מעבר דירה

Fritzie Goes Home/ Kate Emery Pogue

Illustration by Sally Augustiny

 Little Golden Book (1974)



ביום חמישי השני של חודש נובמבר (לפני עמוד ענן) הזדמנתי אחה"צ למרכז ירושלים. החום ששרר באותו שבוע שכך ואנשים החלו להתעטף. הייתה לי שעה קלה להעביר וגיליתי את שוק הפשפשים של יום חמישי במדרחוב המחבר את הרחובות עליאש והמלך ג'ורג', ובו מצאתי דוכן של ספרים משומשים. חיטטתי בין הספרים כדי למצוא ספרי ילדים (המוכר היה בחור חביב שלא כעס שהזזתי את ספריו) תוך שאני נהנית ממזג האוויר ומן הדמויות ובסופו של דבר אף רכשתי 4 ספרים בארבעים שקל, שלושה בעברית ואחד באנגלית, בכריכה רכה, מן הסדרה של Golden books, פריצי חוזר הביתה.

פריצי הוא כלבה של משפחה שבה זוג הורים בן ובת. פריצי אוהב את הבית האדום בו הוא גר, שבו חדר מגורים מואר, חצר למשחקים ושטיח לשינה בחדר הכניסה. אבל המשפחה עוברת דירה לבית צהוב בפאתי העיר. מעבר הדירה מהווה זעזוע בשלוות חייו של פריצי וכבר ביום המעבר הוא בורח. הוא מנצל את פתיחת הדלת על ידי המעבירים ונמלט מהבית. פריצי רץ כל הדרך שעשה קודם לכן במכונית, בדרכים בין עירוניות עמוסות בחזרה אל הבית הישן, כדי לגלות שזה לא הבית שזכר. הבית ריק מריהוט ומבני אדם ואז "לפתע" יותר מאשר הוא רצה את הבית האדום הוא רצה את המשפחה שלו. פריצי לא חושב הרבה ויוצא בדרך חזרה, למרות שכבר קודם כפותיו דאבו ממדרכות הבטון המחוספסות. מה שלקח ללאסי-חוזרת-הביתה חודשים, פריצי עושה בלילה אחד ובבוקר הוא שב ומתייצב בפתח הבית הצהוב. שמחתם של בני המשפחה הייתה רבה וכך גם אושרו של פריצי, המבטא זאת על ידי כשכוש זנב נמרץ ובטיפוס נלהב בגרם המדרגות הלוך ושוב למרות כפותיו הדואבות.

הספר הקצר נוגע, באמצעות פריצי, בשאלה מהו בית, האם זהו מבנה במקום מוכר או המקום בו נמצאים האנשים שאתה אוהב והם אוהבים אותך ואשר ממלאים לך את קערות המים והאוכל. פריצי הוא גיבור מתאים למשימה משום שבתור כלב יש לו החירות לבדוק. הוא לא כבול לנורמות, הוא יכול לברוח (אם כי לעיתים גם ילדים בורחים בספרים) ויש לו היכולת הפיזית (לכאורה) לעשות את המבצע ובעיקר, החלטותיו נטולות לבטים, רגשות אשם וחרטות. אז גם אם יהיה קשה בבית הספר החדש בהתחלה, זכרו ילדים, שתמיד יש הבית האוהב לחזור אליו.

עלילת הסיפור נדחסת ליממה אחת אינטנסיבית, בה מתרחש מעבר הדירה, ובה פריצי בורח, מוצא שהבית הישן ללא המשפחה איננו בית וחוזר, דבר המאפשר לבחון זה מול זה בקלות את שתי האפשרויות שפריצי בחן ללא הסחות דעת מיותרות. פרק הזמן הדחוס מאפשר לשמור את פריצי מכל מיני מרעין בישין שעלולים לקרוא לכלב בדרכים סואנות. אמנם מוזכרים החושך והקור שבדרך והכאבים בכפותיו, אך שערה לא נופלת מפרוותו בניגוד ללאסי שחוזרת במצב כה רע שלא ניתן להכירה. אם משהו היה קורה לפריצי בדרך, הרי שהסיפור היה נע למקום אחר.

ספר חמוד, הפגישה מחדש של הכלב עם המשפחה עושה את שלה וגם האיורים מאוד הבעתיים. לעומת זאת המהימנות שלו לוקה מעט בחסר. התופעה של כלבים וחתולים החוזרים לביתם מוכרת ומתועדת, אך לעשות "אחורה פנה" ולחזור לבית בו שהו שעות אחדות זה כבר סיפור אחר.

כריכת הספר מאת Kate Emery Pogue



Fritzie Goes Home/Kate Emery Pogue

Illustration by Sally Augustiny

פריצי חוזר הביתה, איור: סלי אוגוסטיני

פריצי חוזר הביתה, איור: סלי אוגוסטיני

Illustration by Sally Augustiny

פריצי חוזר הביתה, איור: סלי אוגוסטיני

Illustration by Sally Augustiny

 התמונות אשר הכיתוב תחתן כתוב באנגלית לקוחות מכאן.

עוד ספר על חית מחמד שנמלטת מן הבית בעקבות מעבר דירה הוא ספרו של אורי אורלב, סיאמינה והחתולים של ימין משה, כאן בבלוג הזה.



סיאמינה והחתולים של ימין משה

כתב: אורי אורלב, תחריטים: דודו גרשטיין, הוצאת עם עובד  1979

תאור: כריכה קשה, עמודים לא ממוספרים, מנוקד, כריכה פנימית (forsatz פורזץ) מאויירת.

סיאמינה החתולה עוברת דירה עם משפחת אלוני מתל אביב לירושלים ביום חורף מושלג. היא נמלטת מהבית הזר עבורה ומגיעה אל קהילת החתולים של ימין משה. בינה ובין פליט אחר, כלב קטן, בשם סמרטוטי, שברח מבית מחסה, נרקם קשר המסייע לשניהם לשרוד בג'ונגל האורבני ההיררכי. בסופו של הסיפור מגיעים השניים לבית משפחת אלוני.

דומה שהסיפור מבוסס, אם לא על מקרה אמתי, אזי על הכרות קרובה של אורלב עם חתולי ימין משה בתקופה בה הספר נכתב. אורלב מתאר את הגומחה של חתולי הרחוב בכרך, השקופה עבור רבים מבני האדם ברגישות אך ללא צעקנות או הטפה.

תחריט של דודו גרשטיין המלווה את הספר סיאמינה והחתולים של ימין משה מאת אורלב

התחריטים של דודו גרשטיין מלווים את הספר ולוכדים את מחוות החתולים. הגוונים ובני הגוונים החומים משווים אווירה העונה לסגנון של המחבר. התחריט המלווה את הפרק הראשון, בו סיאמינה פוסעת אבודה על השלג ומטביעה בו את טביעות כף הרגל הראשונות, כשהשמיים כבדים מלמעלה והקרקע  חגיגית בלבנה מלמטה, מתאר היטב את ירושלים הנרגעת תחת מעטה שלג לאחר סערה.

אורי אורלב, המחבר, כתב ספרי ילדים  ונוער רבים, ביניהם סבתא סורגת, משגעת פילים, האי ברחוב הציפורים, ואף תרגם מפולנית. אורלב הוא הישראלי היחיד עד כה שזכה בפרס אנדרסן, ככל הידוע לי.

דוד גרשטיין, המאייר, נולד בירושלים ב- 1944 וגדל ברמת גן.  יש לו אח  תאום, יוני , ושניהם היו הציירים של הכיתה. למד בבצלאל והשתלם בפריס ב- Ecole des Beaux Art בשנים 1966-68 ואחר כך בניו-יורק ובלונדון. כאשר חזר לארץ, פנה אליו אורי אורלב כדי שיאייר את 'סיאמינה'. זה היה הספר הראשון או השני שגרשטיין אייר. בסך הכל אייר גרשטיין כ- 12 ספרי ילדים, ביניהם את 'צועקים בשקט' 1986, 'בלגן בחדר' 1980, ו-'בקיץ זה יעבור' 1984. (על פי 'ספר המאיירים הגדול' בעריכת נורית שילה-כהן 2005 עמוד 118).



סמרטוטי וסיאמינה נפגשים. תחריט של דודו גרשטיין

עוד פוסט על חית מחמד שנמלטת מן הבית בעקבות מעבר דירה

תוספת מאוחרת:

על המרחב המדעי ביצירותיו של דודו גרשטיין אפשר לקרוא כאן.