פורזץ הוא נייר מודבק על הכריכה הפנימית המחזיק
את דפי הספר והכריכה יחדיו. הבעיה עם התרגום המילולי לעברית הוא היותו ביטוי בן
שני מילים. הייתי מציעה לקרוא לפורזץ חיזוקית, כמו אותו תכשיר הנמכר בבתי מרקחת
מעל הדלפק ואמור לסייע בענייני בריאות. מכיוון שהשם תפוס, אפשר גם אחד מהבאים,
סומכת, מאגדת, מבטננת, בִּטְנִיָה. בטניה הכי חביב עלי, למרות שהוא גורם לתחושה של
בליטה קמורה וזה ממש לא לעניין במקרה הזה. אולי בִּטְנתנְייר (על משקל כדורגל)?
מספר אירועים קטנים הזכירו לי לאחרונה את הפורזץ. אחד מהם היה הפורזץ של הספר השני על
אודות קרמר החתול, קרמר החתול יוצא אל היער, שצייר יוסי אבולעפיה (כתב
מאיר שלו, עם עובד 2012). מצאתי במרשתת מישהו שואל מה הקשר בין האיורים על גבי
הבטנתנייר (הוא כמובן לא השתמש במלה בטנתנייר וגם לא בכל מלה אחרת המוזכרת כאן) לבין
תוכן הספר.
יש תקופות שבהן הבטנתניירות הן ללא כל איור בספרי
ילדים בארץ, גם כשהספר משופע באיורים. למשל העבודות המשותפות המוקדמות יותר של שלו
ואבולעפיה כמו גומות החן של זהר (כתר 1985) והטרקטור בארגז החול (עם עובד 1995) הן ללא פורזץ מאויר.
האם הפורזץ יהיה מאויר או לא, תלוי לעיתים במאייר
ולעיתים בהוצאה שלה יש פורזץ קבוע, אבל ניתן לומר די בבטחה כי מאז מפנה המאות יש
נטייה לאייר את הפורזץ גם בארץ ואני מניחה שיש שיקשרו זאת למלחמת ההישרדות של
הספרים כאשר ספרים אלקטרוניים נושפים בעורפם או בעורפם של המו"לים.
אז הנה חלק מן הפורזץ של אבולעפיה לקרמר
החתול יוצא אל היער:

והנה חלק מן הפורזץ של אבולעפיה לקרמר
החתול ישן כל הזמן, ספור ערש לפעוטות
(כתב: מאיר שלו, עם עובד
2010):

פורזץ מקסים מופיע בספר המשתוף של השניים, הצלחת שמתחת (עם עובד 2008). בידי נמצאת הדפסה שביעית משנת 2010. הפורזץ הוא כאילו דף סקיצ'ות משולחנו של המאייר, ואולי לא כאילו? אז הנה:
לעיתים יוסי אבולעפיה גם כותב וגם מאייר (אפשר לראות הן ספרים כאלה והן שיתופי פעולה באתר המקסים שלו). בספרו כלב חתול ואיש (עם עובד 2009), יש פורזץ עם איור שונה מקדימה ומאחור. כאן מובא האיור הקדמי:
הפוסט הזה היה אמור לסרוק פורזצים, אבל הוא "כתב את עצמו" והתמקד באבולעפיה את שלו, אי לכך יהיה לו המשך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה