מספרים בכותרות

שבוע הספר שנמשך עשרה ימים עומד להסתיים היום, לפחות בחוצות הערים; חודש הקריאה ימשך עד סוף יוני. כמדי שנה מביא אתו שבוע הספר נתונים ומספרים על הרגלי קריאה ועל מספר הספרים שיוצאים לאור. ריכוז גדול של נתונים, פרסמה הספרייה הלאומית לקראת שבוע הספר ואלו צוטטו בעיתונות היומית. על פי החוק, יש למסור עותק מכל ספר שיוצא לאור בישראל לספריה הלאומית דבר המאפשר לה גם לעקוב אחר תהליכים ומגמות בשוק הספרים בנוסף על בניית אוסף הספרים הלאומי. את המספרים, הנתונים והגרפים של הספרייה הלאומית אפשר לראות כאן.

גם הפוסט הזה יעסוק במספרים שבכותרות – בכותרות הספרים.

קודם כל ארצה להסב את תשומת הלב לכך שמספרים מופיעים בכותרות ספרי ילדים (גם בספרי מבוגרים); ואטען כי ההופעה של מספר בכותרת ספר איננה אקראית. אם המספר מופיע בכותרת הרי הוא משמעותי בסיפור עצמו במרבית המקרים (על אלו שלא, בהמשך). לא מדובר על "הכרחיות", אלא על בחירה מודעת עם טווח גמישות קטן.

המספר אחד, בא להדגיש ייחודיות. לא מצאתי ספרים שעל כריכתם מופיעה ההטיה הנקבית, אחת, אולי כי לא חיפשתי די. עבור אחד בחרתי בספר גמד אחד (שלומית אולצ'יק ספרית פועלים הקיבוץ הארצי 1987). ספר ראשון משלושה ספרים בגודל כמעט מיניאטורי (יש כללים לגבי המידות של מה נחשב ספר מיניאטורי) על גמדים. הספר עוסק בנקודת הראות של אנשים קטנים, ומהם ילדים אם לא אנשים קטנים:

גמד אחד

בשם שושן

היה מאד

מאד בישן

ויש משהו ילדי גם בצורת המסירה של הדברים. אם מחליפים "גמד" ב"איש" אז אפשר לדמיין ילדים מדווחים בהתרגשות על אירוע שהיו עדים לו שבו "איש אחד" עשה כך ואיש אחר עשה אחרת.

גמד אחד, כריכה

מקור התמונה

ומה מתאים יותר מן המספר 2 בכותרת ספר העוסק בתאומים פוחזים ועלילותיהם (רק אורה הכפולה – ספרו של אריך קסטנר על התאומות שהופרדו בגיל צעיר ביותר בשל הגירושים של הוריהן והן שבות ונפגשות במקרה במחנה קיץ). ספרו של קורנל מקוּשינסקי, סופר הילדים הפולני, שניים שגנבו את הירח (1928. תר' ענת זיידמן, 2002). התאומים האנוכיים גאי ופאי מחפשים מקום בו לא יצטרכו לעבוד. החוויות בהן הם מתנסים בדרכם כמו המפגש עם הילדה העיוורת ההולכת אל אמה גורמים להם להחליט לחזור אל עיירתם "אחורי התנור", אולם מכיוון שברצונם לחזור עשירים, הם מחליטים לגנוב את הירח ולמכור אותו.

שניים שגנבו, על אודות תאומים 

נתבונן בספרו של ג'רום ק ג'רום, שלושה בסירה אחת מלבד הכלב שיצא ב 1988 בכתרי (של כתר) כספר לבני נוער. אם הסופר היה בוחר בזוג לשיט בתמזה, מערכת היחסים היה אחרת, אינטימית יותר ולא מתאימה לשלושת הדמויות של הרווקים, ההיפוכונדרים הלא מודעים לעצמם. אם היה בוחר ברביעייה, הייתה דמות נוספת לפתח, לעשותה בעלת אישיות משל עצמה ולרקום לה מערכת יחסים עם כל אחד מן האחרים. הדמויות של שלושת הרווקים השקועים-בעצמם הללו ומערכות היחסים ביניהם הם ציר חשוב בספר. ועל כן, גם כן הבחירה איננה אקראית. בספר שלושה לטנגו (מאת ג'סטין ריצ'רדסון ופטר פרנל, איור: הנרי קול, כנרת 2012)– המספר מוכתב על ידי הרכב המשפחה (האלטרנטיבית במקרה זה) ובהתחשב שמדובר בפינגווינים מספר הנפשות במשפחה שבסיפור לקוח מן המציאות, שכן בכל עונת רבייה זוג פינגווינים מטפל בדרך כלל בגוזל אחד.

שלושה לטנגו

אם ניקח למשל את הספר מעשה בַּחֲמִשָּה בלונים, שתמונתו מופיעה בהמשך (מרים רות, אורה איל, ספרית פועלים 1974, בשנת 2012 יצאה ההדפסה ה- 83 במספר ולאחרונה אף יצא ספר קרטון; בימים אלו מלאו 40 שנים ליציאתו לאור), סיפור על אשר קרה לבלונים שקיבלו חמישה ילדים, הרי למספר חמישה יש תפקיד בספר שכן מספר הבלונים הולך ונגרע לאורך הסיפור עד שלא נותר ולו בלון אחד. אבל אז יקשו הקוראות והקוראים, מדוע דוקא חמישה ולא מספר אחר. אנסה להשיב, ואומר שוב שהדבר איננו אקראי אצל סופרת מנוסה כמו מרים רות. המקצב הפנימי של הסיפור הכתיב לה, או היא לו, את מספר הילדים והבלונים. ארבעה זה פחות מדי עבור ספר לילדים צעירים האוהבים חזרתיות (רפטטיביות) והספר אף עלול להסתיים מהר מדי. שישה הוא גם מספר מדויק ואכן בספר מאוחר יותר של רות (1978), תירס חם, שגם בו החזרתיות משחקת תפקיד, יש כבר שישה ילדים, אולי כי בחמישה היא כבר השתמשה. המוצלחות של המספר 5 באה לידי ביטוי בהופעתו בספרים נוספים, כמו בספר חמשה עיוורים (הוצאת אמנות 1922) שאויר ע"י אחד מציירי "חבורת ציירים" כנראה יפים חיגר וספר עכשווי יותר, חמש מכשפות הלכו לטייל (רונית חכם ואורה אייל). מספרים גדולים יותר מעמידים את יכולת הריכוז של פעוטות במבחן, אם כי אפשר בהחלט למצוא אותם בספרים בעלי "עלילות דומות", כפי שאראה בהמשך.

מעשה בחמישה בלונים

"מעשה בשקיק. שקוף, דקיק, שעף עם הרוח בעד החלון הפתוח ובדרך הכרם שכב לנוח..."

הגענו ל- 7, 8 ו- 9. על הספר שבעה אכלנים משונים ראו בבלוג הזה כאן (הפוסט הראשון באפריל השנה).

באנגלית יש ספרי ילדים אחדים שהמספר 9 מופיע בכותרתם; האם מישהו מכיר ספר ילדים בעברית עם 9 או תשע או תשעה בכותרת? - הפניות למקור או תרגום יתקבלו בשמחה.

10 – עשרה כושים קטנים. רות גרבר עבדה שיר ילדים ידוע מן המאה ה-19. סיפור של מנייה שהיום נתפס כלא תקין פוליטית. מספרם של הכושים הולך וקטן הולך ונגרע בגלל מצוקות שמתרגשות עליהם. הסוף הוא לכאורה טוב כי הכושי האחד שנשאר מתחתן עם בת כושים ומוליד 10 ילדים. אך נדמה לי שזו אמתלה להתחיל את הספר מהתחלה. מכל מקום, הספר הזה יכול לשמש דוגמא לכך שספרי פעוטות מן הסוגה הזו, של מניה וחזרתיות, יכולים להגיע למספרים גבוהים יותר מאשר חמש ושש. 

שרירותיות המספר שבכותרת מאפיינת קבצי סיפורים אשר האיגוד שלהם נעשה על ידי הוצאה לאור. לקרוא לקובץ 'תשעה סיפורים של אנדרסן' (נניח) ללא כל הסבר נוסף לגבי המשותף להם או מה הסיבה לכינוסם ביחד (הסיפורים המוקדמים, הסיפורים המאוחרים....) מראה כי ההוצאה מנסה לבדל את הקובץ שלה מקבצים אחרים. קבצים עם ששה סיפורים הם פופולריים במיוחד, אולי משום שזו פנייה אל ההורה או מבוגר אחר הרוכש את הספר והמו"ל מציע לו עסקה של חצי תריסר בכריכה אחת. ברור שלא כל קובץ סיפורים שכותרתו מכילה מספר כונס בשרירותיות.  

חצי תריסר בכריכה אחת - פנייה למבוגר הרוכש?

וישנם גם מספרים גבוהים יותר, כמו כותרת הספר של הפוסט הקודם, אך נותיר משהו גם לשבוע הספר הבא.