הספר הסיפור על בנג'מין הארנבון  ושני פרטים ממנה

פרט מתוך התמונה בעמוד 28 בספר הסיפור על בנג'מין הארנבון - פטריות



התמונה הבאה צוירה ע"י פוטר בשנת 1895 ונמסרה לגני קיו הבוטניים בלונדון:
Boletus granulatus mushroom

קישור לספר הסיפור על בנג'מין הארנבון  כאן (אנגלית).
האתר הרשמי של פיטר רביט (אנגלית).




יום שבת, 19 ביולי 2014

הודי חמודי, או איך עונים על שאלות למה

מוקדש לילדים בעוטף עזה ובעזה


קטע מאיור של דניאלה לונדון דקל שהופיע במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות בתאריך 18.7.2014

השיר "הודי חמודי" של משה דפנא בליווי איור של דוש כפי שהופיע בספר 100 שירים ראשונים (כנרת).


מי אינו מכיר את שאלות ה"למה?" של פעוטות, שהשיר האהוב של משה דפנא (בלאושטיין), הוּדי חמודי, נותן להם ביטוי רגיש? [השיר הופיע לראשונה בספר הבֹקר בהיר הוא ב- 1965 ובשנת 2009 יצא כספר בפני עצמו (ראו תמונה). שני הספרים אוירו ע"י מיכל אפרת והוצאו לאור ע"י הקיבוץ המאוחד, הוצאה אשר עומדת עתה בפני קשיים כלכליים.]
כריכרת הספר בו הופיע השיר לראשונה, ב- 1965








בדרך כלל זה מתחיל בשאלה מנוסחת באופן כזה או אחר על ידי הפעוט/ה, ומשהתקבלה תשובה, השאלה הבאה היא פשוט "למה?", ואם גם שאלה זו תענה בסבלנות ע"י המבוגר/ת הנשאל/ת קיים סיכוי טוב שיגיע עוד "למה?" עד שלמישהו ימאס או שמישהי תאבד ריכוז: why regress.
For our purposes, the salient feature of the why regress is that it is benign: the answer to one why question may be explanatory and provide understanding even if we have no answer to why-questions further up the ladder. (Peter Lipton 2004) [1]

המעניין הוא שהשאלות הן שאלות "למה?", גם אם השאלה הפותחת תהיה אחרת, אלה שיבואו בעקבותיה ובעקבות ההסבר יהיו שאלות "למה?", לא כמה?, לא איך?, לא מי? אלא "למה?".
שאלות למה הן בעצם שאלות הקשורות בחלופות, באלטרנטיבות, אך בדרך כלל כאשר אנו עונים אנחנו מתייחסים לחלופה התרבותית הברורה.
אם הוּדי החמוד היה שואל "למה לדוב הקוטב יש פרווה?" – הוריו היו עונים לו מן הסתם "לבידוד, כדי שלא יהיה לו קר". כלומר הם היו מתייחסים לחלופה אחת בלבד – לדוב מחוסר פרווה. אולם אם קוראים את השיר היטב מסתבר שהחלופות שעולות בדעתו של ילד הן מלאות דמיון. אז אולי כדאי לבקש את הודי שיסביר קצת את השאלה שלו, במקום לסגור את מרחב האפשרויות.
יתכן שהחלופה שעלתה בדעתו של הודי היא שלדוב יהיו נוצות (כמו לפינגווין למשל). כלומר אולי הודי שואל למה לדוב הקוטב יש פרווה ולא נוצות כמו לשכניו הפינגווינים במקרה זה. אבל לא רק הודי שואל למה לדוב יש פרווה עבה. דורות של חוקרי טבע וביולוגים שאלו עצמם "למה הלב פועם? (ויליאם הארווי)", "למה הדם אדום?" ולמה לאדם, שהוא יצור כה מורכב יש רק 30,000 גנים ולא כפי ששיערו, לפחות מאה אלף?  – התשובות שנתנו לשאלות אלו נקראו ונקראות עדיין, הסברים פונקציונאליים, משום שהם מתייחסים לתפקיד שממלא אותו איבר, ולשאלה האחרונה עדיין מחפשים הסבר פונקציונאלי או אחר (למעוניינים בהעמקה, ראו מאמרו של פורד דוליטל ב-PNAS).
הביקורת העיקרית על הסברים אלו היא על היותם טלאולוגיים, דהיינו, מוסווית בהם הנחה של כוונה, מטרה – אם למשהו יש תפקיד או פונקציה, הרי צריך היה לעצב אותו כדי שיוכל לבצע תפקיד זה, והנה כבר מרגישים את ההבל החם של הבריאתנים על עורפינו. התשובה שמשיבים ביולוגים היא שהאבולוציה ע"י ברירה טבעית היא המעצב של עולם החי. מכל מקום אנו רצינו להסב את תשומת הלב לבעיה הנזכרת לעיל, אשר מוזכרת בספרי פילוסופיה, לפיה ההסבר לשאלות למה מניח חלופה אחת בקלות רבה מדי ואינו מתייחס לחלופות אחרות.
וברוח ימים אלו, אם הוּדי היה מקשה עוד ושואל שאלה, שוודאי ילדים רבים שואלים, "למה יש מלחמה?", הרי שוב לא בהכרח הוא שואל "למה יש מלחמה ולא שלום?"; אולי הוא שואל "למה יש מלחמה ולא פשרה?" – אודי, נכדו של משה דפנא, שעליו נכתב השיר נפצע במלחמת ששת ונהרג במלחמת יום כיפור. אודי, כמו כריסטופר רובין, לא אהב את הקישור שלו ליצירה ע"י אנשים זרים.

בתזמון מאוד נוח (והסקפטיים יאמרו how convenient) גם דניאלה לונדון דקל כותבת היום (18.7.14) בטור שלה במוסף שבעה ימים של ידיעות אחרונות על שאלות הלמה של בתה, שאלות שהיא מכנה "שאלות בשמלה אדומה ושתי צמות". הרשימה שלה כמובן יותר כיפית מן הרשימה הנוכחית ובמיוחד מעניין קטע הסיום, בו היא קובלת על כך שהילדה שואלת שאלות למה ולא שאלות כמותיות למשל, עליהן קל להשיב.




שאלות למה, היו בראש ובראשונה פתח לסיפורים ולמיתוסים. מוכרים היטב סיפורים כאלו מן התרבות שלנו. הצורך להסביר את הקיים בטבע קורם צורה של מיתוס, אשר מסבר את האוזן ומרגיע חרדות ואולי אף אי שקט חברתי בתקופות מסוימות. דומה שהשאלות עליהן המיתוסים עונים הן השאלות לגביהן יש קושי מוסרי. המיתוסים אינם בהכרח מציגים התלבטות אך מעידים שהיא הייתה קיימת. לדוגמא, אנו מוצאים כבר בתחילת ספר בראשית פסוקים המתייחסים לרשות האלוהית שניתנה לאדם למשול בבעלי החיים: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. א,כו". אם הנושא היה ברור מאליו ספק אם היה מגיע לחוּמש. הפיכת הסוגיה למיתוס משחררת מייסורי מצפון, אם בכלל נותרו.

ולסיום, כאשר מרטין היידגר מנסח את השאלה הבסיסית של המטפיזיקה, הוא מנסח אותה כשאלת "למה?":
Why are there being at all instead of nothing?
השאלה של אפשרות הקיום עומדת מול האלטרנטיבה שדבר לא היה קיים: "מדוע בכלל יש קיום במקום לא-כלום?" – זו שאלתו.
עוד אומר היידגר במבוא למטפיזיקה שכאשר עולה האפשרות של "לא כלום" נקלעים יצורים לתנודות הכי רחבות וקשות, קיום מצד אחד ו"לא כלום" מן הצד האחר. תנודה כזאת פותחת את הקיום האנושי לאפשרויות שעדיין לא שאלו על אודותיהן, עתידיות, אך גם כאלו הקשורות בעבר -  בהתחלה. ויש גם גרסה מדעית לשאלה שניסח היידגר - מדוע היקום קיים במקום "לא כלום" ולאחרונה פיזיקאים סבורים שהם יכולים לענות על השאלה