מוקדש לילדים בעוטף עזה ובעזה
 |
| קטע מאיור של דניאלה לונדון דקל שהופיע במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות בתאריך 18.7.2014 |
 |
| השיר "הודי חמודי" של משה דפנא בליווי איור של דוש כפי שהופיע בספר 100 שירים ראשונים (כנרת).
מי אינו מכיר את
שאלות ה"למה?" של פעוטות, שהשיר האהוב של משה
דפנא (בלאושטיין), הוּדי חמודי, נותן להם ביטוי רגיש? [השיר הופיע לראשונה בספר
הבֹקר בהיר הוא ב- 1965 ובשנת 2009 יצא כספר בפני עצמו (ראו תמונה). שני הספרים אוירו ע"י מיכל אפרת והוצאו
לאור ע"י הקיבוץ המאוחד, הוצאה אשר עומדת עתה בפני קשיים כלכליים.]
|
 |
כריכרת הספר בו הופיע השיר לראשונה, ב- 1965  |
בדרך כלל זה מתחיל
בשאלה מנוסחת באופן כזה או אחר על ידי הפעוט/ה, ומשהתקבלה תשובה, השאלה הבאה היא פשוט
"למה?", ואם גם שאלה זו תענה בסבלנות ע"י המבוגר/ת הנשאל/ת קיים
סיכוי טוב שיגיע עוד "למה?" עד שלמישהו ימאס או שמישהי תאבד ריכוז: why regress.
For our purposes, the salient feature of the why regress is that it is benign: the answer to one why question may be explanatory and provide understanding even if we have no answer to why-questions further up the ladder. (Peter Lipton 2004) [1]
המעניין הוא שהשאלות הן שאלות "למה?", גם אם השאלה הפותחת תהיה אחרת, אלה שיבואו בעקבותיה ובעקבות ההסבר יהיו שאלות "למה?", לא כמה?, לא איך?, לא מי? אלא "למה?".
שאלות למה הן בעצם
שאלות הקשורות בחלופות, באלטרנטיבות, אך בדרך כלל כאשר אנו עונים אנחנו מתייחסים
לחלופה התרבותית הברורה.
אם הוּדי החמוד היה
שואל "למה לדוב הקוטב יש פרווה?" – הוריו היו עונים לו מן הסתם
"לבידוד, כדי שלא יהיה לו קר". כלומר הם היו מתייחסים לחלופה אחת בלבד –
לדוב מחוסר פרווה. אולם אם קוראים את השיר היטב מסתבר שהחלופות שעולות בדעתו של
ילד הן מלאות דמיון. אז אולי כדאי לבקש את הודי שיסביר קצת את השאלה שלו, במקום
לסגור את מרחב האפשרויות.
יתכן שהחלופה שעלתה
בדעתו של הודי היא שלדוב יהיו נוצות (כמו לפינגווין למשל). כלומר אולי הודי שואל
למה לדוב הקוטב יש פרווה ולא נוצות כמו לשכניו הפינגווינים במקרה זה. אבל לא רק
הודי שואל למה לדוב יש פרווה עבה. דורות של חוקרי טבע וביולוגים שאלו עצמם "למה
הלב פועם? (ויליאם
הארווי)", "למה הדם אדום?" ולמה לאדם, שהוא יצור כה מורכב יש
רק 30,000 גנים ולא כפי ששיערו, לפחות מאה אלף? – התשובות שנתנו לשאלות אלו נקראו ונקראות עדיין,
הסברים פונקציונאליים, משום שהם מתייחסים לתפקיד שממלא אותו איבר, ולשאלה האחרונה
עדיין מחפשים הסבר פונקציונאלי או אחר (למעוניינים בהעמקה, ראו מאמרו של פורד
דוליטל ב-PNAS).
הביקורת
העיקרית על הסברים אלו היא על היותם טלאולוגיים, דהיינו, מוסווית בהם הנחה של
כוונה, מטרה – אם למשהו יש תפקיד או פונקציה, הרי צריך היה לעצב אותו כדי שיוכל
לבצע תפקיד זה, והנה כבר מרגישים את ההבל החם של הבריאתנים על עורפינו. התשובה
שמשיבים ביולוגים היא שהאבולוציה ע"י ברירה טבעית היא המעצב של עולם החי. מכל מקום אנו רצינו להסב את תשומת הלב לבעיה הנזכרת לעיל, אשר מוזכרת בספרי
פילוסופיה, לפיה ההסבר לשאלות למה מניח חלופה אחת בקלות רבה מדי ואינו מתייחס
לחלופות אחרות.
וברוח ימים אלו, אם
הוּדי היה מקשה עוד ושואל שאלה, שוודאי ילדים רבים שואלים, "למה יש מלחמה?",
הרי שוב לא בהכרח הוא שואל "למה יש מלחמה ולא שלום?"; אולי הוא שואל
"למה יש מלחמה ולא פשרה?" –
אודי, נכדו של משה דפנא, שעליו נכתב השיר נפצע במלחמת ששת ונהרג במלחמת יום כיפור.
אודי, כמו כריסטופר רובין, לא
אהב את הקישור שלו ליצירה ע"י אנשים זרים.
בתזמון מאוד נוח (והסקפטיים
יאמרו how convenient) גם דניאלה לונדון דקל כותבת היום (18.7.14)
בטור שלה במוסף שבעה ימים של ידיעות אחרונות על שאלות הלמה של בתה,
שאלות שהיא מכנה "שאלות בשמלה אדומה ושתי צמות". הרשימה שלה כמובן יותר
כיפית מן הרשימה הנוכחית ובמיוחד מעניין קטע הסיום, בו היא קובלת על כך שהילדה
שואלת שאלות למה ולא שאלות כמותיות למשל, עליהן קל להשיב.
שאלות למה, היו בראש
ובראשונה פתח לסיפורים ולמיתוסים. מוכרים היטב סיפורים כאלו מן התרבות שלנו. הצורך
להסביר את הקיים בטבע קורם צורה של מיתוס, אשר מסבר את האוזן ומרגיע חרדות ואולי
אף אי שקט חברתי בתקופות מסוימות. דומה שהשאלות עליהן המיתוסים עונים הן השאלות
לגביהן יש קושי מוסרי. המיתוסים אינם בהכרח מציגים התלבטות אך מעידים שהיא הייתה קיימת.
לדוגמא, אנו מוצאים כבר בתחילת ספר בראשית פסוקים המתייחסים לרשות האלוהית שניתנה
לאדם למשול בבעלי החיים: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ
בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ,
הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. א,כו". אם
הנושא היה ברור מאליו ספק אם היה מגיע לחוּמש. הפיכת הסוגיה למיתוס משחררת מייסורי
מצפון, אם בכלל נותרו.
ולסיום, כאשר מרטין היידגר מנסח את השאלה הבסיסית של המטפיזיקה, הוא מנסח אותה כשאלת "למה?":
Why are there being at all instead of nothing?
השאלה של אפשרות
הקיום עומדת מול האלטרנטיבה שדבר לא היה קיים: "מדוע בכלל יש קיום במקום
לא-כלום?" – זו שאלתו.
עוד אומר היידגר במבוא
למטפיזיקה שכאשר עולה האפשרות של "לא כלום" נקלעים יצורים
לתנודות הכי רחבות וקשות, קיום מצד אחד ו"לא כלום" מן הצד האחר. תנודה
כזאת פותחת את הקיום האנושי לאפשרויות שעדיין לא שאלו על אודותיהן, עתידיות, אך גם
כאלו הקשורות בעבר - בהתחלה. ויש גם גרסה מדעית לשאלה שניסח היידגר - מדוע היקום קיים במקום "לא כלום" ולאחרונה פיזיקאים סבורים שהם יכולים לענות על השאלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה