יום שלישי, 10 באפריל 2012

ספרי ילדים מלווים בצילומים בשחור-לבן


מסעי אל ארץ הגמלים
My Voyage to the Land of Camels

מחבר: בנימין גלאיצילומים: בוריס כרמי, מחברות לספרות 1963

תיאור: כריכה קשה, 91 עמודים, צילומים בשחור לבן (חלקם משתרעים על עמוד שלם),  מנוקד


כל מה שרציתם לדעת על גמלים, על ההיסטוריה של ניצולם על ידי בני אדם, על קרוביהם הזואולוגיים, (אלפקות) וקרוביהם בשם [גמל שלמה, גמל נמרי (= ג'ירפה)] בסגנון מיוחד שֶפּה ושם נעשה קצת עמוס.


הנה דוגמא לסגנון אשר גם תאזכר באותה הזדמנות את הקרובים הזואולוגיים של הגמל (להקליק על התמונה):

הספר מלווה בצילומים של בוריס כרמי, אותו המחבר מכנה כרמון, והופך אותו לאחת מן הדמויות בספר, הכתוב בגוף ראשון.

"אך לא איש כְּכַרְמון יסוג אחור. כיון שגמר בלבו לצלם ראש גמל – צלם יצלמנו ולו גם בתוך כד! אדם זה, להוי-נא-ידוע, צלם כבר פילים בקַצַ'וַּמְבָּה, ננסים ביער אוּטוּר...  ספרתי לכם? אם סִפּרתי – סִפּרתי!" (עמוד 27).

ועוד בעמוד 46 בו מוסבר הקשר בין ריגולֶטו והגמל:

מיכל ברושי [חמישים השנים הראשונות, בתוך  ספר המאיירים הגדול, עורכת: נורית שילה-כהן, עם עובד ומוזיאון ישראל 2005, עמ' 18] מציינת כי בעקבות הגעתה לביקור עבודה בישראל  של הצלמת אנה ריבקין-בריק בתחילת שנות השישים ופרסום הספרים מלכת שבא הקטנה והרפתקה במדבר יצאו בישראל שלל ספרים מלווים בצילומי שחור-לבן. למשל, הרפתקה באגם של ס' יזהר שצילם פטר מירום. עוד מידע רב על ספרים מלווים בצילומים בשחור לבן מתקופה זו– כאן.  מבחינת הפורמט והשנה בה יצא לאור בהחלט יתכן שגם מסעי אל ארץ הגמלים משתייך אל הגל הזה. רובם המכריע של הצילומים בספר הוא צילומי גמלים והשימוש בהם, למשל:
בתמונה בספר הגמלים מולכים על ידי אדם, אולם הסורק שלי לא הצליח לכלול אותו. אולם יש גם תמונות בודדות של ילדים:


את העמוד הבא אני מצרפת, משום שיש בו צילום חביב של בוריס כרמי של נאקה מיניקה אך גם משום שניתן לראות בו את אותות החיבור בין טקסט לתמונה. אם מסתכלים היטב רואים מלבן מסביב למילים המהווה את עקבות החיבור של הטקסט לצילום. בפוסט אחר ציינתי שהטכנולוגיות הנוכחיות (באמצעות מחשבים) מאפשרות קשר דינמי בין טקסט לאיור. בדף הבא אפשר לראות עדות לכך שבשנות השישים של המאה העשרים טכניקות כאלו לא היו קיימות.



צילומיו של בוריס כרמי  ליוו ספרי ילדים לאורך תקופה ארוכה:

1944    מסע הפלאים של פלים, מאת שלמה שבא, תל אביב: עם עובד.

  1962  הלו, כאן חיות! , מאת רות בונדי, תל אביב : דבר, תשכ"ב.

1964    הסירה הלבנה, מאת בלהה בן דוד, ירושלים: חמו"ל, תשכ"ד.

1974   חגית ועפר בשמורת החולה, מאת בינה אופק, תל אביב: עופר.

1981   טיול בספארי, כתבה: חיה שנהב, תל אביב: עם עובד, תשמ"א.

1991   ספר הספארי, כתבה: יעל רוזמן, תל אביב: עם עובד, תשנ"א.

עוד אזכיר כאן שיתוף פעולה נוסף מאותה תקופה, של אסתר קל והנס קאופמן (צלם עתונות במקצועו) 1956, לבת (וגם לבן לא יזיק לדעת), תל אביב: טברסקי. ספר הדרכה סיפורי המלווה צילומים המזכירים מאוד את צילומיה של  ריבקין-בריק בסדרת הספרים על ילדים ברחבי העולם במובן הזה שהילדים מצולמים בסביבה המוכרת להם. בחרתי שני צילומים אהובים מתוך הספר, בראשון מופיעה המכולת השכונתית (עמ' 25) שמזכירה כל כך את המכולת של ילדותי. בתמונה השניה רמה משקה את אחותה הקטנה מיכל (עמוד 39) והצלם לוכד את המבט הכֵּן והאינטימי בו מיכל מתבוננת באחותה רמה מעל הכוס דבר שעושה את התמונה לאותנטית, מיוחדת ונוגעת ללב.
שער הספר. טברסקי 1956צילום: הנס קאופמן

צילום של הנס קאופמן עבור לבת 1956 טברסקי


הנס קאופמן עבור לבת של אסתר קל


גם ריבקין-בריק לא פעלה בריק, אך על כך בפוסט נפרד ובבוא היום. מכל מקום הסוגה הזו של ספרי ילדים המלווים בצילומים בשחור לבן מצתה את עצמה בשלב מסוים וכיום דומני שלא ניתן למצוא ספרים מנוקדים חדשים המלווים בצילומים [בכלל וצילומים בשחור לבן בפרט], אלא אם מדובר בספרי הדרכה או ספרי טבע. מעבר לעובדה כי גם בספרים קיימות אופנות דומה שהצילומים כאילוסטרציה לסיפורי ילדים חדלו להוות אטרקציה בעידן המצלמה הדיגיטלית, כאשר כל אחד במערב מצלם, מעלה את צילומיו למחשב, משפץ אותם באמצעות תוכנה חינמית זו או אחרת ומפיץ אותם ברשת. כמובן שצילומים אלו אינם דומים לצילומים אמנותיים וספרי צילום של צלמים ידועים מתפרסמים או מלווים ספרי אמנות ואפילו בישול, אך לא ספרי ילדים.


עוד היבט הקשור בקודם: המימרה "תמונה שווה 1000 מילים" עדיין תקפה בהקשרים כמו עיתונאות, אולם בעולם המודרני כבר ברור שתמונות אינן אובייקטיביות, ולאו דווקא בשל היכולת לעבד אותן. הבחירות שעושה הצלם (אובייקט הצילום, המקום, טכניקה) ויחד אתן ההתעלמות מכל  נושאי וזוויות הצילום האחרים שהופכים את צילומיו למעניינים,  שונים  ומיוחדים, מניה וביה הופכים אותם ללא אובייקטיביים במובן של האמירה (פוליטית) שיש בהם מעבר לאסתטיות. תאמרו מה פוליטי למשל בצילום דיונת חול אל מול שמים יוקדים כולל תלתלי החול שהרוח יצרה על גבה (והשקט האינסופי)? ובכן, בצילום כזה יש אמירה שלהוד הטבע יש מקום משל עצמו ובזכות עצמו ואולי משהו על צניעות. מכל מקום, בעידן הנוכחי, כאשר אנו חשופים לצילומים מכל כיוון, כולל שלטי חוצות, ההופעה של צילומים בספר ילדים אולי לא תהיה לה אותה השפעה מרגשת כמו בישראל של שנות החמישים והשישים; אולם מי ידע נפשם של ילד וילדה רכים בשנים, שנות הספיגה וההתפעמות?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה