נושאים ממגילת אסתר המופיעים בציורים בספרי ילדים

מחר חל פורים בירושלים

מאת שרה שורץ

תהליך האיסוף, המיון וההאחדה של הספרים המוכרים היום כתנ"ך היה ממושך, אך הקנוניזציה הייתה מהירה מסיבות שונות כמו חורבן הבית השני וכך הצליחה מגילת אסתר להשתחל פנימה למרות המחלוקות לגבי הכללותה.

הסיפור במגילת אסתר בנוי כמחזה פרוע למדי. זהו סיפור על תככי חצר המלוכה; ועל אפוטרופוס (מרדכי) שמוסר את בת חסותו, נערה יתומה (אסתר), להרמון של מלך כדי לקדם עצמו דרכה; ועל מפנים דרמטיים לרוב. אדל ברלין, בהקדמה לספר אסתר,  שיצא בסדרת מקרא לישראל (הוצאת מאגנס בשיתוף עם עם עובד) כותבת: "מבחינה ספרותית המגילה היא בורלסקה שאין לקבלה באווירה של כובד ראש ורצינות, אלא כשעשוע ובבדיחות הדעת." ברלין סבורה שחג פורים קדם למגילה והמגילה נכתבה כדי להסביר את טעמו של חג הפורים. כך או כך, סיפור המגילה הרשים אמנים רבים והנושאים החוזרים ביצירותיהם הם: נצחונו של מרדכי (ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו); גירוש ושתי; אסתר מזמנת את עצמה אל אחשוורוש; המשתה שעורכת אסתר;  את ביטויים של מוטיבים אלו אצל גוסטב דורה אפשר לראות כאן.

ומה המוטיבים המופיעים בספרי ילדים?

אולי לא מפתיע שהנושא השכיח ביותר באמנות המושפעת ממגילת אסתר היא הולכת מרדכי על גבי הסוס ברחובות שושן הבירה – האירוע הזה מסמן את התחלת המהפך, יש בו שמחה לאיד והוא מאוד "פוטוגני" וצבעוני. הרי ברור שבאותם זמנים בהם לכאורה כל זה קרה (500 לפני הספירה לערך) התרחשות מסוג זה גררה את כל תושבי הבירה החוצה – איש לא היה מוכן להפסיד מחזה שכזה שוודאי הפך לשיחת השבוע – וזה רק הרקע. בתווך מופיע סוס מפואר "אשר רכב עליו המלך" ועליו רכוב איש בבגדים מפוארים "לבוש מלכות" ואותם מוליך אדם עם פנים נפולות שכבודו היה למרמס. מי לא הקדיש ציור לסצנה כה מפוארת? – החל בעבר הרחוק (בבית הכנסת בדורא אירופוס ובימי הביניים) דרך רמברנדט (1641) והמשך ב Jean François de Troy 1736 ועד הציורים בספרי הילדים.

רמברנדט (1641) נצחונו של מרדכי

אהרן שבו 1989 נצחונו של מרדכי ל"מגילת אסתר שלי – עם מדריך לדיני החג ומנהגיו" (מסדה)

אהרן שבו אייר ועצב בשנת 1989 את "מגילת אסתר שלי – עם מדריך לדיני החג ומנהגיו" (מסדה). כל עמוד מעוטר בשוליו הרחבים המעוצבים כקירות מצודה באמצעות אפקט דמוי מגזרות נייר והמלה "המן" כתובה באדום כדי שלא נפספס. הציורים מצויירים בקו קריקטורי קליל ובצבע. 

עמוד מתוך "מגילת אסתר שלי – עם מדריך לדיני החג ומנהגיו" (מסדה) מעוצב ומאוייר ע"י אהרן שבו.

בין העמודים שילב שבו ארבע תמונות בגודל מלא: 1."מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה (פרק ג)" ; 2."ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט (פרק ה)"; 3."ככה יעשה לאיש" או נצחון מרדכי (פרק ו) – לתמונה זו הקדיש שבו כפולת עמודים (ראו למעלה); 4.משלוח אגרות לכל מדינות פרס (פרק ח).

כל המוטיבים אך במיוחד 2 ו-3 מופיעים גם אצל אמנים גדולי שם.

אהרן שבו 1989 - ותקרב אסתר - מתוך מגילת אסתר שלי (מסדה)

הנגיעה בשרביט, הנחשב לסמל פאלי, היא כאמור גם כן מוטיב שכיח באמנות, המתייחס אל פרק ה במגילה אך לא מצאתי אותו בעוד ספרי ילדים.  אני מניחה שניתן יהיה למצוא אותו אבל כנראה ביחס דומה לזה שלי 1:6 בספרות חילונית. דהיינו, בערך על כל שש תמונות של מרדכי על הסוס, תמונה אחת של אחשוורוש מושיט את השרביט לאסתר.

הסצנה הזו מתרחשת לאחר שמרדכי שולח את אסתר אל אחשוורוש כדי להפר את מזימתו של המן להרוג את כל היהודים בממלכה. אסתר פוחדת מאוד משום שלא באים אל המלך ללא הזמנה "אבוא אל המלך אשר לא כדת" . כידוע היא משלימה עם רוע הגזירה "כאשר אבדתי אבדתי" ומבקשת שכל החהודים בשושן יצומו עבורה וגם היא תצום. וכך כשהיא מתוחה ורעבה היא מתקרבת בחשש אל אחשוורוש ומחכה לסימן מצדו, האם יטה את שרביטו כלפיה ויסמן לה להתקרב אליו או לא.

יש אמנים המתארים את הסצינה הזאת כפי שכתוב במגילה אך אחרים בוחרים לתאר את אותות המתח ומציירים את אסתר מעולפת, למשל Jacopo Tintoretto 1546-7  בציור אסתר לפני אחשוורוש. שבו בוחר לצייר את אסתר לפני אחשוורוש כשהיא מחייכת – אולי בהקלה, אולי הוא סבור שהיה לה חשוב להסוות את המתח בו הייתה נתונה, אולי כי הוא מייעד אותה להופיע בפני קהל צעיר, ואולי כל הסיבות גם יחד.

 בתמונה הראשונה בגודל מלא בוחר שבו להראות יחד עם מרדכי שאיננו משתחווה להמן גם את אסתר בת חסותו וזו פרשנות נוגעת ללב.

"ומרדכי לא יכרע" וגם לא אסתר לפי אהרן שבו ב"מגילת אסתר שלי" (מסדה 1989)

הנושא של התמונה האחרונה בגודל מלא  ב "מגילת אסתר שלי – עם מדריך לדיני החג ומנהגיו" (מסדה) הוא כאמור משלוח אגרות לכל מדינות פרס (פרק ח פסוק 10). "וַיִּכְתֹּב, בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ, וַיַּחְתֹּם, בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ; וַיִּשְׁלַח סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים בַּסּוּסִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ, הָאֲחַשְׁתְּרָנִים--בְּנֵי, הָרַמָּכִים."

"ויכתוב בשם המלך אחשוורוש" - אהרן שבו 1989 מגילת אסתר שלי (מסדה)

הזכרתי כבר בבלוג את הספר "חגי ישראל" שכתב הרב מנחם הכהן המלווה באיורים מרהיבים של אלונה פרנקל (1980 מודן). עבור פורים  ציירה פרנקל שלוש תמונות לספר, שתיים מהן מתארות נושאים מן המגילה. האחת, "ככה יעשה לאיש" בו מדגישה פרנקל את זרש אשתו של המן ואת בתו המשקיפות בעד לחלון כשחיוך על פניהן, כי הן טועות לחשוב שמרדכי הוא זה המוליך את הסוס ואילו המן הוא זה שרוכב עליו. בתמונה הנוספת  - נושא שאינו מופיע בין ציוריו גדולי המידות של שבו – המשתה שעורכת אסתר לאחשוורוש והמן. ככל הנראה זהו המשתה השני, הדרמטי, זה שבו אסתר מפנה אצבע מאשימה כלפי המן וחושפת את מזימתו בפני אחשוורוש. 

זרש ובתו של המן אינן יודעות שהמן מוליך את הסוס. אלונה פרנקל ל"חגי ישראל" מודן 1980

המשתה של אסתר - אלונה פרנקל ל"חגי ישראל" מודן 1980

 בספר גן גני (הספר יצא במהדורות רבות החל משנת תש"ז ועד 2006), שלקטו וכתבו לוין קיפניס וימימה אבידר טשרנוביץ, מופיע רק איור קטן אחד המתייחס למגילה – שוב מרדכי המובל על גבי הסוס, שצוייר ע"י איזה הרשקוביץ. בתמונה המצורפת, האיור נראה בגודל דומה לזה של שאר התמונות המופיעות כאן, אך לא היא, מדובר באיור קטנטנן התופס אולי שמינית מן העמוד. באיור כה קטן אין מקום לפרטים נוספים כמו קהל שצופה, אך עדיין שפת הגוף של המן ברורה מאוד - הוא כפוף כאילו מעדיף שהאדמה תבלע אותו ופניו גם הן מכורכמות. למען האמת גם מרדכי לא נראה מאושר במיוחד באיור של איזה, אולי משום שהיא הושיבה אותו כששתי רגליו באותו צד של הסוס.

איזה הרשקוביץ לגן גני - ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו.

עוד "ככה יעשה לאיש" מצאתי על גבי שער של חוברת דבר לילדים משנת 1947, פרי מכחולו של נחום גוטמן וכמו כן אחד של מרים ברטוב. 

נחום גוטמן 1947 דבר לילדים. מקור: מוזיאון נחום גוטמן

מרים ברטוב. המקור: משקפיים 4, 1991

לא אציין את כל הספרים בהם חיפשתי ולא מצאתי – ודאי שאין מדובר ברשימה ממצה – אך המסקנה הזמנית היא שבספרי הילדים המוטיב "המגילתי" המוביל תרתי משמע – הוא "וככה יעשה לאיש".

ולסיום: בספריה הלאומית שמורה מגילת אסתר שהוכנה באיטליה בשנת 1617 ואוירה על ידי משה בן-אברהם פשקרול בפירוט רב ולא פסח אף על הזוועות המתוארות במגילה. אפשר לראות את המגילה כאן. 

מריה מריאן - מדענית שהקדימה את זמנה

מדע, אמנות והיסטוריה בספר ילדים אחד

רשימה מאת שרה שורץ

כל האיורים הם של ג'ולי פשקיס (Julie Paschkis). הקליקו על התמונות כדי להגדילן וכך תוכלו להנות מהן.

כריכת הספר "צפורי קיץ - הפרפרים של מריה מריאן"

מריה סיבילה מריאן (Maria Sibylla Merian) מתה החודש לפני 300 שנים

מריה סיבילה מריאן נולדה בפרנקפורט שבגרמניה ב- 2 באפריל 1647. כבר בהיותה בת שלוש הפגינה התלהבות רבה לציור, עד כי אביה החרט ניבא שהיא תהפוך לאמנית דגולה. מילדותה היא אף הוקסמה ממחזור החיים של הפרפרים, וקיימה מחקר הדוק של הגלגולים שלהם. לאחר מותו של אביה, אמהּ נִשאה מחדש לצייר Jacob Marrel שעודד את העניין הזה שלה.

אני אוהבת לצייר תמונות צבעוניות של כל סוג זחל, פקעת וצפּור קיץ.

העניין שגלתה מריה סיבילה מריאן במחזור החיים של פרפרים וביצורים קטנים בכלל היה מיוחד בתקופתה, כאשר האירופאים עדיין האמינו שחיפושיות, תולעים, זחלים ואף צפרדעים נוצרים מבוץ ורקב. פרפרים ועשים כונו "צִפּרי קיץ" בשל ההופעה הפתאומית שלהם כאשר מזג האוויר נעשה חם והיעלמותם בסתיו (ומכאן שם הספר). הסברים אלה של היווצרות חיים מבוץ דומם נקראים "גנרציה ספונטנית" ומופיעים לראשונה בהגותם של הפילוסופים היווניים החל מן המאות השביעית והשישית לפנה"ס ואילך. בתקופה זו התרחש המעבר מהסתכלות מיתולוגית בטבע לניסיון להסביר תהליכים ותופעות באמצעות הצבעה על סיבותיהם הטבעיות. שלא במפתיע, בדומה למרבית הרעיונות המתייחסים לטבע, לתרבות, ולחברה האנושית, שעיצבו את פניה של הציביליזציה המערבית, גם היחס לנושא הגנרציה הספונטנית מקורו ביוון הקדומה.  עד למאה ה-17, כל עוד ניתן היה לייחס את אירועי יצירת החיים מחומר להתערבות אלוהית, תמכה הכנסייה ללא עוררין בגנרציה ספונטנית.

אני יודעת שהמבוגרים טועים לגבי צפורי-קיץ. חרקים אינם נולדים מבוץ.

בהיותה בת 13, מריאן כבר הייתה מסוגלת מבחינתה להפריך את התיאוריות המיושנות – היא נוכחה לדעת שגלגול הפרפר, המטמורפוזה, הוא טבעי ולא קשור בהתערבות על טבעית.

מריאן קבלה פקעות של תולעי משי שהובאו על ידי סוחר מאסיה ותעדה בכתב ובאיורים את תהליכי השינוי העוברים עליהם. 

אני שומרת זחלים וצפורי-קיץ בקופסאות וצנצנות. אני מאכילה זחלים בעלים. 

בהיותה בת 28 היא תיארה את חקירותיה בטבע בספר לימוד שכתבה. בספרה הראשון "ספר הפרחים החדש" (Neues Blumenbuch) השתמשה באיורים כדי לקטלג צמחים וחרקים.

עם הזמן נעשתה מריאן מפורסמת כמדענית, אמנית ומגלה. בתקופה שנשים כמעט ולא ערכו מסעות היא ובתה הצעירה, דורותיאה, נסעו לבדן לסורינם שבדרום אמריקה בשנת 1699, בהיותה בגיל 52. מטרת הסיור הייתה לחקור את החי והצומח הנדיר בבתי הגידול הטרופיים. עם שובה לאמסטרדם שנתיים מאוחר יותר היא החלה לעבוד על הכנת מדריך מאויר, Metamorphosis insectorum Surinamensium (שינויי הצורה של חרקים בסורינם), שהתפרסם בשנת 1705. הספר מתאר את מחזורי החיים של חרקי האזור והוא "גילה לאירופים בפעם הראשונה את המגוון המדהים של יער הגשם".

הצאר הרוסי, פיטר הגדול, העריך מאוד את עבודותיה של מריאן ואסף אותן;  95 הדפסים של מריאן, הנמצאים באוסף המלכותי הבריטי, נקנו בשנת 1755 ע"י המלך ג'ורג' השלישי.

מריה סיבילה מריאן מתה ב- 13 בינואר 1717.

דגימה מעבודותיה של מריה מריאן  אפשר לראות בקדימון לתערוכה שתפתח במרץ 2017 באדינבורו. 

על האיורים והמאיירת

בבלוג המשותף לה ולמאיירות נוספות, מצאתי הסבר של המאיירת ג'ולי פשקיס על אחד מן האיורים בספר, זהו האיור האחרון והוא משתרע על כפולת עמודים.

In Summer Birds by Margarita Engle I drew the luna moth out of scale to show the strength of the interest that Maria Merian had in insects.

באיור זה מצויר עש במלוא יפעתו על רקע שחור. משמאלו יושבת גבורת הספר, מריאן,  כשענף עם זחל ועלים אכולים בידה. אלא שהעש גדול מן הצופה בו. המאיירת מסבירה כי שינתה את היחסים "כדי להדגיש את עוצמת העניין שהייתה למריה מריאן בחרקים".

פשקיס איננה מנסה לחקות את איוריה של מריה מריאן הבוגרת. אני יכולה לחשוב על סיבות רבות לכך, החל מהמנעות מאנכרוניזם וכלה בכך שסגנונה של מריאן איננו הסגנון שלה. בנוסף, מדובר בספר ילדים שהגיבורה שלו היא ילדה – והאיורים פונים בהתאם אל הקהל שהתוכן פונה אליו.

ולסיום כפולת עמודים נוספת מתוך הספר המתארת את חלומותיה של מריה מריאן לערוך מסעות למקומות מרוחקים ולצייר פרפרים ופרחים נדירים:

When I am a grown-up, I will be free to travel to faraway lands... 

Summer Birds: The Butterflies of Maria Merian 2010/2013 by Margarita Engle  (Author), Julie Paschkis  (Illustrator)

הספר שבידי הוא בכריכה רכה ויצא בהוצאת Scholastic. לגילאים 4-9.

אלן אלכסנדר מילן נולד היום לפני 135 שנים

"כל אלה, החיות, היו הצעצועים שלי. חוץ משפן ומינשוף. הדוב היה מבוגר מכולם, צעיר ממני בשנה אחת בלבד. הוא נקנה ב'הרודס' וניתן לי על ידי הורי ליום-הולדתי הראשון. במשך שבע-וחצי שנים היה בן-לווייתי הקבוע. הוא נתמרטט עד כדי כך, שמדי פעם היה צורך לשלוח אותו לניקוי, לתפור לו עין שנשרה או אוזן שנתלשה. אי-יה ניתן לי כמתנת חג-מולד באותה שנה. בנעוריו נישא ראשו אל-על. אבל, עם הזמן, הידלדל המוך שבצווארו וראשו נשמט. מכאן הדימוי הקודר שלו. את שניהם קיבלתי במתנה מהורי. את חזרזיר קיבלתי משכנה.סביב שלושתם החלו להתרקם הסיפורים. כשהיה אבי זקוק לדמויות נוספות, הוא המציא את ינשוף ואת שפן. קנגה, רו ונמיר נבחרו בקפידה וניתנו לי במתנה כשהייתי בן שש, לא רק כדי לשמח אותי אלא - ואולי בעיקר - לשם תפקודם הספרותי."

כריסטופר רובין מילן, כריסטופר רובין האמיתי, בנו של א"א מילן מספר על צעצועיו שהיו השראה לסיפורים. (מתוך "ילדים גדולים", יהודה אטלס, משכל, 2003)
ראו גם פוסט באותו נושא: 88 שנים לפו הדוב

.

בני אדם שהתפתחו מן החיות ללא תכלית

מאת: שרה שורץ
שמו של הבלוג הוא "רשימות, בעיקר על ספרי ילדים". המילה בעיקר מאפשרת לי מעט גמישות והפעם אחרוג ואכתוב על ספר למבוגרים ממש. לא ספר לילדים שנועד למבוגרים, אלא ספר למבוגרים.
גרייהם גרין הוא סופר אהוב עלי, את מונסניור קיחוטה שלו ואת מסעותיי עם דודתי קראתי פעמיים ועל כן שמחתי כאשר נתקלתי בעוד ספר שלו, העוז והתפארת, בייחוד שהיה חינמי ובייחוד שהספרים שנכתבים לאחרונה לא כל מוצאים חן בעיני. אני חושבת שכותביהם נדרשים לערוך אותם כך שימכרו.

• הספר העוז והתפארת נכתב בשנת 1940 ותורגם לעברית על ידי דוד שחר, הוצאת עם-עובד, 1960.

התחלתי לקרוא ואז בעמוד 24 מצאתי את הדברים הבאים:

הסגן המאמין בבני אדם שהתפתחו מן החיות ללא תכלית עורר את סקרנותי.

והנה הרחבה של הציטוט:

הספר "העוז והתפארת" מבוסס על אירועים בהיסטוריה של מקסיקו. בשנת 1926 החל הנשיא קאייס (1877 – 1945 Plutarco Elías Calles ) ברדיפה של הכנסייה הקתולית בארצו, שהתבטאה בשריפת כנסיות ורצח ותליה של כמרים ותומכיהם במטרה ליצור ארץ נקייה מדת ואמונות טפלות. הסיבה לרדיפה הייתה מה שכונה החמדנות והשחיתות של הכנסייה. המערכה נגד הכנסייה,  Cristero War, נמשכה שלוש שנים והצליחה בחלק ממדינות הפדרציה המקסיקנית יותר מאשר באחרות. טבסקו (Tabasco), הנמצאת בדרום-מזרח מקסיקו, וגובלת במפרץ מקסיקו בצפון, הייתה המדינה בה התבצע תהליך הרדיפה המהיר ביותר והמושל שלה, טומס גרידו קאנבל (Tomás Garrido Canabal) סילק את כל הכמרים. קאנבל, אשר יש הסבורים שהוא הסגן שבספר "העוז והתפארת", היה נחוש להראות שחברה יכולה להתנהל ללא דת. כדי "להגן" על התושבים, אסר קאנבל גם על שתיית אלכוהול ונגינת ג'ז.

מקור: http://www.lawndalenews.com/2014/09/the-cristero-war/

 נשען על הרקע הזה, מתאר גרין כומר במנוסה הנרדף על ידי הסגן המוזכר לעיל בציטוט. הסגן נחוש לשחרר את ארצו מן הכנסייה עוד יותר ממפקדו, לטובת התושבים וגם אם תהליך השחרור דורש פגיעה בהם. הכומר הוא השריד האחרון לכנסייה במדינה. איננו יודעים את שמו, אך תכונותיו, חסרונותיו ולבטיו מתגלים במשך המנוסה. הוא נקלע במהלך מנוסתו שוב ושוב למצבים בו האוכלוסייה מבקשת שירותי כמורה ממנו, וידוי, הטבלה,  ומסכנת אותו ואת עצמם, אך בסופו של דבר הוא נענה בכל פעם ומנוסתו מתעכבת. הפגישות עם האוכלוסייה מראות שה"טיהור" הממשלתי הוא חיצוני בעיקרו. אחד מחסרונותיו הוא נהייתו אחר האלכוהול. בתור כומר זו בעיה בתור כומר נרדף במדינה בה נאסר שימוש באלכוהול זו בעיה כפולה ומכופלת.

במסגרת ניתוח המבקש לעמוד על טיבה של המחלוקת בין דת ומדע ובין בריאתנות לבין תורת האבולוציה  קשה להסתפק בניתוח מדעי ופילוסופי של טיעוני האסכולות השונות, שכן ניתוח מסוג זה אינו מספק את ההסבר המלא להבנת המחלוקת. הוויכוחיים הניטשים בין מדענים ופילוסופים מחד לבין תומכי בריאתנות מאידך אינם מנותקים, בדרך-כלל, מהקשרים רחבים יותר (חברתיים ותרבותיים), שכן כל ידע אינו נוצר בחלל ריק, והרעיונות והתיאוריות השונות מצויים בזיקה לקונטקסט רחב שכולל, לדוגמא: אידיאולוגיות, השקפות מטאפיסיות, אינטרסים וכד'. קל וחומר שהמחלוקת בין הבריאתנות לתורת האבולוציה, בהיותה בעלת זיקה והשלכות לתהליכים ולתפישות החורגים מן העיסוק האינטלקטואלי הצר, אינה יכולה להצטמצם לביקורת לוגית או מתודולוגית בלבד. ספרו של גרין מספק המחשה לנושא, אם כי נושא תורת האבולוציה אצלו שולי ואפשר להחמיץ אותו.

גם צמיחת התנועה האנטי-אבולוציונית בארצות-הברית לא הייתה נטולת הקשר. היא הייתה קשורה בהתחזקות הפונדמנטליזם האמריקאי לאחר מלחמת העולם הראשונה. האוונגליסטים ראו במלחמה עדות לשבר תרבותי, ובקרב  חלקים גדולים מן הציבור האמריקאי התרחשה התפכחות מן המחשבה כי קידמה ציביליזטורית טומנת בהכרח הבטחה לעולם טוב יותר, זאת, בעיקר, עקב  השימוש שנעשה בנשק מתוחכם, ובאמצעי לחימה כימיים (גאזים רעילים).

במסגרת הדיונים על המלחמה נמתחה ביקורת קשה על התנהגותם של הגרמנים,  והפונדמנטליסטים גרסו כי הגרמנים השתמשו בתורתו של דארוין כצידוק למלחמתם,  באופן שנוצרה זיקה בין תורת האבולוציה  לאירועים הקשים של המלחמה.  לטענת הפונדמנטליסטים התרבות הגרמנית בהיותה מבוססת על הפילוסופיה הניטשיאנית מצויה בזיקה לדארוויניזם, ולכן המתקפה כנגד תורת האבולוציה הפכה להיות לחלק מרכזי מן האג'נדה של מאבקם הפוליטי-חברתי.

גרייהם גרין היה פעמים אחדות מועמד לקבלת פרס נובל לספרות, אך הפרס לא הוענק לו. בשנת 1974 החליטה ועדת הפרס להעניק אותו לשני סופרים שבדיים, בהעדיפה אותם על-פני שלושת המועמדים המובילים באותה שנה — גרין, ולדימיר נבוקוב, וסול בלו. החלטה זו זכתה לביקורת חריפה.

הערה לסיום, מומלץ למי שעדיין לא קראו מספריו של גרייהם גרין, ומעוניינים לעשות זאת, לא להתחיל עם "העוז והתפארת", אלא באחד מספריו האחרים כמו:

מונסיניור קיחוטה (1982), תרגם אביטל ענבר, הוצאת מעריב, 1983.

מסעותי עם דודתי (1969), תרגם חנוך ברטוב, הוצאת עם-עובד, 1971.

השחקנים (1965), תרגם אמציה פורת, הוצאת עם-עובד, 1967.

ושני ספרים שתורגם יחסית לאחרונה ועל כן מי שחשוב לו שהעברית תהיה עדכנית אולי יעניין בהם:

ברייטון רוק (1938): לבטים מוסריים-דתיים, תרגם: יואב כ"ץ, פן וידיעות ספרים, 2011.

האיש שלנו בהאוואנה (1958), תרגם: יואב כ"ץ, פן וידיעות ספרים, 2012.

אומברטו אקו לילדים

רשימה מאת שרה שורץ

איור של  Eugenio Carmiלספר שלושת האסטרונאוטים

הסופר והפילוסוף האיטלקי אומברטו אקו, שהתמחה בחקר הסימנים (סמיוטיקה) וכתב רומנים רבי מכר, בהם "שם הוורד", מת אתמול (שישי) באיטליה בגיל 84.
"אקו היה הדבר הקרוב ביותר שאפשר לדמיין בימינו לאדם שיודע הכל", כותב עפרי אילני ב"הארץ". "מלבד הרומנים שלו, ומאמריו בעיתונים, הוא כתב עשרות חיבורים משפיעים על סמיוטיקה, היסטוריה של הבלשנות, ביקורת תרבות ותקשורת, ספרות, אנתרופולוגיה והיסטוריה של המדע. אבל את דרכו הוא התחיל כחוקר ימי הביניים: חיבוריו הראשונים עסקו בפילוסוף תומס אקווינס ובתפיסות אסתטיות בימי הביניים. העיסוק בימי הביניים ליווה את אקו גם בהמשך הדרך, והגיע לשיא ברב המכר "שם הוורד" המתאר חקירה בלשית במנזר ימי־ביניימי. הרומן והסרט שנעשה בעקבותיו, היו אולי היצירות הפופולריות ביותר שעסקו בתקופה זו בעשורים האחרונים."

מעטים יודעים שאומברטו אקו כתב גם לילדים. בשנות השישים הוא החל בכתיבת טרילוגיה לילדים שאותה אייר באיורים מופלאים בסגנון מופשט Eugenio Carmi, אתו אקו היה מיודד ביותר. שני הספרים הראשונים פורסמו באנגלית בארה"ב בשנת 1989.

הגנרל והפצצה - כריכה

הספר הראשון שפורסם הוא ספר אנטי-מלחמתי בשם הפצצה והגנרל,  The Bomb and the General, אשר התייחס לתקופת המלחמה הקרה.

כאשר האטומים נמצאים בהרמוניה הכל פועל כשורה

כאשר האטומים נמצאים בהרמוניה, הכל פועל כשורה. החיים מבוססים על ההרמוניה הזו. אבל כאשר האטומים מתנגשים, חלקיהם תוקפים אטומים אחרים, אשר תוקפים עוד אטומים וכך הלאה והתפוצצות מחרידה מתרחשת הגוררת בעקבותיה שואה גרעינית. אולם האטומים בסיפור מסכלים את התכנית הנפשעת של הגנרל, דבר המביא לסיום המלחמות. הגנרל נעשה מיותר ועל כן הוא מפוטר. יתרה מזאת, הסיום שמח לאידו של הגנרל המרושע, ובגדיו המעוטרים שהעידו על דרגתו, משמשים אותו בתפקידו החדש כשוער בבית מלון.

כריכת הספר - שלושת האסטרונאוטים

הספר הבא היה שלושת האסטרונאוטים, The Three Astronauts, על משלחת לחלל המורכבת מאמריקאי, רוסי וסיני, הלומדת שיעור בסובלנות מתושב מאדים הדואג לציפור.

הספר השלישי בטרילוגיה

שלושה עשורים לאחר פרסום הספר הראשון בטרילוגיה מתפרסם The Gnomes of Gnu: היה היה ואולי עודנו ישנו שליט שתאוותו הגדולה ביותר הייתה גילוי ארץ חדשה. שריו הסבירו לו שבתקופתנו אין על פני כדור הארץ מקומות לא ידועים, עכשיו הזמן לתור את החלל. אם כך, ענה השליט בחוסר סבלנות, שלחו את חוקר החלל כדי שיגלה כוכב לכת לא מיושב, ושיהיה אפילו קטן. כל כמה שחוקר החלל תר הוא מצא רק פלנטות מאובקות, עד שבפינה מרוחקת של הגלקסיה הוא מצא כוכב לכת קטן ונחמד עד מאוד, הכוכב Gnu. תושבי הכוכב, הנומים, מקבלים את חוקר החלל בידידות רבה, אך את "הציביליזציה" שהוא רוצה לייבא אל הכוכב שלהם הם אינם רוצים לקבל. הסירוב שלהם גובר כאשר הם רואים את כדור הארץ באמצעות הטלסקופ המשוכלל של חוקר החלל. הם רואים כדור אפוף עשן. זוהי אלגוריה על התמוטטות אקולוגית ועל היכולת לשנות שאפשר לקרוא במלואה כאן.

בפינה מרוחקת של הגלקסיה הוא מצא כוכב לכת קטן ונחמד עד מאוד, הכוכב Gnu

אתה מתכוון שהאוקיינוסים שלכם מלאים ב- shit?

 

הנומים רואים כדור אפוף עשן

את אומברטו אקו אפשר לשייך לקבוצת הסופרים למבוגרים שכתבו ספר אחד או ספרים בודדים לילדים.

יום המשפחה

כיצד אמנים רואים משפחות

רשימה מאת שרה שורץ

כריכת הספר:  אבטיח של כרמן לומס גרזה

מן העיתונים למדתי שהיום חל יום המשפחה ומיד נזכרתי בספר כיצד אמנים רואים משפחות (How artists see families) מתוך הסדרה הנהדרת בעיני How artists see  של קולין קרול (Colleen Carroll).  

מתכונת הספרים בסדרה

לכל הספרים בסדרה מתכונת דומה. קולין קרול מביאה תמונות של אמנים ואמניות על עמוד מלא בהתאם לנושא בו הספר עוסק ולפחות תמונה אחת של תקריב על פרט מן התמונה. היא מסבירה, לא באריכות, כיצד הצייר או הציירת מוציאים לפועל את רעיונותיהם ומפנה שאלות אל הילדות והילדים (יודגם באמצעות הספר הנדון כאן). בעמודים האחרונים מופיעות הערות כלליות להורים ולמורים (שני עמודים); תולדות חיים של האמנים והאמניות המוזכרים בספר (חמישה עמודים); הצעות לקריאה נוספת (שני עמודים); והיכן ניתן לראות את היצירות המוזכרות בספר – בעיקר מוזיאונים ומעט מאוד אתרי אינטרנט. אולי במהדורות חדשות יותר מספר האתרים גדול יותר אבל מה הטעם? מי מעתיק את הכתובות מספר למחשב? ועל כן באתר של המחברת אפשר למצוא רשימה של מגוון קישורים.

על הספר

הספר מחולק לאופן בו אמניות ואמנים רואים אימהות, אבות, אחיות ואחים ועל ידי הפָּרְקָנּוּת הוא נמנע מהתמודדות ישירה עם השאלה מה הוא התא המשפחתי: האם התא הזה הוא התא המסורתי הכולל אימא, אבא וילדים, או שיכולים להיות הרכבים אחרים? אולם בכל זאת מוצגות תמונות של משפחות שלמות גם אם לעיתים זה לא שמן. 

ון גוך 1890 צעדים ראשונים (לחיצה על התמונות מאפשרת הגדלה שלהן)

הציור צעדים ראשונים (First Steps) של ון גוך (1890) מתאר משפחה צעירה, אימא, אבא ותינוקת העושה את צעדיה הראשונים (עמוד 13). קולין קרול בחרה בתמונה זו להציג את הנושא אבא כאחת מתוך ארבע תמונות. רק בתמונה אחת בנושא מופיעים אב ובנו (שעור הבנג'ו, הנרי אוסווה טנר); בכל שאר שלוש התמונות מופיעים האבות בחיק משפחותיהם, כמו בתמונה של ון גוך וכמו בתמונה שעל הכריכה [אבטיח של כרמן לומס גרזה (Carmen Lomas Garza born 1948) ראו תמונה ראשונה למעלה].

קולין קרול כותבת בעדינות לקוראיה הצעירים כי "התמונה לוכדת את הרגע המרגש בו תינוקת עושה את צעדיה הראשונים. האם תומכת בתינוקת בעוד שהאב מחכה במרחק מה ממנה. התינוקת משקפת את תנועתו של אביה ומותחת את ידיה כלפי ידיו הפרושות. בקרוב האם תשחרר את התינוקת ותאפשר לה ללכת בכוחות עצמה". וכאן מפנה המחברת שאלות אל הקוראים והקוראות הצעירים: האם אתם חושבים שהתינוקת תצליח לעבור את כל הדרך עד אביה? מה לדעתכם כל אחד מההורים מרגיש ברגע זה?

 משיכות מכחול עבות (פרט מתוך הציור של ון גוך 1890 צעדים ראשונים)

ועוד היא כותבת קצת על טכניקת הציור בלווי קטע מוגדל של פרט מן התמונה: "האמן משתמש במשיכות מכחול עבות המתפתלות ומתנועעות על פני כל התמונה. כיצד משיכות המכחול עוזרות לכם לחוש בהתרגשות שבאירוע?" – כאן אני מסתייגת קמעה מן השאלה, שכן ברבים מציוריו של ון גוך מופיעות משיכות המכחול העבות המתפתלות ועל כן, דומה שזה היה סגנונו הנסער הקבוע יותר מאשר ההתרגשות העדינה המאפיינת רגע משפחתי כזה.

Marisol: The Family

ובכל זאת, קולין קרול, עושה מהלך די נועז, כאשר בנושא הראשון בספר, נושא האם  (mother) היא כוללת את אחת מיצירותיו של מריסול (Marisol נולד ב- 1930 בפריז להורים מוונצואלה. עבר לניו יורק ולמד אמנות) שנקראת המשפחה (The Family) וכוללת רק אם וארבעה ילדים (עמוד 8). כאן מתחילה קולין קרול את התייחסותה ליצירה מן החומרים דווקא ואומרת: "לא כל האמנים משתמשים בחומרים מסורתיים כמו צבע וחמר.  העבודה ה- mixed-media של מריסול עשויה ממגוון חומרים, חלקם צפויים כמו עץ, וחלקם מפתיעים" והיא פונה בשאלה אל הקוראים: כמה חומרים אתם מוצאים? [אני: בנוסף לאלו שהוזכרו? החומרים מהם עשויות הנעליים וידית הדלת (מה שהם לא יהיו)?]. וכן, היא מפנה את תשומת הלב להדפס הדקורטיבי שעל הדלת ושואלת שוב את הקוראים מה הם חושבים שהוא אמור להיות (עמוד 9).

ההדפס שעל הדלת (פרט)

התינוק (פרט)

ועוד מוסיפה המחברת כי "בפורטרט של האימא וארבעת הילדים שלה, חברי המשפחה ניצבים זה לצד זה. לכולם ארשת פנים רצינית חוץ מאשר לאחות הבכורה, המראה רמז של חיוך." ליד הגדלה של התינוק, מפנה המחברת את תשומת הלב לכך שהוא נראה שונה מאחרים משום שהוא מפוסל מעץ, בעוד שאחרים מצוירים. הפיסול מקנה לו מראה תפוח כמו שנראות פנים של תינוקות והיא מסיימת בשאלה: אלו עוד חלקים תלת ממדיים אפשר למצוא (ביצירה)?

אנרי מטיס. משפחתו של האמן

Sofonisba Anguissola: שלוש אחיות משחקות שחמט

את התמונה משפחתו של האמן של אנרי מַטיס (1869 – 1954) מביאה קולין קרול במסגרת הנושא אחים (עמוד 28). היא מבקשת מן הקוראים להשוות את האחים המשחקים בדמקה לשלוש האחיות המשחקות שחמט (עמוד 22, בנושא אחיות כמובן) של Sofonisba Anguissola (1532 – 1625 אחת מהציירות הבודדות בתקופה) ושואלת מי לדעתם נהנה יותר. שימו לב שבשתי התמונות, האחיות והאחיות נמצאים במחיצת נשים; כך ראו בעבר את חלוקת התפקידים המסורתית. יתכן שהמלווה של הילדות המשחקות בשחמט כלל איננה אִמַן (לפי לבושה הפשוט משלהן) וגם בתמונה של מטיס, האישה הלבושה בשחור היא כנראה מעובדות הבית.

קרול מציינת שבגדי האחים אדומים, כנראה כדי לבלוט על רקע ההדפסים הרבים שבציור ומפנה את הקוראים לבדוק איזה מן הציירים בספר משתמש בהדפסים באופן דומה. ואכן יש אחדים, אחד מהם הוא אולי ההדפס הדקורטיבי בעבודתו של מריסול שהוזכר לעיל, אך דומה שמטיס הוא הצבעוני שבהם.

כיצד אמנים רואים משפחות How artists see families, קולין קרול (Colleen Carroll) 1997/2000 Abbeville Kids כריכה קשה, 48 עמודים, 32 תמונות. הספרים כתובים באנגלית ואינני חושבת שתורגמו לעברית. מתאימים לגילאים 5-9.