הנמלה והחרגול בשדרות ממילא בירושלים

Printed by E. Walker for Thomas Bewick 1818

המשל "הנמלה והחרגול" (The Ant and the Grasshopper) מוכר במספר שמות, "הנמלה והצרצר" "הנמלה החרוצה".
 בפוסט הזה אראה מספר פרשניות אמנותיות של המשל. למעלה מוצג איור מתחילת המאה ה- 19. בטרם אראה עוד שתי פרשנויות הנה תרגום של ראובן וימר למשל:

הַצִּרְצָרִית וְהַנְּמָלָה

כָּל הַקַּיִץ, הַצִּרְצָרִית

זִמְרְרָה בְּקוֹל.

עִם בּוֹא הָרוּחַ הַצְּפוֹנִית

נוֹתְרָה בְּחֹסֶר-כָּל,

בְּלִי פֵּרוּר אֶחָד עָלוּב

שֶׁל תּוֹלַעַת אוֹ שֶׁל זְבוּב.

אֶל הַנְּמָלָה הַשְּׁכֵנָה

נִזְעֲקָה בְּרַעֲבוֹנָהּ:

– תְּנִי גַּרְגְּרִים בְּהַקָּפָה...

בָּאָבִיב, בְּתֹם תְּקוּפָה,

אֲשַׁלֵּם כָּל הַקֻּפָּה –

כָּל גַּרְגִּיר עַד לַקָּצִיר,

גַּם הַקֶּרֶן גַּם רִבִּית!

נִשְׁבְּעָה הַצִּרְצָרִית.

הַנְּמָלָה אֵינָהּ בֵּין הַמַּלְווֹת,

זוֹ לָהּ הַפְּחוּתָה בַּמִּגְרָעוֹת...

– וּמֶה עָשִׂית בִּימוֹת הַחֹם?

אֶת הַלּוֹוָה תִּשְׁאַל בְּתֹם.

– בִּרְשׁוּתֵךְ, לְכָל פּוֹעֵל יוֹמָם וָלֵיל

הִנְעַמְתִּי בְּשִׁירֵי הַלֵּל.

– אָכֵן זִמַּרְתְּ? אֶבֶן מֵהַלֵּב יָרְדָה לִי!

נוּ טוֹב, עַכְשָׁו – בּוֹאִי תִּרְקְדִי לִי!

 והנה גרסת דיסני למשל:

שימו לב למילים. מישל אלמודאי

בימים אלו מוצגת תערוכת חוצות בשדרות ממילא בירושלים ובין השאר מופיעה בה פרשנות תלת מימדית לנמלה החרוצה מאת מישל אלמודאי:

הנמלה החרוצה; מישל אלמודאי

הנסיך הקטן בציורי קיר בירושלים

The Little Prince French: Le Petit Prince

אני אוהבת לצלם בירושלים, העיר בה אני גרה כבר שנים רבות, ומשתדלת להסתובב עם מצלמה. לפני ימים אחדים מצאתי ציורי קיר מחווה לנסיך הקטן ברחוב קטן המחבר את הורקניה לברניקי. הקיר הזה נמצא בין בתי הספר ממ"ד גוננים ואילנות. צלמתי והנה הם כאן.
כאן אפשר למצוא את הספר עם האיורים.

צילום: שרה שורץ

 

 

 

 

 

 

רחוב בירושלים

כריכה

הספר, רחוב בירושלים: מסע בזמן מתקופת המקרא ועד היום של חנה ודוד עמית, מחזיק 12 כפולות עמודים המכילות כל אחת תמונה פנורמית גדולה מאוירת בידי יבגני בַּרְשָקוב.

התמונות מתארות בעושר פרטים של רחוב דמיוני למחצה בירושלים בתקופות שונות, החל מן התקופה הכנענית, דרך תקופות ביתי המקדש הראשון והשני, התקופה הרומית וכן הלאה עד ימינו אלה וכך מתקבלת היסטוריה ויזואלית של ירושלים.

כאשר ראיתי את הספר חשבתי על כך שלו הוא היה מזדמן לי בילדותי, בהיותי בת עשר נניח, הייתי ודאי מבלה שעות בהתבוננות מהופנטת בתמונות השונות. אישוש לתחושה זו קבלתי ממילותיו של הסופר חיים באר בסקירה שכתב על הספר ואשר הופיעה אתמול בהארץ ספרים. באר מספר על ספר בעל פורמט דומה שעסק בלונדון אותו קבל בילדותו: "שעות ביליתי בחברת הספר ולא השבעתי את רעבוני, מגלה בכל התבוננות פרטים ועובדות שלא הבחנתי בהם קודם לכן".

בוגרים בטווח גילים רחב, להם הראיתי את הספר, התפעלו ממנו. ועתה אני תוהה כיצד הדור האמון על ריגושי המרשתת (האינטרנט) יגיב לספר. למקרה שהתמונות הפנורמיות המפורטות לא יספיקו יש אמצעי הפעלה שונים כמו זוג ילדים, נדב ואורי (מדוע לא שתי בנות?), המתחבאים בכל התמונות.

הספר איננו טעון באג'נדה פוליטית לאומית ובני לאומים שונים ודתות שונות מוזכרים בו – כל אלו שחלפו בירושלים – ההטייה לכיוון היהודי לא קיימת.

סיאמינה והחתולים של ימין משה

כתב: אורי אורלב, תחריטים: דודו גרשטיין, הוצאת עם עובד  1979

תאור: כריכה קשה, עמודים לא ממוספרים, מנוקד, כריכה פנימית (forsatz פורזץ) מאויירת.

סיאמינה החתולה עוברת דירה עם משפחת אלוני מתל אביב לירושלים ביום חורף מושלג. היא נמלטת מהבית הזר עבורה ומגיעה אל קהילת החתולים של ימין משה. בינה ובין פליט אחר, כלב קטן, בשם סמרטוטי, שברח מבית מחסה, נרקם קשר המסייע לשניהם לשרוד בג'ונגל האורבני ההיררכי. בסופו של הסיפור מגיעים השניים לבית משפחת אלוני.

דומה שהסיפור מבוסס, אם לא על מקרה אמתי, אזי על הכרות קרובה של אורלב עם חתולי ימין משה בתקופה בה הספר נכתב. אורלב מתאר את הגומחה של חתולי הרחוב בכרך, השקופה עבור רבים מבני האדם ברגישות אך ללא צעקנות או הטפה.

תחריט של דודו גרשטיין המלווה את הספר סיאמינה והחתולים של ימין משה מאת אורלב

התחריטים של דודו גרשטיין מלווים את הספר ולוכדים את מחוות החתולים. הגוונים ובני הגוונים החומים משווים אווירה העונה לסגנון של המחבר. התחריט המלווה את הפרק הראשון, בו סיאמינה פוסעת אבודה על השלג ומטביעה בו את טביעות כף הרגל הראשונות, כשהשמיים כבדים מלמעלה והקרקע  חגיגית בלבנה מלמטה, מתאר היטב את ירושלים הנרגעת תחת מעטה שלג לאחר סערה.

אורי אורלב, המחבר, כתב ספרי ילדים  ונוער רבים, ביניהם סבתא סורגת, משגעת פילים, האי ברחוב הציפורים, ואף תרגם מפולנית. אורלב הוא הישראלי היחיד עד כה שזכה בפרס אנדרסן, ככל הידוע לי.

דוד גרשטיין, המאייר, נולד בירושלים ב- 1944 וגדל ברמת גן.  יש לו אח  תאום, יוני , ושניהם היו הציירים של הכיתה. למד בבצלאל והשתלם בפריס ב- Ecole des Beaux Art בשנים 1966-68 ואחר כך בניו-יורק ובלונדון. כאשר חזר לארץ, פנה אליו אורי אורלב כדי שיאייר את 'סיאמינה'. זה היה הספר הראשון או השני שגרשטיין אייר. בסך הכל אייר גרשטיין כ- 12 ספרי ילדים, ביניהם את 'צועקים בשקט' 1986, 'בלגן בחדר' 1980, ו-'בקיץ זה יעבור' 1984. (על פי 'ספר המאיירים הגדול' בעריכת נורית שילה-כהן 2005 עמוד 118).



סמרטוטי וסיאמינה נפגשים. תחריט של דודו גרשטיין

עוד פוסט על חית מחמד שנמלטת מן הבית בעקבות מעבר דירה

תוספת מאוחרת:

על המרחב המדעי ביצירותיו של דודו גרשטיין אפשר לקרוא כאן.