יום שישי, 26 בדצמבר 2014

מר סביון וגברת רקפת

כתבה: שרה ק. שורץ

כריכה אחורית
כריכה

 

צמחים, סיפורים וציורים


הבוטניקה היא אחד משופריה של הלאומיות המודרנית [1]. בהתאם לכך קיימת סוגה של ספרי ילדים ונוער, שאמנם איננה מאוד עשירה בכמות כמו למשל ספרי אגדות ומעשיות, אך היא מתקיימת לאורך הדורות, ולא רק בישראל. אני מתכוונת לספרים המקרבים את הטבע לילדים. אינני מתכוונת לספרי מדע לילדים אלא לספרים המנסים להאהיב את החי והצומח של הארץ בה הילד חי על ידי תמונות וסיפורים. הסיפורים יכולים להיות סיפורי אגדה או סיפורים ריאליסטיים.

הזכרתי כבר שני ספרים כאלה בבלוג, שניהם של אליעזר שמאלי בפוסט מוקדם יותר: "יפה את, ארצנו" העוסק הן בצמחים והן בבעלי חיים ו"צפרי-החרף בארץ: מסעיהן וחייהן" (1945), העוסק כפי שניתן להסיק מכותרתו בציפורים. זו הייתה דרך לגבש זהות בתרבות העברית.

כבר בשנת 1930 פרסם ברוך צ'יז'יק את הספר צמחיאל:  אגדות ושיחות על צמחי ארץ ישראל (דפוס הפועל הצעיר) – אוסף של אגדות וסיפורי עם הקשורים בצמחי ישראל. היה זה הספר העברי הראשון של אגדות טבע. 
לאחרונה יצא ספר שאפשר אולי לשייכו לסוגה הזו, מר סביון וגברת רקפת: שירי פרחים לפעוטות, מאת רות אורן, הוצאת כנרת ועם איוריו של המאייר הנהדר שחר קובר. ספר קרטון, 22 עמ', מנוקד.

אפשר, משום שהספר מתייחס ל- 13 פרחים ולעץ פרי אחד, 14 בסך הכול. בהתאם, יש בספר 14 שירי נונסנס המוקדשים לצמחים וכל אחד מהם בן 4 שורות. השירים לא אחידים ברמתם, אך רובם חביבים ביותר וישמחו פעוטות והוריהם. לא אתפלא אם חלקם ידוקלמו בטיולי הטבע בקרוב.

הנה אחד מהם: תראו את מר סביון הסב -/ לבנות שערותיו./ אם תנשפו עליהן - פו!/ הן מיד יתעופפו!

ועוד אחד: "נמלה קטנטנה/ שימי לב, היזהרי/ פן תיפלי, בלי כוונה/ אל תוך לוע הארי!"

שמחתי לפגוש בספר את הנזמית (הלופתת) פרח עדין ונפוץ אשר יחסי הציבור של הרקפות, הנרקיסים, הצבעונים, הכלניות וכמובן החצבים, המפארים גם הם את דפי הספר,  משאירים אותה מאחור אצל הקהל הישראלי.

בניגוד לספרים אחרים מן הסוגה המנסים לערוך לילדים הכרות עם צמחי הבר של ארצם, בספרה של אורן מופיעים גם צמחי תרבות כמו ורד וסלסלת כסף וגם צמח פולש אחד, חמציץ. החמציץ הוא צמח בעל פקעת שמוצאו מדרום אפריקה והוא מסתדר בארץ מצוין. הבעיה עם מינים פולשים היא שלעיתים הם באים על חשבון המגוון המקומי. [דווקא השיר של החמציץ מוצלח: "צב אמיץ/ ששמו הוא בּוּץ/ טָעַם חמציץ/ מאוד חמוץ".]

החלוקה בין בר לתרבות עלולה להישמע אנינה ונטפלת לקטנות ולבטח איננה מחייבת את רות אורן. אולם, לאור הדברים הכתובים על הכריכה האחורית - כי הסופרת מקדישה את ספרה לפרחי ארץ ישראל (ראו תמונה ראשונה למעלה), אני מכירה מספר אנשים שירימו גבה כשיתקלו במבחר שבספר, לא מן הבחינה הכמותית אלא בשל ההכללה של פרחים שאינם פרחי בר ובמיוחד ההכלה של צמח פולש. בהתחשב במגוון העצום של פרחי בר בארץ, זאת נראית לי החמצה.




הנושא של מינים פולשים הוא נושא טעון ובאותה מידה גם השאלות של מה טבעי ומה אינו טבעי: לעיתים אנו עלולים להשליך את חששותינו ואת עודף רגישותינו ולא לראות נכוחה.
ספרות בנושא:

Rolston III, Holmes. "Natural and unnatural; wild and cultural." Western North American Naturalist 61.3 (2001): 267-276.
Simberloff, Daniel. "Confronting introduced species: a form of xenophobia?." Biological Invasions 5.3 (2003): 179-192.

[1] הירשפלד, אריאל, "בוטניקה של התגלות", בתוך: שירת העשבים: ציורי שמואל חרובי


 ל"אוצר צמחי ארץ ישראל", בעריכת תמר מנור פרידמן, מוזיאון ישראל, ירושלים 2006



יום שלישי, 9 בדצמבר 2014

ספר ילדים של פטריק מודיאנו

ספר ילדים של חתן פרס נובל לספרות 2014

כתבה: שרה ק. שורץ
Catherine Certitude
by Patrick Modiano
illustrated by Jean-Jacques Sempe

מחר, עשרה בדצמבר, יקבל הסופר פטריק מודיאנו הצרפתי את פרס הנובל, שעל זכייתו בו הוא ובאי העולם כבר יודעים מזה זמן מה. באחת מן הידיעות על האיש, בעיתון או ברדיו, צדה עיני או אוזני בדל של מידע על ספר ילדים שהאיש כתב. סקרנותי התעוררה, חיפשתי מידע (טוב שיש מרשתת) ואף הכנתי תיקייה של תמונות ואחר כך שכחתי מכל העניין. וחבל, כי עכשיו כאשר הנושא שוב הוצף בתקשורת, חזרתי אל הנושא וממה שלמדתי אני מצטערת שלא הזמנתי את הספר (בתרגומו לאנגלית).  בונוס נוסף, האיורים נעשו בידי ז’אן־ז’אק סמפה. סמפה הוא קריקטוריסט צרפתי מפורסם, אשר איוריו הופיעו גם על שערי - The New Yorker. בארץ מכירים את איוריו מסדרת הספרים ניקולא הקטן וכן מן הספר סיפורו של מר זומר של פיטר זיסקינד.
אז הנה תקציר על פי מספר מקורות, אשר מעורר בי רצון רב ביותר להשיג את הספר עכשיו:
קתרינה סרטיטיוד היא רקדנית בלט המתגוררת בניו יורק ומנהלת בית ספר לבלט יחד עם בתה. למראה אחת התלמידות שלה, ילדונת ממושקפת המזכירה לה את עצמה היא שוקעת בזיכרונות על ילדותה ברובע העשירי בפריז. קתרין חיה עם אביה העדין, ג'ורג' סרטיטיוד, המנהל עסק של הובלות עם שותף קולני. הסיפור עוסק בקשר שבין האב והבת, הנהנים מחיי היום-יום, מישיבה בכנסייה, מהליכה לבית הספר או לשיעורי הבלט של יום חמישי. האם נמצאת בניו-יורק לרגל עבודתה ולאחר שלוש שנים האב והבת מצטרפים אליה.
קתרינה ואביה במקום העבודה
ברשת מספרים כי על הספר שורה אווירת מסתורין שאיננה נפתרת אך מוסיפה לקסמו של הספר. לא ידוע ממה הציל שותפו של האב את האב ומדוע האב שינה את שמו. נשמע ספר שהייתי שמחה לקרוא.
מקור התמונה

תוספת מאוחרת:
כאן אפשר לקרוא את נאום פרס הנובל של מודיאנו באנגלית, בו הוא מביע את בטחונו בכך שהסופרים של המחר ישמרו את הרציפות של הספרות כפי שעשו זאת הדורות הקודמים מאז הומר.