ט"ו בשבט

 

 

חמישה עשר יום בכל שנה מחכה שבט לבוא האביב

מרדכי אמיתי כתב מחזה בשם אגדת ירחי השנה, אשר התפרסם יחד עם סיפורים נוספים בספר הבקבוק הכחול ויצא לאור בסדרת אנקורים של ספרית פועלים, הקיבוץ הארצי בשנת 1951. הספר אוייר ע"י שרגא וייל [יליד צכוסלובקיה אשר למד אמנות בפראג ובאקדמיה לאמנות בפריז. בישראל היה חבר בקיבוץ העוגן ועבד כמעצב בהוצאת ספריית פועלים ואייר גם במשמר לילדים].
בהמשך חיבר יזהר ירון מוזיקה למחזה ונוצרה אופרה לילדים.

כריכה קדמית, איור שרגא וייל

 

נייר בטנה, איור שרגא וייל

כריכה אחורית, איור שרגא וייל

אגדת ירחי השנה היא מיתולוגיה חילונית מן הבחינה שהיא מכילה "הסבר" חילוני למחזור העונות, החודשים והחגים. החודשים מיוצגים על ידי דמויות ספק בני אדם ספק אלים הנחנים באי אלו כוחות טבע: כסלו  מוריד גשם, שבט מפריח שקדיות (למעלה), סיון מביא שרב. אפילו רמז לבכחוס אל היין מופיע במחזה, כאשר אמיתי בוחר לשכר את תמוז ונתק את מקור שמו מאלי מסופוטמיה. חלקם חרוצים, חלקם קצת פחות, חלקם טובי מזג, חלקם פחות. ירחי השנה הם כולם אחים ולכן יש חיבה לצד קנאה ויצרים כבושים והכל במידה כי הסיפור נועד לילדים.
החגים המוזכרים מקבלים פירוש או חקלאי או קשור לטבע או שניהם. למשל, יום העצמאות לא מוזכר, אולי משום שלא צריך לחלן אותו ומשום שקשה לתת לו הסבר ברוח המוזכרת. בתשרי מוזכר סוכות, אך לא ראש השנה או יום כיפור; על כסלו נאמר שיש לו חג מבלי לציין את שם החג [אני יש לי חג משלי - ענה כסלו (עמוד 47)]. על שבט נאמר כך (בתמונה הראשונה בפוסט): חמישה עשר יום בכל שנה מחכה שבט לבוא האביב." חמישה עשר הם כמובן ט"ו. במקרה של שבט הרמז ברור יותר, כאילו נאמר ט"ו ימים בכל שנה מחכה שבט לבוא האביב".  אדר זוכה בחג המסכות ובחיות שמתחפשות, ניסן בקציר ובחג העמר, אִיָר בגז בדיר, סיון בחג הביכורים, תמוז בחג הבציר, אב באבטיחים ובתירס ואלול בסיכום.

מרדכי אמיתי ידוע כמי שהקדיש שנים רבות מחייו לנסיון לחדש את ההגדה המסורתית של פסח וניסה לתת לה צביון חילוני חלוצי. אגדת ירחי השנה נושאת אופי דומה. 

על ספר משותף נוסף של מרדכי אמיתי ושרגא וייל, אצלנו, ראו כאן.