יום שני, 22 ביולי 2013

ציפורים והקולות שהן משמיעות


בהוצאת מטר "תרגמו" סדרה של ספרים קוֹלִיִים: סדרת מלודי, תמונות וצלילים 2013 (במקור של הוצאת גלימר הצרפתית). ספרים מוצלחים ביותר מבחינת הביצוע שלהם. כתבתי תרגמו במרכאות משום שלכאורה אין בהם טקסט הדורש תרגום רגיש. עוד אדרש לעניין התרגום.

הקטנטונת במשפחה קבלה בהיותה בת שנה ושלושה חודשים את אחד מן הספרים בסדרה מן הדודה והדוד שלה – הציפורים שלי (ציפורים והקולות שהן משמיעות) – ולאור העניין שגילתה והנאתה הגלויה שנשמרת כבר חודשיים, מייד קבלה מהוריה ספר נוסף מן הסדרה,  כלי הנגינה שלי (כלי נגינה והצלילים שהם משמיעים). אם לספר הראשון היא הייתה מרותקת הרי השני אף גרם לה לנוע לצלילי קטעי הנגינה שמשמיעים כל אחד מן הכלים, חלילית, פסנתר, כינור, גיטרה, תוף וכסילופון. 

מטר מייעדים את הסדרה לבני שנה ומעלה; בגיל שנה ושלושה חודשים הזאטוטה לא התקשתה למצוא את הנקודה שיש ללחוץ עליה כדי לגרום לקולות להישמע וללחוץ עליה. נראה שהנקודה הקטנה מתאימה בדיוק לאצבעות הזעירות שמלקטות בעמלנות רבה פתיתי פתיתים שלא ראינו ולא ידענו על קיומם.
בעלת הספר לוחצת על היונה
 



ציוצי הציפורים נשמעים אמִתיים מאוד. רציתי לערוך ניסוי של זיהוי הזמירות על צפר שאני מכירה, אולם למרבה הצער הוא אמר לי מיד ששמיעה איננה הצד החזק שלו. הוא הסכים לומר שהזמרה של הציפורים בספר אכן ריאליסטית כפי שהתרשמתי. הוא אף הפנה את תשומת לבי לכך שהעקעק, הציפור השלישית בספר, איננה ציפור שניתן למצוא בישראל.

פנייה למאיירת מריון בילה: בכפולה בה מצויר הזמיר בספר הציפורים שלי מופיעים עוד שני יצורים, תולעת, ויצור חום עם בלוט בתוך חור בעץ שאני פרשתיו כסנאי. בעלת הספר הצביעה ואמרה "האו-האו". אני סקרנית להראות לה תמונה ברורה של סנאי ולראות/לשמוע מה תהיה התגובה שאקבל. בתור פעוטה ישראלית שאיננה נתקלת בסנאים על בסיס יומי ולעומת זאת גרה בבית עם כלבה חומה, ההיסק שלה נראה בעיני סביר בהחלט [ואין לכך כל קשר להיותי סבתא משוחדת ;-) ]

זמיר, תולעת ירוקה ו- ?


ועניין של תרגום: בצרפתית הספר נקרא בפשטות ובאלגנטיות Les oiseaux, דהיינו הציפורים. בישראל נפוץ מאוד לנכס ולהוסיף "שלי" בכותרות. אני מניחה שמדובר בניסיון לקלוע לטעם הקהל אך בעת ובעונה יוצא שגם לקבוע ולקבע את הטעם הזה. לפני כחודש שמעתי ילדונת בת כשלוש אומרת לאחרת שבחנה צעצוע של הראשונה: "זה שלי מהבית", בבחינת חזקה כפולה ומכופלת לי על צעצוע זה. נדמה שהשיח הישראלי על חזקה מחלחל עד לגילאים הצעירים ביותר.
הכותרת האלגנטית והפשוטה של הספר בצרפתית לעומת זאת המתנחמדת בעברית (כי הרי הציפורים הן של אף-אחד) הזכירה לי רשימה שהסבירה מדוע לילדים צרפתיים אין הפרעות קשב. גם אם נניח שיש להם, אבל פחות, וההסבר בכתבה נסב, פחות או יותר על העמדת גבולות, הרי שהכותרת הזאת מייצגת את הגישה. אפשר ליהנות מזמרת הציפורים גם אם הן לא שלך. אם בכל זאת צריך לשייך, אז נא לדייק ולתת כותרת: הספר שלי על ציפורים.
שני חסרונות לספר, האחד, שם המאיירת, מריון בילה (Marion Billet), איננו רשום באותיות לועזות כפי שנהוג וראוי בספר מתורגם. אם החמצתי, אני מתנצלת, אך מבקשת לרשום בצורה בולטת.
החיסרון הנוסף של הספר, בעיני, הוא  היותו מופעל על ידי סוללות (בטריות) וזה חסרון כפול, במקרה שיש בבית ילדים קצת גדולים יותר וסקרנים (למרות שדרוש מברג כדי להחליפן ויש אזהרות בולטות שזה בסדר גמור). הבעיה הנוספת היא מבחינת זיהום כדור הארץ. כן ברור שמפעלים מזהמים פי כמה וכמה...
מקום משכנה של הסוללה



בעלת הספר בוחנת את דף הסוללה



הוראות ואזהרות

יום שישי, 12 ביולי 2013

מה הקשר בין רות שלוס ודירה להשכיר?


"הנאים השכנים בעיניך?" - מי אינו מכיר את דירה להשכיר של לאה גולדברג עם האיורים של שמואל כץ. אפילו בול יש לכבוד הספר.
 

תוך כדי חיפוש אחר חומרים עבור כתיבת פוסט על הציירת והמאיירת רות שלוס, שהלכה לעולמה לפני שבוע, נתקלתי בארכיון יד יערי של גבעת חביבה בכתבה מאת מאת יוספה פכר, ארכיונאית ביד יערי בגבעת חביבה ובארכיון של קיבוץ מזרע. בתחילה חשבתי לכלול את הכתבה בפוסט על אודות רות שלוס אבל אחר כך חשתי שיש כאן סיפור בפני עצמו.

על כך שלאה גולדברג כתבה בעיתוני ילדים כמו דבר לילדים ועל המשמר יודעים רבים וגם על כך שהאוצרות האלו נאספו ולוקטו בספרים למרבה המזל. אולם, האם ידעתם שגם דירה להשכיר הופיע לראשונה בעיתון לילדים? אני לא ידעתי. דירה להשכיר הופיע לראשונה ב- "משמר לילדים", כרך 4 חוברת ד' 22.10.1948 מלווה באיוריה של רות שלוס (תמונות למטה).

אולם בכך לא מסתיים סיפור הגלגולים של דירה להשכיר. עוד לפני שיצאה המהדורה שלוותה באיוריו של שמואל כץ בספריית הפועלים בשנת 1970, הוציאה ההוצאה שלאה גולדברג הייתה עורכת ספרי הילדים שלה, את הספר בגרסה אחרת. בשנת 1959 בספרית חלון, סדרה א', מספר 1, עם איורים של שושנה הימן (תמונה למטה).

מקור התמונה

מקור התמונה
אגב, בספרית חלון יצאו למשל:

 חלון מספר 4 - "מעשה בצמר פלא" שספרה ואיירה במגזרות נייר מרים ברטוב, 1959
חלון מספר 8 - "תפו ופוזה" - של יזהר ונעמי סמילנסקי, 1960:

 
הצטרפו לקריאה אל ספרית פועלים להוציא ספרים אלו מחדש. אפשר להתחיל באחדים ולבדוק כיצד הם מתקבלים. האם אין איזה יובל הממשמש ובא?

יום ראשון, 7 ביולי 2013

רות שלוס


הציירת והמאיירת, רות שלוס, נפטרה בביתה בכפר שמריהו בשבת ונטמנה אתמול.
רות שלוס נולדה בגרמניה בשנת 1922 והגרה לישראל בגיל 13. את השכלתה האמנותית החלה לרכוש כבר בגיל 16 בבצלאל ובסוף שנות הארבעים השתלמה בפריז באקדמיה גרנד שומייר.

"רות שלוס היתה המאיירת לילדים הפוריה ביותר בקבוצת המאיירים המגויסים לרעיון הסוציאליסטי, שראו בקיבוץ סמל להתגשמות הצדק החברתי והחזון הציוני. אמני קבוצה זו ציירו בסגנון הריאליזם הסוציאליסטי - הם תיארו בקווים עזים ובפרספקטיוות מרהיבות אנשי עמל היוצאים לעבודת השדה ומקימים במו ידיהם יישובים לתפארת. בין האמנים האלה היו אהרון גלעדי, שרגא וייל ויוחנן סימון שעבד עם שלוס כמאייר בשבועון 'משמר לילדים'" [מתוך ספר המאיירים הגדול בעריכת נורית שילה-כהן, 2005, מוזיאון ישראל ועם עובד, עמוד 15]
שלוס גבשה לעצמה שם ומעמד עצמאי והתמקדה באדם ובנושאים חברתיים גם כשציור מסוג זה לא היה אהוד בחוגי האמנות. היא מעולם לא השתייכה לתנועות אמנות מובילות. בסוף חייה עסקה בציוריה בזקנים ותשושים, כחלק מדרכה לעסוק בחברתי.

הנה איור שער של רות שלוס ממאי 1947 בשבועון "משמר לילדים" שהוזכר לעיל. השיר הוא של מרדכי אמיתי.

מקור התמונה


שלוס איירה גם את מור החמור של לאה גולדברג ואת מה שקרה בצל האלון של רבקה גורפיין (1946)

מקור התמונה: קדם

מקור התמונה

מתוך מסעות מור החמור. הספר יצא שוב במהדורת קרטון בשנת 2007 בספריית הפועלים. ניתן לרכשו ישירות מן ההוצאה.


כתבה רבקה דוידית, האיורים של רות שלוס


מקור התמונה

עוד על רות שלוס כאן