מתי פורים? אדדררררר אדדרררר

אדר א, אדר ב ותרנגולי הודו

שנות ילדותי עברו עלי במושבה. בינתיים המושבה הפכה לעיר ואני עברתי לדור בעיר אחרת, אבל לא המעבר הזה הוא עניינינו כאן. משפחתי התפרנסה בין השאר מגידול עופות. זמן מה גִּדלו גם תרנגולי הודו, גִּדּוּל שלא האריך ימים לעומת גִּדול התרנגולות.

כילדה הייתי נוהגת מפעם לפעם לגשת אל הלול של העופות האומללים ולצעוק אליהם "מתי פורים?" הללו היו מנפנפים בכנפיהם, מזקיפים את הגידול שמעל מקורם, תופעה שהרשימה אותי לא פחות מתשובתם של ההודים, וצווחים במקהלה "אדרררר אדרררר" או כך לפחות שמעתי. אני בטוחה שאם הייתי מקימה רעש אחר, התגובה הייתה זהה. לאחר אי אלו חזרות, הנחתי להם לנפשם והלכתי לחפש עסוק אחר.

שירו של שמשון מלצר, הלקוח מספרו אָלף, פרקי זכרונות מן הזמן הראשון בחדר (עם עובד, שחרות, תש"ה, עִטוּרים מאת דוד דוידוביץ), הזכיר לי את סיפורם של תרנגולי ההודו, או הודי, שתארתי כאן. דבר נוסף שעושה אותו כדאי אזכור הוא שהשנה, תשע"ד, היא שנה מעוברת ואנו נמצאים עכשיו בירח אדר א. בכל מחזור בן 19 שנים יש 7 שנים מעוברות שנועדו להשלים את הפער בין 12 חודשי ירח לבין שנת שמש ובכך גם להשוות בין לוח השנה היהודי שהוא לוח ירחי לבין לוח השנה הגרגוריאני שהוא לוח שנה שמשי.

 

אך בחזרה אל תרנגולי ההודי, בהזדמנות זו בדקתי מה עוד יש בספרות הילדים הישראלית על תרנגולי הודו, שהרי הרבה נכתב על בעלי החיים השוכנים במשק. לא אתיימר שערכתי חיפוש ממצה אך עברתי על מספר לא קטן של ספרים ואף מן המרשתת לא נמנעתי ותוך כדי כך הסתבר לי שקיים בספורת העברית לילדים שיר על יבחוש ("היבחוש השתכר" של אנדה עמיר פינקרפלד), אבל אני גולשת. סופו של דבר מצאתי אצל רפאל ספורטה שיר שנקרא פשוט ההודי בעמוד 205 בספר הנפלא שהוזכר כבר בבלוג הזה, ארמון החול, והוא מלווה באיורים של נחום גוטמן. ספורטה מתאר את קולו של ההודי אחרת מאשר הקול שנחרט בזכרוני, ואשר אינני מתכוונת כלל וכלל להגן על דיוקו; ספורטה כותב: "הולדי הולדי!", אולי לצורך החרוז, או אולי זה קולו של תרנגול ההודו כאשר ילדים משועממים לא מפריעים לו. 

תרנגול הודו מופיע גם בספר "אצלנו" של מרדכי אמיתי ושרגא וייל, הוצאת ספרית פועלים, 1953 

מקור התמונה

וקיים גם ספרו של יפרח חביב, מעשה בתרנגולי הודו (איורים יורם קליינר, מסדה, תל אביב 1964). על המחבר ניתן לקרוא גם כאן בסעיפים 7 ו- 8.

מקור התמונה

וישנה גם כריכת הספר מעשיה – חתלתולה ששכחה איך תשאל אֹכֶל, מאת בנציון רסקין [על-פי פלמיר], צייר חיים הַנְפְט. הוצאת "תרבות", פולניה, ורשה, 1922, על אודות חתלתולה ששחקה עם כלבלבים עד שנהיתה רעבה. על הכריכה מופיע גם תרנגול הודו.

מקור התמונה

גם בשבועון הילדים הארץ שלנו מתאריך 21.3.1951 ב"יומן של עמוס" מצאתי אזכור קצרצר של תרנגול הודו המחזיר אותי לפתיח ולשאלה "מתי פורים?" - תרנגול ההודו של הארץ שלנו קורא ועונה על שאלה זו"בול בול בול בול!!! קוקוריקו!!!"

מקור תמונה זו והבאות אחריה הוא במאגר של הספריה הלאומית

אז מה היה לנו: "הולדי הולדי!" של רפאל ספורטה, בול בול בול בול!!! קוקוריקו!!!, של הארץ שלנו, ו- "אדרררר אדרררר" של זכרוני הסלקטיבי.

האם ניתן ללמוד מכאן על רפרטואר זמרה עשיר שיש לתרנגולי הודו או על דמיונם של בני אדם?

 12.2.2014
מסתבר שיש ישראלים נוספים המכירים את הטריק עם תרנגולי ההודו. יורם מלצר (כנראה אין קשר לשמשון מלצר) מספר על כך בפתיח לרשימה על שמו של תרנגול ההודו בהארץ בשנת 2006

מאיר שלו על ביאטריצ'ה ועוד

האיור של ירמי פנקוס המלווה את הטור של שלו: נחום גוטמן מצייר חמור מזן פואטו

animal artists

מקור התמונה

כבר כתבתי בעבר על כך שכאשר מאיר שלו מזכיר בטור שלו במוסף השבת של ידיעות אחרונות ספרי ילדים הדבר משמח אותי מאוד. אני אוהבת את כתיבתו של מאיר שלו בכל צורותיה (למבוגרים, לילדים, העיונית, הספרותית והעיתונאית) ואני אוהבת ספרי ילדים, אז מתקבל מבחינתי שלוב מנצח. הפעם האזכור אף המריץ אותי לחזור אל הבלוג, אשר ממנו נעדרתי כמעט חודשיים. עכשיו לא נותר אלא לפַנות את הבמה, כלומר את הפוסט, לשלו:

הטור של מאיר שלו 7.2.2014

המשך:

חמור עם ראסטות, חמור מזן פואטו 

שלג

מה מתאים יותר היום, ביומה השני של סופת השלג, מאשר להתבונן בספרו המקסים של אורי שולביץ, Snow,  סיפור פואטי המתחיל בפתית אחד של שלג שרואה ילד ומלווה אותו ואת כלבו. פתית אחד הופך לשלושה ושלושה שמפשירים מוחלפים ברבים אחרים. הספר הוא כמעט picture book שכן הטקסט בו מועט ביותר והתמונות הן אלו שנושאות את "העלילה". חשוב לשים לב לפרטים בתמונות ההולכות וגדלות עד שתופסות כפולת עמודים. אנשי העיר אשר התעלמו בהתחלה מהכרזותיו של הילד המבשר על השלג ממהרים לבתיהם כאשר השלג מתחיל להיערם. רק הילדון וכלבו נשארים לחגוג את השלג, ומי מצטרף אליהם? דמויות מספרי ילדים שנצבו בחזית חנויות לספרי ילדים ואשר הופיעו בתמונה קודמת.

בספר 36 עמודים והוא יצא לאור בשנת 1998. בשנת 1999 שולביץ קבל עבורו את פרס Caldecott Honor Book

אורי שולביץ כבר הוזכר בבלוג ואפשר לראות איורים נוספים שלו כאן.

עוד על שלג בספרי ילדים תמצאו כאן.

מסעי גוליבר

יום הולדת 346 לג'ונתן סוויפט

 גוליבר מבקר באקדמיה הגדולה של לַגַדו

אולי בעוד 4 שנים יחגגו לו ברוב כנסים ומאמרים יובל 350 שנים. מגיע לו. או לנו.

ג'ונתן סוויפט (באנגלית: Jonathan Swift;‏ 30 בנובמבר 1667 - 19 באוקטובר 1745), סאטיריקן, מסאי, משורר ואיש דת אנגליקני. חיבורו המפורסם ביותר הוא הסאטירה "מסעי גוליבר". למרות שפרסם יצירות רבות, אף לא אחת מהן התפרסמה בשמו האמיתי.

בספרי הילדות של פעם, גוליבר בארץ הגמדים וגוליבר בארץ הענקים, שלעיתים החזיקו לא יותר משלושים עמודים כל אחד, הופיע למואל גוליבר כג'נטלמן אנגלי, רופא, חוקר ויורד-ים אמיץ, הלבוש כהלכה וכל אזכור לשיגעון וסטירה הושמט.  הפכו את הסאטירה הצולפת לסיפור הרפתקאות הרואי של איש אמיץ ורב-תושייה, הנחלץ פעם מציפורני הגמדים, פעם מציפורני הענקים - וכנהוג בספרי הילדים - מפיק מכך לקח חינוכי. סוויפט, לא כתב את מסעי גוליבר כספר ילדים, אולם זה אינו הספר היחיד שנכתב במאות קודמות ונדד ממדף ספרי המבוגרים אל מדף ספרי הילדים והנוער. גם ספריו של דיקנס למשל זכו לגורל דומה.

 כאן אפשר לקרוא פוסט של בלוגר המתוודה על הפער בין הגוליבר של ילדותו לבין זה של בגרותו.

הוצאת עמיחי ספריית זהב, איורים צבי ליבני

ובכן גוליבר מבקר גם בארצם של הלפיושים ואלו הרשו לו לבקר באקדמיה הגדולה של לַגַדו.

וכך מתחיל הפרק בו מבקר גוליבר באקדמיה: " האקדמיה האמורה איננה בית בודד במיוחד, אלא רצף של כמה וכמה בתים משני עבריו של רחוב, אשר כיון שנשמו בתיו, נקנו והוסבו לשימושם זה. המפקח הקביל את פני באדיבות וזמן רב נהגתי לפקוד את האקדמיה יום-יום. בכל חדר וחדר ישב מתכנן חידושים אחר, ולעיתים יותר מאחד, ולפי חשבוני פקדתי לא פחות מחמש מאות חדרים."

"האיש הראשון שראיתי היה דל מראה, ידיו ופניו מפויחות, שערו וזקנו ארוכים, פרועים וחרוכים פה ושם. מעילו, כותנתו ועורו היו כולם דומים בצבעם. זה שמונה שנים עסק בתכנית להפיק קרני שמש ממלפפונים..."

לסיום, מצורפות שתי כפולות עמודים מתוך התרגום המוער שיצא בשוקן בשנת 2000 עם איוריו של גארנוויל. (Jean-Jacques Grandville's). סוויפט אינו חוסך את חיציו גם מן המדעים העיוניים. במקום אחר בספר הוא מטפל באסטרונומים. רק נשאר לתהות מה היה כותב סוויפט אילו היה חי במאה ה-20 ומתוודע לשימוש בפצצות גרעין להפגזת הירושימה ונגסקי או למקורותיה של תורת הגזע הנאצית (אאוגניקה).

התרגום המוער של שוקן

לפני כן רק מספר מילים על גארנוויל (1803-1847), המאייר הצרפתי של ההוצאה הראשונה של הספר מסעות גוליבר: גארנוויל למד ציור אצל אביו שהיה צייר מיניאטורות.   גארנוויל התפרנס מציור קריקטורות פוליטיות אך כשאלו נאסרו באמצע שנות השלושים של המאה ה-19 הוא עבר לאיור ספרים. חייו הסתיימו באורח טרגי והוא מת בבית חולים פסיכיאטרי.

סביבון הפלאים: ספר בעל שני גילים

את הפוסט הזה אני חושבת שיהיה קל לכתוב, משום שכל החומר, או לפחות עיקרו, מרוכז בכתבה אחת של קובי בן שמחון (הארץ 2011).

תמצית הסיפור היא על אודות ספר חנוכה סביבון הפלאים, שכתב בנימין טנא ואייר שמואל כץ בשנת 1963, אשר התגלה במחסני הוצאת מזרחי שנים רבות לאחר שנכתב. הספר הוא מצד אחד, הצד של שנת חיבורו ואיורו, בן חמישים ומצד אחר, צד הוצאתו לאור, רק בן שנתיים. הסיפור שמאחורי הספר הוא נחמד ואולי אף קידם ומקדם מכירות. אולם לבי נשבה באיורי הספר ובעיקר בתיאור הטכניקה של הפרדת צבעים אשר הייתה קיימת לפני 50 שנים.

 הפרדה לארבעה צבעי יסוד: שחור, צהוב, מג'נטה וציאן. כשמדפיסים את 4 הצילומים אחד על השני, מתקבלת התמונה המקורית.

לפני כן מספר מילים על העלילה: "במרכז העלילה של סביבון הפלאים ניצב ירון, ילד "חרוץ וגם נבון. שחור עיניים, סמוק פנים, וזריז הוא בבנים".

"לקראת חג החנוכה מחליט ירון לצאת עם אוסף הסביבונים שלו לטיול. אבל אז קורה דבר נורא: ירון נבהל ממכונית שחלפה לידו וכל סביבוניו נפלו והתפזרו. אז מתרחשת מעין התגלות, ולפתע פתאום ניצב לפני ירון "ישיש קורן, מתתיהו הכהן" שמעניק לו במתנה סביבון חדש ובלתי רגיל (קב"ש 2011)".

ועכשיו, לאופן בו אויר הספר:

"בתקופה שהספר אויר לא ניתן היה להפריד בין ארבעה צבעים, ידעו אז להפריד רק שלושה צבעים. זאת הייתה תקופה אחרת, של דפוס בֶּלֶט, ימים שבהם כל עמוד בספר הומר לגלופה. מהסיבה הזאת כץ יצר לכל דף בספר שתי סקיצות. הראשונה בשחור-לבן, בעיקר קווי המתאר של הדמויות והעצמים המצוירים. הסקיצה השנייה הכילה שלושה צבעים נוספים. התוצאה, כלומר הדף המודפס, הייתה החיבור בין שתי הסקיצות ש'התלבשו' זו על זו". גלופות של הספר לא היו, וגם שיטת הדפסת בלט כבר אינה מקובלת, אז "בעזרת גרפיקה ממוחשבת המרנו את הסקיצות לאיור שלם".

סקיצה ראשונה בשחור לבן

הסקיצה השנייה הכילה שלושה צבעים נוספים

הדף המודפס, היה החיבור בין שתי הסקיצות ש'התלבשו' זו על זו

"מלאכת החיבור בין מלים לאיורים הייתה פשוטה יותר. "ההחלטה על מיקום הטקסט ביחס לתמונה והצבתו על הדף נעשתה בעיקר על ידי שמואל כץ", מבהיר מזרחי. "העימוד והציורים שלו הם מוצג מוזיאוני. הספר נשמר עם השנים בצורתו השלמה לפני ההדפסה, כשרק חלקים קטנים ביותר נפגעו מעט ממים, וכך יכולנו לשחזר אותו במדויק" (קב"ש 2011).

עוד משהו לחנוכה אפשר למצוא כאן.

ספר ילדים של אלדוס האקסלי

השבוע מלאו חמישים שנים למותו של הסופר אלדוס האקסלי (באנגלית: Aldous Huxley;‏ 26 ביולי 1894 - 22 בנובמבר 1963), הידוע במיוחד, בשל ספרו עולם חדש מופלא, Brave New World‏ (1932). הספר, דיסטופיה בסוגה של מדע בדיוני,  נכתב בתקופה בה מדע וטכנולוגיה נתפסו כמבטיחים דווקא אוטופיה, פותחו התרופות האנטי-חיידקיות הראשונות ודשנים מלאכותיים, אנשים החלו לטוס בטיסות בין יבשתיות ולשוחח שיחות ארוכות טווח. בהדרגה, משהועם זהרו של המדע ובייחוד לאחר הפגזת הירושימה ונגסקי בפצצות גרעיניות, החלו להתייחס לספר כאילו היה נבואי. הקדמה לספר שכתבה מרגרט אטווד אפשר לקרוא כאן.

פרט פיקנטי נוסף מן הביוגרפיה של אלדוס האקסלי, קשורה במוצאו. אלדוס האקסלי היה נכדו של "הבולדוג של דרווין" – הביולוג תומס האקסלי, אשר כונה כך בשל נחישותו בהגנה על תיאוריית האבולוציה.

לרגל האירוע אנו רוצים לתת מקום לפרט מעט פחות ידוע בקורות החיים של אלדוס האקסלי, הקשור לנושא הבלוג. מסתבר שהאקסלי כתב גם ספר ילדים אחד, כנראה בשנת 1944, אשר פורסם לאחר מותו בשנת 1967, דבר נורא קרא לגברת עורב (The Crows of Pearblossom‏). הסיפור מספר על זוג עורבים שהקימו קן על עץ, שבתוך חור בגזע שלו גר נחש והנחש היה ניזון מהביצים שלהם בחשאי. יום אחד העורבת תפסה את הנחש בשעת מעשה וחמתה בערה בה להשחית. כאשר העורב חזר אל הקן היא תבעה במפגיע שיצלול אל חור הנחש ויהרוג אותו. העורב חשב שלא מדובר ברעיון טוב והעדיף להתייעץ עם הינשוף. לינשוף בהחלט היה רעיון, לא פחות אלים, אך פחות מסוכן למבצעים. הסיפור נגמר בסוף טוב עבור אשר מאז גדלו גוזלים רבים.

תלמה אליגון תרגמה את הספר לעברית והוא יצא לאור בהוצאת "כנרת" בשנת 1986 עם איורים של כריסטינה קדמון. וכך כותבת אליגון על הספר: "ספר זה הוא ספר הילדים היחיד שכתב אלדוס האקסלי...את הסיפור סיפר האקסלי לאחייניתו הקטנה, אוליביה בת החמש, שהייתה לו כבת. כתב היד המקורי עבר גלגולים רבים עד שהובא לדפוס לראשונה בשנת 1967". אליגון מעידה על עצמה שאהבה את ההאנשה של הדמויות ואת העלילה המרתקת והמשעשעת. טביעת אצבעותיה נכרת בתרגום שכן העלילה בספר המתורגם מתרחשת בכפר ישראלי ואף שמותיהם של הדמויות עוברתו.

הסיפור של האקסלי הוא כנראה עיבוד של סיפור עם הודי. גרסתו של האקסלי שונה מן המקור ומפורטת יותר. הדמויות עשירות יותר. בסיפור העם, העורב מתייעץ עם שועל וזה מייעץ לגנוב שרשרת יקרה ולטמון אותה במאורת הנחש. לאחר מכן כל מה שצריך לעשות זה לחכות שהאדם יבוא להשלים את המלאכה: האדם ירצה ליטול את השרשרת שלו ולכן יהרוג את הנחש. האקסלי ביקר בהודו במהלך מסע שערך בשנים 1925-6 ואף כתב על כך ביומן המסע שלו. אולי במהלך המסע שמע את סיפור העם הזה.

הנה מספר תמונות מן הספר כולל איור הכריכה:

והנה כריכת הספר בפולנית:

מקור התמונה

ההוצאה הראשונה של הספר פורסמה ע"י Random House בשנת 1967:

מהדורה נוספת יצאה בשנת 2011:

Abrams' edition

 וגם הקראה של הספר באנגלית: