"אָהַבְתִּי לְהִמָּצֵא בְּחֶבְרַת הָרַעְיוֹן שֶׁלִּי. זֶה גָּרַם לִי לְהַרְגִּישׁ חַי יוֹתֵר, כְּאִלּוּ אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כָּל דָּבָר. זֶה עוֹדֵד אוֹתִי לַחְשֹׁב בְּגָדוֹל – וְאָז בְּגָדוֹל יוֹתֵר.
הוּא שִׁתֵּף אוֹתִי בַּסּוֹדוֹת שֶׁלּוֹ. הוּא לִמֵּד אוֹתִי הֲלִיכַת יָדַיִם. "זֶה טוֹב," כָּךְ אָמַר, "שֶׁתִּהְיֶה לְךָ הַיְּכֹלֶת לִרְאוֹת אֶת הַדְּבָרִים בְּאֹפֶן שׁוֹנֶה."
חָשַׁשְׁתִּי, מָה יַחְשְׁבוּ עָלָיו הָאֲחֵרִים?
מָה יֹאמְרוּ הָאֲנָשִׁים עַל הָרַעְיוֹן שֶׁלִּי?
אָז שָׁמַרְתִּי אוֹתוֹ רַק לְעַצְמִי. הִסְתַּרְתִּי אוֹתוֹ וְנִמְנַעְתִּי מִלְּדַבֵּר עָלָיו. הֶעֱמַדְתִּי פָּנִים כְּאִלּוּ הַכֹּל בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁהָיָה קֹדֶם, לִפְנֵי שֶׁהָרַעְיוֹן הוֹפִיעַ לְנֶגֶד עֵינַי. אֲבָל בָּרַעְיוֹן שֶׁלִּי הָיָה מַשֶּׁהוּ קָסוּם. הִתְחַלְתִּי לָשִׂים לֵב שֶׁבְּחֶבְרָתוֹ אֲנִי מַרְגִּישׁ הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב וְהַרְבֵּה יוֹתֵר מְאֻשָּׁר.
הדברים המופיעים בכתב ידי בשני העמודים הסרוקים (ואני מקווה שגם קריאים) הבאים מיד בהמשך, נכתבו בדיוק לפני שבוע בעיצומו של התקף כאבי גב. בינתיים
הספר עליו מדובר ירד למקום השני. באותו שבוע הוא לא הופיע ברשימת רבי המכר של
עיתון הארץ. לחצו על כל דף כדי לקרוא.
 |
| מה עושים עם רעיון? סקרירה עמ' 1, שרה שורץ |
 |
| מה עושים עם רעיון? סקרירה עמ' 2, שרה שורץ |
 |
| הרעיון מיוצג כביצה עם כתר על ראשה - מאה בוסום |
איוריה של המאיירת מאה בסום (Mae
Besom) עדינים,
מרהיבים וחסכוניים בצבע. בוסום היא בוגרת למודי עצוב במכון לאמנויות יפות בסצ'ואן בין. בחירתה לצייר את הרעיון שעדיין לא מומש כביצה היא חביבה
ומחוכמת. מוכר הביטוי "ביצה שלא נולדה" (כינוי לרעיון או לתוכנית שלא הבשילו
לכדי מעשה ומיותר לדון בהם); גם מן הביצה הזו צריך עדיין לבקוע מה שמצוי בתוכה.
יתרה מזו, יש להתייחס אליה בהירות רבה ולשמור עליה מכל משמר – היא עדינה ושבירה
וזקוקה לחום מתמיד כדי להצמיח את מה שבתוכה.
הבחירה לענוד לה כתר מלך, לעומת זאת, פחות
מוצלחת בעיני. למרות שהיא משקפת את רוח הספר, בעיני יש בה התחנפות לקהל. אני תוהה
האם כתר פרחים לא היה מתאים יותר.
הדברים שנכתבו על הסופר, קובי ימאדה, על גבי עטיפת הספר, אך
בעיקר הרוח "האמריקאית החיובית" הבאה לידי ביטוי בספר, גרמו לי לחפש
במרשתת עוד על המחבר וכל כך לא התפלאתי שספריו הקודמים הם אוספי ציטטות מן הסוג "העז
לחלום", "אני גאה בך", דבר הגורם לי לתהות על העריכה הכבדה
שהושקעה בספר הנוכחי. הנה שתי תמונות מן המרשתת של דפים מ"יצירות" אחרות של ימאדה לחיזוק דבריי. דברים נוספים אפשר למצוא בקישור.
 |
| דברים שימאדה מתפרנס מהם וצוחק כל הדרך אל הבנק |
 |
| דברים שימאדה מתפרנס מהם וצוחק כל הדרך אל הבנק |
מה עושים עם רעיון? מאת: קובי ימאדה איורים: מאה בסום תרגום: יהודה אטלס הוצאת צלטנר ספרים 05.2015 עמודים לא ממוספרים
