יום שישי, 13 בדצמבר 2013

שלג


מה מתאים יותר היום, ביומה השני של סופת השלג, מאשר להתבונן בספרו המקסים של אורי שולביץ, Snow,  סיפור פואטי המתחיל בפתית אחד של שלג שרואה ילד ומלווה אותו ואת כלבו. פתית אחד הופך לשלושה ושלושה שמפשירים מוחלפים ברבים אחרים. הספר הוא כמעט picture book שכן הטקסט בו מועט ביותר והתמונות הן אלו שנושאות את "העלילה". חשוב לשים לב לפרטים בתמונות ההולכות וגדלות עד שתופסות כפולת עמודים. אנשי העיר אשר התעלמו בהתחלה מהכרזותיו של הילד המבשר על השלג ממהרים לבתיהם כאשר השלג מתחיל להיערם. רק הילדון וכלבו נשארים לחגוג את השלג, ומי מצטרף אליהם? דמויות מספרי ילדים שנצבו בחזית חנויות לספרי ילדים ואשר הופיעו בתמונה קודמת.











בספר 36 עמודים והוא יצא לאור בשנת 1998. בשנת 1999 שולביץ קבל עבורו את פרס Caldecott Honor Book


אורי שולביץ כבר הוזכר בבלוג ואפשר לראות איורים נוספים שלו כאן.


עוד על שלג בספרי ילדים תמצאו כאן.

יום שבת, 30 בנובמבר 2013

מסעי גוליבר

יום הולדת 346 לג'ונתן סוויפט

 גוליבר מבקר באקדמיה הגדולה של לַגַדו



אולי בעוד 4 שנים יחגגו לו ברוב כנסים ומאמרים יובל 350 שנים. מגיע לו. או לנו.

ג'ונתן סוויפט (באנגלית: Jonathan Swift;‏ 30 בנובמבר 1667 - 19 באוקטובר 1745), סאטיריקן, מסאי, משורר ואיש דת אנגליקני. חיבורו המפורסם ביותר הוא הסאטירה "מסעי גוליבר". למרות שפרסם יצירות רבות, אף לא אחת מהן התפרסמה בשמו האמיתי.


בספרי הילדות של פעם, גוליבר בארץ הגמדים וגוליבר בארץ הענקים, שלעיתים החזיקו לא יותר משלושים עמודים כל אחד, הופיע למואל גוליבר כג'נטלמן אנגלי, רופא, חוקר ויורד-ים אמיץ, הלבוש כהלכה וכל אזכור לשיגעון וסטירה הושמט.  הפכו את הסאטירה הצולפת לסיפור הרפתקאות הרואי של איש אמיץ ורב-תושייה, הנחלץ פעם מציפורני הגמדים, פעם מציפורני הענקים - וכנהוג בספרי הילדים - מפיק מכך לקח חינוכי. סוויפט, לא כתב את מסעי גוליבר כספר ילדים, אולם זה אינו הספר היחיד שנכתב במאות קודמות ונדד ממדף ספרי המבוגרים אל מדף ספרי הילדים והנוער. גם ספריו של דיקנס למשל זכו לגורל דומה.

 כאן אפשר לקרוא פוסט של בלוגר המתוודה על הפער בין הגוליבר של ילדותו לבין זה של בגרותו.
הוצאת עמיחי ספריית זהב, איורים צבי ליבני


ובכן גוליבר מבקר גם בארצם של הלפיושים ואלו הרשו לו לבקר באקדמיה הגדולה של לַגַדו.

וכך מתחיל הפרק בו מבקר גוליבר באקדמיה: " האקדמיה האמורה איננה בית בודד במיוחד, אלא רצף של כמה וכמה בתים משני עבריו של רחוב, אשר כיון שנשמו בתיו, נקנו והוסבו לשימושם זה. המפקח הקביל את פני באדיבות וזמן רב נהגתי לפקוד את האקדמיה יום-יום. בכל חדר וחדר ישב מתכנן חידושים אחר, ולעיתים יותר מאחד, ולפי חשבוני פקדתי לא פחות מחמש מאות חדרים."

"האיש הראשון שראיתי היה דל מראה, ידיו ופניו מפויחות, שערו וזקנו ארוכים, פרועים וחרוכים פה ושם. מעילו, כותנתו ועורו היו כולם דומים בצבעם. זה שמונה שנים עסק בתכנית להפיק קרני שמש ממלפפונים..."

לסיום, מצורפות שתי כפולות עמודים מתוך התרגום המוער שיצא בשוקן בשנת 2000 עם איוריו של גארנוויל. (Jean-Jacques Grandville's). סוויפט אינו חוסך את חיציו גם מן המדעים העיוניים. במקום אחר בספר הוא מטפל באסטרונומים. רק נשאר לתהות מה היה כותב סוויפט אילו היה חי במאה ה-20 ומתוודע לשימוש בפצצות גרעין להפגזת הירושימה ונגסקי או למקורותיה של תורת הגזע הנאצית (אאוגניקה).

התרגום המוער של שוקן

לפני כן רק מספר מילים על גארנוויל (1803-1847), המאייר הצרפתי של ההוצאה הראשונה של הספר מסעות גוליבר: גארנוויל למד ציור אצל אביו שהיה צייר מיניאטורות.   גארנוויל התפרנס מציור קריקטורות פוליטיות אך כשאלו נאסרו באמצע שנות השלושים של המאה ה-19 הוא עבר לאיור ספרים. חייו הסתיימו באורח טרגי והוא מת בבית חולים פסיכיאטרי.




יום שישי, 29 בנובמבר 2013

סביבון הפלאים: ספר בעל שני גילים


את הפוסט הזה אני חושבת שיהיה קל לכתוב, משום שכל החומר, או לפחות עיקרו, מרוכז בכתבה אחת של קובי בן שמחון (הארץ 2011).

תמצית הסיפור היא על אודות ספר חנוכה סביבון הפלאים, שכתב בנימין טנא ואייר שמואל כץ בשנת 1963, אשר התגלה במחסני הוצאת מזרחי שנים רבות לאחר שנכתב. הספר הוא מצד אחד, הצד של שנת חיבורו ואיורו, בן חמישים ומצד אחר, צד הוצאתו לאור, רק בן שנתיים. הסיפור שמאחורי הספר הוא נחמד ואולי אף קידם ומקדם מכירות. אולם לבי נשבה באיורי הספר ובעיקר בתיאור הטכניקה של הפרדת צבעים אשר הייתה קיימת לפני 50 שנים.
 הפרדה לארבעה צבעי יסוד: שחור, צהוב, מג'נטה וציאן. כשמדפיסים את 4 הצילומים אחד על השני, מתקבלת התמונה המקורית.
לפני כן מספר מילים על העלילה: "במרכז העלילה של סביבון הפלאים ניצב ירון, ילד "חרוץ וגם נבון. שחור עיניים, סמוק פנים, וזריז הוא בבנים".



"לקראת חג החנוכה מחליט ירון לצאת עם אוסף הסביבונים שלו לטיול. אבל אז קורה דבר נורא: ירון נבהל ממכונית שחלפה לידו וכל סביבוניו נפלו והתפזרו. אז מתרחשת מעין התגלות, ולפתע פתאום ניצב לפני ירון "ישיש קורן, מתתיהו הכהן" שמעניק לו במתנה סביבון חדש ובלתי רגיל (קב"ש 2011)".


ועכשיו, לאופן בו אויר הספר:


"בתקופה שהספר אויר לא ניתן היה להפריד בין ארבעה צבעים, ידעו אז להפריד רק שלושה צבעים. זאת הייתה תקופה אחרת, של דפוס בֶּלֶט, ימים שבהם כל עמוד בספר הומר לגלופה. מהסיבה הזאת כץ יצר לכל דף בספר שתי סקיצות. הראשונה בשחור-לבן, בעיקר קווי המתאר של הדמויות והעצמים המצוירים. הסקיצה השנייה הכילה שלושה צבעים נוספים. התוצאה, כלומר הדף המודפס, הייתה החיבור בין שתי הסקיצות ש'התלבשו' זו על זו". גלופות של הספר לא היו, וגם שיטת הדפסת בלט כבר אינה מקובלת, אז "בעזרת גרפיקה ממוחשבת המרנו את הסקיצות לאיור שלם".

סקיצה ראשונה בשחור לבן
הסקיצה השנייה הכילה שלושה צבעים נוספים




הדף המודפס, היה החיבור בין שתי הסקיצות ש'התלבשו' זו על זו



"מלאכת החיבור בין מלים לאיורים הייתה פשוטה יותר. "ההחלטה על מיקום הטקסט ביחס לתמונה והצבתו על הדף נעשתה בעיקר על ידי שמואל כץ", מבהיר מזרחי. "העימוד והציורים שלו הם מוצג מוזיאוני. הספר נשמר עם השנים בצורתו השלמה לפני ההדפסה, כשרק חלקים קטנים ביותר נפגעו מעט ממים, וכך יכולנו לשחזר אותו במדויק" (קב"ש 2011).








עוד משהו לחנוכה אפשר למצוא כאן.



יום שבת, 23 בנובמבר 2013

ספר ילדים של אלדוס האקסלי



השבוע מלאו חמישים שנים למותו של הסופר אלדוס האקסלי (באנגלית: Aldous Huxley;‏ 26 ביולי 1894 - 22 בנובמבר 1963), הידוע במיוחד, בשל ספרו עולם חדש מופלא, Brave New World‏ (1932). הספר, דיסטופיה בסוגה של מדע בדיוני,  נכתב בתקופה בה מדע וטכנולוגיה נתפסו כמבטיחים דווקא אוטופיה, פותחו התרופות האנטי-חיידקיות הראשונות ודשנים מלאכותיים, אנשים החלו לטוס בטיסות בין יבשתיות ולשוחח שיחות ארוכות טווח. בהדרגה, משהועם זהרו של המדע ובייחוד לאחר הפגזת הירושימה ונגסקי בפצצות גרעיניות, החלו להתייחס לספר כאילו היה נבואי. הקדמה לספר שכתבה מרגרט אטווד אפשר לקרוא כאן.

פרט פיקנטי נוסף מן הביוגרפיה של אלדוס האקסלי, קשורה במוצאו. אלדוס האקסלי היה נכדו של "הבולדוג של דרווין" – הביולוג תומס האקסלי, אשר כונה כך בשל נחישותו בהגנה על תיאוריית האבולוציה.

לרגל האירוע אנו רוצים לתת מקום לפרט מעט פחות ידוע בקורות החיים של אלדוס האקסלי, הקשור לנושא הבלוג. מסתבר שהאקסלי כתב גם ספר ילדים אחד, כנראה בשנת 1944, אשר פורסם לאחר מותו בשנת 1967, דבר נורא קרא לגברת עורב (The Crows of Pearblossom‏). הסיפור מספר על זוג עורבים שהקימו קן על עץ, שבתוך חור בגזע שלו גר נחש והנחש היה ניזון מהביצים שלהם בחשאי. יום אחד העורבת תפסה את הנחש בשעת מעשה וחמתה בערה בה להשחית. כאשר העורב חזר אל הקן היא תבעה במפגיע שיצלול אל חור הנחש ויהרוג אותו. העורב חשב שלא מדובר ברעיון טוב והעדיף להתייעץ עם הינשוף. לינשוף בהחלט היה רעיון, לא פחות אלים, אך פחות מסוכן למבצעים. הסיפור נגמר בסוף טוב עבור אשר מאז גדלו גוזלים רבים.

תלמה אליגון תרגמה את הספר לעברית והוא יצא לאור בהוצאת "כנרת" בשנת 1986 עם איורים של כריסטינה קדמון. וכך כותבת אליגון על הספר: "ספר זה הוא ספר הילדים היחיד שכתב אלדוס האקסלי...את הסיפור סיפר האקסלי לאחייניתו הקטנה, אוליביה בת החמש, שהייתה לו כבת. כתב היד המקורי עבר גלגולים רבים עד שהובא לדפוס לראשונה בשנת 1967". אליגון מעידה על עצמה שאהבה את ההאנשה של הדמויות ואת העלילה המרתקת והמשעשעת. טביעת אצבעותיה נכרת בתרגום שכן העלילה בספר המתורגם מתרחשת בכפר ישראלי ואף שמותיהם של הדמויות עוברתו.

הסיפור של האקסלי הוא כנראה עיבוד של סיפור עם הודי. גרסתו של האקסלי שונה מן המקור ומפורטת יותר. הדמויות עשירות יותר. בסיפור העם, העורב מתייעץ עם שועל וזה מייעץ לגנוב שרשרת יקרה ולטמון אותה במאורת הנחש. לאחר מכן כל מה שצריך לעשות זה לחכות שהאדם יבוא להשלים את המלאכה: האדם ירצה ליטול את השרשרת שלו ולכן יהרוג את הנחש. האקסלי ביקר בהודו במהלך מסע שערך בשנים 1925-6 ואף כתב על כך ביומן המסע שלו. אולי במהלך המסע שמע את סיפור העם הזה.
הנה מספר תמונות מן הספר כולל איור הכריכה:









והנה כריכת הספר בפולנית:


מקור התמונה


ההוצאה הראשונה של הספר פורסמה ע"י Random House בשנת 1967:


מהדורה נוספת יצאה בשנת 2011:

Abrams' edition

 וגם הקראה של הספר באנגלית:
 


יום שישי, 13 בספטמבר 2013

במוצאי יום כִּפּוּר, שאול טשרניחובסקי


בעוד שבפוסט הקודם ניסיתי להכליל לגבי היצירה בישראל במחצית הראשונה של המאה העשרים, הרי שהרשימה הנוכחית תוקדש לשיר אחד, במוצאי יום כיפור של שאול טשרניחובסקי. המשותף לשתי הרשימות הוא עיסוקן בחגי תשרי.

את השיר מצאתי באסופה בִּגִנָּה. אוסף משיריו לילדים של טשרניחובסקי שכנס נכדו אלכסנדר וילנסקי ואשר יצא בעם עובד בשנת 2012 עם איוריה של ליאורה גרוסמן.





טשרניחובסקי, אשר ב- 14 באוקטובר ימלאו שבעים שנים למותו, מקדיש את השיר לפרק זמן קצר בלוח השנה – מוצאי יום כיפור, לא בזכות סיום התענית או תפילת נעילה, אלא בזכות היציאה החוצה לפעילות עם האב באוויר הלילה הצונן – לתקיעת היתד הראשונה (סוג של מחנאות בנוסח יהודי). שירים רבים מוקדשים לבניית הסוכה, אך אינני מכירה שיר ילדים אחר שהוקדש לתקיעת היתד הראשונה. במילים מעטות ושורות קצרצרות, מעביר טשרניחובסקי את מרכיבי החוויה, ההלמות של המכשיר, בו משתמש האב לתקוע את היתד, מצטלצלת בשקט הלילה הצונן, "אפריון השמים" זרוע כוכבים והבילוי הפעיל עם אביו "אנכי באשרי מה יגיל לבבי". זהו שיר ילדות ושיר טבע. אל הזיקה לנוף ואל הטבע של טשרניחובסקי רובנו התוודענו באידיליות שלו, כחום היום ולביבות. עוד אפשר לקרוא על הנושא ברשימתה של רוחמה אלבג כאן.

האיורים של ליאורה גרוסמן, זוכת עיטור אנדרסן לשנת 2008, לספר נעשו בצבעי עיפרון יפים ושקטים. דווקא האיור המלווה את השיר במוצאי יום כיפור לא כל כך מוצלח. טשרניחובסקי מדבר בבית השני על החשכה המאזינה ועל הכוכבים המביטים מלמעלה. גרוסמן בחרה לצייר ירח מלא המהסה בחיוך חביב את הבונים המרעישים. הירח מאיר בחוזקה את הקרקע עליה עומדים האב והבן עד כדי כך שצל מוטל עליה, אולי כמו זרקור המאיר את הבמה. אולם הירח מושך אליו את כל תשומת הלב ומשאיר בצל את האב והבן, והמתבונן, לפחות המבוגר, איננו יכול להימנע מן המחשבה שבמוצאי יום כפור, י' בתשרי, הירח עדיין איננו מלא. הוא יהיה מלא רק בערב סוכות, ט"ו בתשרי. אינני סבורה שמדובר רק בחֵירוּת פרשנית שנטלה לעצמה המאיירת אלא לחוסר תשומת לב. ומכל מקום כאשר מדובר במשורר שלטבע יש מקום חשוב בשירה שלו, מצב הירח בתאריך עברי כלשהו איננו שאלה קטנונית.
ולסיום, מצאתי שני הסברים לבהילות הזו שבתקיעת היתד הראשונה של הסוכה כבר במוצאי יום הכיפור. הסבר אחד מדבר על המשכיות: בניית הסוכה מתחילה במוצאי יום הכיפורים. נוהגים לתקוע יתד ראשונה של הסוכה מיד עם תום הצום, כדי לצרף את היום הקדוש עם החג שבא אחריו. הסבר נוסף מצאתי באתר של דגניה ב והוא מתייחס למהירות ביצוע מצווה מיד עם צאת יום הכיפור: במוצאי יוה"כ תוקעים יתד ראשונה לסוכה, לזכות במצווה ראשונה בחשבון החדש ולקיים "ילכו מחייל אל חייל". ודרשו: "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" (הכרזה שמכריז הש"ץ בפתיחת יוה"כ). לאחר שיישרנו לבנו ביוה"כ וטוהרנו מחטאים ניכנס בשמחה לחג שנצטווינו בו על השמחה.


יום שני, 2 בספטמבר 2013

סִפְרוּת שונה לְראש השנָה

לראש השנה ולכל השנה


ברשימה זו אטען, כי ניתן להראות את ההיחלצות של סופרים/ות ומשוררים/ות במחצית הראשונה של המאה העשרים למען בנייה של מכלול של יצירה עבור ילדים בישראל, על ידי חזרה של נושאים דומים מאוד במכלול היצירתי הזה. על ההתגייסות של היוצרים, כולל מאיירים, מבני הקיבוצים אפשר לקרוא בספרה של ענת אמתי שי לילדינו, אך כמובן שלא מדובר רק בבני קיבוצים.

הדוגמא שאתרכז בה, כיאה לימים אלו, קשורה בכתיבה על חגים ובמיוחד ראש השנה.

חשוב להעיר כי ההתעוררות בעשייה הספרותית לילדים הייתה חילונית ברובה, ואולי מעט קשורה גם בתנועת בני עקיבא,  כדי להבין את המאפיינים שהודגשו בה.  חגים כמו שבועות וסוכות קבלו דגש כחג הביכורים וחג האסיף בהתאמה, דהיינו חגים בעלי דגש חקלאי או בעלי קשר עם הטבע. פסח הודגש כיציאה מחירות  לגאולה, חנוכה חג האור, גבורה וחמימות משפחתית. ט"ו בשבט בכלל לא היווה בעיה וגם פורים עבר חילון ובשנת 1912 נערכה בתל אביב עדלאידע הראשונה. השאלה מה עושים עם חגים כמו ראש השנה (ויום כיפור); אלו יצירות כותבים לגביהם?

ובכן, מי אינו מכיר את השיר שנים עשר ירחים, המוכר גם בשם בתשרי נתן הדקל של נעמי שמר?

השיר הוא אחד משיריה של שמר שנכתבו בין השנים 1951- 1960, ומתייחס אל החודשים העבריים ונותן בהם סימנים הקשורים במזג האוויר, בטבע ובחקלאות ומסתיים תוך ציון המחזוריות בטבע.  הוא מסתיים במילים שמהוות הזמנה להתחיל את השיר פעם נוספת, מהתחלה:
ובבוא אלול אלינו
ריח סתיו עלה
והתחלנו את שירנו
מהתחלה

באדר עלה ניחוח מן הפרדסים






כי מהו ראש השנה אם לא ציון של סיום סיבוב שלם של כדור הארץ סביב השמש ותחילתו של סיבוב חדש. אמנם ניתן היה לבחור בכל תאריך לשם כך והראיה לכך שתרבויות שונות חוגגות את תחילת השנה במועדים שונים, אך מניין הימים הוא קבוע ברוב התרבויות ובלוחות שנה רבים תאריך תחילת השנה הוא בסמוך לאחת מנקודות השוויון או בסמוך לאחת מנקודות ההיפוך. תחילת השנה העברית חלה בראש חודש הסמוך לנקודת השוויון הסתווית (הלוח העברי הקדום החל דווקא בחודש הסמוך לנקודת השוויון האביבית).


אגדת ירחי השנה של מרדכי אמתי, על הירחים האחים, אשר יצאה לאור בשנת 1951 כבר הוזכרה כאן. כתבתי כי אגדת ירחי השנה של אמתי היא מיתולוגיה חילונית מן הבחינה שהיא מכילה "הסבר" חילוני למחזור העונות, החודשים והחגים, ואף הרחבתי מעט בתיאור האגדה. לעניינינו, כדאי לשים לב שבתשרי יש התעלמות מראש השנה ויום כיפור ורק חג הסוכות מוזכר.


 


 


 
 

אנדה עמיר פינקרפלד פרסמה את הספר שנים עשר אחים, שנים עשר ירחים בשנת 1940 [הוצאת בַּרְלוִי]:

"אנו שנים עשר אחים, שנים עשר ירחים: חוליות בתוך שרשרת, וכל חוליה אחרת. ירח ירח וצבעו, ירח ירח וטבעו, עשרה ושנים אנו- מי יפה מכולנו?"

כך שאם לא אדע אחרת, הרי היא הראשונה שנדרשה לנושא.



רפאל ספורטה אינו מהסס מלהזכיר בחודשי השנה שלו שופר בתשרי וסליחות באלול אך מדובר בשיר ולכן אין מקום להסברים כפי שיש אצל אמתי.

מתוך ארמון החול, שירים וסיפורים בעריכת חוה כץ ספורטה 2012

 

תהיתי, האם הארבעה, פינקרפלד, אמתי, ספורטה ושמר הושפעו מסיפור ממקורות זרים ועבדו אותו לצרכים מקומיים, כפי שנעשה לגבי הרבה יצירות לילדים, אך לא הספקתי לערוך בדיקה יסודית. כל שניתן לומר הוא, שאין קשר בין אגדת ירחי השנה של פינקרפלד או של מרדכי אמתי על 12 האחים הירחים לבין זו של האחים גרים הנקראת שנים עשר האחים.

אם מישהו מן הקוראים מכיר גרסה נוספת שסופרה ע"י סופר/ת נוספ/ת, או אגדת עם שיכולה הייתה לשמש מקור, אשמח לשמוע.


יום ראשון, 25 באוגוסט 2013

הקוסם מארץ עוץ

היום לפני 74 שנים יצא הסרט הקוסם מארץ עוץ לאקרנים. הספר מאת ל. פרנק באום ראה אור בשנת 1900
פרטים נוספים בספח התמונה הראשונה. להגדלה יש להקליק עליה.

מקור התמונה: "ידיעות אחרונות"

תעשיית המזכרות

יום שבת, 24 באוגוסט 2013

קרמר החתול יוצא אל היער בספר קרטון


הספר קרמר החתול יוצא אל היער [מאיר שלו כתב, יוסי אבולעפיה אייר, עם עובד] יצא בגרסת קרטון, השנה (2013). אינני יודעת מתי בדיוק השנה, אני גיליתי אותו לפני חודש. הספר עצמו יצא לאור לפני כשנה ב- 2012.

קרמר בשתי הגרסאות, משמאל מהדורת הקרטון.

בעבר הלא כל כך רחוק. ספרי קרטון היו בעצם picture books  לפעוטות. למשל הספר Dressing מאת (Helen Oxenbury (Walker books 1981 אשר הספיק כבר להצהיב אצלנו





לפעמים גם זה לא, לפעמים רק אוסף תמונות שליד כל אחת מהן מילה אחת, בסגנון ספר המילים הראשונות שלי או משהו כזה. לחילופין אלו היו ספרים מתוחכמים שהכילו עיצוב מיוחד, כמו ענן ועוד ענן (איורים: ג'וליה אורקיה, נוסח עברי: שרה ורסאנו, מחבר:? אולי המאיירת היא גם המחברת) שיצא בכתר בשנת 1985.
המגמה להוציא ספרי ילדים בגרסת קרטון ברוכה בעיני. יתכן שהמקור לה הוא מלחמת הקיום של הוצאות הספרים ואם אפשר לגרום לכך שספרים שנועדו לילדים בני 3-4 ירכשו גם עבור פעוטות בני שנה ומחצה, מדוע לא?
ובכן בהחלט כן. מתוך שלא לשמה בא לשמה. קודם כל אפשר להקריא גם ספר לילדים בני 3 ו- 4 לילדים קטנים יותר שעדיין לא מדברים, כל עוד יש בו תמונות. הם מבינים הרבה יותר ממה שחושבים ומקריאה לקריאה יבינו יותר.  וכאשר הספר הוא מקרטון זה מאפשר להשביע את הצורך שלהם להתנסות גם בדרכם הם, למשש, לדפדף, להצביע, ללא יותר מדי חשש מנזקים בלתי הפיכים. אפשר להניח את הספר במקום שניתן להשגה בדומה לצעצועים כך שיוכלו לשלוף את הספר בעצמם, להסתכל בו או להביאו למבוגר שיקריא להם.
אין הבדלים רבים בין ספר הנייר לבין ספר הקרטון. הנה שתי המהדורות זו מול זו פתוחות באותו עמוד:




 ההבדל הבולט הוא היעדרותו של הפורזץ בגרסת הקרטון. אפשר לראותו בתמונה האמצעית בספר מן הנייר. בספר קרטון דומה שאין לו תפקיד. ממדיו של ספר הקרטון קטנים יותר והוא אמור להיות עמיד יותר, אך את העמידות קשה לראות בצילומי סטילס.
הבדל נוסף, ספר הנייר נדפס בתל אביב, ספר הקרטון בסין. כך גם במקרה של הספר הטרקטור בארגז החול (מאיר שלו 1995 עם עובד)

והנה עוד כמה ספרים מקרטון:

גם הם כולם נדפסו בסין.

לעומת זאת הספרון הקטן בעל העיצוב המתוחכם, ענן ועוד ענן, נידפס ב - 1985 באיטליה. גם ספרי הילדים מאוששים את הדברים הכתובים בטורי הכלכלה בעיתונים.