סיפורי עצים

 התבוננו בתמונה בראש הרשימה, הלקוחה מתוך הספר מה צריך בשביל...  - האין היא נראית כמו פוסטר לט''ו בשבט?

לכאורה הספר מה צריך בשביל… הוא ספר מתאים ביותר לקרוא ולהקריא בט''ו בשבט – הוא עוסק בעצים

ומעוטר בתמונות של עצים בכל שלבי ההתפתחות מאת המאיירת האיטלקייה סילביה בונאני, אך בי הוא עורר אי נחת. אנסה להסביר את מקור אי הנחת ואביא לסיום סיפור אחר אשר לטעמי עונה, גם אם חלקית, על החסרונות של הספר מה צריך בשביל…

ג'יאני רודאי (Gianni Rodari), המחבר, שואל: "מה צריך בשביל שולחן?" ומסביר שלב שלב עד למקור הבסיסי ביותר של השולחן לדעתו (או אולי מבצע העמדה של שולחן מעץ על הצורך הבסיסי ביותר עבור בנייתו).

מה צריך בשביל שולחן? 

צריך לוחות עץ מן המוכן

כדי ליצר לוחות רבים,

צריך לטעת עצים.

בשלב הזה למרות שהמחבר הגיע לשלב הנטיעה הוא פונה לערוץ אחר:

כדי שיצמחו עצים,

צריך זרעים.

והזרעים מגיעים מפירות והפירות מפרחים - והכל מלווה באיורים יפיפיים על כפולות עמודים.

המסקנה של המחבר: עבור שולחן צריך פרח. לכאורה ספר חינני המציע הסתכלות שונה. אבל...

אבל בעיני מדובר על העמדת הטבע לתועלתו של האדם וניסיון להקטנת הנזק שבגדיעתו: "כולה פרח". אבל בעץ הזה אותו עומדים לגדוע עבור שולחן יש למשל קן לציפור עם שלוש ביצים "ובכל ביצה – הס פן תעיר!/ ישן לו / אפרוח זעיר (חיים נחמן ביאליק)" ועולם שלם של יצורים קטנים.

ולעץ הצומח מן הזרע שהיה פרח יש היסטוריה – שנים על גבי שנים בהן הוא ביצע פוטוסינתזה, שנים על גבי שנים שדבורים בקרו אצלו והיותו מקום מחייה ליצורים רבים שחיים בין ענפיו, שנים שהוא היה חלק מן הטבע ובתקופה הנוכחית יש להימנע מפגיעה בטבע. התקופה הנוכחית נקראת עידן ההכחדה השישי ובנוסף מאיימת על כדור  הארץ ההתחממות הגלובלית ולבוא ולספר לילדים בנון שלנטיות על נטיעת עצים לשם כריתתם, אותם עצים שכאמור אתמול שרנו שבין ענפיהם יש לציפור קן עם שלוש ביצים, משמעו להתעלם מהעולם אותו אנו משאירים לדורות הבאים. 

בעיה נוספת מסוג שונה קשורה באיורים. את מסקנתו של המחבר לפיה עבור שולחן צריך פרח מלווה כפולה המלאה איורי פרחים, כך:

רק הפרח משמאל למעלה עשוי להיות פריחה של עץ שממנה אולי יתפתחו פירות וזרעי-עצים (תלוי אם זו פריחה זכרית או נקבית) אך כל השאר הם פרחים שמן הזרעים שלהן יתפתחו פרחים נוספים שוב ושוב אך לא עצים.  מדוע צויר כך? גם לספרי ילדים יש להתייחס ברצינות ולהתייעץ עם אדם שמבין בתחום.

בפתח הרשימה הבטחתי סיפור נוסף. זהו הסיפור על עץ אלון הלקוח מסיפורי איש היער, מבחר אגדות מהטבע הישראלי, סיפר: ינץ לוי. איורים: ליאורה גרוסמן. הוצאת זמורה-ביתן (2010) עמודים 35-8. זהו סיפור חתרני על עץ אלון גדול ומפואר הגדל בסין, אשר אף מקדש הוקם לכבודו. האלון הזה מתעקש להיות חסר תועלת. קראו את העמוד האחרון של הספור (יש להקליק על התמונה כדי להגדילה):

 

עצי פרי בישראל

כתבה: שרה שורץ

את הרשימה הזו תכננתי לכתוב לקראת ט"ו בשבט. משלא התממשה התכנית חשבתי לדחות את העניין לט"ו בשבט בשנה הבאה, אולם מי יבטיחני שבשנה הבאה הרצונות יתיישבו עם הנסיבות ובלאו הכי רשימת הפוסטים הדחויים רק גדלה, ובכן לעבודה.

כריכה

רציתי לתאר לכבוד חג האילנות חוברת הקרויה "פירות ארצנו" משנת 1970 שיצאה לאור על ידי המועצה לייצור ולשיווק של פירות. בחוברת הזו מוזכרים 20 עצי פרי הגדלים בישראל, בין השאר גם תפוח עם ארבעה זנים שונים. לכל מין או זן מוקדש ציור ומובאים פרטים כמו שם מדעי, כמה דונמים של עצי הפרי נטועים בישראל (אבוקדו גדל בישראל לפי הפרסום הזה, התקף כאמור לשנת 1970, בעיקר בשפלת החוף משום שהעץ רגיש לקור). על פרטים אלו אחראי האגרונום שאול חומסקי ממשרד החקלאות. אך הסיבה בשלה אני מזכירה את החוברת היא הסיפורים המלווים את הפירות השונים, שלהם אחראי הסופר ומחבר לקסיקון אופק לספרות ילדים, אוריאל אופק, אשר כתב גם את ההקדמה לחוברת. חלק מן הסיפורים כתובים על ידי אופק עצמו וחלק לוקטו על ידו. 
[הקישו על התמונות כדי להגדיל אותן]

ההקדמה שכתב אוריאל אופק לחוברת

הרשומה בספרייה הלאומית

לחוברת "פירות ארצנו" יש רשומה בספרייה הלאומית, אך לא מצאתי אזכור שלה במרשתת, אז הנה מדגם ממה שאפשר למצוא בה.

בתור התחלה - הגואיבה המלווה במעשיה אמריקאית. המעשיה "גואבו אוהב הגויאבה" היא בסגנון סיפורי "ככה זה" (just so stories), אשר רודירד קיפלינג הצטיין בהם, כלומר סיפורים המספקים מיתוס עבור מצב דברים מסוים בעולם במקרה הזה, הריח העז של הגויאבה.

גואבו אוהב הגויאבה - סיפורי "ככה זה"

ענבים ואגדה בדוית:

השיך והענבים - אגדה בדוית

תאנים ואגדה עברית:

האישה מואשמת

רימון ואגדה יוונית

פלח הרימון - אגדה יוונית

השקד מלווה בסיפור של אוריאל אופק

אחד מן הסיפורים של אוריאל אופק המופיע בחוברת

סיפוריו של אופק מלווים את האפרסמון, השסק, הבננה, השזיף, ואת השקד (שהובא כאן); שאר הפירות מלווים באגדות עמים כמודגם לעיל ובנוסף האנונה והמשמש מלווים כל אחד באגדה מזרחית (?), האגס במעשיה אנגלית, החבוש במעשיה פרסית, התפוח והתמר מלווים כל אחד באגדה עברית, האפרסק והפקן מלווים באגדה אנדיאנית, והדובדבן באגדה יפנית.

שקדיה שקדייתי

מאת שרה ק. שורץ

הספרייה הלאומית

באקדמיה ללשון עברית סבורים כי המילה שקדייה עבור “שקד מצוי” הוטבעה ע"י לוין קיפניס וערכה את הופעת הבכורה שלה בשיר  "לשנה טובה, שקדיה" (תרע"ט)[1] .

מקור

אני עדיין זוכרת כיצד שרנו בילדותינו:

לשנה טובה שְ ק דִ יָּ אַ אָ ה

לשנה טובה שְקדִיָּה

שייתן לך אלוהים.....

שנה לאחר מכן שולבה המילה שקדיה וגרסה של השיר הנזכר לעיל במחזה לטו בשבט, ראש השנה לאלנות, שכתב קיפניס ופורסם בתמיכתו של ועד הצירים, אשר הוקם בעקבות הצהרת בלפור ופעל בין השנים 1918-1921. ועד לקח על עצמו גם תמיכה בחינוך ובתרבות בין שאר פעילויותיו.

דפי הספר המובאים כאן מקורם מן הספרייה הדיגיטלית של הספרייה הלאומית.

המחזה מתייחס ברצינות אל שמו הנוסף של טו בשבט, הלא הוא ראש השנה לאילנות, שואל את תכני ראש השנה היהודי אשר בו נקבע ונכתב מי יחיה ומי ימות (ולאחר עשרת ימי תשובה, ביום כיפור נחתם סופית), ומכיל אותם על הצמחים (תמונה ב במחזה עמוד ד):

בראש השנה יכתבו

מי בפרי ישמח

ומי יצַּב עָרׂם;

מי יינק רׂב ליח

ומי יבש מחׂם.

שלושה בתים מסבירים אלו רעות יכולות להתרחש לעומת אלו טובות. אלא שכלל לא ברור מה פשעם של הצמחים אשר בראש השנה לאילנות יכתבו לנבילה ולקמילה, בניגוד לבני אדם שיש מהם המשרכים דרכם. נניח לרגע שעל בני אדם נגזר על פי מדתם, כלומר יש סדר בעולם, מה הוא הסדר הזה המחייב גם צמחים.

גם המלאך המופיע במחזה מתקשר למקורות:

חז"ל אמרו "אין לך עשב ועשב מלמטה שאין ממונה עליו מלמעלה, ושומר אותו, ומכה אותו, ואומר לו גדל". אומר (זהר ובב"ר, י') "אמר רבי סימון, אין לך כל עשב ועשב, שאין לו מזל ברקיע, שמכה אותו, ואומר לו גדל".

עשר שנים מאוחר יותר, בשנת 1930, המלאך זוכה לשם צמחיאל וגם לתיאור חזותי, בספרו של ברוך צ'יז'יק, צמחיאל:  אגדות ושיחות על צמחי ארץ ישראל, כפי שהוזכר בפוסט הקודם.

  

---

[1]  " שקדייה" מאת טלי בן-יהודה. 14.1.2014. אתר האקדמיה ללשון עברית  http://hebrew-academy.org.il/2014/01/14/%D7%A9%D7%A7%D7%93%D7%99%D7%99%D7%94/

ברוך צ'יז'יק ושושנת המלך

שושנת המלך (שושן צחור) מתוך "אוצר הצמחים". ציירה נעמי צ'יז'יק אילון

שושנת המלך (שושן צחור). "אוצר הצמחים". עמוד 625. ציירה נעמי צ'יז'יק אילון

שושן צחור

נכתב ע"י שרה ק. שורץ

בפוסט הקודם הזכרתי את הקשר בין בוטניקה ובין לאומיות [לא לאומנות] בהסתמך על מאמר של  אריאל הירשפלד (2006), "בוטניקה של התגלות".  המאמר של הירשפלד התייחס לשיתוף הפעולה בנושאי הבוטניקה בין בני הזוג אפרים וחנה הראובני והצייר המחונן שמואל חרובי.

על ההקשר בו הופיע המאמר של הירשפלד אפשר לקרוא בפוסט שלי אשר פורסם במסגרת אחרת.

באנציקלופדיה אוצר הצמחים (ברוך צ'יז'יק, 1952) מצאתי אגדה, שכותרתה  "שושנת המלך". מה לאגדות ולאנציקלופדיה תהיתי?

אך נזכרתי שכבר בשנת 1930 פרסם צ'יז'יק את הספר צמחיאל:  אגדות ושיחות על צמחי ארץ ישראל (דפוס הפועל הצעיר) – אוסף של אגדות וסיפורי עַם הקשורים בצמחי ישראל. היה זה הספר העברי הראשון של אגדות טבע. ועל כן התמיהה הועמה קמעה, אך עדיין נראה שהעניין שווה סיפור.

מקור

מקור

מקור

העמוד הראשון של ההקדמה לאוצר הצמחים: תאור מקיף של המִצמחה הארצית

"את החוברת הראשונה בסדרת "אוצר הצמחים" , שנועדה לשמש בסיס לספרו הגדול , פרסם ברוך רק ב  1938 הדבר קרה כאשר אגרונום מפורסם פנה לשרה ואמר לה : "מה זאת שמעתי ? ברוך יוזם להוציא לאור אנציקלופדיה ? אל תניחי לו ! הרי אתם זקוקים לפת לחם . " שרה הביטה מבעד לחלון על עץ הארז ומלמלה לעצמה : "לכל יצירה דרוש משוגע . הפעם שניים הם המשוגעים , כי גם אני רוצה בזאת . אם נחיה ונהיה בריאים - הדבר יקום ויהיה . " שרה השקיעה את כל מרצה בעוזרה לבעלה להוציא את חוברות הסדרה . היא תרמה רבות לעיצובן ולהדפסתן של החוברות אך שמה לא נזכר בהן . באותם ימים לא היה נהוג לפרט את שמות כל התורמים לעריכה. החוברות נשלחו למעוניינים , אך חלקן הגדול הצטבר בבית בערימות . לאחר עמל של שנים הצטברה הכמות הדרושה של חוברות למילוי הכרך הראשון של האנציקלופדיה . ברוך לא זכה לראות את ספרו יוצא מהדפוס . הוא נפטר ב 1955 והוא בן  71 עם תום השבעה , נסעה שרה לבית הדפוס , קיבלה את ההגהות לספר והחלה לעבוד על סיום המלאכה . הספר יצא לאור תשעה חודשים לאחר מותו של ברוך . הכרך שהוציאה שרה לאור , המכיל יותר מ 900 עמודים , עוסק בצמחי התרבות שגדלו בארץ ונזכרים בארון הספרים היהודי . בכתב ידו הקדיש ברוך את הספר לחנה אחותו שנפטרה ב  1951 שרה נזכרת בפתח הספר כאחראית על הסגנון . הציורים בספר נעשו על ידי אמנים רבים . ברוך בעצמו לא נטל חלק בעבודה הגראפית , למרות שגילה עניין רב באמנות הציור . הספר עשיר בתיאורים מעולם התרבות היהודית הקדומה , הקשורים לצמחים . בן ראובן שרה ורמי (2010). נשים עבריות בדמשק 1917 – 1918. הוצאת ספרים אריאל. עמ' 131"

עוד על האנציקלופדיה אוצר הצמחים ועל מחברה ברוך צ'יז'יק אפשר לקרוא רשימה מקיפה ומרתקת בבלוג הספרנים (Safranim's Blog) בפוסט "אוצר הצמחים" – פגישה מאוחרת.

אגדות, במיוחד העתיקות שבהן, לא סופרו ולא נועדו בהכרח לילדים, אלא לבני כל הגילים כולל ילדים ובני נוער. האגדה שמביא צ'יז'יק איננה בדיוק אגדה אלא סיפור עם, אבל הסוגה המדויקת לא כל כך חשובה במקרה הנוכחי.

האגדה "שושנת המלך" מספרת על התכנסות של זקני ישראל אצל שמעון המכבי לאחר נצחונו על אנטיוכוס השביעי לצורך מינויו לנשיא. כל הנציגים משבטי ישראל השונים התקבצו סביב דגלם וסמלם ורק אנשי פקיעין הגיעו ללא סמל. שאל אותם שמעון לפשר הדבר. ספרו לו אנשי פקיעין על כך שבעבר התפרסם כפרם בזכות הגידול של צמחי מרפא ובושם כמו נרד רפואי (Nardus; Valeriana officinalis ), מחמדה ובעיקר שושנה צחורה, שאותה בחרו לסמל כפרם. מאז שנושלו מאדמותיהם ופסקו מעיסוקיהם חדלו גם מלהשתמש בסמלם, שכן הגידולים שלהם נשתכחו וכמעט לא ניתן למצוא את השושנה הצחורה. בשמוע שמעון החשמונאי את הדברים, דאג לפדיון האדמות ולהחזרתן לבני פקיעין, ואלו חדשו את גידוליהם ושתלו מחדש את השושנה הצחורה וקראו לה שושנת המלך. כאות הוקרה אף שלחו פרחים אלו לחשמונאי ואסוך שמן שהפיקו מעלעלי הצמח.

אוצר הצמחים עמוד 646

ראיה ארכיאולוגית. אוצר הצמחים עמוד 625

צ'יז'יק הביא את האגדה, מן הסתם, כראיה לכך שהפרח (Lilium candidum)  שימש כגידול חקלאי בישראל בעבר, בנוסף להיותו פרח בר. באגדה נקרא הפרח שושנה צחורה בדומה לשמו היום "שושן צחור" ולא שושנת המלכים, כפי שקורא לו צ'יז'יק. ההקשר בו מובאת האגדה הוא חומרים המשמשים בהכנת יין. מסתבר למשל שנרד שגדלו אנשי פקיעין הוא חומר שמוסיפים ליין ו"שבטוסקנה שבאיטליה מבשמים את היין באבקה שמכינים מקנה-השרש של  האירוס החיוור (צ'יז'יק, 1952 אוצר הצמחים ע"מ 619)". באותו עמוד טוען צ'יז'יק שגם אבותינו גדלו אירוסים למטרה זו כמו גם את שושנת המלך.

אולם כנזכר לעיל כבר בשנת 1930 פרסם צ'יז'יק את  הספר העברי הראשון של אגדות טבע - צמחיאל:  אגדות ושיחות על צמחי ארץ ישראל. אם כך צ'ז'יק החל את קריירת הכתיבה שלו שראתה אור בספר שאינו מדעי דווקא. ניתן לראות ב פרסום האגדה באוצר הצמחים גם הד לצמחיאל, ובשילוב האגדה ומובאות מן המקורות באנציקלופדיה דוגמא נוספת לקשר בין בוטניקה ולאומיות.

האיורים של "שושנת המלכים" המופיעים באנציקלופדיית הצמחים הם של נעמי צ'יז'יק, בתו של המחבר, אשר נפטרה ממש לאחרונה (25.12.14).

דיווח ב"דבר" 27.12.1929 על מציאתו של שושן צחור ע"י נח נפתולסקי

ט"ו בשבט

 

 

חמישה עשר יום בכל שנה מחכה שבט לבוא האביב

מרדכי אמיתי כתב מחזה בשם אגדת ירחי השנה, אשר התפרסם יחד עם סיפורים נוספים בספר הבקבוק הכחול ויצא לאור בסדרת אנקורים של ספרית פועלים, הקיבוץ הארצי בשנת 1951. הספר אוייר ע"י שרגא וייל [יליד צכוסלובקיה אשר למד אמנות בפראג ובאקדמיה לאמנות בפריז. בישראל היה חבר בקיבוץ העוגן ועבד כמעצב בהוצאת ספריית פועלים ואייר גם במשמר לילדים].
בהמשך חיבר יזהר ירון מוזיקה למחזה ונוצרה אופרה לילדים.

כריכה קדמית, איור שרגא וייל

 

נייר בטנה, איור שרגא וייל

כריכה אחורית, איור שרגא וייל

אגדת ירחי השנה היא מיתולוגיה חילונית מן הבחינה שהיא מכילה "הסבר" חילוני למחזור העונות, החודשים והחגים. החודשים מיוצגים על ידי דמויות ספק בני אדם ספק אלים הנחנים באי אלו כוחות טבע: כסלו  מוריד גשם, שבט מפריח שקדיות (למעלה), סיון מביא שרב. אפילו רמז לבכחוס אל היין מופיע במחזה, כאשר אמיתי בוחר לשכר את תמוז ונתק את מקור שמו מאלי מסופוטמיה. חלקם חרוצים, חלקם קצת פחות, חלקם טובי מזג, חלקם פחות. ירחי השנה הם כולם אחים ולכן יש חיבה לצד קנאה ויצרים כבושים והכל במידה כי הסיפור נועד לילדים.
החגים המוזכרים מקבלים פירוש או חקלאי או קשור לטבע או שניהם. למשל, יום העצמאות לא מוזכר, אולי משום שלא צריך לחלן אותו ומשום שקשה לתת לו הסבר ברוח המוזכרת. בתשרי מוזכר סוכות, אך לא ראש השנה או יום כיפור; על כסלו נאמר שיש לו חג מבלי לציין את שם החג [אני יש לי חג משלי - ענה כסלו (עמוד 47)]. על שבט נאמר כך (בתמונה הראשונה בפוסט): חמישה עשר יום בכל שנה מחכה שבט לבוא האביב." חמישה עשר הם כמובן ט"ו. במקרה של שבט הרמז ברור יותר, כאילו נאמר ט"ו ימים בכל שנה מחכה שבט לבוא האביב".  אדר זוכה בחג המסכות ובחיות שמתחפשות, ניסן בקציר ובחג העמר, אִיָר בגז בדיר, סיון בחג הביכורים, תמוז בחג הבציר, אב באבטיחים ובתירס ואלול בסיכום.

מרדכי אמיתי ידוע כמי שהקדיש שנים רבות מחייו לנסיון לחדש את ההגדה המסורתית של פסח וניסה לתת לה צביון חילוני חלוצי. אגדת ירחי השנה נושאת אופי דומה. 

על ספר משותף נוסף של מרדכי אמיתי ושרגא וייל, אצלנו, ראו כאן.