"צ'רלס דרוין שגלה את סוד החיים על פני האדמה" מאת תמר כוכב. איורים: מיש, עריכה: יעל מולצ'דבסקי. הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2012.
הספר "צ'רלס דרוין שגילה את סוד החיים על פני האדמה" מאת ד"ר תמר כוכב (1963-2006) והמאייר מיש, שראה אור השנה, לא זכה לתשומת לב תקשורתית רבה בעיתונות הכתובה או הווירטואלית או בבלוגים העוסקים בספרות ילדים, בעוד שאני סבורה שמדובר באירוע של ממש. אירוע, משום שככל הידוע לי ספרם של כוכב והמאייר מיש מכפיל את הספרות הזמינה לקוראים הצעירים בעברית בכל מה שקשור לתיאורית האבולוציה. הספר הנוסף הקיים בעברית, הוא ספר מתורגם שיצא לאור בשנת 2009, הלא היא שנת היובל הכפול של דרווין – 200 שנים להולדתו ו- 150 שנים ל"מוצא המינים". מדובר בספר תלת-ממד יפיפה של ווּד וטוויסט, "צ'רלס דרווין וההרפתקה על הביגל" (שוקן).
שיקולים מסחריים אינם כל ההסבר למעוט הספרות בנושא אבולוציה. מיעוט הספרות בנושא זה מתיישב גם עם הגישה לנושא בארץ: בעוד שבארה"ב מתקיימים ויכוחים ומאבקים לגבי הכללת הנושא בתכנית הלימודים בבתי הספר ומתן זמן שווה לבריאתנות, הרי בישראל פשוט לא מלמדים את תיאוריית האבולוציה. זה מתחיל מכך שהנושא מוגבל לתלמידים המתמקצעים בביולוגיה בתיכון ולומדים "ביולוגיה מורחב" ונמשך בכך, שגם ב"ביולוגיה מורחב" יחידת האבולוציה איננה חובה. לאור נתונים אלו כלל לא ברור מדוע היה על המדען הראשי הקודם של משרד החינוך, ד"ר גבי אביטל, לדרוש בשנת 2009 שבמקביל לתיאוריית האבולוציה ילמדו תלמידים גם התנגדויות לה (משלל פרסומיו היה ברור למה כוונתו) שהרי כמעט ואין לומדים אבולוציה בבתי הספר.
אגב, מותר ורצוי לחלוק על תיאוריית האבולוציה על-ידי ברירה טבעית, זו הדרך לחדד דברים ולגלות פרצות בתיאוריה. הביולוגיה האבולוציונית לא נראית היום כפי שהיא נראתה בימי ממשיכיו הישירים של דרווין, כשם שהפיזיקה בעידן מאיצי חלקיקים לא נראית כפי שהייתה בימיו של ניוטון. בריאתנים מצביעים על העדכונים המוכנסים בתיאוריית האבולוציה (כאמור, כפי שעדכונים מוכנסים בכל תיאוריה מדעית אחרת) כעל אחת מנקודת התורפה של התיאוריה, המעידים על אי יכולת לבטוח בה לעומת היציבות של סיפור הבריאה התנ"כי, העומד על כנו כבר אלפי שנים. ובכן, הבחירה ביציבות לעומת ההעדפה להעמיד דברים למבחן ולנהוג בביקורתיות באופן מתמיד קשורה בעמדה מטפיזית. עמדה מטפיזית היא התשובה שאדם נותן לעצמו בשאלות רבות חשיבות, כמו בדברים שזה עתה הוזכרו או כמו בשאלה של מקומו של האדם בעולם – האם במרכז (גישה אנתרופוצנטרית) או אולי מקומו בעולם כמו של כל בעל חיים אחר (גישות אקולוגיות). בני אדם אינם בהכרח מודעים להכרעותיהם בשאלות מטפיזיות, אך למרות זאת ההכרעות בשאלות אלו מנווטות אותם בחייהם.
גם דרווין עצמו עבר תהליך של הכרעה מטפיזית שבסופה הוא הציע תיאוריה מטריאליסטית מכוננת בדבר היווצרות המינים, וזאת בניגוד לגישה תיאולוגית הנזקקת לכוח אלוהי כדי להסביר את אותה התופעה. אין מדובר בשתי חלופות הסבריות גרידא לאותה תופעה כי אם בעימות חזיתי, במאבק בין שתי גישות ששב וגולש למאבק על פניה של החברה. מאבק זה החל בימיו של דרווין ונמשך עד עצם היום הזה. "מוצא המינים" ו"תיאוריית האבולוציה" על ידי ברירה טבעית מייתרים הסבר באמצעות כוח עליון בכל הקשור למגוון המינים, ועם זה ביוגרף רציני של דרווין חייב להתמודד. השאלה כיצד מגישים זאת לילדים צעירים. על כך בהמשך.
לאחר שהמחברת והמאייר ממקמים את הקוראים בשרסברי, העירה בה נולד דרווין בשנת 1809, אזי באפיזודה הבאה דרווין הצעיר מביא לאמו זר כרכומים צהובים שקטף למענה ושואל אותה "למה כל הכרכומים צהובים?" ואמו עונה "ככה זה בטבע", אך מציעה דרך לשנות את צבעם של הפרחים: היא מסדרת את הפרחים בכדים שונים מלאי מים ומוסיפה לכל כד צבע שונה – "הפרחים ששתו את המים נצבעו בשלל צבעים". דרווין שמח וספר לכולם והנה התחלה חיננית הן לספר והן לסוציאליזציה של דרווין כנסיין. אני מניחה שהפתיחה הזאת מבוססת על אזכור ניסוי כזה על ידי דרווין באוטוביוגרפיה שלו (רסלינג 2008, עמ' 12). דרווין מזכיר את הניסוי בהקשר של השקרים שנהג להרבות ולספר כילד ומציין כי הוא מעולם לא ביצע ניסוי זה. באותו עמוד באוטוביוגרפיה הוא מספר כי אינו זוכר דבר על אודות אמו "מלבד ערש הדווי שלה, שמלת הקטיפה השחורה ושולחן העבודה המיוחד שלה. אני סבור ששכחתי נגרמה בחלקה על ידי אחיותיי, שבגלל צערן הרב לא הצליחו מעולם לדבר על אודותיה ואף להזכיר את שמה, וכן משום מצבה המוגבל בטרם מותה". ובכן, פעם סברו שאם לא ידברו על מה שכואב, ירפא לנפש. לא כך סבורים היום. תמר כוכב אולי מעלה את האפשרות שיתכן והשקרים של דרווין הילד אינם אלא זיכרונות מודחקים.
תולדות חייו הרעיוניים של דרווין מובאים בספר תוך קיצורים הכרחיים כדי לשמור את הקוראים הצעירים מרותקים, אך לא נפקדות אבני דרך כמו סיפור התייתמותו של דרווין בגיל שמונה כמוזכר לעיל, לימודיו בפנימייה כילד, לימודי הרפואה שאותם לא סיים, לימודי הכמורה, המסע על הביגל, נישואיו לאֶמה, המעבר לדאון הכפרית, וכמובן פרסום "מוצא המינים", אשר כפי שמוזכר בספר היה רק אחד מפרסומיו המדעיים של דרווין. דרווין קנה לו שם כאיש טבע רציני הרבה לפני פרסום הספר ששמו המלא הוא "מוצא המינים על ידי ברירה טבעית של גזעים מועדפים במלחמת הקיום".
מקובל למצות את הלוגיקה של תהליך הברירה הטבעית כפי שהיא מוצגת ב"מוצא המינים" כשורה של היסקים מתוך הנחות. ההנחות עוסקות בפער בין יכולת ההתרבות של אורגניזמים לבין היציבות של גודל האוכלוסיות שלהם, בתחרות על משאבים, בשונות בין אורגניזמים ובהורשה של שונות זו. רק פרטים בעלי שונות מתאימה, ישרדו ויתרבו. היכולת השונה של פרטים במין לשרוד ולהתרבות תוביל לשינוי הדרגתי באוכלוסייה, כאשר השינויים המועדפים מצטברים במשך הדורות.
כוכב כמובן לא מציגה את הדברים באופן הזה אלא מוסרת אותם בדרך ידידותית. בכפולת העמודים השלישית מהסוף מופיע שילוב מעולה של טקסט ותמונה. הטקסט, המופיע על רקע שחור והמתחיל במילים "אבל דרווין פחד", ראוי לציון: הוא מעמיד זה לצד זה את שני ההסברים הקיימים להתפתחות המינים, ההסבר הדרוויני וההסבר הבריאתני כדי שהקוראים ידעו מה עומד על הפרק. שתי האופציות מובאות לקראת הסוף, כאשר הקוראים כבר מכירים את ההתפתחות המחשבתית שעבר דרווין. לכאורה, הטקסט הזה מסביר מדוע דרווין המתין כעשרים שנים עד שפרסם את "מוצא המינים", אך בהזדמנות זו הוא מסביר במתינות מה עמד ועדיין, כמאה וחמישים שנים לאחר מכן, עדיין עומד על הפרק. יתרה מזאת, הטקסט הזה חולק על סיפור הבריאה ואומר, בשמו של דרווין כמובן, שהוא איננו נכון, לבן על גבי שחור! אך אסור שהשקט הזה של הטקסט יתעתע בקוראים ונחשול בעלי החיים המתפרץ משולחנו של דרווין, הטורח על סיום הספר, על רקע השחור, מבהיר זאת היטב.
גם התיאור של ההיחשפות של דרווין למסה של תומס מאלתוס, "על עקרון האוכלוסייה" (1798, המחבר והמסה אינם מוזכרים בשמם) מעניין אף כי הוא מעניק לדרווין רגישות חברתית יותר ממה שהייתה לו ולרבים ממעמד הג'נטלמן האנגלי הכפרי בתקופה הוויקטוריאנית.
כפי שכתבתי לעיל, ברור שביוגרפיה המיועדת לילדים קצרה מזו המיועדת למבוגרים ואף יופיעו בה קיצורים. קיצורים אלו יהיו תלויים בגיל הקוראים, בהיקף הספר, אך בעיקר במידת ההסכמה של המחבר עם מה נחשב לסיפור הקונצנזואלי ועד כמה הוא ביקורתי כלפיו. כוכב דלגה על התקופה בה דרווין ואשתו גרו בלונדון ועברה ישירות לדאון. אני סבורה שזו בחירה נכונה. אולם תאור האירועים שהתרחשו בגלפגוס הוא בעייתי מבחינת ההיסטוריוגרפיה של הגילוי. דרווין לא שאל את השאלה שכוכב שמה בפיו בעודו בגלפגוס: "אלה אותן ציפורים, אבל בכל זאת צורת המקור שלהן שונה, איך זה יכול להיות?" או כל שאלה דומה. דרווין אסף דגימות מן הציפורים באיים השונים, פחלץ אותן והכניס לשק אחד מבלי לרשום מאיזה אי כל ציפור נלקחה. מי שגילה שאלו אותן ציפורים (פרושים), למרות המקורים השונים היה ג'ון גולד (1804-1881, אורניתולוג, מאייר ולמרבה האירוניה – בריאתן). האם זה כל כך משנה האם דרווין נעשה אבולוציוניסט תוך כדי המסע בביגל או רק שנה לאחר שהוא שב ממנו, ביחוד אם ניתן לחסוך את התקופה הזאת מן הביוגרפיה? ובכן, במקרה הזה, כן. כאן אנו נוגעים כבר בלב הדברים והסיפור כפי שמסופר על ידי תמר כוכב ורבים אחרים, כולל מדענים, תורם ליצירת מיתוסים על המדע והמדענים. התקלה שקרתה לדרווין לגבי אי ההקפדה ברישום הדגימות, גם היא חלק מן המדע ואם קוראים ב"מוצא המינים" נוכחים לדעת עד כמה המדע איננו סיפור של "אאוריקה" אלא עבודה קשה, של איסוף ראיות בדרך של ניסוי או תצפית וקריאת ספרות.
עוד שתי הערות: שמו של חוקר הטבע, אשר ניסח באופן בלתי תלוי את תיאוריית האבולוציה על ידי ברירה טבעית, אלפרד ראסל וולאס איננו כתוב נכון. בספר כתוב וֶלְס בעוד ששמו הוא Wallace. בנוסף, בינות להרהורים שייחסה כוכב לדרווין בדרך לפיתוח רעיון האבולוציה על ידי ברירה טבעית מופיעה גם התהייה הבאה: "למה לג'ירפות יש צַוָּאר ארֹך ולקרובי משפחתן הסוסים יש צואר קצר?" – לפי המיון הזואולוגי הלינאי, ג'ירפות וסוסים הם מסדרות שונות כך שהקרבה המשפחתית לא כל כך רבה. לעומת זאת, שני עמודים לאחר מכן באיור של מיש, "מוצא הג'ירפה" דומה יותר לפרה. לפחות מבחינה זואולוגית זה מדויק יותר. כולי תקווה שלספר יהיה ביקוש ובמהדורות הבאות ניתן יהיה לתקן פרטים אלו, ואם לפרה יש פחות אפיל מאשר לסוס, הרי בסדרה שהג'ירפה נמנית עליה יש עוד מינים רבים מאוד שניתן לבחור מהם.
אשר לאיורים, ברובם מופיע, כצוֹפֶה, עכבר אפור, אשר אינו קשור לתוכן האיור או הטקסט, והוא מוסיף לאיורים רובד של הומור. בנוסף, העכבר האפור יוצר המשכיות בין הדברים המסופרים על דרווין הילד לבין אלו המסופרים על דרווין בסוף ימיו. הבחירה בעכבר כצופה מכל היצורים, קשורה אולי בכינויו של המאייר, מיש (ברוסית, עכבר), אם כי העכבר איננו מופיע בכל ספרי הסדרה "ממציאים ומגלים", שהביוגרפיה של דרווין נמנית עליה. בפנימייה נמצא העכבר האפור במיטתו של דרווין הילד שאינו מצליח להירדם, בחדר הניתוח של בית הספר לרפואה הוא מציץ מפתח מעילו של דרווין הנבעת, בכפולה אחת לפני אחרונה הוא מבצבץ מבין שערות זקנו. חינני ביותר ומתוחכם הוא האיור בו מופיע העכבר בחדר העבודה. מיש מצייר את הגיגיו של דרווין – בעלי החיים שמופיעים בהגיגים, סוסים, ג'ירפות ואפיל צבים, כולם בגוונים של בז', שועטים להם אל עבר המרחב הפתוח. העכבר האפור נדבק בהתלהבות ורוצה להצטרף, אבל דרווין, בנון שלנטיות, מניח אצבע על קצה זנבו של העכבר ולא מניח לו להצטרף אל יצירי מחשבותיו: אולם כיצד יכול העכבר לראות את יצירי דמיונו או מחשבותיו של דרווין? והאם העכבר הוא ייצוג של יצור ממשי בחייו של דרווין, שהרי נאמר שהוא הצופה יוצר ההמשכיות ולא בהכרח עכבר בשר ודם, אז מדוע אם כן שלא יצטרף לרצים? באיור הזה, (הייצוג של) הצופה שהוא נציגו ושלוחו של המאייר, נעשה כה מעורב עד כי (הייצוג של) הגיבור נחלץ לעזרת המאייר שלו כדי לאפשר לסדר לשוב לכנו כדי שהוא יוכל להתקדם עם המהפכה שלו.
העכבר מופיע גם באיור מקסים בו רואים את כדור הארץ העשוי כולו פילים הכרוכים זה בזה. כדור הארץ צף בחלל ונראה כמתכתב עם איוריו של אנטואן דה סנט אכזופרי מתוך "הנסיך הקטן", הפילים הפונים אל השמש ורודים ואילו אלו הפונים ממנה והלאה, סגולים. האיור הזה מלווה את הטקסט המספר על החישוב שערך דרווין לגבי קצב ההתרבות של זוג פילים. החישוב הזה מופיע בתחילת הפרק השלישי ב"מוצא המינים", מלחמת הקיום, ובו דרווין רוצה להדגים שלוּ היו כל הצאצאים שורדים ומתרבים, אף של בעל חיים שאינו מעמיד הרבה מהם, כמו זוג פילים , הרי תוך 750 שנים היו מהם תשעה עשר מיליון. ומכיוון שכדור הארץ איננו מוצף פילים או יצורים אחרים הוא מגיע למסקנה שרק המתאימים ביותר לתנאי הסביבה שורדים, כפי שהוזכר לעיל.
על איור אחד אני מצרה שהופיע והוא הקלישאה על גב הספר, ואריאציה על The Ascent of Man. למרות הפיתוי הגדול להשתמש בה משום שמדובר בייצוג קנוני של האבולוציה אשר הפך כבר לסמל, יש באיור זה ובדומיו הטעיה משום שהתהליך המתואר בו הוא תהליך של התקדמות בסולם וזהו איננו התהליך האבולוציוני. תיאור מדויק יותר של ההתפתחות האבולוציונית יהיה של שיח ענף ולא כהתפתחות לינארית. למען האמת, הדימוי היום, לפחות לגבי בסיס השיח הזה, הוא של רשת, בשל הגילוי של העברה אופקית של DNA בנוסף להעברה האנכית המוכרת[1].
לסיכום, על אף התקלות שנמנו, כוכב כתבה ביוגרפיה שהיא בעת ובעונה אחת גם ספר מסע והרפתקאות שווה לב ומעורר את הדמיון על מדען שהוא גם גיבור תרבות. ואם הילדים ישאלו "אבל זה היה באמת?" תוכלו לענות בפה מלא – "כן ילדים, כל זה קרה" ולהשאיר את שאלת הפרשנות לגילאים אחרים[2].
[1] על תפיסת החיים כשיח מסועף ועל הטעות שבתפיסה הלינארית אפשר לקרוא בספרו של הפליאונטולוג והאבולוציוניסט סטיבן גולד, "יד מלאה" (דביר, 2003), ואם לא את כל הספר אז לפחות את פרק 5, ההלצה הקטנה של החיים.
[2] האתר Darwin Online מומלץ ביותר גם לילדים שכן הוא מכיל בנוסף לפרסומיו של דרווין גם שפע תמונות ממסעותיו, תמונות של דרווין עצמו ושל בני משפחתו ואף מסמכים בכתב ידו:
טרם סיימתי לקרוא, אבל מרתק ובדיוק מה שנחוץ לי! תודה!
השבמחקתודה גם לך
מחקשאפו על הפוסט היסודי והמרתק. איך זה שרק עכשיו גיליתי את הבלוג שלך???
השבמחקמי שמקפיד להזכיר אילו חיות קרובות זו לזו על פי לינאוס, ראוי שידבר על *התפתחות* החיים ולא גילוי סוד החיים. אם יש משמעות לביטוי סוד החיים, הרי זה הבנת שלבי התפתחות חיים ממולקולות יסוד *דוממות*. זה איננו נושא בו עסק דרוין.
השבמחקתודה רבה על הערתך. אני מסכימה אתך ברמה האקדמית, אולם יש לזכור שמדובר לא רק בספר פופולרי, אלא בספר ילדים - נראה לי שאפשר לסלוח על הפרזה פיוטית המיועדת למשוך את הקורא. אגב לדרווין הייתה השערה לגבי מוצא החיים מדומם עליה כתב באחד ממכתביו. הוא כתב על היווצרותם בשלוליות חמות, אך אכן הוא לא עסק באבולוציה כימית.
השבמחקתודה רבה, פוסט מצוין! הגעתי לפוסט כי חיפשתי לקנות ספר לילדים שמסביר את האבולוציה, עשר דקות אחרי הקריאה כבר הזמנתי את הספר אונליין. מעולם לא קראתי ביקורת כל-כך מעמיקה לספר ילדים, שמח שמצאתי את הבלוג.
השבמחקתודה רבה. איזה כיף לקרוא תגובה כזו.
מחק