סיפור לחג הביכורים

בעצם אולי שני סיפורים לחג הביכורים

רשימה מאת שרה ק. שורץ

הסיפור המובא כאן, טלי מביא ביכורים, לקוח מן הספר גן גני ועל כן נכתב על ידי לוין קיפניס. המהדורה שבידי היא משנת 1990.

בכרזות מאמצע המאה העשרים, בספרי ובעיתוני ילדים נראה הטנא של חג הביכורים לכל הפחות קלוע מנצרים.

טנא קלוע מנצרים. נחום גוטמן. מקור התמונה: הספרייה הלאומית

לעומת זאת, הטנא של כול אחד מן הילדים במושבה בה גרנו היה עשוי מקופסת נעליים מלבנית מקרטון, תוצרת הארץ. הקופסה קושטה בנייר קרפ גזור פסים פסים, בדרך כלל בצבע ירוק, כדי לדמות רעננות של צומח והותקנה לו ידית מנייר. היצירה, שהוכנה בבית ספר, נשלחה הביתה כדי שימלאו אותה ב"ביכורים", אי אלו ירקות או פירות עמידים, ויעטרו אותה בפרחים אחדים. אני זוכרת בעיקר אספרג.

מתוך אתר נוסטלגיה בחלק המוקדש לשבועות. מסתבר שגם במקומות אחרים טנא-קופסת-נעליים היה מקובל

בתקופה בה מדובר, אמצע שנות השישים, במושבה היו עדיין רבים שעסקו בחקלאות, ומי שרצה בכך יכול היה להביא תוצרת אורגינלית, אבל איני זוכרת שהקופסאות ששמשו כטנא התפקעו מתוצרת טרייה. אמצע שנות השישים, היו השנים שלפני מלחמת ששת הימים, שנים של חיים צנועים מאוד.

חגיגת הבאת הביכורים, או הטקס, נערכה בשעות אחר הצהריים, כאשר להטו של היום החל מתכהה – עד סוף האירוע כבר לא נותרו קרני שמש ישירות - במגרש הספורט, שבאותה עת נראה היה לי רחב ממדים ביותר. הילדים הגיעו לבושים בלבן, לראשיהם זרי פרחים מגרדים ובאוויר עמדה חגיגיות. הורים ובני משפחה הוזמנו וסקרנים, שעתותיהם היו בידיהם בעידן מחוסר הטלוויזיה שעמד להסתיים ונטול המזגן, הגיעו גם הם.

זרי פרחים מגרדים - אחי (משמאל) ואני

מה נאמר בטקס, ומה הייתה התכנית האמנותית לא זכור לי – אולי צעדנו בסך, בודאי שרנו שירים לשבועות -  אלא רק שבסמוך לסופו סלי הביכורים היו מחליפים ידיים תוך כדי תכונה רבה, אשר הניסיונות להכניס בה סדר הצליחו רק בחלקם, וכל ילדה וילד חזרו הביתה עם ירקות אחרים מאלו אִתם הגיעו.

באחת מן השנִים בהן למדנו בבית הספר היסודי, אחי היה אז בכתה א או ב, ילד קטן ועדין, החליט אבי שֶׁיונה היא "הדבר" המתאים להביאו כביכורים ולכד פרט אחד צעיר. דבר זה היה תמוה מן הבחינה שאבי מיעט להתערב בענייני החינוך שלנו. כמו כן, בדיעבד ברור שזה היה תור ולא יונה. אחי נשלח לחגיגת הביכורים עם התור הצעיר והמפוחד בטנא שלו. נרגש ביותר חיבק אחי את הטנא ולא ברור האם צפה את אשר עומד לקרות. כן היה ברור לו שהוא רוצה את התור העדין עבורו. לקראת סיום החגיגה, בהינתן האות למסור את קופסאות נעליים המעוטרות ולהחליפן באחרות ובטרם פנה אחי הקט כה וכה חסמה את דרכו אישה נחושה. האישה לקחה מידיו את הטנא עם התור ותקעה בהן במקומו "טנא עם ירקות  במצבי צבירה משתנים". – המילים במרכאות הן שלו, כפי שהוא מתאר את האירוע ממרחק הזמן: הציניות מחפה על הכאב הכפול, על הציפור העדינה והשברירית שנחטפה ועל בגידת כל המבוגרים המעורבים.

 

מקור התמונה: אתר תפוז  יונה

תור