נושאים ממגילת אסתר המופיעים בציורים בספרי ילדים

מחר חל פורים בירושלים

מאת שרה שורץ

תהליך האיסוף, המיון וההאחדה של הספרים המוכרים היום כתנ"ך היה ממושך, אך הקנוניזציה הייתה מהירה מסיבות שונות כמו חורבן הבית השני וכך הצליחה מגילת אסתר להשתחל פנימה למרות המחלוקות לגבי הכללותה.

הסיפור במגילת אסתר בנוי כמחזה פרוע למדי. זהו סיפור על תככי חצר המלוכה; ועל אפוטרופוס (מרדכי) שמוסר את בת חסותו, נערה יתומה (אסתר), להרמון של מלך כדי לקדם עצמו דרכה; ועל מפנים דרמטיים לרוב. אדל ברלין, בהקדמה לספר אסתר,  שיצא בסדרת מקרא לישראל (הוצאת מאגנס בשיתוף עם עם עובד) כותבת: "מבחינה ספרותית המגילה היא בורלסקה שאין לקבלה באווירה של כובד ראש ורצינות, אלא כשעשוע ובבדיחות הדעת." ברלין סבורה שחג פורים קדם למגילה והמגילה נכתבה כדי להסביר את טעמו של חג הפורים. כך או כך, סיפור המגילה הרשים אמנים רבים והנושאים החוזרים ביצירותיהם הם: נצחונו של מרדכי (ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו); גירוש ושתי; אסתר מזמנת את עצמה אל אחשוורוש; המשתה שעורכת אסתר;  את ביטויים של מוטיבים אלו אצל גוסטב דורה אפשר לראות כאן.

ומה המוטיבים המופיעים בספרי ילדים?

אולי לא מפתיע שהנושא השכיח ביותר באמנות המושפעת ממגילת אסתר היא הולכת מרדכי על גבי הסוס ברחובות שושן הבירה – האירוע הזה מסמן את התחלת המהפך, יש בו שמחה לאיד והוא מאוד "פוטוגני" וצבעוני. הרי ברור שבאותם זמנים בהם לכאורה כל זה קרה (500 לפני הספירה לערך) התרחשות מסוג זה גררה את כל תושבי הבירה החוצה – איש לא היה מוכן להפסיד מחזה שכזה שוודאי הפך לשיחת השבוע – וזה רק הרקע. בתווך מופיע סוס מפואר "אשר רכב עליו המלך" ועליו רכוב איש בבגדים מפוארים "לבוש מלכות" ואותם מוליך אדם עם פנים נפולות שכבודו היה למרמס. מי לא הקדיש ציור לסצנה כה מפוארת? – החל בעבר הרחוק (בבית הכנסת בדורא אירופוס ובימי הביניים) דרך רמברנדט (1641) והמשך ב Jean François de Troy 1736 ועד הציורים בספרי הילדים.

רמברנדט (1641) נצחונו של מרדכי

אהרן שבו 1989 נצחונו של מרדכי ל"מגילת אסתר שלי – עם מדריך לדיני החג ומנהגיו" (מסדה)

אהרן שבו אייר ועצב בשנת 1989 את "מגילת אסתר שלי – עם מדריך לדיני החג ומנהגיו" (מסדה). כל עמוד מעוטר בשוליו הרחבים המעוצבים כקירות מצודה באמצעות אפקט דמוי מגזרות נייר והמלה "המן" כתובה באדום כדי שלא נפספס. הציורים מצויירים בקו קריקטורי קליל ובצבע. 

עמוד מתוך "מגילת אסתר שלי – עם מדריך לדיני החג ומנהגיו" (מסדה) מעוצב ומאוייר ע"י אהרן שבו.

בין העמודים שילב שבו ארבע תמונות בגודל מלא: 1."מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה (פרק ג)" ; 2."ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט (פרק ה)"; 3."ככה יעשה לאיש" או נצחון מרדכי (פרק ו) – לתמונה זו הקדיש שבו כפולת עמודים (ראו למעלה); 4.משלוח אגרות לכל מדינות פרס (פרק ח).

כל המוטיבים אך במיוחד 2 ו-3 מופיעים גם אצל אמנים גדולי שם.

אהרן שבו 1989 - ותקרב אסתר - מתוך מגילת אסתר שלי (מסדה)

הנגיעה בשרביט, הנחשב לסמל פאלי, היא כאמור גם כן מוטיב שכיח באמנות, המתייחס אל פרק ה במגילה אך לא מצאתי אותו בעוד ספרי ילדים.  אני מניחה שניתן יהיה למצוא אותו אבל כנראה ביחס דומה לזה שלי 1:6 בספרות חילונית. דהיינו, בערך על כל שש תמונות של מרדכי על הסוס, תמונה אחת של אחשוורוש מושיט את השרביט לאסתר.

הסצנה הזו מתרחשת לאחר שמרדכי שולח את אסתר אל אחשוורוש כדי להפר את מזימתו של המן להרוג את כל היהודים בממלכה. אסתר פוחדת מאוד משום שלא באים אל המלך ללא הזמנה "אבוא אל המלך אשר לא כדת" . כידוע היא משלימה עם רוע הגזירה "כאשר אבדתי אבדתי" ומבקשת שכל החהודים בשושן יצומו עבורה וגם היא תצום. וכך כשהיא מתוחה ורעבה היא מתקרבת בחשש אל אחשוורוש ומחכה לסימן מצדו, האם יטה את שרביטו כלפיה ויסמן לה להתקרב אליו או לא.

יש אמנים המתארים את הסצינה הזאת כפי שכתוב במגילה אך אחרים בוחרים לתאר את אותות המתח ומציירים את אסתר מעולפת, למשל Jacopo Tintoretto 1546-7  בציור אסתר לפני אחשוורוש. שבו בוחר לצייר את אסתר לפני אחשוורוש כשהיא מחייכת – אולי בהקלה, אולי הוא סבור שהיה לה חשוב להסוות את המתח בו הייתה נתונה, אולי כי הוא מייעד אותה להופיע בפני קהל צעיר, ואולי כל הסיבות גם יחד.

 בתמונה הראשונה בגודל מלא בוחר שבו להראות יחד עם מרדכי שאיננו משתחווה להמן גם את אסתר בת חסותו וזו פרשנות נוגעת ללב.

"ומרדכי לא יכרע" וגם לא אסתר לפי אהרן שבו ב"מגילת אסתר שלי" (מסדה 1989)

הנושא של התמונה האחרונה בגודל מלא  ב "מגילת אסתר שלי – עם מדריך לדיני החג ומנהגיו" (מסדה) הוא כאמור משלוח אגרות לכל מדינות פרס (פרק ח פסוק 10). "וַיִּכְתֹּב, בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ, וַיַּחְתֹּם, בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ; וַיִּשְׁלַח סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים בַּסּוּסִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ, הָאֲחַשְׁתְּרָנִים--בְּנֵי, הָרַמָּכִים."

"ויכתוב בשם המלך אחשוורוש" - אהרן שבו 1989 מגילת אסתר שלי (מסדה)

הזכרתי כבר בבלוג את הספר "חגי ישראל" שכתב הרב מנחם הכהן המלווה באיורים מרהיבים של אלונה פרנקל (1980 מודן). עבור פורים  ציירה פרנקל שלוש תמונות לספר, שתיים מהן מתארות נושאים מן המגילה. האחת, "ככה יעשה לאיש" בו מדגישה פרנקל את זרש אשתו של המן ואת בתו המשקיפות בעד לחלון כשחיוך על פניהן, כי הן טועות לחשוב שמרדכי הוא זה המוליך את הסוס ואילו המן הוא זה שרוכב עליו. בתמונה הנוספת  - נושא שאינו מופיע בין ציוריו גדולי המידות של שבו – המשתה שעורכת אסתר לאחשוורוש והמן. ככל הנראה זהו המשתה השני, הדרמטי, זה שבו אסתר מפנה אצבע מאשימה כלפי המן וחושפת את מזימתו בפני אחשוורוש. 

זרש ובתו של המן אינן יודעות שהמן מוליך את הסוס. אלונה פרנקל ל"חגי ישראל" מודן 1980

המשתה של אסתר - אלונה פרנקל ל"חגי ישראל" מודן 1980

 בספר גן גני (הספר יצא במהדורות רבות החל משנת תש"ז ועד 2006), שלקטו וכתבו לוין קיפניס וימימה אבידר טשרנוביץ, מופיע רק איור קטן אחד המתייחס למגילה – שוב מרדכי המובל על גבי הסוס, שצוייר ע"י איזה הרשקוביץ. בתמונה המצורפת, האיור נראה בגודל דומה לזה של שאר התמונות המופיעות כאן, אך לא היא, מדובר באיור קטנטנן התופס אולי שמינית מן העמוד. באיור כה קטן אין מקום לפרטים נוספים כמו קהל שצופה, אך עדיין שפת הגוף של המן ברורה מאוד - הוא כפוף כאילו מעדיף שהאדמה תבלע אותו ופניו גם הן מכורכמות. למען האמת גם מרדכי לא נראה מאושר במיוחד באיור של איזה, אולי משום שהיא הושיבה אותו כששתי רגליו באותו צד של הסוס.

איזה הרשקוביץ לגן גני - ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו.

עוד "ככה יעשה לאיש" מצאתי על גבי שער של חוברת דבר לילדים משנת 1947, פרי מכחולו של נחום גוטמן וכמו כן אחד של מרים ברטוב. 

נחום גוטמן 1947 דבר לילדים. מקור: מוזיאון נחום גוטמן

מרים ברטוב. המקור: משקפיים 4, 1991

לא אציין את כל הספרים בהם חיפשתי ולא מצאתי – ודאי שאין מדובר ברשימה ממצה – אך המסקנה הזמנית היא שבספרי הילדים המוטיב "המגילתי" המוביל תרתי משמע – הוא "וככה יעשה לאיש".

ולסיום: בספריה הלאומית שמורה מגילת אסתר שהוכנה באיטליה בשנת 1617 ואוירה על ידי משה בן-אברהם פשקרול בפירוט רב ולא פסח אף על הזוועות המתוארות במגילה. אפשר לראות את המגילה כאן. 

סוכות

מאז מוצאי יום כיפור התרבו הסוכות מסביבנו כמו פטריות אחרי הגשם. ככה זה בירושלים. ואני רציתי להכין תערוכת-סוכות וירטואלית של מאיירים ומאיירות של ספרי ילדים, מן האוסף שהצטבר אצלי המבוסס על המרשתת ועל ספרי ילדים. הרבה התלבטתי ולבסוף החלטתי שזו לא תהיה תערוכה פדגוגית לפי נושאים, אלא שאשטח את טענתי המבוססת על איסוף החומר. הטענה היא שרבים מן האיורים, החל משנות הארבעים של המאה העשרים, עוסקים בבניה של הסוכה למרות שעל פי המסורת יש גם לשבת בסוכה - מצוות ישיבה בסוכה; ולארח בה - מצוות האושפיזין. מוקדם יותר, לפני שנות הארבעים של המאה העשרים, הבנייה איננה המוטיב העיקרי ולקראת סוף המאה העשרים תדירותה שוב מתמתנת. בתחילה אציג ראיות ובהמשך גם פרשנות.

הנה ציורי סוכות של שני מאיירים מוקדמים, יעקב אפטר (1922) מחבורת ציירים, מתוך הספר ערבה של פיכמן, שכבר הוזכר בבלוג, וזאב רבן (1928). בשניהם לא מופיע מוטיב הבנייה. ליד הציור של רבן כתוב באתר הספרייה הלאומית: "הקהילה היהודית בניו יורק יזמה הדפסת ספרים עבריים לילדיה כדי לקרבם אל המסורת ואל השפה העברית".

 

יעקב אפטר מתוך הספר ערבה מאת פיכמן. מקור: הספרייה הלאומית

זאב רבן 1928: ילדים הולכים אל הסוכה ומשפחה יושבת בסוכה

בעודי מלקטת תמונה לתמונה, גיליתי כי איתמר לוי כבר פרסם תערוכה של סוכות, כמחווה לנחום גוטמן, בדף המידע שלו. יש בתערוכה 9 איורים של גוטמן ומעליה עוד איור של איזה הרשקוביץ שצויר עבור גן גני; בסך הכול עשרה איורים. בחמישה מתוכם (אחד מהם הוא האיור של איזה) המוטיב הוא בנייה של סוכה. שאר חמשת האיורים של גוטמן עוסקים בנושאים שונים הקשורים בסוכה: שני איורים, מן השנים 1933 ו-1939 עוסקים במצוות ישיבה בסוכה; איור אחד, משנת 1944 מציג סוכה ריקה מבני אדם, יש בה אתרוג על השולחן  ועיטור של מגן דוד. איור משנת 1953 מציג סוכה נתונה לחסדי מזג האוויר ועוד איור אחד, משנת 1963, מראה להערכתי קיום מצוות אושפיזין.

ראו את אחת מתמונות הבניה (1965) המופיעה בתערוכה הפעם עם השיר של אנדה עמיר פינקרפלד עבורו היא אוּירה (מתוך שירי ילדים).

מקור התמונה: השלב האחרון של בניית הסוכה - קישוטהּ

השיר מדבר על ישיבה ושירה ב"סֻכַּת הַסְּכָךְ", לכבוד סיום הקציר והצפייה לסתיו והמחשבה שיש די והותר מזון. ואילו גוטמן בוחן לאייר את השיר בשלב האחרון של בניית סוכה, הקישוט שלה. השלב הזה מתכתב עם השלב המתואר בשיר – הנה, הרגע גמרנו את העבודה. כולם יודעים שלקשט את הסוכה זה החלק הכי כיף (עבור ילדים חילוניים?), וכך גם הרגע החולף שבשיר. כי העבודה החקלאית לא מותירה הרבה מנוחה. אם קצרנו ובצרנו הרי מחר יש להכין את השדות לזריעה הבאה.

האיור של יוסי שטרן (1953) שהופיע בדבר לילדים כרך כד' מתאר ג"כ בניית סוכה ונמצא בהלימה לשיר אותו הוא מלווה.

מקור התמונה: דף מידע של איתמר לוי - בונים סוכה: הנחת סכך

איור נוסף של איזה הרשקוביץ מופיע על חוברת בהוצאת תפוח משנות החמישים שנקראת סכתנו ירקרת, גם במקרה זה בונים את הסוכה.

מקור התמונה - בונים סוכה: הנחת סכך

פרץ רושקביץ לעומת זאת אייר בשנות החמישים ילדים יושבים בסוכה וילדה המגיעה לבקר אותם כאשר בידה מגש פירות:

פרץ רושקביץ; מקור: גלריה טאצ'-ווד. ישיבה בסוכה וארוח

במחברת "חגים ומועדים" שנשתמרה אצלי מימי בי"ס יסודי (1965) מצאתי מודבקת את התמונה הבאה. אני מנחשת שהיא לא צוירה הרבה שנים קודם לכן. בתור ילדה עדיין לא ידעתי שיש לתת קרדיט ליוצר ולכן הוא או נשארו עלומים (אם מישהו יודע, אשמח לקבל את המידע).

איור משנות השישים: שלבים מוקדמים של בניית סוכה

יש באמתחתי שני איורי סוכות, של דני קרמן ושל פזית מלר-דושי, אולם מכיוון שלא הצלחתי לברר את תאריך הופעתם הם לא יכללו. למרבה השמחה הם "מקזזים" זה את זה – בראשון ילד בסוכה ובשני מוטיב הבנייה.

בשנת 1980 הופיע הספר חגי ישראל שכתב הרב מנחם הכהן עם איורים מרהיבים של אלונה פרנקל (מודן). איור אחד מוקדש לבניית סוכה ואילו באיור הראשון בנושא סוכות רואים משפחה ישנה בסוכה, אך זו סוכה במדבר ולפי הלבוש אלו יוצאי מצריים שלזכרם מקימים סוכות היום (על המיתוס הבסיסי כבר נוספו פרשנויות נוספות בדבר הארעיות).

אלונה פרנקל ל"חגי ישראל": סוכה במדבר

אלונה פרנקל ל"חגי ישראל": בונים סוכה

והנה ב- 2012 בוחרת ליאורה גרוסמן מתוך שני מוטיבים המופיעים בשיר של טשרניחובסקי, דווקא את המרומז יותר ומציירת אנשים בסוכה, אשר אחד מהם הוא הילד שרואה את הכוכבים שמשתקפים בעד הסכך.

מתוך "בגנה" מאת שאול טשרניחובסקי; עם עובד 2012

לסיכום: נראה כי מוטיב "נבנה ארצנו ארץ מולדת" מחלחל מאוד גם אל איורי הסוכות בתקופה שבה המפעל הציוני קורם עור וגידים והמרץ שבעשייה מתבטא בדגש על בניית סוכות יותר מאשר על ישיבה בהן.

וכדי "ליישב את העניין" הנה הדפס מן המאה ה-17 שבו גם בונים סוכה וגם יושבים בה. אין נשים בתמונה.

מתוך "מועדי ישראל", יואל רפל 1989, משרד הבטחון ועם עובד, עמ' 253

אם מרוב דיבורים על בניית סוכות גם נפשכם חפצה בהתנסות, ועוד מבלי לקום מן הכורסא, תוכלו לעשות זאת כאן, (מגיל 3 ואילך).