ביקור בשוויץ

הפוסט הזה הוא רשימה אקראית של דברים הנוגעים בספרי ילדים שנתקלתי בהם בטיול משפחתי במרכז שוויץ. אין לי כל יומרה לומר משהו כוללני בעקבות טיול קצרצר שאף לא התמקד בספרי ילדים.

בציריך, צלמתי בחנות צעצועים גדולה, פינה בה הוצגו ספרים שגיבוריהם הם בעלי חיים, אשר מצאה חן בעיני:

בברן, ברחבה ליד הקתדרה, נתקלנו בארונות ספרים, פופים, ערסלים וכסאות נוח שבחלקם יושבים אנשים. ספרי הילדים היו מונחים במדפים הנמוכים כדי שהילדים יוכלו לגשת אליהם בחופשיות (כמו הילדה בצילום) ומבלי להטריח את המבוגרים שאולי הספיקו להתמקם עם ספר. האירוע הזה נודד בין ערים בשוויץ ובאוסטריה וכולל בנוסף להנגשת הספרים, גם פגישות של יוצרים צעירים עם הקהל והקראה מתוך ספריהם. אני תוהה האם האירוע הנודד הזה קשור במאמצי ההשרדות של הספרות הכתובה, משום שאם היה מדובר בהבאת תרבות לקהילה הייתי מצפה למצוא אותו בערים פחות מרכזיות. עוד תהייה שעלתה בי היתה מה עושים כשיורד גשם, אבל לא היה את מי לשאול.

בברן צלמתי גם את התמונה הבאה ליד אחת מחנויות הספרים:

וזה הספרון שבחרתי:

by Hermann Altenburger

ראיתי ספרונים של פיקסי במספר מקומות. בעבר היו גם בישראל ספרונים קטנים עם כריכה רכה, בהוצאת אריה. ברשותי אחד מהם "העזונת והזאב", שממדיו הם 7X9.8 ס"מ. ממדי הפיקסים הם 10X10 ס"מ. האיכות קצת שונה.



ב- Spiez, עיר בת כ- 13,000 תושבים נקלענו לתערוכה נודדת של פסל מציריך, Freddy Air Röthlisberger העובד בברונזה.



 הפסלים שהוצגו היו מאוד פיגורטיביים ורובם עסקו בילדים ובעלי חיים, צרוף שוודאי שיקף את החיים בסביבה עד לפני כמה עשרות שנים ואולי עדיין משקף בישובים הקטנים. שבה את לבי פסלו של ילד קורא תוך כדי אכילת תפוח:

ואף התנחמתי בפסל של היידי (שכן על המסלול בעקבות היידי בת ההרים, גיבורת ספרה של יוהנה ספירי, 1880, נאלצתי לוותר מקוצר זמן) :

 Heidi-illustration by Jessie Willcox Smith ,1863-1935

עצרת החיות, אריך קסטנר, 1949

ספר להרגעת רוחות ותופי מלחמה....

The Animals' conference, Erich Kästner

המסע האירני להשגת נשק גרעיני, הדיבורים הבלתי פוסקים ועשרות או מאות המאמרים על תקיפה ישראלית באירן, חלון הזדמנויות, היום שאחרי, המחיר למשק, כל אלו הביאו אותי להיזכר בגעגוע בספר עצרת החיות של אריך קסטנר, ולתהות האם תורגם אי פעם לפרסית. לא שתרגומו לעברית עזר במשהו להרגיע את המזרח התיכון הדאוב. לגבי תמצית הספר, כפי שהיא מוזכרת בויקיפדיה, יש לי שתי הערות. האחת, מעשי הקונדס בהן החיות משתמשות כדי לשכנע את בני האדם לחדול ממלחמות, דומים מעט לשלוש ממכות מצרים שבהגדת פסח, אם כי המעשה השני, מעשה העש (המקביל לארבה, ראו להלן) הוא אכן משעשע ונהדר. המעשה הראשון, של העכברים השוטפים בהמוניהם את מקום הכינוס, דומה למכת הצפרדעים. לא אזכיר את המעשה השלישי, גם כך יש הרבה ספוילרים בפוסט, אבל הוא איננו בדיוק קונדסי. גם בספר, בדומה לפרעה בהגדה של פסח, האלוף זעף מקשיח את ערפו ואיננו מתרשם, עד שמגיע המעשה שנגדו הוא נשאר חסר אונים. אני תוהה מה מקור ההשפעה על קסטנר. אם מי מהקוראים יודע, אשמח אם יכתוב על כך. הערה נוספת, קשורה בכך שכל נציגי החיות לעצרת הם זכרים. הנשים אורזות להם מזוודות למסע ונשארות בבית וכל זה קורה לאחר שבתקופת מלחמת העולם השנייה נשים מלאו את מקומם של הגברים שיצאו לחזית בתעשייה ובשרותים חיוניים. אז קסטנר היה פציפיסט בכתיבתו אך שמרן מבחינות אחרות.

הנה מספר דפים מן הספר שיצא בהוצאת אחיאסף בהדפסה שניה ב- 2005 בתרגומו של מיכאל דק, שתרגם מחדש רבים מספריו של קסטנר, וביניהם תמונות מן המרשתת. קראו את המילים ותהנו מן האיורים האהובים של ולטר טריר (Walter Trier). להגדלה, לחצו או הקליקו על התמונות. 

טקסט: אריך קסטנר, איור: ולטר טריר

עצרת החיות, אריך קסטנר, איורים: ולטר טריר

עצרת החיות, אריך קסטנר, איורים ולטר טריר

נוסעים אל עצרת החיות: כל מי שלא בטח באניות, נכנס ללע של לויתן (עמוד 35)

נוסעים אל עצרת החיות 2: "בסופו של דבר כלם הסתדרו" (עמוד 36)

"מסיבת עיתונאים" - עמוד 43 - איור של ולטר טריר 

היו מוכרחים לשאוב כ-40  קו"ב של מים מחדר הברכה המיוחד של הדולפין, כדי שישאר לו גם מקום לקפיצות באויר

עצרת החיות, עמודים 62-63

עצרת החיות - אריך קסטנר, איור - ולטר טריר

עמוד 67: האלוף זעף  מביא איגרת מקיפטאון. איור של ולטר טריר

העש זולל את כל המדים - קטע נהדר בעצרת החיות

עצרת החיות

עצרת החיות, עמוד 98: "לא יהיו עוד מלחמות" -  מותר עדיין לחלום!


ולסיום, כרזה של לורין שניידר 1966. מוצגת עכשין ב- MoMA

חתולים בספרי ילדים

לרגל יום החתול העולמי

יש דבר כזה!  והוא חל בשמונה באוגוסט, כלומר אתמול. ידעתי על כך כבר ביום שישי, אבל איכשהו הידיעה לא חלחלה. אז אצטרך להסתפק באוסף בתמונות של ספרי ילדים שעוסקים בחתולים מבלי להכביר מילים. האמת שכאשר פתחתי את הבלוג הזה רציתי שזה יהיה מקום לשים דברים ביחד מבלי להתעמק יתר על המידה במשמעות שעולה מן הצירוף ולהינות מן האסתטיקה. אז הנה הזדמנות.
לכבוד יום החתול הבינלאומי, הוכרזו הזוכים בתחרות אנימציות וציורים בנושא חתולים, ביוזמת המכללה הישראלית לאנימציה ופסטיבל אנימיקס.

לאור זאת שמדובר ביום החתול העולמי, נעסוק בספרים על חתולים מן העולם. ספרים שעוסקים בחתולים שנכתבו בישראל אשאיר לפוסט מיוחד.

יצא לאור לראשונה ב- 1957

תרגום לאידיש

כריכת הספר החתלתול 1935

עמוד 4 בספר החתלתול (אידיש 1935)

רוסית

1910

A cat alphabet 1910

A cat alphabet 1910

illustrations by Eileen Mayo 1942 

1962

illustrator Adrienne Adams, Mary's Marvelous Mouse, 1962

illustrator Adrienne Adams, Mary's Marvelous Mouse, 1962

1969

כריכה אחורית לחתלתול אחד לקים

שער פנימי

היכן החתול של יסמין? ספר בתלת מימד

עוד חתולים בספרים

שרשרת זהב - על הפוליטיקה של הקנוניזציה

שרשרת זהב - שירי מופת לילדים, מביאליק ועד יהונתן גפן

The Golden Chain: Best Hebrew Poems For Children; Nira Harel [Ed.] 2007

הספר יצא לאור באחוזת בית ב- 2007, אולם אני נתקלתי בו רק עכשיו, אז סליחה על התגובה המאוחרת. שרשרת זהב הוא ספר יפיפה בעריכת נירה הראל  ומלווה באיורים מרהיבים של בתיה קולטון, המכיל 40 שירים נהדרים של 21 משוררים משלוש תקופות. לאחר שנהניתי ממנו חדרה בי  ההכרה שאין ולו משורר מזרחי אחד בספר. המעיין בספר, אם יחשוב על כך יאמר לעצמו שוודאי, לא נכתבו שירים על ידי משוררים מזרחיים בתקופות שהספר מכסה, או אולי לא נכתבו בעברית, או גרוע מזה, אולי לא היו טובים דיים כדי להיכנס לאוסף. אני תוהה אם יאמר לעצמו שמדובר בבחירה של העורכת ושלו היה עורך אחר לספר יתכן שהמבחר היה שונה לפחות בחלקו כפי שמודה הראל בהקדמה.

התחלתי לשוטט במרשתת ועד מהרה מצאתי את הכתבה של אביבה לורי בהארץ על הספר: קן לציפור, אבל לא בבית ספרנו

והנה קטע מתוך הכתבה, דבריה של פרופ' זוהר שביט חוקרת תרבות הילד באוניברסיטת תל אביב ומומחית בעלת שם עולמי לספרות ילדים,

"כמו שאי אפשר להתחרות בריח של לחם חם שיוצא מהתנור, כך אי אפשר להתחרות בשירי הילדות, הם מהווים את המאגר המשותף שלנו, את הליבה במובן הכי עמוק. בניגוד לטקסטים למבוגרים, שעל אף הקנוניזציה שלהם, אל רובם איננו חוזרים, אנו ממשיכים לקרוא לילדינו את השירים שהורינו קראו לנו, בין אם זה 'רוץ בן סוסי', 'דודי שמחה', 'חמישה בלונים', 'מיץ פטל' או 'איה פלוטו'. מדובר בטקסטים שמלווים אותנו כל החיים במשך כמה דורות, מעוררים רגש עמוק ויוצרים מצע תרבותי משותף".

אם כך, אז ודאי שחשוב היה הן בזמן אמת והן עכשיו לתת מקום למשוררים מזרחיים.

יש בכלל סיכוי ליצור בחברת מהגרים מצע תרבותי משותף?  - מוסיפה לשאול לורי וזוהר שביט עונה:

"הרב-תרבותיות, במובן של יצירת סקטורים שונים החיים בנפרד זה בצד זה, היא אסון שיכול להוביל אותנו לקטסטרופה, מפני ששום חברה מודרנית אינה יכולה להתקיים בלי ליבה משותפת. אני רואה ברב-תרבותיות מסלול שמוביל חברת מהגרים להתאבדות. אחד התפקידים החשובים ביותר של משרד החינוך הוא יצירת הליבה הזאת, ואם אין הוא עושה זאת הוא מועל במנדט שניתן לו. באירופה חל היום מהפך ביחס לרב-תרבותיות, שם רואים בה אסון גם לחברה וגם למהגרים, שבגלל הרב-תרבותיות אינם מסוגלים להשתלב בחברה. ולכן, במדינות כהולנד ובריטניה עברו ממש לקיצוניות שנייה, לאכיפה של ליבה משותפת באופן מחמיר. אם בגני הילדים לא מסוגלים ליצור את הליבה הזאת, זה אומר שבעוד דור אחד או שניים לא נדבר באותה שפה".

אז זהו הצידוק להדרה של מזרחיים מהקנון. פלורליזם (רב תרבותיות) יכול להוביל אותנו לקטסטרופה, לא פחות. באירופה חל מהפך ביחס לרב תרבותיות? הפלא ופלא! אירופה מבועתת שמא תבלע תרבותית על ידי המהגרים אליה. אין דבר שקוף יותר מאשר להיתלות באירופה המתגוננת וברטוריקה שלה כדי להצדיק הומוגניות של הקנון ואת הרצון להנציח מצב זה.

אולם מסתבר שלא רק אני חשתי כך.

באתר העוקץ, מצאתי פוסט אורח של מוטי גיגי שאמר דברים אלו לפני כאן.

את התגובה הבאה למילותיו של גיגי, של מישהי שהזדהתה בשם שוש, אני מביאה בזכות השמות של כותבים מזרחיים המובאים בה:

בספר אחר, 'עוד סיפור אחד ודי', של יעל דר, ישנו מדריך קריאה להורים לפי גילאים, הכולל ספרים מומלצים מהארץ ומספרות העולם. בשער 'עד גיל שנתיים' מופיעים: עפרה גלברט-אבני ('אילון רואה ירח'), נכדתו של בכור שלום שטרית, שר המשטרה הראשון, יליד טבריה. רפאל ספורטה ('שלום, כוכב הערב' וכמובן 'גן גורים' הזכור), בן למשפחה ספרדית. ויהודה גבאי (לא מכירה את מוצאו, אבל זהו שם משפחתה של סבתי, ולכן אני מניחה שהוא ספרדי) בספר השנוי במחלוקת: עליקמא הקטן: 'ראו ילדים, כאן עומד עליקמא/ עליז ושמח, יודעים אתם למה?/ ראשית- הוא כושון ושנית- שחרחרון,/ שלישית – הוא יודע לרכב על פילון'. יעל דר מציינת שלמרות התיאור הקולוניאליסטי, האיכויות הספרותיות מנצחות. למוטי, מזל טוב. שאלה מצוינת, חבל שאתה מניח מראש את התשובה. בקונספירצית ההדרה חוטאת לספרות (ולטעמי גם למציאות, אבל זה פחות חשוב).

מגיב אחר, מכלוף, מזכיר את המשוררת מירי בן שמחון (אם כי אינני בטוחה שהיא כתבה לילדים):

מידע אישי אני יכול לספר סיפור קטן על המשוררת הישראלית מירי בן שמחון, אשר הוזמנה לתוכניתו של ירון לונדון אלא שאז התברר שכל התכלית של הריאיון הוא לברר את "הפלא"…..כיצד יתכן שבחורה ממוצא מרוקאי כותבת שירה? כמובן שמירי סירבה לראיון שכזה, ובזה נגמר הסיפור ללמדכם על שירה של מזרחים

והנה הדברים שכותבת טלי כוכבי בבלוג שלה, עכשיו תורי, על האיורים של בתיה קולטון בספר שרשרת זהב:

"המאיירת בתיה קולטון עשתה עבודה מצוינת.... אבל אסור לשכוח שישראל לא נמצאת תחת המנדט הבריטי כבר שישים שנה, והילדים האמורים ליהנות מהספר, ברובם אינם ילדים ורדרדים ובהירים, כמו הילדים שמככבים באיוריה של קולטון.

"הילדים המאוירים לובשים בגדים עם ניחוח "של פעם" ולא נראים כמו ילדי המילניום שאמורים להיחשף לספר, אבל מה שהפריע לי במיוחד הוא  שאין שם ילדים בעלי עור כהה, אין מזרחיים, אין דתיים, אין חרדים, אין ערבים, אין אתיופים, אין ילדי עובדים זרים ורוב הילדים שגדלים בישראל של היום לא זוכים לשום ייצוג בוויזואליה של הספר.

"זה לא היה מפריע לי בכל ספר אחר, אבל כשספר מתיימר להיות המכנה המשותף של כל בני התרבות דוברי העברית, הוא לא יכול להרשות לעצמו להשאיר כל כך הרבה ילדויות ישראליות מחוץ למשחק."

אני מסכימה עם דבריה של כוכבי, אך המאיירת זכתה בפרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים ע"ש בן-יצחק לשנת 2008 (מדליית כסף).

רונית חכם כתבה את הדברים הבאים במרץ 2005 כאן:

"אני מניחה שתסכים שכשמדברים על משורר מזרחי או ערבי או יהודי וכו' לא מתכוונים לדם שלו או לאי אלו אפיונים ביולוגיים של שירתו.

מדברים על נקודת מבט.

"האם למישהו מהמשוררים ה"מזרחים" שהזכרת יש נקודת מבט ששוברת את ההגמוניה? שפורצת את הגבולות המותרים של הדיבור שמגדרים על ידי השמאל שהפך להיות שם נרדף לאשכנזיות?"

אולם זה כבר נושא לדיון בפני עצמו.

איור של קולטון לשיר לבדי של ילן שטקליס עמוד 50

פרט מתוך האיור של קולטון לשיר שתי בנות של ביאליק: ילדים ורדרדים

עדכון: ראו גם את הכתבה של תמר רותם בהארץ מתאריך 2.9.2012 ספרי הלימוד עדיין מדירים יוצרים מזרחים

 

מרים ברטוב, עליקמא, קפיץ וקפיצה

מרְיָם ברטוב‏ (25 ביולי 1914 - 30 ביוני 2012) היתה סופרת ילדים, ציירת ומאיירת ישראלית.

מתוך ספר המאיירים הגדול בעריכת נורית שילה-כהן (2005), הוצאת מוזיאון ישראל ועם עובד.

אחרי שרואים את הסרטון שבו מוצג הספר הכי ידוע של ברטוב, חייבים לקרוא את הפוסט של תרבוניקית, ראשית הוא כושון ושנית שחרחרון ושלישית הוא יודע לרכב על פילון....

עוד ספר של ברטוב

התמונות הבאות הן מתוך ספר תלת ממדי מופלא שיצרה מרים ברטוב ואשר לא יצא לאור. הספר הוצג בתערוכה שאצרה עינת אמיתי, שי לילדינו, תרבות לילדים בקיבוצים