קרמר החתול יוצא אל היער בספר קרטון

הספר קרמר החתול יוצא אל היער [מאיר שלו כתב, יוסי אבולעפיה אייר, עם עובד] יצא בגרסת קרטון, השנה (2013). אינני יודעת מתי בדיוק השנה, אני גיליתי אותו לפני חודש. הספר עצמו יצא לאור לפני כשנה ב- 2012.

קרמר בשתי הגרסאות, משמאל מהדורת הקרטון.

בעבר הלא כל כך רחוק. ספרי קרטון היו בעצם picture books  לפעוטות. למשל הספר Dressing מאת (Helen Oxenbury (Walker books 1981 אשר הספיק כבר להצהיב אצלנו

לפעמים גם זה לא, לפעמים רק אוסף תמונות שליד כל אחת מהן מילה אחת, בסגנון ספר המילים הראשונות שלי או משהו כזה. לחילופין אלו היו ספרים מתוחכמים שהכילו עיצוב מיוחד, כמו ענן ועוד ענן (איורים: ג'וליה אורקיה, נוסח עברי: שרה ורסאנו, מחבר:? אולי המאיירת היא גם המחברת) שיצא בכתר בשנת 1985.

המגמה להוציא ספרי ילדים בגרסת קרטון ברוכה בעיני. יתכן שהמקור לה הוא מלחמת הקיום של הוצאות הספרים ואם אפשר לגרום לכך שספרים שנועדו לילדים בני 3-4 ירכשו גם עבור פעוטות בני שנה ומחצה, מדוע לא?

ובכן בהחלט כן. מתוך שלא לשמה בא לשמה. קודם כל אפשר להקריא גם ספר לילדים בני 3 ו- 4 לילדים קטנים יותר שעדיין לא מדברים, כל עוד יש בו תמונות. הם מבינים הרבה יותר ממה שחושבים ומקריאה לקריאה יבינו יותר.  וכאשר הספר הוא מקרטון זה מאפשר להשביע את הצורך שלהם להתנסות גם בדרכם הם, למשש, לדפדף, להצביע, ללא יותר מדי חשש מנזקים בלתי הפיכים. אפשר להניח את הספר במקום שניתן להשגה בדומה לצעצועים כך שיוכלו לשלוף את הספר בעצמם, להסתכל בו או להביאו למבוגר שיקריא להם.

אין הבדלים רבים בין ספר הנייר לבין ספר הקרטון. הנה שתי המהדורות זו מול זו פתוחות באותו עמוד:

 ההבדל הבולט הוא היעדרותו של הפורזץ בגרסת הקרטון. אפשר לראותו בתמונה האמצעית בספר מן הנייר. בספר קרטון דומה שאין לו תפקיד. ממדיו של ספר הקרטון קטנים יותר והוא אמור להיות עמיד יותר, אך את העמידות קשה לראות בצילומי סטילס.
הבדל נוסף, ספר הנייר נדפס בתל אביב, ספר הקרטון בסין. כך גם במקרה של הספר הטרקטור בארגז החול (מאיר שלו 1995 עם עובד)

והנה עוד כמה ספרים מקרטון:

גם הם כולם נדפסו בסין.

לעומת זאת הספרון הקטן בעל העיצוב המתוחכם, ענן ועוד ענן, נידפס ב - 1985 באיטליה. גם ספרי הילדים מאוששים את הדברים הכתובים בטורי הכלכלה בעיתונים.



פורזץ (forsazt) בספרים שאייר יוסי אבולעפיה

פורזץ הוא נייר מודבק על הכריכה הפנימית המחזיק את דפי הספר והכריכה יחדיו. הבעיה עם התרגום המילולי לעברית הוא היותו ביטוי בן שני מילים. הייתי מציעה לקרוא לפורזץ חיזוקית, כמו אותו תכשיר הנמכר בבתי מרקחת מעל הדלפק ואמור לסייע בענייני בריאות. מכיוון שהשם תפוס, אפשר גם אחד מהבאים, סומכת, מאגדת, מבטננת, בִּטְנִיָה. בטניה הכי חביב עלי, למרות שהוא גורם לתחושה של בליטה קמורה וזה ממש לא לעניין במקרה הזה. אולי בִּטְנתנְייר (על משקל כדורגל)?

מספר אירועים קטנים הזכירו לי לאחרונה את  הפורזץ. אחד מהם היה הפורזץ של הספר השני על אודות קרמר החתול, קרמר החתול יוצא אל היער, שצייר יוסי אבולעפיה (כתב מאיר שלו, עם עובד 2012). מצאתי במרשתת מישהו שואל מה הקשר בין האיורים על גבי הבטנתנייר (הוא כמובן לא השתמש במלה בטנתנייר וגם לא בכל מלה אחרת המוזכרת כאן) לבין תוכן הספר.

יש תקופות שבהן הבטנתניירות הן ללא כל איור בספרי ילדים בארץ, גם כשהספר משופע באיורים. למשל העבודות המשותפות המוקדמות יותר של שלו ואבולעפיה כמו גומות החן של זהר (כתר 1985) והטרקטור בארגז החול (עם עובד 1995) הן ללא פורזץ מאויר.

האם הפורזץ יהיה מאויר או לא, תלוי לעיתים במאייר ולעיתים בהוצאה שלה יש פורזץ קבוע, אבל ניתן לומר די בבטחה כי מאז מפנה המאות יש נטייה לאייר את הפורזץ גם בארץ ואני מניחה שיש שיקשרו זאת למלחמת ההישרדות של הספרים כאשר ספרים אלקטרוניים נושפים בעורפם או בעורפם של המו"לים.

אז הנה חלק מן הפורזץ של אבולעפיה לקרמר החתול יוצא אל היער:

ומי קבע שחייב להיות קשר (ראו לעיל). אולי הקשר הוא עצם ההפתעה? - כלומר שאין קשר; אבל כאשר רואים את הפורזץ של הספר הקודם על אודות קרמר, אשר מבחינה עלילתית הוא בעצם השני אפשר לשער השערות נוספות. למשל, על הדו-שיח הפרטי בין המאייר והסופר. אולי אבועפיה אומר לשלו, אני מבין שאתה כבר על כלבים לא תכתוב, אז לפחות אשתעשע לי בלאייר אותם על בטנת הנייר, ותראה את המגוון אולי בכל זאת ?

והנה חלק מן הפורזץ של אבולעפיה לקרמר החתול ישן כל הזמן, ספור ערש לפעוטות

(כתב: מאיר שלו, עם עובד 2010):

מה עושים כל העכברונים האלה על הפורזץ? המחשבה שעולה בראשי היא שאם החתול ישן, העכברים חוגגים, וקרמר ישן כל הזמן... 

פורזץ מקסים מופיע בספר המשתוף של השניים, הצלחת שמתחת (עם עובד 2008). בידי נמצאת הדפסה שביעית משנת 2010. הפורזץ הוא כאילו דף סקיצ'ות משולחנו של המאייר, ואולי לא כאילו? אז הנה:

לעיתים יוסי אבולעפיה גם כותב וגם מאייר (אפשר לראות הן ספרים כאלה והן שיתופי פעולה באתר המקסים שלו). בספרו כלב חתול ואיש (עם עובד 2009), יש פורזץ עם איור שונה  מקדימה ומאחור. כאן מובא האיור הקדמי:

הפוסט הזה היה אמור לסרוק פורזצים, אבל הוא "כתב את עצמו" והתמקד באבולעפיה את שלו, אי לכך יהיה לו המשך.