מאת שרה ק. שורץ
 |
| הספרייה הלאומית |
באקדמיה ללשון עברית סבורים כי המילה שקדייה
עבור “שקד מצוי” הוטבעה ע"י לוין
קיפניס וערכה את הופעת הבכורה שלה בשיר "לשנה טובה, שקדיה" (תרע"ט)[1] .
 |
| מקור |
אני עדיין זוכרת כיצד שרנו בילדותינו:
לשנה טובה שְ ק דִ יָּ אַ אָ ה
לשנה טובה שְקדִיָּה
שייתן לך אלוהים.....
שנה לאחר מכן שולבה המילה שקדיה וגרסה של השיר הנזכר
לעיל במחזה לטו בשבט, ראש השנה לאלנות, שכתב קיפניס ופורסם בתמיכתו של ועד
הצירים, אשר הוקם בעקבות הצהרת בלפור ופעל בין השנים 1918-1921. ועד לקח
על עצמו גם תמיכה בחינוך ובתרבות בין שאר פעילויותיו.
דפי הספר המובאים כאן מקורם מן הספרייה
הדיגיטלית של הספרייה הלאומית.
המחזה מתייחס ברצינות אל שמו הנוסף של טו בשבט,
הלא הוא ראש השנה לאילנות, שואל את תכני ראש השנה היהודי אשר בו נקבע ונכתב מי
יחיה ומי ימות (ולאחר עשרת ימי תשובה, ביום כיפור נחתם סופית), ומכיל אותם על
הצמחים (תמונה ב במחזה עמוד ד):
בראש השנה יכתבו
מי בפרי ישמח
ומי יצַּב עָרׂם;
מי יינק רׂב ליח
ומי יבש מחׂם.
שלושה בתים מסבירים אלו רעות יכולות להתרחש
לעומת אלו טובות. אלא שכלל לא ברור מה פשעם של הצמחים אשר בראש השנה לאילנות יכתבו
לנבילה ולקמילה, בניגוד לבני אדם שיש מהם המשרכים דרכם. נניח לרגע שעל בני אדם נגזר
על פי מדתם, כלומר יש סדר בעולם, מה הוא הסדר הזה המחייב גם צמחים.
גם המלאך המופיע במחזה מתקשר למקורות:
חז"ל אמרו "אין לך עשב ועשב מלמטה
שאין ממונה עליו מלמעלה, ושומר אותו, ומכה אותו, ואומר לו גדל". אומר (זהר
ובב"ר, י') "אמר רבי סימון, אין לך כל עשב ועשב, שאין לו מזל ברקיע, שמכה
אותו, ואומר לו גדל".
עשר שנים מאוחר יותר, בשנת 1930, המלאך זוכה
לשם צמחיאל וגם לתיאור חזותי, בספרו של ברוך צ'יז'יק, צמחיאל: אגדות ושיחות על צמחי ארץ ישראל, כפי שהוזכר
בפוסט
הקודם.
[1] " שקדייה" מאת טלי בן-יהודה.
14.1.2014. אתר האקדמיה ללשון עברית http://hebrew-academy.org.il/2014/01/14/%D7%A9%D7%A7%D7%93%D7%99%D7%99%D7%94/
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה