מתי פורים? אדדררררר אדדרררר

אדר א, אדר ב ותרנגולי הודו

שנות ילדותי עברו עלי במושבה. בינתיים המושבה הפכה לעיר ואני עברתי לדור בעיר אחרת, אבל לא המעבר הזה הוא עניינינו כאן. משפחתי התפרנסה בין השאר מגידול עופות. זמן מה גִּדלו גם תרנגולי הודו, גִּדּוּל שלא האריך ימים לעומת גִּדול התרנגולות.

כילדה הייתי נוהגת מפעם לפעם לגשת אל הלול של העופות האומללים ולצעוק אליהם "מתי פורים?" הללו היו מנפנפים בכנפיהם, מזקיפים את הגידול שמעל מקורם, תופעה שהרשימה אותי לא פחות מתשובתם של ההודים, וצווחים במקהלה "אדרררר אדרררר" או כך לפחות שמעתי. אני בטוחה שאם הייתי מקימה רעש אחר, התגובה הייתה זהה. לאחר אי אלו חזרות, הנחתי להם לנפשם והלכתי לחפש עסוק אחר.

שירו של שמשון מלצר, הלקוח מספרו אָלף, פרקי זכרונות מן הזמן הראשון בחדר (עם עובד, שחרות, תש"ה, עִטוּרים מאת דוד דוידוביץ), הזכיר לי את סיפורם של תרנגולי ההודו, או הודי, שתארתי כאן. דבר נוסף שעושה אותו כדאי אזכור הוא שהשנה, תשע"ד, היא שנה מעוברת ואנו נמצאים עכשיו בירח אדר א. בכל מחזור בן 19 שנים יש 7 שנים מעוברות שנועדו להשלים את הפער בין 12 חודשי ירח לבין שנת שמש ובכך גם להשוות בין לוח השנה היהודי שהוא לוח ירחי לבין לוח השנה הגרגוריאני שהוא לוח שנה שמשי.

 

אך בחזרה אל תרנגולי ההודי, בהזדמנות זו בדקתי מה עוד יש בספרות הילדים הישראלית על תרנגולי הודו, שהרי הרבה נכתב על בעלי החיים השוכנים במשק. לא אתיימר שערכתי חיפוש ממצה אך עברתי על מספר לא קטן של ספרים ואף מן המרשתת לא נמנעתי ותוך כדי כך הסתבר לי שקיים בספורת העברית לילדים שיר על יבחוש ("היבחוש השתכר" של אנדה עמיר פינקרפלד), אבל אני גולשת. סופו של דבר מצאתי אצל רפאל ספורטה שיר שנקרא פשוט ההודי בעמוד 205 בספר הנפלא שהוזכר כבר בבלוג הזה, ארמון החול, והוא מלווה באיורים של נחום גוטמן. ספורטה מתאר את קולו של ההודי אחרת מאשר הקול שנחרט בזכרוני, ואשר אינני מתכוונת כלל וכלל להגן על דיוקו; ספורטה כותב: "הולדי הולדי!", אולי לצורך החרוז, או אולי זה קולו של תרנגול ההודו כאשר ילדים משועממים לא מפריעים לו. 

תרנגול הודו מופיע גם בספר "אצלנו" של מרדכי אמיתי ושרגא וייל, הוצאת ספרית פועלים, 1953 

מקור התמונה

וקיים גם ספרו של יפרח חביב, מעשה בתרנגולי הודו (איורים יורם קליינר, מסדה, תל אביב 1964). על המחבר ניתן לקרוא גם כאן בסעיפים 7 ו- 8.

מקור התמונה

וישנה גם כריכת הספר מעשיה – חתלתולה ששכחה איך תשאל אֹכֶל, מאת בנציון רסקין [על-פי פלמיר], צייר חיים הַנְפְט. הוצאת "תרבות", פולניה, ורשה, 1922, על אודות חתלתולה ששחקה עם כלבלבים עד שנהיתה רעבה. על הכריכה מופיע גם תרנגול הודו.

מקור התמונה

גם בשבועון הילדים הארץ שלנו מתאריך 21.3.1951 ב"יומן של עמוס" מצאתי אזכור קצרצר של תרנגול הודו המחזיר אותי לפתיח ולשאלה "מתי פורים?" - תרנגול ההודו של הארץ שלנו קורא ועונה על שאלה זו"בול בול בול בול!!! קוקוריקו!!!"

מקור תמונה זו והבאות אחריה הוא במאגר של הספריה הלאומית

אז מה היה לנו: "הולדי הולדי!" של רפאל ספורטה, בול בול בול בול!!! קוקוריקו!!!, של הארץ שלנו, ו- "אדרררר אדרררר" של זכרוני הסלקטיבי.

האם ניתן ללמוד מכאן על רפרטואר זמרה עשיר שיש לתרנגולי הודו או על דמיונם של בני אדם?

 12.2.2014
מסתבר שיש ישראלים נוספים המכירים את הטריק עם תרנגולי ההודו. יורם מלצר (כנראה אין קשר לשמשון מלצר) מספר על כך בפתיח לרשימה על שמו של תרנגול ההודו בהארץ בשנת 2006

סִפְרוּת שונה לְראש השנָה

לראש השנה ולכל השנה

ברשימה זו אטען, כי ניתן להראות את ההיחלצות של סופרים/ות ומשוררים/ות במחצית הראשונה של המאה העשרים למען בנייה של מכלול של יצירה עבור ילדים בישראל, על ידי חזרה של נושאים דומים מאוד במכלול היצירתי הזה. על ההתגייסות של היוצרים, כולל מאיירים, מבני הקיבוצים אפשר לקרוא בספרה של ענת אמתי שי לילדינו, אך כמובן שלא מדובר רק בבני קיבוצים.

הדוגמא שאתרכז בה, כיאה לימים אלו, קשורה בכתיבה על חגים ובמיוחד ראש השנה.

חשוב להעיר כי ההתעוררות בעשייה הספרותית לילדים הייתה חילונית ברובה, ואולי מעט קשורה גם בתנועת בני עקיבא,  כדי להבין את המאפיינים שהודגשו בה.  חגים כמו שבועות וסוכות קבלו דגש כחג הביכורים וחג האסיף בהתאמה, דהיינו חגים בעלי דגש חקלאי או בעלי קשר עם הטבע. פסח הודגש כיציאה מחירות  לגאולה, חנוכה חג האור, גבורה וחמימות משפחתית. ט"ו בשבט בכלל לא היווה בעיה וגם פורים עבר חילון ובשנת 1912 נערכה בתל אביב עדלאידע הראשונה. השאלה מה עושים עם חגים כמו ראש השנה (ויום כיפור); אלו יצירות כותבים לגביהם?

ובכן, מי אינו מכיר את השיר שנים עשר ירחים, המוכר גם בשם בתשרי נתן הדקל של נעמי שמר?

השיר הוא אחד משיריה של שמר שנכתבו בין השנים 1951- 1960, ומתייחס אל החודשים העבריים ונותן בהם סימנים הקשורים במזג האוויר, בטבע ובחקלאות ומסתיים תוך ציון המחזוריות בטבע.  הוא מסתיים במילים שמהוות הזמנה להתחיל את השיר פעם נוספת, מהתחלה:

ובבוא אלול אלינו
ריח סתיו עלה
והתחלנו את שירנו
מהתחלה

באדר עלה ניחוח מן הפרדסים



כי מהו ראש השנה אם לא ציון של סיום סיבוב שלם של כדור הארץ סביב השמש ותחילתו של סיבוב חדש. אמנם ניתן היה לבחור בכל תאריך לשם כך והראיה לכך שתרבויות שונות חוגגות את תחילת השנה במועדים שונים, אך מניין הימים הוא קבוע ברוב התרבויות ובלוחות שנה רבים תאריך תחילת השנה הוא בסמוך לאחת מנקודות השוויון או בסמוך לאחת מנקודות ההיפוך. תחילת השנה העברית חלה בראש חודש הסמוך לנקודת השוויון הסתווית (הלוח העברי הקדום החל דווקא בחודש הסמוך לנקודת השוויון האביבית).

אגדת ירחי השנה של מרדכי אמתי, על הירחים האחים, אשר יצאה לאור בשנת 1951 כבר הוזכרה כאן. כתבתי כי אגדת ירחי השנה של אמתי היא מיתולוגיה חילונית מן הבחינה שהיא מכילה "הסבר" חילוני למחזור העונות, החודשים והחגים, ואף הרחבתי מעט בתיאור האגדה. לעניינינו, כדאי לשים לב שבתשרי יש התעלמות מראש השנה ויום כיפור ורק חג הסוכות מוזכר.

 

 

 

 

אנדה עמיר פינקרפלד פרסמה את הספר שנים עשר אחים, שנים עשר ירחים בשנת 1940 [הוצאת בַּרְלוִי]:

"אנו שנים עשר אחים, שנים עשר ירחים: חוליות בתוך שרשרת, וכל חוליה אחרת. ירח ירח וצבעו, ירח ירח וטבעו, עשרה ושנים אנו- מי יפה מכולנו?"

כך שאם לא אדע אחרת, הרי היא הראשונה שנדרשה לנושא.



רפאל ספורטה אינו מהסס מלהזכיר בחודשי השנה שלו שופר בתשרי וסליחות באלול אך מדובר בשיר ולכן אין מקום להסברים כפי שיש אצל אמתי.

מתוך ארמון החול, שירים וסיפורים בעריכת חוה כץ ספורטה 2012

 

תהיתי, האם הארבעה, פינקרפלד, אמתי, ספורטה ושמר הושפעו מסיפור ממקורות זרים ועבדו אותו לצרכים מקומיים, כפי שנעשה לגבי הרבה יצירות לילדים, אך לא הספקתי לערוך בדיקה יסודית. כל שניתן לומר הוא, שאין קשר בין אגדת ירחי השנה של פינקרפלד או של מרדכי אמתי על 12 האחים הירחים לבין זו של האחים גרים הנקראת שנים עשר האחים.

אם מישהו מן הקוראים מכיר גרסה נוספת שסופרה ע"י סופר/ת נוספ/ת, או אגדת עם שיכולה הייתה לשמש מקור, אשמח לשמוע.



מחווה לרפאל ספורטה

ולחורף שחזר אחרי יום העצמאות

איילת סחופת רוח

שיר של ספורטה בכתב ידו מתוך ארמון החול

 עוד על ארמון החול של ספורטה כאן

ארמון החול

איור של איזה הרשקוביץ לשיר שלולית של ספורטה בספר ארמון החול

 

הגשם פסק, השמיים מתבהרים האוויר נקי וצח ורק השלוליות שנותרו ורטיבות האדמה והעלווה מעידות על הסופה שחלפה. מה יותר משמח מאשר לנעול מגפי גומי על גרביים חמות ולהיכנס לשלוליות. אבל בשלולית משתקפים השמיים והעננים והשלולית נראית עמוקה כל כך, ולכן אגשש פנימה עד שאוודא שאינני נשאב לתהום, לכן "אטבול בה ערדליים אדרוך ברך, אצעד בתוך שמיים". האיור של איזה הרשקוביץ איננו קולט את עדינותו של השיר שלולית (עמוד 129). האיור אומר, ילד ושלולית, משמע שובבות ומים ניתזים, בעוד שהשיר מגלה חוויה הרבה יותר מורכבת. [בגדי הקיץ שהילד לובש נראים גם כן כאינם שייכים].

מזה כחודש אני מתכננת לכתוב על הספר ארמון החול: שירים וסיפורים אשר יצא לאור לא מזמן והשיר למעלה לקוח ממנו. חוה כץ רכזה בספר את כל כתביו של אביה, רפאל ספורטה (1913-1983) כשהם מלווים באיורים המקוריים שעטרו אותם בעת הופעתם הראשונה. בתחילה ניתן היה לרכוש את הספר מן העורכת ובחנויות פרטיות מסוימות; עכשיו מסתבר שגם רשתות הספרים מציעות אותו.

כריכת הספר ארמון החול

בספר שבעה פרקים כולל פרק המוקדש לברכות והקדשות שכתב ספורטה לילדיו, נכדיו ולאחרים לאורך חייו (פרק שישי) ופרק המוקדש לשירת מבוגרים (פרק אחרון). האיורים המובאים בספר הם של נחום גוטמן, הנריק הכטקופף, איזה הרשקוביץ, תרצה טנאי ותרצה שחר ואחדים הם של ספורטה עצמו. על שערי הפרקים מופיעים ציורים של פעוטות בני המשפחה. אין ספק שבספר הושקעה עבודה רבה ביותר (של איסוף ושל מיון לפי נושאים ומאיירים) אך התוצאה כה גדושה עד כי בימים הראשונים לעיון בספר לא הצלחתי למצוא את ידי ורגליי בו דבר שגרם לי לקוצר רוח. אבל אט אט התחלתי למצוא בו אוצרות נשכחים וגם חדשים.

במסגרת האוצרות הישנים מצאתי את זרת זרת לשלום (עמוד 14), אור ותכלת על ראשי (עמוד 118. שאף הולחן, כמו שירים נוספים של ספורטה), ואת המעיל שלי נפוח (עמוד 139 ראו תמונה). האחרון היה חביב במיוחד במשפחתנו ובכל עת שבגדנו התבדרו ברוח אחד מבני המשפחה היה נזכר לדקלם את השיר והשאר היו מצטרפים בחדווה.

תגליות חדשות: אח קטן (2) (עמוד  ראו 24-5  ראו תמונה), תיאור שירי מדויק של פעוט בן כשבעה חודשים. או עוגות של חול, בארבע שורות נלכדת חווית ילדות, לפחות של פעם. גם השיר העדין העפיפון מצא חן בעיני. אין ספק לספורטה הייתה עין בוחנת לילדים (כמו גם לטבע).

הערה אחת לסיום. כדאי היה לציין ליד שירים או סיפורים שאינם מקוריים, למשל זהבה ושלושת הדובים או מיליון חתולים, כי מדובר בעיבודים. בפתיח הקצר לספר מוזכר באופן כללי כי בספר מופיעים עיבודים, אולם אין בכך די, במיוחד עבור ילדים שיקראו את הספר.

איור של נחום גוטמן לשיר של רפאל ספורטה. מופיע בארמון החול

 

איור של נחום גוטמן לשיר מן הבוקר עד הערב של רפאל ספורטה