כנגד ארבעה בנים דברה תורה?

משהו לפסח

הטקסט של ההגדה של פסח נעשה קַנוני מתוקף העובדה שהוא יציב כבר מאות שנים, אולם ההגדה איננה מן הספרים החתומים בתנ"ך או בכל קובץ אחר. וכך, החל מן המאה ה-19, עם התעוררות הלאומיות והתנועה הציונית הוא נעשה טקסט בעל מסר סמלי, בזכות סיפור יציאת מצריים, וזכה לתוספות והרחבות לפי האידיאולוגיה של המרחיבים. גם בישראל עצמה היה הטקסט מופת של יציאה מעבדות לחירות ושימש כסמל למהפכה החברתית  של תנועת הפועלים. אחר כך התרפקו עליו בהקשר של מלחמת העולם השנייה והשואה, המאבק בשלטון הבריטי, מלחמת העצמאות והעליות ההמוניות. התוספות כללו ציורים ואיורים, שירי חירות ואביב, פרשנויות ודברי אקטואליה ולעיתים דברי שעשוע. הגדות מן הזמן האחרון מקבלות תוספות חברתיות או סאטיריות. בספריה הלאומית יש למעלה מ- 600 הגדות כאלו שנוצרו לאורך התקופה המוזכרת.

לאור דברים אלו, מפליא אותי לפגוש חילונים המסרבים לסטות כהוא זה מן הטקסט שבהגדה, וזאת למרות שלאחר ארוחת הסדר לעיתים מבכרים שלא להמשיך בקריאת ההגדה. חוץ, כמובן, מן הקטע של האפיקומן, בעיקר אם גם ילדים קטנים נוכחים.

אבל, במחצית השנייה של הסדר, מוזגים גם את הכוס לאליהו הנביא (גם בנושא זה יש שונות), או "אליהו ענבים" כפי שכינה אותו אחד מאחייני בילדותו. התמונה שעולה בראשי, בהקשר זה היא של הראשים של אחי ושלי רכונים מעל הגביע של אליהו הנביא בשעת בוקר מוקדמת ושקטה. בדקנו בכובד ראש, בבוקר שלמחרת הסדר, האם יש שינוי במפלס היין בגביע של אליהו הנביא שהושאר במקומו על השולחן. אמרו שאסור להזיז אותו מן המקום בו הונח. חיפשנו שינוי מזערי כי הבנו, שאליהו לא יטעם אלא מעט מאוד מן היין משום שעליו לבקר בבתים רבים כל כך. אני תוהה מדוע לא חשבנו על סימון המפלס בדרך כלשהי. יכולות להיות לכך כל מיני סיבות, כולל שלא שמענו באותם ימים על מרקר עמיד במים ואולי על מרקרים בכלל אבל הסיבה האמתית הייתה שהיינו ילדים טובים בסך הכול שרצו להאמין באגדה הזאת. אני לא זוכרת שהגענו למסקנה. וגם לא למסקנה שלא ניתן להגיע למסקנה.

לעומת זאת, הזיכרון הזה מעיד על כך שהסדר נערך אצלנו בבית, בעוד שאני זכרתי בעיקר את הסדרים בהם התארחנו אצל אחותו הבכורה של אבי, אשר לה ולבעלה הייתה חנות ספרים, אך זה כבר סיפור אחר, ופעם אחת אצל אחיה של אמי, שהיה ועודנו איש ירא שמים.

ומיד בהמשך, הצעה לקטע שונה בהגדה; הקטע מתבסס לגמרי על הטקסט המופיע כאן. אם יש לכם בנות, כדאי לשקול ברצינות להוסיף אותו או אפילו להמירו בזה הקיים. בנוסף אני מביאה סיפור של שלומית כהן "מכתב לאליהו", אשר הופיע במקור בספר גבעת הכפתורים ואילו אני לקחתיו מתוך הגדה של פסח לילדים של עם עובד 1986 עם איורים של נועם נדב.

מכתב לאליהו, שלומית כהן

כתבה שלומית כהן, אייר נעם נדב, עם עובד 1986

 

על הגדות פסח לילדים ניתן לקרוא בבלוג הזה כאן.

האיורים המצורפים אל כנגד ארבע בנות דיברה תורה הם:

שניים של Lisa Brenner

אחד של בינה גבירץ

ואחד של קווטין בלייק (Quentin Blake). זהו איור של מטילדה גיבורת ספרו של רואלד דאל שנושא שם זה. האיור עובד ע"י נעמה.

תוספת מאוחרת: סכומכות - הוראות ליצירה עם ילדים מאת אפרת יפה כאן.