יום שבת, 30 בנובמבר 2013

מסעי גוליבר

יום הולדת 346 לג'ונתן סוויפט

 גוליבר מבקר באקדמיה הגדולה של לַגַדו



אולי בעוד 4 שנים יחגגו לו ברוב כנסים ומאמרים יובל 350 שנים. מגיע לו. או לנו.

ג'ונתן סוויפט (באנגלית: Jonathan Swift;‏ 30 בנובמבר 1667 - 19 באוקטובר 1745), סאטיריקן, מסאי, משורר ואיש דת אנגליקני. חיבורו המפורסם ביותר הוא הסאטירה "מסעי גוליבר". למרות שפרסם יצירות רבות, אף לא אחת מהן התפרסמה בשמו האמיתי.


בספרי הילדות של פעם, גוליבר בארץ הגמדים וגוליבר בארץ הענקים, שלעיתים החזיקו לא יותר משלושים עמודים כל אחד, הופיע למואל גוליבר כג'נטלמן אנגלי, רופא, חוקר ויורד-ים אמיץ, הלבוש כהלכה וכל אזכור לשיגעון וסטירה הושמט.  הפכו את הסאטירה הצולפת לסיפור הרפתקאות הרואי של איש אמיץ ורב-תושייה, הנחלץ פעם מציפורני הגמדים, פעם מציפורני הענקים - וכנהוג בספרי הילדים - מפיק מכך לקח חינוכי. סוויפט, לא כתב את מסעי גוליבר כספר ילדים, אולם זה אינו הספר היחיד שנכתב במאות קודמות ונדד ממדף ספרי המבוגרים אל מדף ספרי הילדים והנוער. גם ספריו של דיקנס למשל זכו לגורל דומה.

 כאן אפשר לקרוא פוסט של בלוגר המתוודה על הפער בין הגוליבר של ילדותו לבין זה של בגרותו.
הוצאת עמיחי ספריית זהב, איורים צבי ליבני


ובכן גוליבר מבקר גם בארצם של הלפיושים ואלו הרשו לו לבקר באקדמיה הגדולה של לַגַדו.

וכך מתחיל הפרק בו מבקר גוליבר באקדמיה: " האקדמיה האמורה איננה בית בודד במיוחד, אלא רצף של כמה וכמה בתים משני עבריו של רחוב, אשר כיון שנשמו בתיו, נקנו והוסבו לשימושם זה. המפקח הקביל את פני באדיבות וזמן רב נהגתי לפקוד את האקדמיה יום-יום. בכל חדר וחדר ישב מתכנן חידושים אחר, ולעיתים יותר מאחד, ולפי חשבוני פקדתי לא פחות מחמש מאות חדרים."

"האיש הראשון שראיתי היה דל מראה, ידיו ופניו מפויחות, שערו וזקנו ארוכים, פרועים וחרוכים פה ושם. מעילו, כותנתו ועורו היו כולם דומים בצבעם. זה שמונה שנים עסק בתכנית להפיק קרני שמש ממלפפונים..."

לסיום, מצורפות שתי כפולות עמודים מתוך התרגום המוער שיצא בשוקן בשנת 2000 עם איוריו של גארנוויל. (Jean-Jacques Grandville's). סוויפט אינו חוסך את חיציו גם מן המדעים העיוניים. במקום אחר בספר הוא מטפל באסטרונומים. רק נשאר לתהות מה היה כותב סוויפט אילו היה חי במאה ה-20 ומתוודע לשימוש בפצצות גרעין להפגזת הירושימה ונגסקי או למקורותיה של תורת הגזע הנאצית (אאוגניקה).

התרגום המוער של שוקן

לפני כן רק מספר מילים על גארנוויל (1803-1847), המאייר הצרפתי של ההוצאה הראשונה של הספר מסעות גוליבר: גארנוויל למד ציור אצל אביו שהיה צייר מיניאטורות.   גארנוויל התפרנס מציור קריקטורות פוליטיות אך כשאלו נאסרו באמצע שנות השלושים של המאה ה-19 הוא עבר לאיור ספרים. חייו הסתיימו באורח טרגי והוא מת בבית חולים פסיכיאטרי.




יום שישי, 29 בנובמבר 2013

סביבון הפלאים: ספר בעל שני גילים


את הפוסט הזה אני חושבת שיהיה קל לכתוב, משום שכל החומר, או לפחות עיקרו, מרוכז בכתבה אחת של קובי בן שמחון (הארץ 2011).

תמצית הסיפור היא על אודות ספר חנוכה סביבון הפלאים, שכתב בנימין טנא ואייר שמואל כץ בשנת 1963, אשר התגלה במחסני הוצאת מזרחי שנים רבות לאחר שנכתב. הספר הוא מצד אחד, הצד של שנת חיבורו ואיורו, בן חמישים ומצד אחר, צד הוצאתו לאור, רק בן שנתיים. הסיפור שמאחורי הספר הוא נחמד ואולי אף קידם ומקדם מכירות. אולם לבי נשבה באיורי הספר ובעיקר בתיאור הטכניקה של הפרדת צבעים אשר הייתה קיימת לפני 50 שנים.
 הפרדה לארבעה צבעי יסוד: שחור, צהוב, מג'נטה וציאן. כשמדפיסים את 4 הצילומים אחד על השני, מתקבלת התמונה המקורית.
לפני כן מספר מילים על העלילה: "במרכז העלילה של סביבון הפלאים ניצב ירון, ילד "חרוץ וגם נבון. שחור עיניים, סמוק פנים, וזריז הוא בבנים".



"לקראת חג החנוכה מחליט ירון לצאת עם אוסף הסביבונים שלו לטיול. אבל אז קורה דבר נורא: ירון נבהל ממכונית שחלפה לידו וכל סביבוניו נפלו והתפזרו. אז מתרחשת מעין התגלות, ולפתע פתאום ניצב לפני ירון "ישיש קורן, מתתיהו הכהן" שמעניק לו במתנה סביבון חדש ובלתי רגיל (קב"ש 2011)".


ועכשיו, לאופן בו אויר הספר:


"בתקופה שהספר אויר לא ניתן היה להפריד בין ארבעה צבעים, ידעו אז להפריד רק שלושה צבעים. זאת הייתה תקופה אחרת, של דפוס בֶּלֶט, ימים שבהם כל עמוד בספר הומר לגלופה. מהסיבה הזאת כץ יצר לכל דף בספר שתי סקיצות. הראשונה בשחור-לבן, בעיקר קווי המתאר של הדמויות והעצמים המצוירים. הסקיצה השנייה הכילה שלושה צבעים נוספים. התוצאה, כלומר הדף המודפס, הייתה החיבור בין שתי הסקיצות ש'התלבשו' זו על זו". גלופות של הספר לא היו, וגם שיטת הדפסת בלט כבר אינה מקובלת, אז "בעזרת גרפיקה ממוחשבת המרנו את הסקיצות לאיור שלם".

סקיצה ראשונה בשחור לבן
הסקיצה השנייה הכילה שלושה צבעים נוספים




הדף המודפס, היה החיבור בין שתי הסקיצות ש'התלבשו' זו על זו



"מלאכת החיבור בין מלים לאיורים הייתה פשוטה יותר. "ההחלטה על מיקום הטקסט ביחס לתמונה והצבתו על הדף נעשתה בעיקר על ידי שמואל כץ", מבהיר מזרחי. "העימוד והציורים שלו הם מוצג מוזיאוני. הספר נשמר עם השנים בצורתו השלמה לפני ההדפסה, כשרק חלקים קטנים ביותר נפגעו מעט ממים, וכך יכולנו לשחזר אותו במדויק" (קב"ש 2011).








עוד משהו לחנוכה אפשר למצוא כאן.



יום שבת, 23 בנובמבר 2013

ספר ילדים של אלדוס האקסלי



השבוע מלאו חמישים שנים למותו של הסופר אלדוס האקסלי (באנגלית: Aldous Huxley;‏ 26 ביולי 1894 - 22 בנובמבר 1963), הידוע במיוחד, בשל ספרו עולם חדש מופלא, Brave New World‏ (1932). הספר, דיסטופיה בסוגה של מדע בדיוני,  נכתב בתקופה בה מדע וטכנולוגיה נתפסו כמבטיחים דווקא אוטופיה, פותחו התרופות האנטי-חיידקיות הראשונות ודשנים מלאכותיים, אנשים החלו לטוס בטיסות בין יבשתיות ולשוחח שיחות ארוכות טווח. בהדרגה, משהועם זהרו של המדע ובייחוד לאחר הפגזת הירושימה ונגסקי בפצצות גרעיניות, החלו להתייחס לספר כאילו היה נבואי. הקדמה לספר שכתבה מרגרט אטווד אפשר לקרוא כאן.

פרט פיקנטי נוסף מן הביוגרפיה של אלדוס האקסלי, קשורה במוצאו. אלדוס האקסלי היה נכדו של "הבולדוג של דרווין" – הביולוג תומס האקסלי, אשר כונה כך בשל נחישותו בהגנה על תיאוריית האבולוציה.

לרגל האירוע אנו רוצים לתת מקום לפרט מעט פחות ידוע בקורות החיים של אלדוס האקסלי, הקשור לנושא הבלוג. מסתבר שהאקסלי כתב גם ספר ילדים אחד, כנראה בשנת 1944, אשר פורסם לאחר מותו בשנת 1967, דבר נורא קרא לגברת עורב (The Crows of Pearblossom‏). הסיפור מספר על זוג עורבים שהקימו קן על עץ, שבתוך חור בגזע שלו גר נחש והנחש היה ניזון מהביצים שלהם בחשאי. יום אחד העורבת תפסה את הנחש בשעת מעשה וחמתה בערה בה להשחית. כאשר העורב חזר אל הקן היא תבעה במפגיע שיצלול אל חור הנחש ויהרוג אותו. העורב חשב שלא מדובר ברעיון טוב והעדיף להתייעץ עם הינשוף. לינשוף בהחלט היה רעיון, לא פחות אלים, אך פחות מסוכן למבצעים. הסיפור נגמר בסוף טוב עבור אשר מאז גדלו גוזלים רבים.

תלמה אליגון תרגמה את הספר לעברית והוא יצא לאור בהוצאת "כנרת" בשנת 1986 עם איורים של כריסטינה קדמון. וכך כותבת אליגון על הספר: "ספר זה הוא ספר הילדים היחיד שכתב אלדוס האקסלי...את הסיפור סיפר האקסלי לאחייניתו הקטנה, אוליביה בת החמש, שהייתה לו כבת. כתב היד המקורי עבר גלגולים רבים עד שהובא לדפוס לראשונה בשנת 1967". אליגון מעידה על עצמה שאהבה את ההאנשה של הדמויות ואת העלילה המרתקת והמשעשעת. טביעת אצבעותיה נכרת בתרגום שכן העלילה בספר המתורגם מתרחשת בכפר ישראלי ואף שמותיהם של הדמויות עוברתו.

הסיפור של האקסלי הוא כנראה עיבוד של סיפור עם הודי. גרסתו של האקסלי שונה מן המקור ומפורטת יותר. הדמויות עשירות יותר. בסיפור העם, העורב מתייעץ עם שועל וזה מייעץ לגנוב שרשרת יקרה ולטמון אותה במאורת הנחש. לאחר מכן כל מה שצריך לעשות זה לחכות שהאדם יבוא להשלים את המלאכה: האדם ירצה ליטול את השרשרת שלו ולכן יהרוג את הנחש. האקסלי ביקר בהודו במהלך מסע שערך בשנים 1925-6 ואף כתב על כך ביומן המסע שלו. אולי במהלך המסע שמע את סיפור העם הזה.
הנה מספר תמונות מן הספר כולל איור הכריכה:









והנה כריכת הספר בפולנית:


מקור התמונה


ההוצאה הראשונה של הספר פורסמה ע"י Random House בשנת 1967:


מהדורה נוספת יצאה בשנת 2011:

Abrams' edition

 וגם הקראה של הספר באנגלית: