יום שישי בצהריים. בירושלים 8 מעלות וקר. אני יושבת עטופה בשמיכה (כִּרְבּוּלִית) וכותבת על שמיכות בספרי ילדים. מאז שהגשם חזר לפני יומיים, אני מחפשת אותן. חשבתי שאמצע שפע של אזכור של הורים שמכסים את ילדיהם, כמו בספר "המשפחה המאושרת" משנת 1955.
שמיכה מוזכרת גם בספר מרק דלעת של הלן קופר (מחברת ומאיירת Helen Cooper ) שתורגם לעברית בשנת 2000. השמיכה הזאת היא תוצאה של עבודתם המשותפת של שלושה חברים שחיים ביחד, חתול, סנאי וברוז.
לפעמים כל כך חם שבכלל אפשר להסיר את השמיכה (זכרונות מערבבים, מתוך הספר וגם סיפור על מיטה שהתאהבה בכיסא, מאת רבקה מרים, איורים נעמי בריקמן, אבן חושן 2008); פסקה אחרונה שורה שנייה:
ולפעמים ההורים לא מאפשרים להמשיך ולהתכרבל בשמיכה, כך למשל באבא אל תשיר:
באיורים המלווים ספרי ילדים, לעומת זאת, מוצאים שמיכות רבות, וגם ילדים בתוך מיטות מבלי שהן תוזכרנה בסיפור עצמו. סיפורים על אודות חלומות למשל מתחילים במטה מתחת לשמיכה, גם אם אלו לא הוזכרו במפורש ע"י הסופר, למרות שילד יכול לחלום בכל מיני מקומות. סיפורים על פחד מהחושך, הגיוני שיתחילו במטה לבד, שכן אם הילד מסתובב לו בחוץ בחשיכה, הבעיה כבר מורכבת הרבה יותר מאשר פחד מחושך בתוך חדר מוגן . הסופר אינו מזכיר כלל את המיטה, לפעמים אפילו איננו אומר את המלה חלום, אבל החירות הפרשנית של המאייר לוקחת אותו לשם.
מתוך מנגינה כחולה עם תלתלים |
The night before Christmas_Clement Moore, Illus_Kathy Wilburn |
כאשר לשמיכה יש מקום בולט בסיפור, אז לא תמיד מתכסים בה משום שהיא....שמיכת פלאים
או
שמיכה שילדי הכפר יושבים עליה ומקשיבים לסיפורים מפיה של סבתא שאוהבת לסרוג. שמיכה שהולכת ומצטמצמת כי סבתא משתמשת בצמר ממנה היא עשויה לסרוג דברים חמים לאנשי הכפר:
או
שתאומות רבות עליה
או
שמתחתה ישנה אורחת לא קרואה
זהבה ושלושת הדובים, איור של Scott Gustafson |
או
שמתחתה ממתין בכלל זאב שבלע את סבתא
כיפה אדומה - מקור התמונה |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה