יום שישי, 13 בספטמבר 2013

במוצאי יום כִּפּוּר, שאול טשרניחובסקי


בעוד שבפוסט הקודם ניסיתי להכליל לגבי היצירה בישראל במחצית הראשונה של המאה העשרים, הרי שהרשימה הנוכחית תוקדש לשיר אחד, במוצאי יום כיפור של שאול טשרניחובסקי. המשותף לשתי הרשימות הוא עיסוקן בחגי תשרי.

את השיר מצאתי באסופה בִּגִנָּה. אוסף משיריו לילדים של טשרניחובסקי שכנס נכדו אלכסנדר וילנסקי ואשר יצא בעם עובד בשנת 2012 עם איוריה של ליאורה גרוסמן.





טשרניחובסקי, אשר ב- 14 באוקטובר ימלאו שבעים שנים למותו, מקדיש את השיר לפרק זמן קצר בלוח השנה – מוצאי יום כיפור, לא בזכות סיום התענית או תפילת נעילה, אלא בזכות היציאה החוצה לפעילות עם האב באוויר הלילה הצונן – לתקיעת היתד הראשונה (סוג של מחנאות בנוסח יהודי). שירים רבים מוקדשים לבניית הסוכה, אך אינני מכירה שיר ילדים אחר שהוקדש לתקיעת היתד הראשונה. במילים מעטות ושורות קצרצרות, מעביר טשרניחובסקי את מרכיבי החוויה, ההלמות של המכשיר, בו משתמש האב לתקוע את היתד, מצטלצלת בשקט הלילה הצונן, "אפריון השמים" זרוע כוכבים והבילוי הפעיל עם אביו "אנכי באשרי מה יגיל לבבי". זהו שיר ילדות ושיר טבע. אל הזיקה לנוף ואל הטבע של טשרניחובסקי רובנו התוודענו באידיליות שלו, כחום היום ולביבות. עוד אפשר לקרוא על הנושא ברשימתה של רוחמה אלבג כאן.

האיורים של ליאורה גרוסמן, זוכת עיטור אנדרסן לשנת 2008, לספר נעשו בצבעי עיפרון יפים ושקטים. דווקא האיור המלווה את השיר במוצאי יום כיפור לא כל כך מוצלח. טשרניחובסקי מדבר בבית השני על החשכה המאזינה ועל הכוכבים המביטים מלמעלה. גרוסמן בחרה לצייר ירח מלא המהסה בחיוך חביב את הבונים המרעישים. הירח מאיר בחוזקה את הקרקע עליה עומדים האב והבן עד כדי כך שצל מוטל עליה, אולי כמו זרקור המאיר את הבמה. אולם הירח מושך אליו את כל תשומת הלב ומשאיר בצל את האב והבן, והמתבונן, לפחות המבוגר, איננו יכול להימנע מן המחשבה שבמוצאי יום כפור, י' בתשרי, הירח עדיין איננו מלא. הוא יהיה מלא רק בערב סוכות, ט"ו בתשרי. אינני סבורה שמדובר רק בחֵירוּת פרשנית שנטלה לעצמה המאיירת אלא לחוסר תשומת לב. ומכל מקום כאשר מדובר במשורר שלטבע יש מקום חשוב בשירה שלו, מצב הירח בתאריך עברי כלשהו איננו שאלה קטנונית.
ולסיום, מצאתי שני הסברים לבהילות הזו שבתקיעת היתד הראשונה של הסוכה כבר במוצאי יום הכיפור. הסבר אחד מדבר על המשכיות: בניית הסוכה מתחילה במוצאי יום הכיפורים. נוהגים לתקוע יתד ראשונה של הסוכה מיד עם תום הצום, כדי לצרף את היום הקדוש עם החג שבא אחריו. הסבר נוסף מצאתי באתר של דגניה ב והוא מתייחס למהירות ביצוע מצווה מיד עם צאת יום הכיפור: במוצאי יוה"כ תוקעים יתד ראשונה לסוכה, לזכות במצווה ראשונה בחשבון החדש ולקיים "ילכו מחייל אל חייל". ודרשו: "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" (הכרזה שמכריז הש"ץ בפתיחת יוה"כ). לאחר שיישרנו לבנו ביוה"כ וטוהרנו מחטאים ניכנס בשמחה לחג שנצטווינו בו על השמחה.


יום שני, 2 בספטמבר 2013

סִפְרוּת שונה לְראש השנָה

לראש השנה ולכל השנה


ברשימה זו אטען, כי ניתן להראות את ההיחלצות של סופרים/ות ומשוררים/ות במחצית הראשונה של המאה העשרים למען בנייה של מכלול של יצירה עבור ילדים בישראל, על ידי חזרה של נושאים דומים מאוד במכלול היצירתי הזה. על ההתגייסות של היוצרים, כולל מאיירים, מבני הקיבוצים אפשר לקרוא בספרה של ענת אמתי שי לילדינו, אך כמובן שלא מדובר רק בבני קיבוצים.

הדוגמא שאתרכז בה, כיאה לימים אלו, קשורה בכתיבה על חגים ובמיוחד ראש השנה.

חשוב להעיר כי ההתעוררות בעשייה הספרותית לילדים הייתה חילונית ברובה, ואולי מעט קשורה גם בתנועת בני עקיבא,  כדי להבין את המאפיינים שהודגשו בה.  חגים כמו שבועות וסוכות קבלו דגש כחג הביכורים וחג האסיף בהתאמה, דהיינו חגים בעלי דגש חקלאי או בעלי קשר עם הטבע. פסח הודגש כיציאה מחירות  לגאולה, חנוכה חג האור, גבורה וחמימות משפחתית. ט"ו בשבט בכלל לא היווה בעיה וגם פורים עבר חילון ובשנת 1912 נערכה בתל אביב עדלאידע הראשונה. השאלה מה עושים עם חגים כמו ראש השנה (ויום כיפור); אלו יצירות כותבים לגביהם?

ובכן, מי אינו מכיר את השיר שנים עשר ירחים, המוכר גם בשם בתשרי נתן הדקל של נעמי שמר?

השיר הוא אחד משיריה של שמר שנכתבו בין השנים 1951- 1960, ומתייחס אל החודשים העבריים ונותן בהם סימנים הקשורים במזג האוויר, בטבע ובחקלאות ומסתיים תוך ציון המחזוריות בטבע.  הוא מסתיים במילים שמהוות הזמנה להתחיל את השיר פעם נוספת, מהתחלה:
ובבוא אלול אלינו
ריח סתיו עלה
והתחלנו את שירנו
מהתחלה

באדר עלה ניחוח מן הפרדסים






כי מהו ראש השנה אם לא ציון של סיום סיבוב שלם של כדור הארץ סביב השמש ותחילתו של סיבוב חדש. אמנם ניתן היה לבחור בכל תאריך לשם כך והראיה לכך שתרבויות שונות חוגגות את תחילת השנה במועדים שונים, אך מניין הימים הוא קבוע ברוב התרבויות ובלוחות שנה רבים תאריך תחילת השנה הוא בסמוך לאחת מנקודות השוויון או בסמוך לאחת מנקודות ההיפוך. תחילת השנה העברית חלה בראש חודש הסמוך לנקודת השוויון הסתווית (הלוח העברי הקדום החל דווקא בחודש הסמוך לנקודת השוויון האביבית).


אגדת ירחי השנה של מרדכי אמתי, על הירחים האחים, אשר יצאה לאור בשנת 1951 כבר הוזכרה כאן. כתבתי כי אגדת ירחי השנה של אמתי היא מיתולוגיה חילונית מן הבחינה שהיא מכילה "הסבר" חילוני למחזור העונות, החודשים והחגים, ואף הרחבתי מעט בתיאור האגדה. לעניינינו, כדאי לשים לב שבתשרי יש התעלמות מראש השנה ויום כיפור ורק חג הסוכות מוזכר.


 


 


 
 

אנדה עמיר פינקרפלד פרסמה את הספר שנים עשר אחים, שנים עשר ירחים בשנת 1940 [הוצאת בַּרְלוִי]:

"אנו שנים עשר אחים, שנים עשר ירחים: חוליות בתוך שרשרת, וכל חוליה אחרת. ירח ירח וצבעו, ירח ירח וטבעו, עשרה ושנים אנו- מי יפה מכולנו?"

כך שאם לא אדע אחרת, הרי היא הראשונה שנדרשה לנושא.



רפאל ספורטה אינו מהסס מלהזכיר בחודשי השנה שלו שופר בתשרי וסליחות באלול אך מדובר בשיר ולכן אין מקום להסברים כפי שיש אצל אמתי.

מתוך ארמון החול, שירים וסיפורים בעריכת חוה כץ ספורטה 2012

 

תהיתי, האם הארבעה, פינקרפלד, אמתי, ספורטה ושמר הושפעו מסיפור ממקורות זרים ועבדו אותו לצרכים מקומיים, כפי שנעשה לגבי הרבה יצירות לילדים, אך לא הספקתי לערוך בדיקה יסודית. כל שניתן לומר הוא, שאין קשר בין אגדת ירחי השנה של פינקרפלד או של מרדכי אמתי על 12 האחים הירחים לבין זו של האחים גרים הנקראת שנים עשר האחים.

אם מישהו מן הקוראים מכיר גרסה נוספת שסופרה ע"י סופר/ת נוספ/ת, או אגדת עם שיכולה הייתה לשמש מקור, אשמח לשמוע.