אומברטו אקו לילדים

רשימה מאת שרה שורץ

איור של  Eugenio Carmiלספר שלושת האסטרונאוטים

הסופר והפילוסוף האיטלקי אומברטו אקו, שהתמחה בחקר הסימנים (סמיוטיקה) וכתב רומנים רבי מכר, בהם "שם הוורד", מת אתמול (שישי) באיטליה בגיל 84.
"אקו היה הדבר הקרוב ביותר שאפשר לדמיין בימינו לאדם שיודע הכל", כותב עפרי אילני ב"הארץ". "מלבד הרומנים שלו, ומאמריו בעיתונים, הוא כתב עשרות חיבורים משפיעים על סמיוטיקה, היסטוריה של הבלשנות, ביקורת תרבות ותקשורת, ספרות, אנתרופולוגיה והיסטוריה של המדע. אבל את דרכו הוא התחיל כחוקר ימי הביניים: חיבוריו הראשונים עסקו בפילוסוף תומס אקווינס ובתפיסות אסתטיות בימי הביניים. העיסוק בימי הביניים ליווה את אקו גם בהמשך הדרך, והגיע לשיא ברב המכר "שם הוורד" המתאר חקירה בלשית במנזר ימי־ביניימי. הרומן והסרט שנעשה בעקבותיו, היו אולי היצירות הפופולריות ביותר שעסקו בתקופה זו בעשורים האחרונים."

מעטים יודעים שאומברטו אקו כתב גם לילדים. בשנות השישים הוא החל בכתיבת טרילוגיה לילדים שאותה אייר באיורים מופלאים בסגנון מופשט Eugenio Carmi, אתו אקו היה מיודד ביותר. שני הספרים הראשונים פורסמו באנגלית בארה"ב בשנת 1989.

הגנרל והפצצה - כריכה

הספר הראשון שפורסם הוא ספר אנטי-מלחמתי בשם הפצצה והגנרל,  The Bomb and the General, אשר התייחס לתקופת המלחמה הקרה.

כאשר האטומים נמצאים בהרמוניה הכל פועל כשורה

כאשר האטומים נמצאים בהרמוניה, הכל פועל כשורה. החיים מבוססים על ההרמוניה הזו. אבל כאשר האטומים מתנגשים, חלקיהם תוקפים אטומים אחרים, אשר תוקפים עוד אטומים וכך הלאה והתפוצצות מחרידה מתרחשת הגוררת בעקבותיה שואה גרעינית. אולם האטומים בסיפור מסכלים את התכנית הנפשעת של הגנרל, דבר המביא לסיום המלחמות. הגנרל נעשה מיותר ועל כן הוא מפוטר. יתרה מזאת, הסיום שמח לאידו של הגנרל המרושע, ובגדיו המעוטרים שהעידו על דרגתו, משמשים אותו בתפקידו החדש כשוער בבית מלון.

כריכת הספר - שלושת האסטרונאוטים

הספר הבא היה שלושת האסטרונאוטים, The Three Astronauts, על משלחת לחלל המורכבת מאמריקאי, רוסי וסיני, הלומדת שיעור בסובלנות מתושב מאדים הדואג לציפור.

הספר השלישי בטרילוגיה

שלושה עשורים לאחר פרסום הספר הראשון בטרילוגיה מתפרסם The Gnomes of Gnu: היה היה ואולי עודנו ישנו שליט שתאוותו הגדולה ביותר הייתה גילוי ארץ חדשה. שריו הסבירו לו שבתקופתנו אין על פני כדור הארץ מקומות לא ידועים, עכשיו הזמן לתור את החלל. אם כך, ענה השליט בחוסר סבלנות, שלחו את חוקר החלל כדי שיגלה כוכב לכת לא מיושב, ושיהיה אפילו קטן. כל כמה שחוקר החלל תר הוא מצא רק פלנטות מאובקות, עד שבפינה מרוחקת של הגלקסיה הוא מצא כוכב לכת קטן ונחמד עד מאוד, הכוכב Gnu. תושבי הכוכב, הנומים, מקבלים את חוקר החלל בידידות רבה, אך את "הציביליזציה" שהוא רוצה לייבא אל הכוכב שלהם הם אינם רוצים לקבל. הסירוב שלהם גובר כאשר הם רואים את כדור הארץ באמצעות הטלסקופ המשוכלל של חוקר החלל. הם רואים כדור אפוף עשן. זוהי אלגוריה על התמוטטות אקולוגית ועל היכולת לשנות שאפשר לקרוא במלואה כאן.

בפינה מרוחקת של הגלקסיה הוא מצא כוכב לכת קטן ונחמד עד מאוד, הכוכב Gnu

אתה מתכוון שהאוקיינוסים שלכם מלאים ב- shit?

 

הנומים רואים כדור אפוף עשן

את אומברטו אקו אפשר לשייך לקבוצת הסופרים למבוגרים שכתבו ספר אחד או ספרים בודדים לילדים.

ספר ילדים של פטריק מודיאנו

ספר ילדים של חתן פרס נובל לספרות 2014

כתבה: שרה ק. שורץ

Catherine Certitude

by Patrick Modiano

illustrated by Jean-Jacques Sempe

מחר, עשרה בדצמבר, יקבל הסופר פטריק מודיאנו הצרפתי את פרס הנובל, שעל זכייתו בו הוא ובאי העולם כבר יודעים מזה זמן מה. באחת מן הידיעות על האיש, בעיתון או ברדיו, צדה עיני או אוזני בדל של מידע על ספר ילדים שהאיש כתב. סקרנותי התעוררה, חיפשתי מידע (טוב שיש מרשתת) ואף הכנתי תיקייה של תמונות ואחר כך שכחתי מכל העניין. וחבל, כי עכשיו כאשר הנושא שוב הוצף בתקשורת, חזרתי אל הנושא וממה שלמדתי אני מצטערת שלא הזמנתי את הספר (בתרגומו לאנגלית).  בונוס נוסף, האיורים נעשו בידי ז’אן־ז’אק סמפה. סמפה הוא קריקטוריסט צרפתי מפורסם, אשר איוריו הופיעו גם על שערי - The New Yorker. בארץ מכירים את איוריו מסדרת הספרים ניקולא הקטן וכן מן הספר סיפורו של מר זומר של פיטר זיסקינד.

אז הנה תקציר על פי מספר מקורות, אשר מעורר בי רצון רב ביותר להשיג את הספר עכשיו:

קתרינה סרטיטיוד היא רקדנית בלט המתגוררת בניו יורק ומנהלת בית ספר לבלט יחד עם בתה. למראה אחת התלמידות שלה, ילדונת ממושקפת המזכירה לה את עצמה היא שוקעת בזיכרונות על ילדותה ברובע העשירי בפריז. קתרין חיה עם אביה העדין, ג'ורג' סרטיטיוד, המנהל עסק של הובלות עם שותף קולני. הסיפור עוסק בקשר שבין האב והבת, הנהנים מחיי היום-יום, מישיבה בכנסייה, מהליכה לבית הספר או לשיעורי הבלט של יום חמישי. האם נמצאת בניו-יורק לרגל עבודתה ולאחר שלוש שנים האב והבת מצטרפים אליה.

קתרינה ואביה במקום העבודה

ברשת מספרים כי על הספר שורה אווירת מסתורין שאיננה נפתרת אך מוסיפה לקסמו של הספר. לא ידוע ממה הציל שותפו של האב את האב ומדוע האב שינה את שמו. נשמע ספר שהייתי שמחה לקרוא.

מקור התמונה

תוספת מאוחרת:
כאן אפשר לקרוא את נאום פרס הנובל של מודיאנו באנגלית, בו הוא מביע את בטחונו בכך שהסופרים של המחר ישמרו את הרציפות של הספרות כפי שעשו זאת הדורות הקודמים מאז הומר.

ספר ילדים של אלדוס האקסלי

השבוע מלאו חמישים שנים למותו של הסופר אלדוס האקסלי (באנגלית: Aldous Huxley;‏ 26 ביולי 1894 - 22 בנובמבר 1963), הידוע במיוחד, בשל ספרו עולם חדש מופלא, Brave New World‏ (1932). הספר, דיסטופיה בסוגה של מדע בדיוני,  נכתב בתקופה בה מדע וטכנולוגיה נתפסו כמבטיחים דווקא אוטופיה, פותחו התרופות האנטי-חיידקיות הראשונות ודשנים מלאכותיים, אנשים החלו לטוס בטיסות בין יבשתיות ולשוחח שיחות ארוכות טווח. בהדרגה, משהועם זהרו של המדע ובייחוד לאחר הפגזת הירושימה ונגסקי בפצצות גרעיניות, החלו להתייחס לספר כאילו היה נבואי. הקדמה לספר שכתבה מרגרט אטווד אפשר לקרוא כאן.

פרט פיקנטי נוסף מן הביוגרפיה של אלדוס האקסלי, קשורה במוצאו. אלדוס האקסלי היה נכדו של "הבולדוג של דרווין" – הביולוג תומס האקסלי, אשר כונה כך בשל נחישותו בהגנה על תיאוריית האבולוציה.

לרגל האירוע אנו רוצים לתת מקום לפרט מעט פחות ידוע בקורות החיים של אלדוס האקסלי, הקשור לנושא הבלוג. מסתבר שהאקסלי כתב גם ספר ילדים אחד, כנראה בשנת 1944, אשר פורסם לאחר מותו בשנת 1967, דבר נורא קרא לגברת עורב (The Crows of Pearblossom‏). הסיפור מספר על זוג עורבים שהקימו קן על עץ, שבתוך חור בגזע שלו גר נחש והנחש היה ניזון מהביצים שלהם בחשאי. יום אחד העורבת תפסה את הנחש בשעת מעשה וחמתה בערה בה להשחית. כאשר העורב חזר אל הקן היא תבעה במפגיע שיצלול אל חור הנחש ויהרוג אותו. העורב חשב שלא מדובר ברעיון טוב והעדיף להתייעץ עם הינשוף. לינשוף בהחלט היה רעיון, לא פחות אלים, אך פחות מסוכן למבצעים. הסיפור נגמר בסוף טוב עבור אשר מאז גדלו גוזלים רבים.

תלמה אליגון תרגמה את הספר לעברית והוא יצא לאור בהוצאת "כנרת" בשנת 1986 עם איורים של כריסטינה קדמון. וכך כותבת אליגון על הספר: "ספר זה הוא ספר הילדים היחיד שכתב אלדוס האקסלי...את הסיפור סיפר האקסלי לאחייניתו הקטנה, אוליביה בת החמש, שהייתה לו כבת. כתב היד המקורי עבר גלגולים רבים עד שהובא לדפוס לראשונה בשנת 1967". אליגון מעידה על עצמה שאהבה את ההאנשה של הדמויות ואת העלילה המרתקת והמשעשעת. טביעת אצבעותיה נכרת בתרגום שכן העלילה בספר המתורגם מתרחשת בכפר ישראלי ואף שמותיהם של הדמויות עוברתו.

הסיפור של האקסלי הוא כנראה עיבוד של סיפור עם הודי. גרסתו של האקסלי שונה מן המקור ומפורטת יותר. הדמויות עשירות יותר. בסיפור העם, העורב מתייעץ עם שועל וזה מייעץ לגנוב שרשרת יקרה ולטמון אותה במאורת הנחש. לאחר מכן כל מה שצריך לעשות זה לחכות שהאדם יבוא להשלים את המלאכה: האדם ירצה ליטול את השרשרת שלו ולכן יהרוג את הנחש. האקסלי ביקר בהודו במהלך מסע שערך בשנים 1925-6 ואף כתב על כך ביומן המסע שלו. אולי במהלך המסע שמע את סיפור העם הזה.

הנה מספר תמונות מן הספר כולל איור הכריכה:

והנה כריכת הספר בפולנית:

מקור התמונה

ההוצאה הראשונה של הספר פורסמה ע"י Random House בשנת 1967:

מהדורה נוספת יצאה בשנת 2011:

Abrams' edition

 וגם הקראה של הספר באנגלית: