יום שבת, 21 ביוני 2014

מספרים בכותרות

שבוע הספר שנמשך עשרה ימים עומד להסתיים היום, לפחות בחוצות הערים; חודש הקריאה ימשך עד סוף יוני. כמדי שנה מביא אתו שבוע הספר נתונים ומספרים על הרגלי קריאה ועל מספר הספרים שיוצאים לאור. ריכוז גדול של נתונים, פרסמה הספרייה הלאומית לקראת שבוע הספר ואלו צוטטו בעיתונות היומית. על פי החוק, יש למסור עותק מכל ספר שיוצא לאור בישראל לספריה הלאומית דבר המאפשר לה גם לעקוב אחר תהליכים ומגמות בשוק הספרים בנוסף על בניית אוסף הספרים הלאומי. את המספרים, הנתונים והגרפים של הספרייה הלאומית אפשר לראות כאן.
גם הפוסט הזה יעסוק במספרים שבכותרות – בכותרות הספרים.
קודם כל ארצה להסב את תשומת הלב לכך שמספרים מופיעים בכותרות ספרי ילדים (גם בספרי מבוגרים); ואטען כי ההופעה של מספר בכותרת ספר איננה אקראית. אם המספר מופיע בכותרת הרי הוא משמעותי בסיפור עצמו במרבית המקרים (על אלו שלא, בהמשך). לא מדובר על "הכרחיות", אלא על בחירה מודעת עם טווח גמישות קטן.

המספר אחד, בא להדגיש ייחודיות. לא מצאתי ספרים שעל כריכתם מופיעה ההטיה הנקבית, אחת, אולי כי לא חיפשתי די. עבור אחד בחרתי בספר גמד אחד (שלומית אולצ'יק ספרית פועלים הקיבוץ הארצי 1987). ספר ראשון משלושה ספרים בגודל כמעט מיניאטורי (יש כללים לגבי המידות של מה נחשב ספר מיניאטורי) על גמדים. הספר עוסק בנקודת הראות של אנשים קטנים, ומהם ילדים אם לא אנשים קטנים:
גמד אחד
בשם שושן
היה מאד
מאד בישן
ויש משהו ילדי גם בצורת המסירה של הדברים. אם מחליפים "גמד" ב"איש" אז אפשר לדמיין ילדים מדווחים בהתרגשות על אירוע שהיו עדים לו שבו "איש אחד" עשה כך ואיש אחר עשה אחרת.
גמד אחד, כריכה

מקור התמונה

ומה מתאים יותר מן המספר 2 בכותרת ספר העוסק בתאומים פוחזים ועלילותיהם (רק אורה הכפולה – ספרו של אריך קסטנר על התאומות שהופרדו בגיל צעיר ביותר בשל הגירושים של הוריהן והן שבות ונפגשות במקרה במחנה קיץ). ספרו של קורנל מקוּשינסקי, סופר הילדים הפולני, שניים שגנבו את הירח (1928. תר' ענת זיידמן, 2002). התאומים האנוכיים גאי ופאי מחפשים מקום בו לא יצטרכו לעבוד. החוויות בהן הם מתנסים בדרכם כמו המפגש עם הילדה העיוורת ההולכת אל אמה גורמים להם להחליט לחזור אל עיירתם "אחורי התנור", אולם מכיוון שברצונם לחזור עשירים, הם מחליטים לגנוב את הירח ולמכור אותו.
שניים שגנבו, על אודות תאומים 


נתבונן בספרו של ג'רום ק ג'רום, שלושה בסירה אחת מלבד הכלב שיצא ב 1988 בכתרי (של כתר) כספר לבני נוער. אם הסופר היה בוחר בזוג לשיט בתמזה, מערכת היחסים היה אחרת, אינטימית יותר ולא מתאימה לשלושת הדמויות של הרווקים, ההיפוכונדרים הלא מודעים לעצמם. אם היה בוחר ברביעייה, הייתה דמות נוספת לפתח, לעשותה בעלת אישיות משל עצמה ולרקום לה מערכת יחסים עם כל אחד מן האחרים. הדמויות של שלושת הרווקים השקועים-בעצמם הללו ומערכות היחסים ביניהם הם ציר חשוב בספר. ועל כן, גם כן הבחירה איננה אקראית. בספר שלושה לטנגו (מאת ג'סטין ריצ'רדסון ופטר פרנל, איור: הנרי קול, כנרת 2012)– המספר מוכתב על ידי הרכב המשפחה (האלטרנטיבית במקרה זה) ובהתחשב שמדובר בפינגווינים מספר הנפשות במשפחה שבסיפור לקוח מן המציאות, שכן בכל עונת רבייה זוג פינגווינים מטפל בדרך כלל בגוזל אחד.

שלושה לטנגו


אם ניקח למשל את הספר מעשה בַּחֲמִשָּה בלונים, שתמונתו מופיעה בהמשך (מרים רות, אורה איל, ספרית פועלים 1974, בשנת 2012 יצאה ההדפסה ה- 83 במספר ולאחרונה אף יצא ספר קרטון; בימים אלו מלאו 40 שנים ליציאתו לאור), סיפור על אשר קרה לבלונים שקיבלו חמישה ילדים, הרי למספר חמישה יש תפקיד בספר שכן מספר הבלונים הולך ונגרע לאורך הסיפור עד שלא נותר ולו בלון אחד. אבל אז יקשו הקוראות והקוראים, מדוע דוקא חמישה ולא מספר אחר. אנסה להשיב, ואומר שוב שהדבר איננו אקראי אצל סופרת מנוסה כמו מרים רות. המקצב הפנימי של הסיפור הכתיב לה, או היא לו, את מספר הילדים והבלונים. ארבעה זה פחות מדי עבור ספר לילדים צעירים האוהבים חזרתיות (רפטטיביות) והספר אף עלול להסתיים מהר מדי. שישה הוא גם מספר מדויק ואכן בספר מאוחר יותר של רות (1978), תירס חם, שגם בו החזרתיות משחקת תפקיד, יש כבר שישה ילדים, אולי כי בחמישה היא כבר השתמשה. המוצלחות של המספר 5 באה לידי ביטוי בהופעתו בספרים נוספים, כמו בספר חמשה עיוורים (הוצאת אמנות 1922) שאויר ע"י אחד מציירי "חבורת ציירים" כנראה יפים חיגר וספר עכשווי יותר, חמש מכשפות הלכו לטייל (רונית חכם ואורה אייל). מספרים גדולים יותר מעמידים את יכולת הריכוז של פעוטות במבחן, אם כי אפשר בהחלט למצוא אותם בספרים בעלי "עלילות דומות", כפי שאראה בהמשך.



מעשה בחמישה בלונים




"מעשה בשקיק. שקוף, דקיק, שעף עם הרוח בעד החלון הפתוח ובדרך הכרם שכב לנוח..."
הגענו ל- 7, 8 ו- 9. על הספר שבעה אכלנים משונים ראו בבלוג הזה כאן (הפוסט הראשון באפריל השנה).


באנגלית יש ספרי ילדים אחדים שהמספר 9 מופיע בכותרתם; האם מישהו מכיר ספר ילדים בעברית עם 9 או תשע או תשעה בכותרת? - הפניות למקור או תרגום יתקבלו בשמחה.
10עשרה כושים קטנים. רות גרבר עבדה שיר ילדים ידוע מן המאה ה-19. סיפור של מנייה שהיום נתפס כלא תקין פוליטית. מספרם של הכושים הולך וקטן הולך ונגרע בגלל מצוקות שמתרגשות עליהם. הסוף הוא לכאורה טוב כי הכושי האחד שנשאר מתחתן עם בת כושים ומוליד 10 ילדים. אך נדמה לי שזו אמתלה להתחיל את הספר מהתחלה. מכל מקום, הספר הזה יכול לשמש דוגמא לכך שספרי פעוטות מן הסוגה הזו, של מניה וחזרתיות, יכולים להגיע למספרים גבוהים יותר מאשר חמש ושש. 






שרירותיות המספר שבכותרת מאפיינת קבצי סיפורים אשר האיגוד שלהם נעשה על ידי הוצאה לאור. לקרוא לקובץ 'תשעה סיפורים של אנדרסן' (נניח) ללא כל הסבר נוסף לגבי המשותף להם או מה הסיבה לכינוסם ביחד (הסיפורים המוקדמים, הסיפורים המאוחרים....) מראה כי ההוצאה מנסה לבדל את הקובץ שלה מקבצים אחרים. קבצים עם ששה סיפורים הם פופולריים במיוחד, אולי משום שזו פנייה אל ההורה או מבוגר אחר הרוכש את הספר והמו"ל מציע לו עסקה של חצי תריסר בכריכה אחת. ברור שלא כל קובץ סיפורים שכותרתו מכילה מספר כונס בשרירותיות.  
חצי תריסר בכריכה אחת - פנייה למבוגר הרוכש?

וישנם גם מספרים גבוהים יותר, כמו כותרת הספר של הפוסט הקודם, אך נותיר משהו גם לשבוע הספר הבא.







יום רביעי, 4 ביוני 2014

35 במאי שמח לאוהדי אריך קסטנר

ארבעה ביוני הוא 35 במאי

כריכת הספר המתורם לעברית; אחיאסף 1989 - איור הכריכה נעשה ע"י וולטר טרייר; האיורים בתוך הספר הם של הורסט למקה

התמונה מאתר סימניה

כריכת הספר של ההוצאה בגרמנית ב- 1931



בחלק השלישי של הסדרה "ילדים גדולים" [משכל, ידיעות אחרונות 2003] מקדיש יהודה אטלס 40 עמודים לאריך קסטנר. עמודים 58-60 מוקדשים לספר 35 במאי ומובאים כאן:




למיכאל הנדלזלץ, העורך לשעבר של מוסף הספרים של הארץ, יש זכרונות עזים מן הספר.

על הביקורת הפוליטית ב-'35 במאי' של אריך קסטנר ראו כאן.

שלושה מאיירים את הלוויתן הרודף אחר פטרוזיליה משום שזו העליבה אותו בכך שחרצה לשון לעומתו: וולטר טרייר, הורסט לֶמְקֶה, ו- Svitlana Ackatieva

והנה פטרוזיליה בכבודה ובעצמה שוב ע"י Svitlana Ackatieva מאוקרינה


על עצרת החיות של אריך קסטנר אפשר לקרוא כאן.
ולפי בקשתה של רוני הנה מר סבוני, דני והסוס קבלו על "רצועת פלדה, כשני מטרים רחבה...רצועה זו היתה דומה לשביל צר המוליך על פני הים, או לאלומת קרני ירח המשתקפת במים בשעות הלילה."
מכל צד ועבר עלו להקות של כרישים גדולים כצוללות. איור של הורסט למקה

יום שלישי, 3 ביוני 2014

ביקור במוסקבה

פושקין - גם הוא כתב לילדים

בשבוע הראשון של חודש מאי בקרנו בעלי ואני במוסקבה. זהו מועד טוב לבקר בעיר, שכבר התנערה מן החורף, הפריחה החלה, וצבעונים בשלל צבעים ולילך בכל מקום. אפשר לראות גם את ההכנות לחג הניצחון שחל ב- 9 במאי.

לבקר ברוסיה משמעותו לבקר בערש ספרות הילדים שלנו. הסיבות לכך קשורות בהיסטוריה של המאה האחרונה, באידיאולוגיה, כשרון ואף בהדרה מתמשכת של השפעות אחרות. אך לכך צריך להקדיש פוסט שלם בפני עצמו.
התרבות הסובייטית עצמה הקדישה תשומת לב רבה לטיפוח תחום ספרות הילדים, ורתמה לכך במכוון
סופרים ואמנים, פדגוגים ומחנכים[1].
מכל מקום ביומיים הראשונים מתוך השבוע טיילנו יחד עם מדריכה מקסימה ומומלצת בשם אלונה גולדנברג. בקשתי מאלונה שתמליץ לי על חנות ספרי ילדים טובה ומן הרגע שהיא הבינה שאני מתעניינת בספרי ילדים, לא רק שהיא הביאה אותי לחנות שהיה בה אזור ענק המוקדש לספרי ילדים אלא אפשרה לי מספר טעימות נוספות.
בקרנו את קברו של סמואיל מרשק, עליו אמר מקסים גורקי כי הוא מייסד ספרות הילדים הרוסית. הנמצא בבית הקברות לגדולי האומה. בחלקת הקבר שלו קבורה גם אשתו ואחיו. גולדברג עִבְּדָה משלו את המפוזר מכפר אזר וגם את דירה להשכיר.
קברו של סמואיל מרשק במוסקבה

בחנות הספרים הגדולה (אני חושבת שהיא נמצאת ב- Novyy Arbat Ulitsa 8 ) יש חלק גדול ביותר המוקדש לספרי ילדים, ואפשר למצוא רבים מספריו של מרשק בהוצאות חדשות, אך הייתי צריכה להסתפק באחד שהרי בלאו הכי אינני קוראת רוסית. לא מצאתי ספר שבו נמצא גם המפוזר מכפר אזר וגם הגרסה המרשקית של דירה להשכיר ובחרתי ספר עם השני. אז הנה:
כריכת הספר של מרשק (2012) שבחרתי

שני איורים לספר של מרשק

אלונה, הדוברת גם עברית ורוסית על בוריין ואף אנגלית (היא עוסקת בתרגום סימולטני מפעם לפעם) קראה לי בהטעמה מתוך הספר של מרשק ברוסית והמצלול עגלגל ומתגלגל להפליא.


ממול לחנות הספרים (בשתי התמונות מעל) יש מעין מרכז מסחרי ובו מסעדה של אוכל רוסי שבה אוכלים המקומיים. אכלנו שם אוכל שהזכיר טעמים נשכחים ואני שתיתי קְבַס, המשקה אותו ניסה מוטל בן פיסי החזן לרקוח ולמכור לבני שכונתו ללא הצלחה יתרה.
לאורך מרכז הקניות אוֹחוֹתְנִי רִיאַד, הסמוך לקרמלין, עומדת סדרה של פסלי חוצות המתארת אגדות עם ואת משלי קרילוב, כמו החסידה והשועל ודג הזהב. אלונה ספרה שהפסל האחרון מאוד פופולרי, מאז שפושקין חרז אותו. ואכן ליד הפסל הזה התקבץ תור קטן של מצטלמים בעוד שהאחרים נשארו מיותמים. כמה ימים לאחר מכן, כאשר ה-9 במאי התקרב והאזור נחסם מכיוון הפסלים, יכולתי לצלם את הפסל ללא נוכחות קהל. הפסל הוא Zurab Tsereteli, שפסליו ממלאים את מוסקבה למורת רוחם של המוסקבאים, הן משום חשיפת היתר שלו והן בשל ביקורת אמנותית, בעיקר על הפסל של פטר הגדול.
החסידה והשועל של Zurab Tsereteli באוחותני ריאד
מצטלמים עם הדג שממלא משאלות

ביומו האחרון של הטיול, בקרנו בבית האחוזה של טולסטוי. נדמה לי שמעטים, בישראל של היום, יודעים שטולסטוי כתב גם לילדים, אולם טולסטוי כתב כמה מאות של סיפורים לילדים ונוער.


בית האחוזה של משפחת טולסטוי

שולחן העבודה של טולסטוי. צילום של אלונה גולדנברג



ואיך לומדים לקרוא? מִבּוּקְוָאר (קישור למקראה רוסית משנת 1987 Букварь).




[1]   עינת ברעם אשל , האריה, המכשפה וארון הספרים: ספריות כמרחבים פדגוגיים בספרות ילדים .
 חוקרים @ הגיל הרך - מכללת לוינסקי לחינוך, גליון מס 2