יום שישי, 24 ביולי 2015

תינוק בא לעולם


רשימה מאת שרה ק. שורץ
כריכת הספר

עמוד ראשון

עמוד שלישי

עמוד שביעי בספר. כל האיורים בספר הם של אלויס וילקין

תינוק בא לעולם, עמודים 12-13

בחודש שעבר גיליתי כי בסמיכות למקום מגוריי (כ- 20 דקות הליכה ברגל) נפתחה חנות ספרים חדשה, שאיננה שייכת לאחת מרשתות הספרים הגדולות. נכנסתי אליה בציפייה, אשר לא כל כך התמלאה, אך בכל זאת מצאתי אוצר קטן. החנות מחולקת לאזור של ספרים חדשים ולאזור של ספרים מיד שנייה ובו מצאתי אי אלו מציאות כולל ספר שעורר בי נוסטלגיה מרירה. זה היה הספר תינוק בא לעולם, סיפור על ראשית החיים, אותו ניתן לסווג לסוגה של "חינוך מיני".  
קראתי את הספר תינוק בא לעולם בהיותי בת 9 או 10 לאחר שגילה א', מי שהייתה "החברה הכי טובה שלי" לאורך 8 שנות בית הספר היסודי (טרם היות חטיבת הביניים) השאילה לי אותו. זה היה הספר הראשון שקראתי בנושא ואינני חושבת שעד שהאחות נכנסה בכתה ו' וּבקשה מן הבנים לצאת, יצא לי להיתקל במידע נוסף. זה הרי היה עידן טרום אינטרנט והטלוויזיה בשחור לבן הגיעה רק זמן קצר לאחר מכן. הספר, כפי ששמו המלא מורה, מתאר בצורה עניינית את היווצרותו של תינוק, התפתחותו ברחם וצאתו לעולם, כולל אזכור "בלתי נמנע" של רבייה אצל בעלי חיים. אולם כמעט ואין בו הסברים על השינויים הפיזיולוגיים והנפשיים המתרחשים אצל בנות ובנים זמן מה לאחר שגילם נעשה בן שתי ספרות, וזה חיסרון גדול. בראש עמוד 46 במהדורה השמינית שבידי מוקדש משפט אחד לשינויים הגופניים שיקרו לה ומשפט אחד לו.
הספר נכתב באנגלית בשנת 1949 ע"י רופא הילדים המושך-בעט ד"ר מילטון י. לוין ואשתו ג'ין ה. זליגמן ואויר בידי אלויס וילקין. וילקין איירה עשרות ספרים בצבעים מלאים. בספר תינוק בא לעולם ניתן לזהות את סגנונה למרות שהאיורים מופיעים בשני גוונים, אולי כדי לשוות לספר מידה של רצינות ובאותה עת לחסוך בהוצאות הדפסה. 
להפתעתי גיליתי כי את הספר תרגמה ואף הוסיפה לו הקדמה המשוררת והסופרת הידועה מרים ילן שטקליס (1957). בהקדמה היא מספרת כיצד שאלותיה שלה בדבר הגעתם של תינוקות לעולם לא נענו ועל כן היא סבורה שהספר מתאים "לילד קטן, לילד גדול ואף למבוגר":
ההקדמה של מרים ילן שטקליס
המשך ההקדמה של ילן שטקליס
לזכר יש אַמה בתרגום

ילן שטקליס בחרה להשתמש במילה "נרתיק" עבור איבר המין הנקבי. בעוד שהמילה נרתיק היא מילה מוכרת, בחירתה במילה "אמה", עבור איבר המין הזכרי הפליאה אותי. חיפוש קל העלה שלאיבר המין הזכרי שמות רבים והשם אמה הופיע במקורות אילון גלעד כותב במדורו "מהשפה פנימה" המופיע במוסף הארץ בתאריך 10.7.15 כך:
"כבר במקרא אנחנו מוצאים מבחר מרשים של כינויים שונים לאיבר הזכרות: בָּשָׂר (שמות כ״ח, מ״ב), עֶרְוָה (ויקרא י״ח, ז׳), שָׁפְכָה (דברים כ״ג, ב׳), מְבוּשִׁים (דברים כ״ה, י״א), רֶגֶל (מלכים ב׳ י״ח, כ״ז), יָד (ישעיהו נ״ז, ח׳) ומֵעוֹר (חבקוק ב׳, ט״ו). מאוחר יותר, בספרות חז״ל, יש גם: פָּנִים שֶל מַטָּה (שבת מ״א, א׳), אַמָּה (שבת ק״ח, ב׳), אֵיבָר (בבא מציעא פ״ד, א׳), אֶצְבַּע (פסחים קי״ב, ב׳), שַׁמָּשׁ (נידה ס׳, ב׳), גְּוִיָּה (נגעים פ״ו, מ״ז) ופַּרְמַשְׁתָּק (מועד קטן י״ח, א׳). התהליך נמשך גם בימי הביניים ובעת החדשה, אז נוספו: בְּרִית, גְּבוּרָה, גִּיד, זַכְרוּת, זָנָב וקָמָה. רבים מהכינויים לא זכו להיאמר בקול רם מעולם כיוון שהשפה לא דוברה. המצב השתנה מהיסוד בסוף המאה ה–19, כאשר החל תהליך החייאת השפה העברית ונדרשו שמות חדשים לאותו איבר — שמות המתאימים ללשון חיה".
ועוד הוא כותב:
"במילון מונחי הרפואה של ד״ר אהרן מאיר מַזְיֶ״א, שראה אור ב–1934 לאחר מותו, ובעריכת הרופא־משורר שאול טשרניחובסקי, מופיעה המילה פין כמילה עברית ל–Penis לצד אַמָּה ואֵבֶר. האקדמיה ללשון העברית העדיפה את הכינוי אֵיבַר הַזָּכָר או בקיצור הָאֵיבָר, וכך קבעה שיש לקרוא לזין בהחלטה מ–1957. אבל הציבור דווקא העדיף להשתמש בפין ובסופו של דבר ב–2009 יישרה האקדמיה קו עם הנוהג המקובל".
הביצית והזרע מתחברים לאורך כל הספר. הסבר בטקסט מיד בהמשך

שמחתי למצוא שהמינוח בו משתמשים בספר עבור התלכדות הביצית והזרע הוא התחברות. במשך עשרות שנים השתמשו בז'רגון הרפואי והמדעי במונח penetrate – הזרע הלכאורה האקטיבי "חודר" את הביצית הלכאורה הפסיבית מבלי לשים לב שמדובר בהשלכה של נורמות חברתיות על המציאות המדעית. בזכות התרעה של מחקר פמיניסטי מזה מספר שנים הפך המינוח בתחומים אלו להיות איחוי או מיזוג. לא עקבתי האם במקרה זה יש ממצאים חדשים, אך לא פעם מינוח מהווה מחסום.
מכל מקום, הייתי שמחה לדעת האם המלה התחברות הופיעה במקור או שזו בחירתה של ילן-שטקליס. לצערי אין בידי המקור בשפה האנגלית.

עמוד 46 בספר. מוזכר בפסקה השנייה בטקסט
כריכה אחורית
רשימה מופלאה (באנגלית) על ספר החינוך המיני הראשון שצא לאור בשנת 1684 והמשיך להמכר כמעט ללא שינוי עד 1930, אפשר לקרוא כאן.
וכאן, לעומת זאת, ניתן לקרוא איזה מידע מכיל ספר חינוך מיני שיעלה על המדפים בתאריך 1.8.2015 . 

תינוק בא לעולם, סיפור על ראשית החיים (1949/1957) ד"ר מילטון י. לוין, ג'ין ה. זליגמן; איורים:  אלויס וילקין. תרגמה: מרים ילן שטקליס. תל אביב: הדר

יום שבת, 4 ביולי 2015

עוגות בחלל

מקור התמונה: דף ה- facebook של ההוצאה



כריכת הספר

רשימה מאת שרה ק. שורץ

לפני כשבועיים הגיע אלי בדואר הספר עוגות בחלל  (בקרוב מאוד ניתן יהיה לרכוש אותו בחנויות; אך אפשר לרכוש אותו גם ישירות מן ההוצאה) ומיד ישבתי לקרוא אותו.
משלחת של תושבי כדור הארץ טסה בספינת חלל אל הכוכב נובה מונדי כדי להכינו להתיישבות בני אדם. גם אסטרה ובני משפחתה, הוריה ואחיה הקטן, טסים אל נובה מונדי (המאיירת, שרה מקנטייר, ציירה את ההורים כבעלי מוצא אתני שונה, על ידי הבדלים בגוון העור וצורת השיער).
אסטרה

הטיסה נמשכת 199 שנים ואי לכך כל הנוסעים האנושיים מורדמים ומקוררים ואלו הספינה מובלת ומנוהלת על ידי רובוטים המיועדים לכך.
הקוראים מתוודעים אל  שלושה רובוטים, או נכון יותר, שני רובוטים, נום-או-טרון 9000 האחראי למזון בספינה; פילבים, המוצג על גב הספר כחברהּ של אסטרה, אבל מעבר לכך הוא מכיר את הספינה היטב ויודע לתפעל אותה; והרובוטית נומובוט האחראית על מדור השינה. הספר תורגם מאנגלית, שהיא כידוע שפה שאיננה עורכת הבחנה של מין לגבי חפצים אלא אם למשל הכותב רוצה להאניש את האובייקט. מעניין האם זהו המקרה (האנשה) או שההרקה לעברית הפכה את נומובוט מרובוט לרובוטית. בין אם התשובה היא הראשונה או השנייה, מעניין מה מאפיין רובוט לעומת רובוטית והאם הסדר החברתי אותו אנו מכירים יונצח גם בעולמם.
הרובוט פילבים

המחשבה על הטיסה הממושכת גורמת לאסטרה לחוש רעב. בחיפושיה אחר משהו ראוי למאכל היא מגיעה אל הרובוט נום-או-טרון 9000 האחראי למזון בספינה. היא מבקשת ממנו ביסקוויט שוקולד והוא מכין לה אחד טעים ביותר. ואז היא מבקשת עוגה:
"אני רוצה משהו גאוני! אני רוצה משהו כל כך טעים שזה מפחיד! אני רוצה את עוגת כל העוגות! (עמוד 47)". בדיעבד הקורא יבין שכאן התרחשה נקודת מפנה בסיפור.
נום-או-טרון מתחיל לעבוד על ביצוע הבקשה אך אסטרה לא מספיקה לקבל את העוגה משום שאביה, שחש בהיעלמותה חיפש ומצא אותה, ולקח אותה לישון.
מסיבה כלשהי אסטרה מתעוררת במהלך המסע. היא יוצאת מן הקפסולה בה ישנה ומוצאת שהספינה נמצאת תחת התקפה של עוגות מרושעות ותופינים טורפים, התקפה שהיא חייבת לעצור משום שכל השאר ישנים.
התקפה של עוגות מרושעות ותופינים טורפים; מקור התמונה

מתקפת העוגות המרושעות, קשורה בנקודת המפנה שהוזכרה לעיל ובהוראות שנתנה אסטרה לרובוט המזון נום-או-טרון 9000. אם נום-או-טרון 9000 היה אדם ולא רובוט הוא היה מגיב לבקשתה של אסטרה לפי אופיו וטעמו, או שהיה שולח אותה לישון, או אם היה קונדיטור סמוי כמו אבא של אפרים באבא עושה בושות, היה אופה לה אכן עוגה ובכל מקרה לא היה מסתבך בהרפתקאות יוצאות דופן. בקיצור, נום-או-טרון 9000 לא כל כך הצליח בגרסה של מבחן טיורינג, שנועד לבדוק "האם מחשבים יכולים לחשוב?". השאלה הזו רלוונטית שכן רובוטים הם כמובן מחשבים, וההבדל ביניהם לבין האחרונים הוא היכולות המכניות שלהם.


השאלה "האם מחשבים יכולים לחשוב?" היא שאלה מעורפלת. בשנת 1950, הציע המתמטיקאי הבריטי, אלן טיורינג (הסרט משחק החיקוי הוא על אודותיו), במאמר שפרסם בכתב העת Mind, ואשר בדיעבד הסתבר שהשיק את התחום של אינטליגנציה מלאכותית, שאלה מעשית יותר: האם אנחנו יכולים לבנות מכונות אשר בהישאלן באמצעות טלפרינטר, התשובות שלהן לא יינתנו להבחנה מאלו של בני אדם. טלפרינטר הוא מכשיר הממיר הודעות מודפסות לקודים מוצפנים. בימינו "מבחן טיורינג" משתמש ב"שפה טבעית". על פי מבחן זה יהיה אפשר להגדיר מכונה כבעלת תבונה אם תוכל לשוחח עם אדם מבלי שזה יבחין שהוא משוחח עם מכונה ולא עם אדם אחר. במשך השנים הצליחו תוכנות שיחה ( chatterbots ) להטעות בני אדם כאשר ניהלו אתם small talk, אך לא לאורך זמן. הסיבה לכך היא שבכל שפה יש שני מרכיבים, תחביר וסמנטיקה, הקשורים בקשר הדוק, אך אינם זהים. מחשבים יכולים ללמוד תחביר, אך בינתיים הם לא מצליחים עם הסמנטיקה. רשתות NETtalk ורשתות אחרות, מצליחות לבצע, בין השאר, משימות מילוליות אחדות בהצלחה רבה, אך רבים ממאפייני ההתהגויות הקוגניטביות שלנו נעדרים מביצועי המשוכללות שברשתות (לדוגמה, היכולת לבצע הכללות כאשר המדובר באוצר מלים חדש).
יש המציעים לבדוק האם מחשבים בעלי אינטליגנציה מלאכותית חושבים באמצעות תמונות שבהם סדר הדברים שונה באופן ברור מן המציאות. קרחון באמצע חדר מגורים לא יפריע למחשב בעוד שאדם יזהה בקלות את החריגה.

וזה כאמור מה שקרה לנום-או-טרון. בספר תגובתו של הרובוט הייתה שגויה מעשית ולא מילולית כדי להניע את ההתרחשויות, אבל עקרונית זה אותו הדבר.  
נומובוט היא רובוטית הפועלת באופן די סטריאוטיפי. כאשר היא מבחינה באסטרה הערה, כל מה שהיא מנסה לעשות זה להחזירה לישון מבלי לשות להסבריה של אסטרה. אין יכולת להתייחס להקשר, כלומר למצב החדש שנוצר ולהגיב אליו.
אשר לרובוט פילבים, יש לקרוא היטב את הספר ולבדוק האם הוא מצליח להגיב בהקשרים חדשים או שהוא נענה לפקודות מדויקות של אסטרה.

מטרת הנסיעה היא, כפי שהוזכר לעיל,  הכנתו של כוכב נובה מונדי להתיישבותם של בני אדם. כדי שלא נחשוד במטרות קולוניאליסטיות, שותל המחבר את האמירה "כל אחד יודע שאין דבר כזה חייזרים (עמוד 31)" בפיה של אסטרה. האמת, זו בעיקר אמירה מטרימה. השאלה האם לאחר שמסתבר שיש חייזרים אפשר לנסוע כך סתם לכוכב נובה מונדי ולהכין אותו להתיישבות בני אדם?

אֵימָה-ללא-שם היא אחת החייזריות שאסטרה פוגשת, ושמה משמעותי ביותר, שכן כאשר אפשר לנקוב בשמה של החרדה, פעמים רבות היא כבר לא מפחידה: אם כן, אימה-ללא-שם היא כמו רווק-גבר-לא-נשוי. טאוטולוגיה. כל עוד אין לה שם היא אימה, אחר כך, כבר לא.

אז מה היה לנו? גיבורה ילדה, נישואים רב-אתניים, שאלה על אינטליגנציה מלאכותית, תרגום מעולה, הדפסה כמעט מושלמת (כמעט, כי שני עמודים לא היו חדים) – ובקיצור, מומלץ!
פילפ ריב, עוגות בחלל, איורים: שרה מקינטייר, תרגום: גילי בר-הלל סמו, עורכת: רוני בק, הוצאת עוץ, 2015.