יום שלישי, 9 בפברואר 2016

יום המשפחה

כיצד אמנים רואים משפחות

רשימה מאת שרה שורץ

כריכת הספר:  אבטיח של כרמן לומס גרזה
מן העיתונים למדתי שהיום חל יום המשפחה ומיד נזכרתי בספר כיצד אמנים רואים משפחות (How artists see families) מתוך הסדרה הנהדרת בעיני How artists see  של קולין קרול (Colleen Carroll).  
מתכונת הספרים בסדרה
לכל הספרים בסדרה מתכונת דומה. קולין קרול מביאה תמונות של אמנים ואמניות על עמוד מלא בהתאם לנושא בו הספר עוסק ולפחות תמונה אחת של תקריב על פרט מן התמונה. היא מסבירה, לא באריכות, כיצד הצייר או הציירת מוציאים לפועל את רעיונותיהם ומפנה שאלות אל הילדות והילדים (יודגם באמצעות הספר הנדון כאן). בעמודים האחרונים מופיעות הערות כלליות להורים ולמורים (שני עמודים); תולדות חיים של האמנים והאמניות המוזכרים בספר (חמישה עמודים); הצעות לקריאה נוספת (שני עמודים); והיכן ניתן לראות את היצירות המוזכרות בספר – בעיקר מוזיאונים ומעט מאוד אתרי אינטרנט. אולי במהדורות חדשות יותר מספר האתרים גדול יותר אבל מה הטעם? מי מעתיק את הכתובות מספר למחשב? ועל כן באתר של המחברת אפשר למצוא רשימה של מגוון קישורים.
על הספר
הספר מחולק לאופן בו אמניות ואמנים רואים אימהות, אבות, אחיות ואחים ועל ידי הפָּרְקָנּוּת הוא נמנע מהתמודדות ישירה עם השאלה מה הוא התא המשפחתי: האם התא הזה הוא התא המסורתי הכולל אימא, אבא וילדים, או שיכולים להיות הרכבים אחרים? אולם בכל זאת מוצגות תמונות של משפחות שלמות גם אם לעיתים זה לא שמן. 
ון גוך 1890 צעדים ראשונים (לחיצה על התמונות מאפשרת הגדלה שלהן)

הציור צעדים ראשונים (First Steps) של ון גוך (1890) מתאר משפחה צעירה, אימא, אבא ותינוקת העושה את צעדיה הראשונים (עמוד 13). קולין קרול בחרה בתמונה זו להציג את הנושא אבא כאחת מתוך ארבע תמונות. רק בתמונה אחת בנושא מופיעים אב ובנו (שעור הבנג'ו, הנרי אוסווה טנר); בכל שאר שלוש התמונות מופיעים האבות בחיק משפחותיהם, כמו בתמונה של ון גוך וכמו בתמונה שעל הכריכה [אבטיח של כרמן לומס גרזה (Carmen Lomas Garza born 1948) ראו תמונה ראשונה למעלה].
קולין קרול כותבת בעדינות לקוראיה הצעירים כי "התמונה לוכדת את הרגע המרגש בו תינוקת עושה את צעדיה הראשונים. האם תומכת בתינוקת בעוד שהאב מחכה במרחק מה ממנה. התינוקת משקפת את תנועתו של אביה ומותחת את ידיה כלפי ידיו הפרושות. בקרוב האם תשחרר את התינוקת ותאפשר לה ללכת בכוחות עצמה". וכאן מפנה המחברת שאלות אל הקוראים והקוראות הצעירים: האם אתם חושבים שהתינוקת תצליח לעבור את כל הדרך עד אביה? מה לדעתכם כל אחד מההורים מרגיש ברגע זה?
 משיכות מכחול עבות (פרט מתוך הציור של ון גוך 1890 צעדים ראשונים)
ועוד היא כותבת קצת על טכניקת הציור בלווי קטע מוגדל של פרט מן התמונה: "האמן משתמש במשיכות מכחול עבות המתפתלות ומתנועעות על פני כל התמונה. כיצד משיכות המכחול עוזרות לכם לחוש בהתרגשות שבאירוע?" – כאן אני מסתייגת קמעה מן השאלה, שכן ברבים מציוריו של ון גוך מופיעות משיכות המכחול העבות המתפתלות ועל כן, דומה שזה היה סגנונו הנסער הקבוע יותר מאשר ההתרגשות העדינה המאפיינת רגע משפחתי כזה.
Marisol: The Family

ובכל זאת, קולין קרול, עושה מהלך די נועז, כאשר בנושא הראשון בספר, נושא האם  (mother) היא כוללת את אחת מיצירותיו של מריסול (Marisol נולד ב- 1930 בפריז להורים מוונצואלה. עבר לניו יורק ולמד אמנות) שנקראת המשפחה (The Family) וכוללת רק אם וארבעה ילדים (עמוד 8). כאן מתחילה קולין קרול את התייחסותה ליצירה מן החומרים דווקא ואומרת: "לא כל האמנים משתמשים בחומרים מסורתיים כמו צבע וחמר.  העבודה ה- mixed-media של מריסול עשויה ממגוון חומרים, חלקם צפויים כמו עץ, וחלקם מפתיעים" והיא פונה בשאלה אל הקוראים: כמה חומרים אתם מוצאים? [אני: בנוסף לאלו שהוזכרו? החומרים מהם עשויות הנעליים וידית הדלת (מה שהם לא יהיו)?]. וכן, היא מפנה את תשומת הלב להדפס הדקורטיבי שעל הדלת ושואלת שוב את הקוראים מה הם חושבים שהוא אמור להיות (עמוד 9).
ההדפס שעל הדלת (פרט)
התינוק (פרט)
ועוד מוסיפה המחברת כי "בפורטרט של האימא וארבעת הילדים שלה, חברי המשפחה ניצבים זה לצד זה. לכולם ארשת פנים רצינית חוץ מאשר לאחות הבכורה, המראה רמז של חיוך." ליד הגדלה של התינוק, מפנה המחברת את תשומת הלב לכך שהוא נראה שונה מאחרים משום שהוא מפוסל מעץ, בעוד שאחרים מצוירים. הפיסול מקנה לו מראה תפוח כמו שנראות פנים של תינוקות והיא מסיימת בשאלה: אלו עוד חלקים תלת ממדיים אפשר למצוא (ביצירה)?
אנרי מטיס. משפחתו של האמן
Sofonisba Anguissola: שלוש אחיות משחקות שחמט

את התמונה משפחתו של האמן של אנרי מַטיס (1869 – 1954) מביאה קולין קרול במסגרת הנושא אחים (עמוד 28). היא מבקשת מן הקוראים להשוות את האחים המשחקים בדמקה לשלוש האחיות המשחקות שחמט (עמוד 22, בנושא אחיות כמובן) של Sofonisba Anguissola (1532 – 1625 אחת מהציירות הבודדות בתקופה) ושואלת מי לדעתם נהנה יותר. שימו לב שבשתי התמונות, האחיות והאחיות נמצאים במחיצת נשים; כך ראו בעבר את חלוקת התפקידים המסורתית. יתכן שהמלווה של הילדות המשחקות בשחמט כלל איננה אִמַן (לפי לבושה הפשוט משלהן) וגם בתמונה של מטיס, האישה הלבושה בשחור היא כנראה מעובדות הבית.
קרול מציינת שבגדי האחים אדומים, כנראה כדי לבלוט על רקע ההדפסים הרבים שבציור ומפנה את הקוראים לבדוק איזה מן הציירים בספר משתמש בהדפסים באופן דומה. ואכן יש אחדים, אחד מהם הוא אולי ההדפס הדקורטיבי בעבודתו של מריסול שהוזכר לעיל, אך דומה שמטיס הוא הצבעוני שבהם.

כיצד אמנים רואים משפחות How artists see families, קולין קרול (Colleen Carroll) 1997/2000 Abbeville Kids כריכה קשה, 48 עמודים, 32 תמונות. הספרים כתובים באנגלית ואינני חושבת שתורגמו לעברית. מתאימים לגילאים 5-9.


8 תגובות:

  1. רשימה מעניינת מאוד, חיפשתי את סדרת הספרים המוזכרת כאן - How artists see - וגם היא נראית מעניינת. תודה

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה. אני חושבת שגם שאר הספרים בסדרה מוצלחים ביותר, על כל פנים ארבעת הנוספים שאני מכירה.

      מחק
  2. שלום לך. יש לך בלוג יפה ומעשיר.
    אם תרצי יותר חשיפה, את מוזמנת להצטרף לקהילה שלנו "בלוגר בשפת הקודש" ותוכלי לפרסם את הקישורים לפוסטים שלך אצלנו. כבר יש אצלנו מספר אנשים שמפרסמים חוו"ד על ספרים ברובריקה של תרבות. אולי תרצי להצטרף.
    https://plus.google.com/u/0/communities/107023803221354620103

    אם לא, וההזמנה אינה רלוונטית לך, אני מתנצל מאוד על ההטרדה. המשך כתיבה פוריה ומעשירה. שבת שלום.

    השבמחק
    תשובות
    1. צהרים טובים, שרה.
      עם גוגל+
      הרי יש לך ג'ימייל, אם לא היה, לא היית יכולה לפתוח את הבלוג בפלטפורמה הזאת. לכל בעל הג'ימייל יש דף בגוגל+
      זה הדף שלי:
      https://plus.google.com/u/0/+EliphalBurnstein
      וכזה יש לכ"א. אם תלחצי על התמונות של המשתתפים תגיעי לדפים שלהם. את שלך פשוט לא פתחת (אולי) וזה נעשה בלחיצת כפתור.
      ואז כשתכנסי לקישור של הקהילה, מתחת לשמה יופיע כיתוב "הצטרף".
      אגב, זה המייל שלי:
      eliphalblogger@gmail.com
      ואני נותן עזרה תכנית לכל הבלוגרים בפלטפורמה. אנחנו אנשים שאוהבים מאוד את המילה הכתובה והחלטנו להרים פרויקט שיאגד אנשים כמונו. כך שזאת לא פרסומת, למען הסר ספק, ולא עסק, אלא ההפך הגמור משניהם.

      מחק
  3. היי שרה, הגעתי בעקבות אליפל. מעניין לדעת על הספרים הללו שלא הכרתי. חבל שאין תרגום לעברית, אבל גם אם אין, ההורים יכולים לתרגם עבור הילד. נראה שהספר מלמד לחשוב קצת על מאפיינים של אמנות וגם התבוננות ביצירות אמנות. לפני שבועיים בערך הייתי במוזיאון ת"א בשבת בבוקר והיו שם הרבה הורים עם ילדים במחלקה הקלאסית ובעוד מחלקות, התפעלתי והתרשמתי מזה שיש הורים חושבים שזה חשוב לחשוף את הילדים שלהם לאמנות. זה היה מלבב :)

    השבמחק