יום ראשון, 24 בפברואר 2013

שיר לפורים

אסתר ירקרוקת היתה, וחוט של חסד משוך עליה


כתבה: שרה שורץ

אסתר - מארק שאגל

מארק שאגל - גירוש ושתי

לכבוד פורים, שיר של שמשון מלצר מתוך הספר אלף: פרקי זכרונות מן ה"זמן" הראשון ב"חדר", שיצא בסדרת שחרות של עם עובד בשנת 1945.

כדי לקרוא בנוחיות, לחצו עם הסמן על התמונות.




הערות אחדות על השיר: 
הספר כאמור יצא לאור בשנת 1945 ובכל זאת הילד מן החדר מזכיר בעיקר את שתי הנשים במגילה. לבו יוצא אל אסתר ואין הוא מספר בגבורת מרדכי. 
בסוף כפולת העמודים הראשונה מוזכרת ושתי וסירובה לבקשת אחשוורוש (מתייחס למגילת אסתר פרק א פסוקים ט-יב)חז"ל לא אהבו את ושתי. לא מוצאים אצלם שום התייחסויות של חמלה או הבנה כלפי ושתי אלא בעיקר לעג. הד למדרשי האגדה שהומצאו על אודות ושתי מופיע בשיר: ושתי לא הופיעה כי צמחה לה קרן במצחה.
היום מציגים את ושתי כדמות פמיניסטית, אך זוהי התייחסות אנכרוניסטית וגישה א-היסטורית (אם בכלל מדובר בפרשייה היסטורית); כפי שמסבירה אדל ברלין בספרה "אסתר": "סירובה [של ושתי להגיע אל משתה הגברים על פי הזמנתו של אחשוורוש] לא היה סימן למרדנות עיקשת (כפי שטוענים המלעיזים עליה) ואף לא לעצמאות או חופש (כפי שרואים זאת מגיניה). היא פשוט עשתה מה שהיתה עושה כל מלכה שעיניה בראשה. היא מנסה לשמור על כבודה מפני חבורה של גברים שתויים שאיבדו את כבודם".

החוט הירקרק בבית האחרון הוא אזכור ל - "רבי יהושע בן קרחה אמר: אסתר ירקרוקת היתה, וחוט של חסד משוך עליה." גם עם דמותה של אסתר קשה לחז"ל להתמודד. כאז כן עתה,  האישה היהודית האידאלית שמעצבת התרבות היהודית – צנועה, חסודה וסגורה בביתה ואילו אסתר השתמשה בחיצוניותה, במיניותה ובערמה כדי להשיג את מה שבקשה להשיג. אך כיצד ניתן להציג אותה באור לא מחמיא? הרי היא הביאה לישועתם של היהודים? נמלכו חז"ל ואמרו, בעצם אסתר לא הייתה כל כך יפה, היא הייתה ירקרקת, אך נעשה לה נס והיא מצאה חן בעיני אחשוורוש. על אי היכולת להתמודד של חז"ל עם מיניותה של אסתר ועל שאר הפנטזיות שלהם אפשר לקרוא במאמר קצר מאוד של ד"ר שגית מור כאן.
גירוש ושתי, ציור של פאולו ורונזה

ושתי, גוסטב דורה

גוסטב דורה, צייר צרפתי בן המאה ה- 19. בתמונה נראה מרדכי לבוש בגדי מלכות ויושב על סוסו של המלך. המן צועד לפניו ברחובות שושן ומכריז: "ויקרא לפניו, ככה יעשה לאיש, אשר המלך חפץ ביקרו" (אסתר ו' י"א). מקור
אסתר מתעלפת למשמע גורל עמה , גוסטב דורה


ותאמר אסתר, איש צר ואויב, המן הרע הזה, גוסטב דורה

יום שישי, 22 בפברואר 2013

מבוקשת: חית המחמד המושלמת

תחפושת




זהו הנרי:
מקור התמונה

וזוהי תחפושת הקאובוי שהנרי היה רוצה שתהיה לו:

מקור התמונה
אבל יותר מתחפושת, טיול לירח ועוד כל מיני דברים הנרי רוצה כלב. הוא יודע בדיוק איזה כלב הוא רוצה: כלב "עם אזניים שמוטות וזנב מכשכש, ואף רך ולח,... שיוכל ללמוד תעלולים מדהימים, ושאני אוכל לרדוף אחריו מסביב לעצים." (עמודים 8-9).

הנרי מפרסם מודעה עם כל האיפיונים האלו בעיתון ומחכה. בינתיים, "על ראש גבעה קרה שטופת רוחות" גר לו ברוָז בודד והנה יום אחד:

וכך עם זוג גרביים ישנים, קרטון ביצים ושרוך ארוך
הוא יצר את התחפושת המושלמת
ברוָז המחופש לכלב יוצא לדרך הארוכה ומגיע אל ביתו של הנרי. הנרי פותח את הדלת וברוז אומר "הב - הב!" ושניהם מאושרים ונרגשים.
ואת מה שקרה לתחפושת של ברוז כאשר הנרי והוא התחילו לשחק אפשר לקרוא בפורים וביום חול בספר מבוקשת: חית המחמד המושלמת, כתבה פיונה רוברטון, מאנגלית, מירה מאיר, ספרית פועלים 2013.


בדף הספר של ההוצאה מוצעת פרשנות לספר. מציעים שם ש"זהו ספר הבוחן את נטייתנו האנושית לחפש חבר או בן זוג על-פי אפיונים מקובעים מראש", כלומר,בספר בא לידי ביטוי בספר חיפוש אחר החבר המתאים לנו לפי דעתנו, באופן מושכל אפילו, ולראיה הרשימה שהנרי, גיבור הספר, מכין ומפרסם, והשאלה כיצד אנו מגיבים כאשר הפתעה מתדפקת על דלתנו.
אופן קריאה זה איננו מאולץ, אם כי התפתחות הפנטזיה של הנרי הילד והניסיון להגשימה, לא בהכרח מראה על בררנות וחיפוש בהתאם, אלא אולי על כך שהילד "זרם" עם הפנטזיה שלו.
אני מבקשת להצביע על פן נוסף הקשור בהתגלות "אופיו האמיתי של הבּרְוָז" כבר במשחק הראשון – הליכתו המתנדנדת מסגירה אותו וכמובן נשירת אביזרי התחפושת. עצם הגילוי הוא מהלך כמעט הכרחי, אחרת הספר עלול היה להחשב לאנרכיסטי ופורע סדרים חברתיים ולא כל סופר מעיז ללכת בדרך כזו.
אולם לגבי אופן הגילוי, כאן למחברת היה חופש, היא יכולה היתה לבחור בוידוי (שאכן מופיע בסופו של דבר, אך רק אחרי ש"האמת" יצאה לאור) או בהתערבותו של גורם שלישי שהיה מעמת את הנרי וברוז עם העובדות (למשל, האמא, שמבליחה לרגע בתחילת הספר). מכל מקום, אופן הגילוי שברוז הוא ברוז ולא כלב, בו בחרה פיונה רוברטון, מכוון לכאורה לכך שטבענו הוא מולד והוא זה שקובע את אופיינו ודבר לא יעזור: היהפוך ברוז לכלב ונמר חברבורותיו? בּרְוָז לא יהפוך לכלב, אבל הוא כן יהפוך לחבר, לא פחות מכלב, בהנתן הסביבה המטפחת המתאימה.





יום שבת, 9 בפברואר 2013

פיות הפרחים

רשימה מאת שרה שורץ

את הספר פיות הפרחים (Fairy Flowers), שנכתב ע"י איזידורה ניומן ואויר ע" ויליאם אנדרו פוגאני (Willy Pogany), מצאתי אצל חברתי רותי. הספר משך את עיני בשל איוריו ומיד צלמתי תמונות אחדות ממנו. כאשר הגעתי הביתה מיהרתי לחפש חומרים על שני יוצרי הספר.

פוגאני נולד בהונגריה בשנת 1882. הוא אייר למעלה ממאה ספרים אשר לכל אחד התאים את הסגנון המתאים לו. פוגאני לא התקשה לשנות סגנונות. בין עבודותיו הראשונות היו טרילוגיה של יצירותיו של וגנר אותן אייר ועיצב בלונדון ואשר הקנו לו מקום מכובד כמאייר ספרים.

איזידורה ניומן (Izidora Newman), אמנית רב תחומית אשר התבטאה כסופרת, משוררת ואמנית ויזואלית. ניומן נולדה ב- 23.4.1878 לרבקה ואיזידור ניומן, אשר לימים נעשה ידוע כנדבן. בית ספר על שמו קיים בניו-אורלינס לזכר נדיבותו כלפי הקהילה היהודית שם. מרים ניומן למדה בבית בשל בריאות לקויה. בגיל 23 היא נישאה לאדווין ניוגס (Edwin A. Neugass) ובעשורים הבאים התרכזה במשימות הבית ובגידול שלושת ילדיה. בשנת 1920 גרו בני הזוג בניו יורק וניומן נרשמה ללימודים באוניברסיטת קולומביה. באוקטובר 1921 אדווין ניוגס נפטר.

שער פנימי
ניומן החלה את דרכה האמנותית כמספרת סיפורים. היא אספה סיפורי עם ממקורות שונים. בשנת 1926 התפרסם האוסף הראשון שלה Fairy Flowers שאויר ע"י וילי פוגאני. הספר זכה לתרגומים רבים ואף כובד בפרס מטעם ממשלת צרפת בשנת 1928. פרס קודם בו זכתה ניומן היה ממשלת סרביה על פעילותה למען יתומי מלחמה.
בטנת נייר, וילי פוגאני
 Lily nymph by W. Pogany






שִדרת הספר

כריכה אחורית

יום שישי, 8 בפברואר 2013

פתחו את הספר הקטן הזה

פתחו את הספר הקטן הזה, כתבה ג'ס קלאוזמיר, איירה סוזי לי (2012). ספר שקבלתי השבוע. משום מה העותק קצת פגום וזה מאכזב, אך הספר יפיפה.



עבודה נוספת של סוזן לי, מראה.

יום שישי, 1 בפברואר 2013

להתכרבל בשמיכה


יום שישי בצהריים. בירושלים 8 מעלות וקר. אני יושבת עטופה בשמיכה (כִּרְבּוּלִית) וכותבת על שמיכות בספרי ילדים. מאז שהגשם חזר לפני יומיים, אני מחפשת אותן. חשבתי שאמצע שפע של אזכור של הורים שמכסים את ילדיהם, כמו בספר "המשפחה המאושרת" משנת 1955. 
The Happy Family (story by Nicole, pictures by Corinne Malvern, Simon and Schuster 1955)

 
או באיור של דוד פולונסקי (2005) המלווה את שירה של מרים ילן שטקליס, בן-שנתיים דני:


כמה נוגע ללב וכן אזכור השמיכה (בשורה הראשונה) בשיר בוא אבא של דפנה בן צבי מתוך ספרה שירים לעמליה (עם עובד, דצמבר 2012):



ויש גם שמיכות של לילה טוב של חיה שנהב המלוות באיור של דיוויד הול מתוך הספר "העורב והלימון" (עם עובד):
מצאתי את אסטון שאוסף אבנים נטושות בספר האבנים של אסטון מאת לוטה גפנבלד, מטפל בהן, וכמו האם באיור למעלה, משכיב אותן לישון ומכסה אותן:

ובספר Little Lost Kitten (חתלתול קטנטן אבוד, 1951), ילדונת מציקה לחתלתול שלה, היא מלבישה אותו, מסיעה אותו בעגלת הבובות שלה ואחר כך משכיבה אותו במיטת הבובות ומכסה אותו בשמיכה, כאילו היה עוד בובה מבובותיה. החתלתול המסכן מעדיף לברוח מן הבית, למרות השלג בחוץ, אבל הסוף טוב והלקח נלמד. מאויר בידי פיודור רוז'נקובסקי (Feodor Rojankovsky 1891-1970), מאייר יליד רוסיה, אשר היגר לארה"ב בשנת 1941 ואייר למעלה ממאה ספרים ואף זכה במדליית Caldecott.


שמיכה מוזכרת גם בספר מרק דלעת של הלן קופר (מחברת ומאיירת Helen Cooper ) שתורגם לעברית בשנת 2000. השמיכה הזאת היא תוצאה של עבודתם המשותפת של שלושה חברים שחיים ביחד, חתול, סנאי וברוז.





לפעמים כל כך חם שבכלל אפשר להסיר את השמיכה (זכרונות מערבבים, מתוך הספר וגם סיפור על מיטה שהתאהבה בכיסא, מאת רבקה מרים, איורים נעמי בריקמן, אבן חושן 2008); פסקה אחרונה שורה שנייה:



ולפעמים ההורים לא מאפשרים להמשיך ולהתכרבל בשמיכה, כך למשל באבא אל תשיר:


באיורים המלווים ספרי ילדים, לעומת זאת, מוצאים שמיכות רבות, וגם ילדים בתוך מיטות מבלי שהן תוזכרנה בסיפור עצמו. סיפורים על אודות חלומות למשל מתחילים במטה מתחת לשמיכה, גם אם אלו לא הוזכרו במפורש ע"י הסופר, למרות שילד יכול לחלום בכל מיני מקומות. סיפורים על פחד מהחושך, הגיוני שיתחילו במטה לבד, שכן אם הילד מסתובב לו בחוץ בחשיכה, הבעיה כבר מורכבת הרבה יותר מאשר פחד מחושך בתוך חדר מוגן . הסופר אינו מזכיר כלל את המיטה, לפעמים אפילו איננו אומר את המלה חלום, אבל החירות הפרשנית של המאייר לוקחת אותו לשם.
מתוך מנגינה כחולה עם תלתלים

The night before Christmas_Clement Moore, Illus_Kathy Wilburn  
 
כאשר לשמיכה יש מקום בולט בסיפור, אז לא תמיד מתכסים בה משום שהיא....שמיכת פלאים

או

שמיכה שילדי הכפר יושבים עליה ומקשיבים לסיפורים מפיה של סבתא שאוהבת לסרוג. שמיכה שהולכת ומצטמצמת כי סבתא משתמשת בצמר ממנה היא עשויה לסרוג דברים חמים לאנשי הכפר:






או

שתאומות רבות עליה





או

שמתחתה ישנה אורחת לא קרואה
זהבה ושלושת הדובים, איור של Scott Gustafson

או

שמתחתה ממתין בכלל זאב שבלע את סבתא
כיפה אדומה - מקור התמונה