תינוק בא לעולם

רשימה מאת שרה ק. שורץ

כריכת הספר

עמוד ראשון

עמוד שלישי

עמוד שביעי בספר. כל האיורים בספר הם של אלויס וילקין

תינוק בא לעולם, עמודים 12-13

בחודש שעבר גיליתי כי בסמיכות למקום מגוריי (כ- 20 דקות הליכה ברגל) נפתחה חנות ספרים חדשה, שאיננה שייכת לאחת מרשתות הספרים הגדולות. נכנסתי אליה בציפייה, אשר לא כל כך התמלאה, אך בכל זאת מצאתי אוצר קטן. החנות מחולקת לאזור של ספרים חדשים ולאזור של ספרים מיד שנייה ובו מצאתי אי אלו מציאות כולל ספר שעורר בי נוסטלגיה מרירה. זה היה הספר תינוק בא לעולם, סיפור על ראשית החיים, אותו ניתן לסווג לסוגה של "חינוך מיני".  

קראתי את הספר תינוק בא לעולם בהיותי בת 9 או 10 לאחר שגילה א', מי שהייתה "החברה הכי טובה שלי" לאורך 8 שנות בית הספר היסודי (טרם היות חטיבת הביניים) השאילה לי אותו. זה היה הספר הראשון שקראתי בנושא ואינני חושבת שעד שהאחות נכנסה בכתה ו' וּבקשה מן הבנים לצאת, יצא לי להיתקל במידע נוסף. זה הרי היה עידן טרום אינטרנט והטלוויזיה בשחור לבן הגיעה רק זמן קצר לאחר מכן. הספר, כפי ששמו המלא מורה, מתאר בצורה עניינית את היווצרותו של תינוק, התפתחותו ברחם וצאתו לעולם, כולל אזכור "בלתי נמנע" של רבייה אצל בעלי חיים. אולם כמעט ואין בו הסברים על השינויים הפיזיולוגיים והנפשיים המתרחשים אצל בנות ובנים זמן מה לאחר שגילם נעשה בן שתי ספרות, וזה חיסרון גדול. בראש עמוד 46 במהדורה השמינית שבידי מוקדש משפט אחד לשינויים הגופניים שיקרו לה ומשפט אחד לו.

הספר נכתב באנגלית בשנת 1949 ע"י רופא הילדים המושך-בעט ד"ר מילטון י. לוין ואשתו ג'ין ה. זליגמן ואויר בידי אלויס וילקין. וילקין איירה עשרות ספרים בצבעים מלאים. בספר תינוק בא לעולם ניתן לזהות את סגנונה למרות שהאיורים מופיעים בשני גוונים, אולי כדי לשוות לספר מידה של רצינות ובאותה עת לחסוך בהוצאות הדפסה. 

להפתעתי גיליתי כי את הספר תרגמה ואף הוסיפה לו הקדמה המשוררת והסופרת הידועה מרים ילן שטקליס (1957). בהקדמה היא מספרת כיצד שאלותיה שלה בדבר הגעתם של תינוקות לעולם לא נענו ועל כן היא סבורה שהספר מתאים "לילד קטן, לילד גדול ואף למבוגר":

ההקדמה של מרים ילן שטקליס

המשך ההקדמה של ילן שטקליס

לזכר יש אַמה בתרגום

ילן שטקליס בחרה להשתמש במילה "נרתיק" עבור איבר המין הנקבי. בעוד שהמילה נרתיק היא מילה מוכרת, בחירתה במילה "אמה", עבור איבר המין הזכרי הפליאה אותי. חיפוש קל העלה שלאיבר המין הזכרי שמות רבים והשם אמה הופיע במקורות אילון גלעד כותב במדורו "מהשפה פנימה" המופיע במוסף הארץ בתאריך 10.7.15 כך:

"כבר במקרא אנחנו מוצאים מבחר מרשים של כינויים שונים לאיבר הזכרות: בָּשָׂר (שמות כ״ח, מ״ב), עֶרְוָה (ויקרא י״ח, ז׳), שָׁפְכָה (דברים כ״ג, ב׳), מְבוּשִׁים (דברים כ״ה, י״א), רֶגֶל (מלכים ב׳ י״ח, כ״ז), יָד (ישעיהו נ״ז, ח׳) ומֵעוֹר (חבקוק ב׳, ט״ו). מאוחר יותר, בספרות חז״ל, יש גם: פָּנִים שֶל מַטָּה (שבת מ״א, א׳), אַמָּה (שבת ק״ח, ב׳), אֵיבָר (בבא מציעא פ״ד, א׳), אֶצְבַּע (פסחים קי״ב, ב׳), שַׁמָּשׁ (נידה ס׳, ב׳), גְּוִיָּה (נגעים פ״ו, מ״ז) ופַּרְמַשְׁתָּק (מועד קטן י״ח, א׳). התהליך נמשך גם בימי הביניים ובעת החדשה, אז נוספו: בְּרִית, גְּבוּרָה, גִּיד, זַכְרוּת, זָנָב וקָמָה. רבים מהכינויים לא זכו להיאמר בקול רם מעולם כיוון שהשפה לא דוברה. המצב השתנה מהיסוד בסוף המאה ה–19, כאשר החל תהליך החייאת השפה העברית ונדרשו שמות חדשים לאותו איבר — שמות המתאימים ללשון חיה".

ועוד הוא כותב:

"במילון מונחי הרפואה של ד״ר אהרן מאיר מַזְיֶ״א, שראה אור ב–1934 לאחר מותו, ובעריכת הרופא־משורר שאול טשרניחובסקי, מופיעה המילה פין כמילה עברית ל–Penis לצד אַמָּה ואֵבֶר. האקדמיה ללשון העברית העדיפה את הכינוי אֵיבַר הַזָּכָר או בקיצור הָאֵיבָר, וכך קבעה שיש לקרוא לזין בהחלטה מ–1957. אבל הציבור דווקא העדיף להשתמש בפין ובסופו של דבר ב–2009 יישרה האקדמיה קו עם הנוהג המקובל".

הביצית והזרע מתחברים לאורך כל הספר. הסבר בטקסט מיד בהמשך

שמחתי למצוא שהמינוח בו משתמשים בספר עבור התלכדות הביצית והזרע הוא התחברות. במשך עשרות שנים השתמשו בז'רגון הרפואי והמדעי במונח penetrate – הזרע הלכאורה האקטיבי "חודר" את הביצית הלכאורה הפסיבית מבלי לשים לב שמדובר בהשלכה של נורמות חברתיות על המציאות המדעית. בזכות התרעה של מחקר פמיניסטי מזה מספר שנים הפך המינוח בתחומים אלו להיות איחוי או מיזוג. לא עקבתי האם במקרה זה יש ממצאים חדשים, אך לא פעם מינוח מהווה מחסום.

מכל מקום, הייתי שמחה לדעת האם המלה התחברות הופיעה במקור או שזו בחירתה של ילן-שטקליס. לצערי אין בידי המקור בשפה האנגלית.

עמוד 46 בספר. מוזכר בפסקה השנייה בטקסט

כריכה אחורית

רשימה מופלאה (באנגלית) על ספר החינוך המיני הראשון שצא לאור בשנת 1684 והמשיך להמכר כמעט ללא שינוי עד 1930, אפשר לקרוא כאן.
וכאן, לעומת זאת, ניתן לקרוא איזה מידע מכיל ספר חינוך מיני שיעלה על המדפים בתאריך 1.8.2015 . 

תינוק בא לעולם, סיפור על ראשית החיים (1949/1957) ד"ר מילטון י. לוין, ג'ין ה. זליגמן; איורים:  אלויס וילקין. תרגמה: מרים ילן שטקליס. תל אביב: הדר

התינוק הזה

מאת שרה ק. שורץ

התמונה מאתר ההוצאה

אלה הולכת לישון אחרי שקוראים לה שני ספרים; גם כאשר היא ישנה אצל סבתא וסבא. בפעם הקודמת (שהיא ישנה אצל סבתא וסבא) היא באה בשליחות אמהּ ובקשה ספר שהן "עדיין לא קראו". הפעם סבתא, שזו אני, הכינה שני ספרי ילדים ליד מיטתן מראש, האחד, כבר הוזכר בבלוג, "חיית המחמד המושלמת" והאחר "התינוק הזה" [מאת אמנדה בנג'מין, איורים: דניאלה בייגל, תרגמה: דינה מילאנו. עריכה: חנן אלשטיין, הוצאת ספרי עליית הגג וידיעות ספרים, 2010].

כאשר התעניינתי בבוקר אצל האם, בתי, כיצד קבלה הקטנה את הספרים, הסתבר שהראשון התקבל באהדה ואילו השני, התינוק הזה, נדחה על הסף והילדונת רצתה ללכת לחפש ספר אחר, שהרי בביתה היא זו שברוב המקרים בוחרת את הספרים לקריאה.

בחרתי בספר התינוק הזה משום שבקרוב אלה תהפך לאחות והנושא מעסיק אותה. לעיתים היא הולכת ומלטפת את הבטן שלה וכאשר שואלים אותה את מה היא מלטפת, היא משיבה, "את התינוקות שלי". ספרים עשויים להיות דרך טובה לגעת. אבל הילדה סירבה כאומרת  "לַכֹּל זְמָן, וְעֵת לְכָל חֵפֶץ..." [– הביטוי שמקורו בקהלת פרק ג הוא פתיח לסדרה ארוכה של דוגמאות כמו "עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק" ויש המפרשים את הדברים כדטרמיניזם, זו איננה כוונתי כאן].

כאשר הספר הוצע לאלה ביום אחר היא שוב דחתה את ההצעה. הפעם היא נשאלה לגבי הסיבה לסרובה. "בגלל התינוק" היא אמרה ישירות. 

בסופו של דבר אלה התאהבה בספר; הגיעו הדברים לידי כך שהוריה הותשו ממספר ההקראות החוזרות ונשנות שלו. במיוחד אוהבת אלה את כפולת העמודים עליה פרוס לועו הפעור של דוב - זהו המקום בו סופי האחות אחוזת רגשי אשם מדמיינת שדוב בלע את אחיה ג'ק. אבל אני מקדימה את המאוחר.

אלה מראה את התמונה האהובה עליה בספר "התינוק הזה"

הספר התינוק הזה עוסק באחד הנושאים הוותיקים בתרבות, יחסי אחים. הנושא מוגש בחן רב הן מבחינת התוכן והן מבחינת האיורים, המתיילדים בכוונה אך מוקפדים ביותר.

לסופי יש אח קטן, ג'ק, אשר לא מניח לה ו"לא נותן לה פרטיות" להרגשתה.

מקור

היא קוראת לו "התינוק הזה" ולא בשמו הפרטי. לומר שג'ק הקטן אוהב אותה בכל נימי נפשו? ובכן, בעצם כן, בדרכם של תינוקות – אחותו היא חלק מרתק ובלתי נפרד מעולמו, היא מבוגרת ממנו אך לא מבוגרת מדי, היא עושה דברים כיפיים. אך סופי, שאת גילהּ איננו יודעים, אך על פי מספר הנרות על עוגת יום ההולדת היא לכל היותר בת שש, ואולי רק בת חמש, אם לוקחים בחשבון נר אחד לשנה הבאה, איננה יכולה לדעת מה חש אחיה. איש איננו יודע מה בדיוק חש זולתו - ועל כן כה רבות אי ההבנות בין בני אדם - לא רק ילדים קטנים. (ובינינו, גם לאוהבים, יש להציב גבולות ועל כן לא טוב כל כך לגדול ללא אחים בכלל).

בעת המוּלת ההכנות ליום ההולדת של סופי, מבקשת אמהּ "תסתכלי לרגע על ג'ק", וסופי מסתכלת. היא מסתכלת כאשר ג'ק יוצא מבעד לדלת הפתוחה, כאשר הוא גולש במדרגות, וכאשר הוא הולך ונעלם לאורך הדשא היא לא הולכת אחריו.

אחרי זמן קצר ושקט בבית, האחריות משלחת בה אי שקט והיא תוהה על מעשיו של אחיה. סופי יוצאת לחצר הענקית, מנקודת מבט של ילדים, והמגודרת (המאיירת דאגה לכך שהדרמה תישאר מוגנת, ועדיין זו דרמה) ואחיה לא נראה לעין.

"התינוק הזה, התינוק הזה" היא קוראת ואין תשובה. היא נמלכת בדעתה וקוראת "קו קו! קו קו!" ואז מפאתי החצר הרחוקים מבין השיחים היא שומעת "קו קו" קטן. היא אצה רצה לשם, מסיטה את הענפים ומוצאת את ג'ק אשר מגיש לה זחל.

"ואף על פי שהיה גדול וכבד,

היא הרימה אותו על הידיים

והחזירה אותו הביתה –

למקום אליו הוא שייך."

עד מחר, אז תהיה לה הזדמנות לכעוס עליו פעם נוספת, ולחבק אותו שוב.

הן המחברת של הספר והן המאיירת חיות בישראל. עוד ספר ישראלי הוא כמובן "אחלה אח", אחד משיתופי הפעולה המוצלחים של המחבר יונתן יבין והמאייר הנפלא גלעד סופר. בינתיים גלעד סופר החל לאייר את הספרים שהוא עצמו כותב.
גם הספר "במזל דב" של מקס קורנל [מחבר ומאייר; מאנגלית: שהם סמיט ואמנון כץ; כנרת 2011] עוסק בנושא אך בדרך סמוייה, מבלי להזכיר תינוק או אח.