ביקור במוסקבה

פושקין - גם הוא כתב לילדים

בשבוע הראשון של חודש מאי בקרנו בעלי ואני במוסקבה. זהו מועד טוב לבקר בעיר, שכבר התנערה מן החורף, הפריחה החלה, וצבעונים בשלל צבעים ולילך בכל מקום. אפשר לראות גם את ההכנות לחג הניצחון שחל ב- 9 במאי.

לבקר ברוסיה משמעותו לבקר בערש ספרות הילדים שלנו. הסיבות לכך קשורות בהיסטוריה של המאה האחרונה, באידיאולוגיה, כשרון ואף בהדרה מתמשכת של השפעות אחרות. אך לכך צריך להקדיש פוסט שלם בפני עצמו.

התרבות הסובייטית עצמה הקדישה תשומת לב רבה לטיפוח תחום ספרות הילדים, ורתמה לכך במכוון

סופרים ואמנים, פדגוגים ומחנכים[1].

מכל מקום ביומיים הראשונים מתוך השבוע טיילנו יחד עם מדריכה מקסימה ומומלצת בשם אלונה גולדנברג. בקשתי מאלונה שתמליץ לי על חנות ספרי ילדים טובה ומן הרגע שהיא הבינה שאני מתעניינת בספרי ילדים, לא רק שהיא הביאה אותי לחנות שהיה בה אזור ענק המוקדש לספרי ילדים אלא אפשרה לי מספר טעימות נוספות.

בקרנו את קברו של סמואיל מרשק, עליו אמר מקסים גורקי כי הוא מייסד ספרות הילדים הרוסית. הנמצא בבית הקברות לגדולי האומה. בחלקת הקבר שלו קבורה גם אשתו ואחיו. גולדברג עִבְּדָה משלו את המפוזר מכפר אזר וגם את דירה להשכיר.

קברו של סמואיל מרשק במוסקבה

בחנות הספרים הגדולה (אני חושבת שהיא נמצאת ב- Novyy Arbat Ulitsa 8 ) יש חלק גדול ביותר המוקדש לספרי ילדים, ואפשר למצוא רבים מספריו של מרשק בהוצאות חדשות, אך הייתי צריכה להסתפק באחד שהרי בלאו הכי אינני קוראת רוסית. לא מצאתי ספר שבו נמצא גם המפוזר מכפר אזר וגם הגרסה המרשקית של דירה להשכיר ובחרתי ספר עם השני. אז הנה:

כריכת הספר של מרשק (2012) שבחרתי

שני איורים לספר של מרשק

אלונה, הדוברת גם עברית ורוסית על בוריין ואף אנגלית (היא עוסקת בתרגום סימולטני מפעם לפעם) קראה לי בהטעמה מתוך הספר של מרשק ברוסית והמצלול עגלגל ומתגלגל להפליא.

ממול לחנות הספרים (בשתי התמונות מעל) יש מעין מרכז מסחרי ובו מסעדה של אוכל רוסי שבה אוכלים המקומיים. אכלנו שם אוכל שהזכיר טעמים נשכחים ואני שתיתי קְבַס, המשקה אותו ניסה מוטל בן פיסי החזן לרקוח ולמכור לבני שכונתו ללא הצלחה יתרה.

לאורך מרכז הקניות אוֹחוֹתְנִי רִיאַד, הסמוך לקרמלין, עומדת סדרה של פסלי חוצות המתארת אגדות עם ואת משלי קרילוב, כמו החסידה והשועל ודג הזהב. אלונה ספרה שהפסל האחרון מאוד פופולרי, מאז שפושקין חרז אותו. ואכן ליד הפסל הזה התקבץ תור קטן של מצטלמים בעוד שהאחרים נשארו מיותמים. כמה ימים לאחר מכן, כאשר ה-9 במאי התקרב והאזור נחסם מכיוון הפסלים, יכולתי לצלם את הפסל ללא נוכחות קהל. הפסל הוא Zurab Tsereteli, שפסליו ממלאים את מוסקבה למורת רוחם של המוסקבאים, הן משום חשיפת היתר שלו והן בשל ביקורת אמנותית, בעיקר על הפסל של פטר הגדול.

החסידה והשועל של Zurab Tsereteli באוחותני ריאד

מצטלמים עם הדג שממלא משאלות

ביומו האחרון של הטיול, בקרנו בבית האחוזה של טולסטוי. נדמה לי שמעטים, בישראל של היום, יודעים שטולסטוי כתב גם לילדים, אולם טולסטוי כתב כמה מאות של סיפורים לילדים ונוער.

בית האחוזה של משפחת טולסטוי

שולחן העבודה של טולסטוי. צילום של אלונה גולדנברג

ואיך לומדים לקרוא? מִבּוּקְוָאר (קישור למקראה רוסית משנת 1987 Букварь).

---

[1]   עינת ברעם אשל , האריה, המכשפה וארון הספרים: ספריות כמרחבים פדגוגיים בספרות ילדים .

 חוקרים @ הגיל הרך - מכללת לוינסקי לחינוך, גליון מס 2

ביקור בשוויץ

הפוסט הזה הוא רשימה אקראית של דברים הנוגעים בספרי ילדים שנתקלתי בהם בטיול משפחתי במרכז שוויץ. אין לי כל יומרה לומר משהו כוללני בעקבות טיול קצרצר שאף לא התמקד בספרי ילדים.

בציריך, צלמתי בחנות צעצועים גדולה, פינה בה הוצגו ספרים שגיבוריהם הם בעלי חיים, אשר מצאה חן בעיני:

בברן, ברחבה ליד הקתדרה, נתקלנו בארונות ספרים, פופים, ערסלים וכסאות נוח שבחלקם יושבים אנשים. ספרי הילדים היו מונחים במדפים הנמוכים כדי שהילדים יוכלו לגשת אליהם בחופשיות (כמו הילדה בצילום) ומבלי להטריח את המבוגרים שאולי הספיקו להתמקם עם ספר. האירוע הזה נודד בין ערים בשוויץ ובאוסטריה וכולל בנוסף להנגשת הספרים, גם פגישות של יוצרים צעירים עם הקהל והקראה מתוך ספריהם. אני תוהה האם האירוע הנודד הזה קשור במאמצי ההשרדות של הספרות הכתובה, משום שאם היה מדובר בהבאת תרבות לקהילה הייתי מצפה למצוא אותו בערים פחות מרכזיות. עוד תהייה שעלתה בי היתה מה עושים כשיורד גשם, אבל לא היה את מי לשאול.

בברן צלמתי גם את התמונה הבאה ליד אחת מחנויות הספרים:

וזה הספרון שבחרתי:

by Hermann Altenburger

ראיתי ספרונים של פיקסי במספר מקומות. בעבר היו גם בישראל ספרונים קטנים עם כריכה רכה, בהוצאת אריה. ברשותי אחד מהם "העזונת והזאב", שממדיו הם 7X9.8 ס"מ. ממדי הפיקסים הם 10X10 ס"מ. האיכות קצת שונה.



ב- Spiez, עיר בת כ- 13,000 תושבים נקלענו לתערוכה נודדת של פסל מציריך, Freddy Air Röthlisberger העובד בברונזה.



 הפסלים שהוצגו היו מאוד פיגורטיביים ורובם עסקו בילדים ובעלי חיים, צרוף שוודאי שיקף את החיים בסביבה עד לפני כמה עשרות שנים ואולי עדיין משקף בישובים הקטנים. שבה את לבי פסלו של ילד קורא תוך כדי אכילת תפוח:

ואף התנחמתי בפסל של היידי (שכן על המסלול בעקבות היידי בת ההרים, גיבורת ספרה של יוהנה ספירי, 1880, נאלצתי לוותר מקוצר זמן) :

 Heidi-illustration by Jessie Willcox Smith ,1863-1935