עוגות בספרי ילדים

For Ella on your 8^th birthday

מאת שרה שורץ

הרשימה הזו מוקדשת לאלה לכבוד יום הולדתה ה - 8. אלה גרה בימים אלו, בארה"ב, ולכן אינני יכולה לאכול יחד אתה את עוגת יום ההולדת שלה. אלה, העוגות ברשימה נבחרו עבורך באהבה. את מוזמנת לספר (בתגובות) אלו מן העוגות הכרת כבר קודם ואלו לא וגם לספור כמה עוגות שונות מופיעות בתמונות.

העוגה, אולי, הכי ידועה בספרי הילדים שנכתבו בעברית, היא זו שאבא של אפרים אפה במשך כל הלילה והביא לתחרות עוגות בגן. מדובר כמובן בעוגה מהספר "אבא עושה בושות" של מאיר שלו. הספר יצא לאור בשנת 1988 בהוצאת כתר ספרים ואויר בידי יוסי אבולעפיה.

אבא של אפרים עושה לו בושות, לפני כל החברים של אפרים הוא הודה שהוא מפחד בסרט מערבון, וכאשר הוא מרכיב אותו על אופניו לגן הוא שר בקול רם ברחוב הראשי וכולם מתבוננים ועוד "פדיחות" מסוג זה שגורמות לאפרים מבוכה. אבל כאשר הגננת מכריזה על תחרות עוגות בין ההורים ואמא של אפרים שולחת אותו לקנות עוגה במכולת, מבטיח האב לאפרים המתוסכל שהוא יאפה עוגה, אפילו יצטרך לטרוח לשם הכנתה לילה שלם. בבוקר הוא מעיר את אפרים עם העוגה ועיניו של אפרים חושכות והוא לא מהסס להביע את דעתו "עוגה מגעילה", אך אביו לא מוותר ואל הגן הולך ואפרים בלית ברירה אתו נגרר.

איור של יוסי אבולעפיה. "זאת עוגה מגעילה", אפרים צעק

וכאן בתמונה כל העוגות שהובאו לגן, והעוגה של אבא של אפרים תופסת חצי שולחן

וכאן מגיעה סצנה גדולה בתחום הקונדיטוריה הספרותית המדגישה את האמרה אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו (אם תקליקו על התמונה תוכלו גם לקרוא את הכתוב). את התוצאה הסופית ראו בראש העמוד.

כפי שהודגם לעיל, העוגות הבולטות בעברית לאו דווקא קשורות לימי הולדת. מי אינו מכיר את השיר עוגה, עוגה, עוגה?

מקור התמונה: קווים ונקודות

מקור התמונה: קווים ונקודות

עוגה, עוגה, עוגה
במעגל נחוגה
נסתובבה כל היום
עד אשר נמצא מקום
לשבת, לקום
לשבת, לקום
לשבת ולקום.

במקרה הזה, מדובר בכלל בטעות. מירה לובה, אשר איירה את הספר בו השיר הזה של יעקב אשמן הופיע יחד עם שירים נוספים שהפכו לקלאסיקה (כמו "אני עומדת במעגל", "מאחורי ההר" ו"השפן הקטן"), ציירה עוגה וילדים רוקדים סביבה כאיור מלווה לשיר (מופיע גם על כריכת הספר). אבל המלה "עוגה", המופיעה בשיר כמו גם המילים "נחוגה" ו"נסתובבה" כולן קשורות בפעולת ההסתובבות במעגל ומשמעותן to circle. המלה "נחוגה" מוכרת מהמילים מחוגה שבאמצעותה מסמנים מעגלים ו- מחוג (השעון); והמלה עוגה המופיעה בשיר היא מן השורש עג -  סובב (במַעגָל), כמו בחוני המעגל:

...

"מעשה שאמרו לחוני המעגל: התפלל שירדו גשמים.
......

עג עוגה ועמד בתוכה, ואמר: רבונו שלעולם, בניך שמו פניהם עלי, שאני כבן בית לפניך. נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מיכן, עד שתרחם על בניך.
התחילו גשמים מנטפין…"

 המעוניינים להעמיק ימצאו פרשנות לשיר "עוגה, עוגה, עוגה" מאת  זלי גורביץ' כאן.

קיימות טעויות מסוג אחר, כאלה שהן חלק מן העלילה. טעות כזו מופיעה בספר שִבְעָה אַכְלָנִים מְשֻנִּים שכתבה מרי אן הוברמן, ואירה מרלה פרייזי. שבעה ילדים בררני אכילה החליטו לכבוד יום ההולדת של אימם כי

"ברגע שרק תתעורר משנתה

הם יגישו לאמא ישר למטה

ארוחת יום הולדת מכל הדברים

שהם בעצם כל כך מכירים"

בסופו של דבר "הדברים שהם בעצם כל כך מכירים" התערבבו זה עם זה ונוצרה עוגת פלאים בעלת ניחוחות.

והנה גם התמונות:

 עוד על הספר "שבעה אכלנים משונים" ומקור התמונות בבלוג כאן.

העוגה הבאה היא עוגה שנאפתה לא בטעות אלא בכוונה תחילה – זו עוגה שנאפתה לכבוד יום ההולדת של סופי מן הספר "התינוק הזה" [מאת אמנדה בנג'מין, איורים: דניאלה בייגל, תרגמה: דינה מילאנו.] כדי לדעת מי זאת סופי ומי הוא "התינוק הזה" צריך לבקר כאן או להסתפק רק בספירת הנרות על העוגה של סופי.

איור של דניאלה בייגל ל"התינוק הזה"

פרט מן התמונה הקודמת

גם ד"ר סוס צייר עוגת יום הולדת:

יום הולדת שמח אלה

לפני סיום אמירה אישית, העוגה שאותי הכי מרגשת היא עוגת שוקולד מצופה בקרם שוקולד ובזוקה בכמה שיותר סוכריות קטנטנות צבעוניות. וכל כך למה? – מרבים לדבר על תקופת הצנע אולם גם לאחר שהיא תמה בשנת 1959 החיים בישראל הוסיפו להיות צנועים גם אם לא היה חסרון כיס (אפילו חלק ממנהיגי האומה חיו לאחר פרישתם  בצריף). בילדותינו לא ראינו עוגות מפוארות וכך, כאשר גניה חגגה יום  הולדת בגן ואמא שלה הופיעה עם עוגה כמו זו המתוארת בתחילת הפסקה, נשימתי כמעט נעתקה. אני לא זוכרת האם טעמתי מן העוגה או האם העוגה בכלל נפרסה; כל שאני זוכרת הוא את הצבעוניות שבכדורים הקטנטנים על רקע החום הכהה מתגלמת בעוגה שלמה – לא בפרוסה – אלא בעוגה שלמה שמעולם לא ראיתי כמותה. אני חושבת שגם אלה אוהבת עוגות שוקולד מכוסות בקרם שוקולד ובזוקות בסוכריות, שאמא שלה מכינה.

וממש לסיום אזהרה  - לפני שנוגסים בפרוסת עוגה רצוי לוודא שלא תקועה שם מכשפה

מתוך הספר "חמש מכשפות יצאו לטייל" מאת: רונית חכם

טעמו של אב צעיר בספרים

מאת שרה שורץ

זו עומדת להיות עומדת להיות רשימה קצרצרה.

נתקלתי בקומיקס של גרנט שניידר ,GRANT SNIDER , המסכם שנה להורותו. אני מביאה כאן את החלק המתייחס לספרים, ששבה את לבי, גם אם הוא מבטא רעיון מוכר ואולי דווקא משום שהוא מוכר.

כאן הוא מדווח על שינוי בטעמו בספרים בעקבות העשותו לאב:

 

[מקור התמונה] מן "הציפור המכנית" אל "לילה טוב ירח"

ואילו כאן הוא מדווח על תובנה – על כך שלסופרי הילדים שהוא אוהב אין ילדים ומרמז לד"ר סוס ולמוריס סנדק.  בשפה העברית, יש סופרות ומשוררות שכתבו לילדים כמו לאה גולדברג ומרים ילן שטקליס, אשר גם הן לא ילדו.  יש שעסקו בקשר בין עקרות לבין יצירה אך זה איננו הנושא כאן. דומני ששניידר מצביע בפליאה על כך שתנאי הכרחי לרגישות בכתיבה לילדים איננו דווקא הורות, כפי שאולי היה צפוי.

מקור התמונה

ולסיום קריקטורה נוספת של שניידר: שלבים בחייו של קורא

אני נמצאת בשלב 8 ומתחילה את שלב 9 באמצעות הבלוג שלי ולעיתים גם באופן מעשי. אבל אני, אני הכי אוהבת לתת ספרים חדשים במתנה.

מקור התמונה - כדי להיטיב לראות, הקליקו על התמונה.

כאן אפשר לקרוא ראיון עם שניידר שנערך ב- 16.7.2017 לרגל צאתו לאור של ספרו הראשון ולראות עוד קריקטורות וקומיקס שלו.

על העילה למלחמה במספר ספרי ילדים

מה יעשה סופר שרוצה לכתוב ספר אנטי מלחמתי לאנשים צעירים מאוד, לילדים, אשר כידוע זמן הריכוז שלהם איננו ארוך מאוד. הסופר גם איננו רוצה לספר לילדים סיפור על ילדה שנשארה יתומה מאב, אשר נהרג בקרב, וגם אבדה את ביתה ויחד עם אמהּ ואחותה התינוקת היא גרה באוהל בשולי עיר הרוסה למחצה, או על התמודדותו של חיל צעיר שנפצע קשה בקרב.

כיצד אם כן הוא יבנה את סיפורו?

- הוא עשוי לכתוב, על מלחמה גנרית, לא על מלחמת קרים ולא על מלחמת העולם הראשונה, אלא על מלחמה מומצאת. יש לכך יתרון שכן באבן אחת הוא קולע בכל המלחמות כולן, אם כי אנו יודעים היטב שלסיפור מקומי ואישי יש נגיעה אוניברסלית, אבל כזכור אנו עוסקים בילדים. הוא גם יכול לבחור לכתוב משל. החופש שמקנה משל מאפשר לו להסתפק גם בסכסוך גבולות ולא להידרש בהכרח למלחמת גוג ומגוג.

אולם, מסתבר שבספרי ילדים, הכתובים כאלגוריות, והעוסקים בביקורת של הנוהג של המין האנושי לערוך מלחמות יש נקודת תורפה והיא העילה למלחמה.

בסיפור ריאליסטי אפשר לנסות לספר דברים כהווייתם ולהצליח לרצות את אחד הצדדים או אף לא אחד מהם, אך מה במשל?

למען האמת, אפשר היה להתחיל את המשל כשהמלחמה היא מצב נתון כמו בשיר של אלה אמיתן, במדינת הגמדים

בִּמְדִינַת הַגַּמָּדִים

רַעַשׁ, מְהוּמָה:

הַצָּבָא לָבוּשׁ מַדִּים

יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה.

וּבְרֹאשׁ הַגְּדוּד צוֹעֵד

אֶצְבְּעוֹנִי הַמְּפַקֵּד:

הוּא חָבוּשׁ קוֹבַע פְּלָדָה

וּבְיָדוֹ סִכָּה חַדָּה....

אין השחתת מילים על הסברים, יש יציאה למלחמה. אבל הבעיה עם סופרים היא שהם חשים צורך להתחיל בהתחלה...

דומה שמאז שג'ונתן סוויפט התווה את הדרך עם רחבי הביצה וצרי הביצה, כלומר ההעדפות לגבי הצד לפתיחת הביצה לקראת אכילתה, הושאל הפתרון שלו עוד מספר פעמים. כידוע, מסעי גוליבר לא נכתב במקור לילדים, אך כפי שקרה לעוד ספרים שנכתבו במאות שחלפו, למשל ספריו של צ'רלס דיקנס, גם מסעי גוליבר נדד אל מדף ספרי הילדים והנוער. לעיתים הנדידה נעשית בתיווכם של ספרים מקוצרים.

ובכן, בשלושה ספרים, כולם אלגוריות, מוצגת עילת המלחמה כמחלוקת חסרת שחר:

אצל ד"ר סוס העילה לאיבת-תמיד ומירוץ חימוש היא "באיזה צד מרוחה החמאה?" אצל אפרים סידון, בספר אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו, העילה היא לכאורה, כיצד משלבים רגליים? – האם להניח את שמאל על ימין או להפך, את ימין על שמאל. לשניהם קדם, כפי שהוזכר, ג'ונתן סוויפט, אשר ספרו מסעי גוליבר התפרסם בשנת 1726. גיבורו, גוליבר, נקלע במסעו הראשון לארץ ליליפוט. ליליפוט נמצאת במצב מלחמה מתמיד עם הארץ השכנה, בלפסקיו, כשעילת הסכסוך הוא ויכוח מר בשאלה מאיזה צד יש לשבור או לחתוך את קליפתה של ביצה מבושלת: מן הצד הצר או מן הצד הרחב.

ד"ר סוס, כרגיל בכל ספריו, גם כתב וגם אייר את הספר המלחמה האיומה על החמאה. הכיתוב והאיורים בלתי נפרדים זה מזה בספר. המתיחות שוררת בין היוקים, שמורחים את החמאה על הפרוסה למעלה, לבין הפוקים שמורחים למטה. בין היוקים לבין הפוקים מפרידה חומה. הספר מתחיל בהליכה של  סב ונכדו אל החומה. הסב הוא חייל והוא איננו מוכן להניח לאויב משכבר הימים; הוא מזהיר את נכדו מן הטיפוסים שמעבר לחומה:

הקיץ נגמר.

נשארה עוד שעה.

הלכתי עם סבא לחומה הגבוהה.

הוא עמד ושתק,

עוד רגע עבר,

אז בעצב הניע ראשו ואמר:

פה גרים, כידוע, אנחנו, היוּקִים.

ומעבר לקיר גרים הם, הפּוּקִים.

וסבא אמר:

"אתה לא תאמין!

הפוקים עושים שם דברים איומים

בכל עיר וכל בית, תאר לך מה,

מתחת ללחם מורחים הם חמאה.

אך אצלנו, היוקים, בכל ארוחה

למעלה תמיד הפרוסה מרוחה.

כך צריך: רק למרוח למעלה, שמעת?

אל תבטח בשום פּוּק שמורח למטה!

בכל פוק תפקפק,

ותהיה לי זהיר.

בגלל זה, עוד מאז שהייתי צעיר

אני שומר נגד פוקים לאורך הקיר"

או אז מספר הסב לנכד את תולדות המלחמה הבעייתית בפוקים ובנציגם פוקש. הגנרלים מציידים את הסב, בכל פעם בה הוא חוזר מובס, בנשק משוכלל יותר, שאותו תכננו החברה בחדר האחורי, ומעודדים אותו לחזור ולהתייצב מול פוקש בשדה הקרב. הסב המעוּדַד חוזר רק כדי למצוא את פוקש עם כלי מלחמה לא פחות משוכלל ואולי אפילו קצת יותר.

המלחמה האיומה על החמאה - התחלת מרוץ החימוש: סבא יוק והרוגטקה המשוכללת "שלש כפול בום".

המלחמה האיומה על החמאה: כיפת ברזל נוסח הפוקים

מעבר לאווירת הנונסנס המצויה בספריו של ד"ר סוס, יש בספר גם "עיקום בזמן": הסב מספר על עלילות המלחמה כנגד הפוקים בלשון עבר, אבל כאשר הסב מקבל מן הגנרלים את נשק יום-הדין, לא עוד מכונות מלחמה, אלא פצצה קטלנית, הספר עובר לזמן הווה. כמו בכל הסיבובים הקודמים, כמובן שגם לפוקש יש פצצה זהה. הספר מסתיים בסוף פתוח:

"סבא," צעקתי, "הזהר עם זה!

אוי, מי יזרוק קודם?

ואז מה יהיה?

נחכה ונראה," הוא אמר,

עוד נראה."

 

המלחמה האיומה על החמאה - נשק יום הדין

"המלחמה האיומה על החמאה" - סוף פתוח

 קריאת הספר מעוררת מהר מאוד תחושה שמדובר בספר ביקורתי אנטי-מלחמתי. הספר המלחמה האיומה על החמאה פורסם בינואר 1984 בתקופה שרונלד רייגן היה נשיא ארה"ב, המלחמה הקרה עדיין שררה והחומה בברלין עמדה על תילה. רבים ראו בספר משל על מרוץ החימוש הגרעיני. אלא שהיו מקומות, כמו באזורים מסוימים בקנדה בהם הספר לא הוכנס לספריות ציבוריות בתואנה שהוא מתייחס למלחמות בסלחנות[i].

ד"ר סוס איננו מתייחס בסלחנות למלחמה. רחוק מזה.  מרוץ החימוש מוצג בצורה חריפה וחדה והסוף הפתוח איננו מנחם אלא משאיר את הקורא בשיאה של החרדה.

אך יש מן הבעייתיות בהצגת העילה למלחמה בספר. אם רוצים לומר שאין כל סיבה בעולם המצדיקה הרג של בני אדם והפיכה של אחרים לנכים ולפליטים, הרי שלהציג מלחמה גנרית כאילו התחילה מסיבה של מה בכך אינו משיג את המטרה; אין שקילות בין הגחכת הסיבות למלחמות לבין הדגשת חומרת התוצאות ועל כן הם אינם בני המרה.

כעסם של קוראים קפץ על הספר גם מן הסיבה שנראה היה שד"ר סוס נותן משקל שווה לסיבותיהם של שני הצדדים במלחמה הקרה (ואם הדבר נכון, אזי ביקורת על סכסוך ספציפי, לעומת ההכללה המוזכרת לעיל, היא לגיטימית)...הרי לצד שהפרוסה מרוחה אין משמעות אלא בהקשר של כוח וטובות הנאה... – וזה בכלל מעצבן.

להערכתי, ד"ר סוס התכוון לבקר לא רק את המלחמה הקרה והאיום הגרעיני, אלא לומר משהו כללי יותר נגד הפעלת כוח כחזות הכול. כפי שציינתי הכיתוב והאיורים בלתי נפרדים זה מזה בספר המלחמה האיומה על החמאה. כבר בכפולת העמודים המאוירת הראשונה מופיעה חומה המטפסת על הרים ויורדת לעמקים למלוא רוחב התמונה ועד לאופק. האסוציאציה המתעוררת היא של חומת סין הגדולה, אשר הצליחה להגן על סין במשך זמן רב מפני פשיטות של שבטים שונים אך לא עמדה בפני צבאותיו של ג'ינג'יס חאן, ולא של החומה שהפרידה בין מזרח לבין מערב גרמניה.

המלחמה האיומה על החמאה - החומה בכפולה הראשונה

חומת סין הגדולה מתוך פורטל סין בישראל

מי שנתקל בבעיה דומה - כיצד להיחלץ מעילת המלחמה, מבלי להקדיש לה יותר מדי חשיבות ומבלי לעשותה טריוויאלית? – הוא אפרים סידון בספר  אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו[ii].  סידון מצליח להתגבר על כך במידה רבה אולי משום שהוא נעזר במיתוסים של אזורנו. הוא מייחס את הוויכוח המטופש המוזכר בפתח הרשימה, כיצד יש לשלב רגליים, לשני אחים. אחים כידוע רבים על דברים אשר למסתכל מן הצד נראים לעיתים מאוד טיפשיים. אולם סידון משתיל בסיפור מנגנון המסביר כיצד ריב בין אחים הופך לאיבה בין עמים: אי פתירתו של הוויכוח במועד מנפחת אותו לממדים חסרי פרופורציה. טַבְּלוּ את אי הפתרון בהמשך חוסר תקשורת ודמוניזציה של האחר, אשר כולן מופיעים בסיפור – ובבקשה – מלחמה. המנגנון הזה מרשה שהסיבה ההתחלתית תהיה איזשהו הבל הבלים, משום שהיא (הסיבה) בעצם רק אמתלה לטיפוח הריב. 

מקור התמונה

אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו - מקור התמונה

אשר לג'ונתן סוויפט והביקור של גוליבר בארץ ליליפוט, כילדה שעמדו לרשותה ב"ספריה הציבורית", שבצריף הירוק, הספרים המקוצרים גוליבר בארץ הגמדים וגוליבר בארץ הענקים, מדובר היה במלחמה גנרית (לא שניסחתי כך את הדברים). מאז כבר חלפו ימים רבים ועכשיו כבר יש ברשותי מסעי גוליבר המוער (שוקן 2000 בתרגומה של ג' אריוך) ובזכותו אני יודעת שליליפוט היא משל לאנגליה ובלפסקיו היא צרפת ועניין פתיחת הביצים עשוי לרמוז לאירוע בחייו של הנרי השמיני. אולם אם אכן סוויפט רומז לאירוע מחייו של הנרי השמיני הרי מדובר באירוע פנים אנגלי אשר סוויפט שאל אותו עבור העילה למלחמה בין אנגליה/ליליפוט לבין צרפת/בלפסקיו, כך שגם במקרה זה מיוחסת סיבה מגוחכת למלחמה, אך לא למלחמה גנרית. הביקורת של סוויפט מופנית לאירועים היסטוריים מסוימים ומי שרוצה להכליל מהם עושה זאת על אחריותו.

 

מקור התמונה - גוליבר לילדים

גוליבר מקבל הסבר על סיבת המלחמה. הקליקו על התמונה כדי לקרוא את הערותיו של פול טרנר ולהנות מן האיור של גראנוויל

הספרים שהוזכרו ברשימה:

המלחמה האיומה על החמאה, דוקטור סוס, עברית: לאה נאור, כתר, 1986/1984

אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו, אפרים סידון, איורים: יוסי אבולעפיה, כתר 1987

מסעי גוליבר, ג'ונתן סוויפט, מהדורה מוערת ע"י פול טרנר, עברית: ג' אריוך, איורים: גראנוויל, שוקן 2000

---

[i] Seuss, Dr. The butter battle book. London: Collins, 1984.

Fic S4977 Bu 1984b

Objection: Book condones war.

Sources: (Roberts, 1996); (Schrader, 1995)

[ii] בקישור הבא אפשר לקרוא את הסיפור (ללא תמונות):

http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=32375&blogcode=2142876