הגדות פסח לילדים

הגדות מצוירות  לילדים אינן המצאה של התקופה האחרונה כפי שאולי אפשר היה לשער;  המניעים לפרסומן אינם זהים: יותר אידיאולוגיים-תרבותיים בעבר, יותר כלכליים בהווה.

הגדה מצוירת לילדים הופיעה בישראל בשנת 1934, נערכה על ידי אברהם משה זילברמן ובה תמונות מתנועעות שצוירו  על ידי ארוין זינגר. 

איור: ארוין זינגר

עוד לפני כן, בשנת 1926, אייר זאב רבן, מאנשי בצלאל, את הפיוט חד גדיא  שתורגם לעברית (מארמית) על  ידי ישראל דושמן[1] :

אבינו הזקן הלך לשוק לפני שנה

וגדי לבן וצח, בשני זוזים קנה

בא החתול הגרגרן ויארב בגַי

נעץ בַּגדי את צפרניו ויטרפהו חי

הוצאת יבנה הוציאה בשנת 1945 הגדה של פסח מצוירת לילדים בידי נחום גוטמן ( 1898 – 1980), שהכילה 26  עמודים. מהדורה שניה יצאה ב- 1952. שנים אחדות אחר מותו, ב-  1987 , הוציא אהוד בן עזר מהדורה נוספת של הגדה זו באמצעות "יבנה", דבר שהפך אותה מפריט לאספנים לנגיש לקהל רחב יותר. ההגדה המצוירת במהדורה זו הייתה בפורמט קצת גדול יותר  ואף הכילה 48 עמודים במקום 26.

במקביל הוציא אהוד בן עזר באותה שנה ובאותה הוצאה  את הספר בצאת ישראל ממצרים. הספר מבוסס על ציוריו של גוטמן ובן עזר חיבר מילים לציורים.

---

אך אחזור להגדה המאוירת בידי גוטמן,

מספר הצבעים בהם האיורים מודפסים הוא מוגבל, כתומים, תכלכלים ותערובות שלהם. אני מנחשת שהסיבה לכך היא מגבלות כלכליות של  הוצאות הספרים באותה תקופה, משום שציוריו של גוטמן נחנו בצבעוניות עשירה. אולם לגבי האיורים המתארים את ההתרחשויות ההיסטוריות מתאימה לאווירה: מתקבלים גוונים מדבריים חוליים ויתרה מזאת לא צעקניים וכך אינם מתחרים בסיפורים שהתמונות מספרות ובכל זאת אין מדובר בתמונות בשחור לבן. 

ההגדה בהוצאת יבנה זו לא הייתה ההגדה הראשונה שאייר גוטמן. בשנת 1930 יצאה בהוצאת אמנות הגדה מאוירת על ידו, שאותה ניתן לראות ולהוריד כאן. בעמוד טו' של הגדה זו ראיתי איור שנדמה היה לי מוכר מאוד. כותרת האיור רשומה עליו, "שלא אחד בלבד", דהיינו, "שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו" ונדמה שלא צריך להסביר שמדובר בדימוי שמתקשר לחז"ל שאצלם ישראל משולים ל"כבשה העומדת בין שבעים זאבים, שאלמלא גדול הרועה שמצילה ושומרה, מיד היא נטרפת".

ידעתי היכן לחפש ופניתי לכרך הבלוי והאהוב שלי של שירים ופזמונות לילדים מאת חיים נחמן ביאליק עם איורים של נחום גוטמן (הופיע לראשונה ב- 1933) ושם מצאתי גרסה צבעונית של השה מוקף הזאבים כאיור לשיר "בין שבעים זאבים".

יש הבדלים בין האיורים:  האחד קשור בבעיית הריבוי- מכיוון שגוטמן סבר שאין צורך לצייר ממש 70 זאבים, הוא חיפש  פתרון אחר להמחשת ריבוי החיות/זאבים (ובדידותו ופגיעותו של השה). בהגדה שבהוצאת אומנות החיות מגובבות באופן כזה שנוצת תחושה של להקת זאבים גדולת ממדים, אולם כאשר בוחנים את האיור היטב מגלים כי אפשר לספור תשעה ראשי זאבים (אין ספק שתשעה זאבים אימתניים כאלו יטרפו בקלות שה וגם כבש בוגר). בציור המלווה את השיר של ביאליק  מופיעים עוד פחות זאבים – חמישה בסך הכל בוקעים מבין העצים, אבל אלו שאת ראשיהם אין רואים מאימים עוד יותר בעיניהם הנוצצות בעלטה. ההבדל האחר קשור בישועה שתצמח לשה. באיור המלווה לפיוט "והיא שעמדה" קרן אור יורדת ממרומים על השה ומרמזת כנראה על ההגנה שנפרשת עליו ובאותה עת מרכזת את תשומת הלב על השה. קרן אור כזו אינה מופיעה באיור המלווה את "בין שבעים זאבים".

שימוש דומה בקרן אור עושה גוטמן בציור בהגדה בהוצאת יבנה בו משה ואהרון מופיעים אצל פרעה. קרן האור מפנה את תשומת לבו של הצופה  לדמויות המרכזיות באיור ובעת ובעונה אחת  היא גם רוח אלוהים שנחה על משה:

ולסיום הגדה יפיפיה אחרת, מאוחרת יותר (1973)  -  הגדה של פסח לגן, שצוירה בידי שמואל כץ עבור ילדי הקיבוצים [2]:

---

---

[1] הספריה הלאומית. "מגלות לגאולה" - הגדות מסורתיות ולא-מסורתיות. http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/gallery/of-israel/Pages/non-traditional-hagadot.aspx

תאריך כניסה לאתר: 20.3.2012

[2]למדתי על הגדה זו בבלוג המקסים והאינפורמטיבי: "יומן מסע לחקר 100 שנות תרבות לילדים בקיבוצים"

http://tarbut-yeladim.blogspot.com/2011/04/blog-post_24.html

20.3.2012.