הטור של הסופר מאיר שלו ב- המוסף לשבת של ידיעות אחרונות הוא אחד הדברים הראשונים שאני קוראת בעיתוני סוף השבוע. וכך מצאתי את הדברים הבאים, שמהווים כרבע מן הטור של היום, 1.3.2013 וכמובן מתקשרים לספרי ילדים, נכון יותר לספר ילדים אחד ומיוחד, לספורו של פרדיננד שכתב בשנת 1936מונרו ליף ואייר רוברט לוסון.
עוד על ספורו של פרדיננד וגם קטע לקריאה באתר דף דף
6.12.2017
רשימה מצוינת של נועה מנהיים "הארץ" כאן
הנה קטע קצר לדוגמא:
"הסיפור מאחורי "סיפורו של פרדיננד" הוא סיפור סינדרלה מו"לי שאין רבים כמותו: הסופר והעורך מונרו ליף רצה לסייע לידידו, המאייר והחרט רוברט לוסון, שחיפש לפרוץ לשוק ספרי הילדים. ללוסון היה כישרון גדול לציור חיות, אבל מאחר שמדפי התקופה היו ביבר של ממש שאוכלס בכלבים, חתולים, קופים וסוסים, ניסה ליף למצוא חיה לא שגרתית כדי להפגין את כישרונו הלא שכיח של לוסון. בפחות מ–40 דקות, באחר צהריים אחד באוקטובר 1935, הוא כתב את עלילותיו של הפר שוחר השלום שרק רצה להמשיך לשבת מתחת לעץ השעם שלו וליהנות מזיו הפריחה. עקיצת דבורה גורמת לו להשתולל ולצנוף בכאב, וליצור בקרב ציידי הראשים והקרניים, שהגיעו למצוא פר מתאים לקורידה, רושם שהוא משולח רסן ועשוי ללא חת. הם, ככל הנראה, לא לקחו בחשבון את המלצותיו של המינגוויי לבחירת הפר המתאים. פרדיננד נגרר לזירה, ומולו מתייצב המטדור האמיץ, אבל פרדיננד מעדיף לרבוץ במרכז הזירה ולהתפעל מהתפרחות על ראשיהן של הצופות המפורכסות. לוסון התלהב מהסיפור והכין כבר באותו ערב סקיצות לאיורים. הוא לא ידע הרבה על ספרד, ותחריטיו מלאי התנועה והחיים מכילים כל מיני טעויות גיאוגרפיות לצד הבלחות של הומור קורצני; ואילו ליף העניק לפר שלו את השם "פרדיננד", מכיוון ששני השמות הספרדיים היחידים שהכיר היו אלו של פרדיננד ומלכתו איזבלה. הוצאת וייקינג הסכימה לפרסם את "סיפורו של פרדיננד", אך לא תלתה בו תקוות רבות, והמהדורה הראשונה היתה קטנה למדי — רק 2,500 עותקים. "פרדיננד הוא ספר קטן ונחמד", אמר המוציא לאור ללוסון וליף, "אבל 'אוטו הגדול' יחיה לנצח". "אוטו הגדול" היה ספרו של ויליאם פן דה בויס, שעליו השליכה ההוצאה את יהבה ואת כספה באותה שנה, אך להיסטוריה יש חוקים משלה. "אוטו הגדול", סיפורו של כלבלב ענק, הושלך לפח הזבל שלה, בעוד פרדיננד הקטן הולך מחיל אל חיל, בעודו מסרב להילחם".
עוד על ספורו של פרדיננד וגם קטע לקריאה באתר דף דף
6.12.2017
רשימה מצוינת של נועה מנהיים "הארץ" כאן
הנה קטע קצר לדוגמא:
"הסיפור מאחורי "סיפורו של פרדיננד" הוא סיפור סינדרלה מו"לי שאין רבים כמותו: הסופר והעורך מונרו ליף רצה לסייע לידידו, המאייר והחרט רוברט לוסון, שחיפש לפרוץ לשוק ספרי הילדים. ללוסון היה כישרון גדול לציור חיות, אבל מאחר שמדפי התקופה היו ביבר של ממש שאוכלס בכלבים, חתולים, קופים וסוסים, ניסה ליף למצוא חיה לא שגרתית כדי להפגין את כישרונו הלא שכיח של לוסון. בפחות מ–40 דקות, באחר צהריים אחד באוקטובר 1935, הוא כתב את עלילותיו של הפר שוחר השלום שרק רצה להמשיך לשבת מתחת לעץ השעם שלו וליהנות מזיו הפריחה. עקיצת דבורה גורמת לו להשתולל ולצנוף בכאב, וליצור בקרב ציידי הראשים והקרניים, שהגיעו למצוא פר מתאים לקורידה, רושם שהוא משולח רסן ועשוי ללא חת. הם, ככל הנראה, לא לקחו בחשבון את המלצותיו של המינגוויי לבחירת הפר המתאים. פרדיננד נגרר לזירה, ומולו מתייצב המטדור האמיץ, אבל פרדיננד מעדיף לרבוץ במרכז הזירה ולהתפעל מהתפרחות על ראשיהן של הצופות המפורכסות. לוסון התלהב מהסיפור והכין כבר באותו ערב סקיצות לאיורים. הוא לא ידע הרבה על ספרד, ותחריטיו מלאי התנועה והחיים מכילים כל מיני טעויות גיאוגרפיות לצד הבלחות של הומור קורצני; ואילו ליף העניק לפר שלו את השם "פרדיננד", מכיוון ששני השמות הספרדיים היחידים שהכיר היו אלו של פרדיננד ומלכתו איזבלה. הוצאת וייקינג הסכימה לפרסם את "סיפורו של פרדיננד", אך לא תלתה בו תקוות רבות, והמהדורה הראשונה היתה קטנה למדי — רק 2,500 עותקים. "פרדיננד הוא ספר קטן ונחמד", אמר המוציא לאור ללוסון וליף, "אבל 'אוטו הגדול' יחיה לנצח". "אוטו הגדול" היה ספרו של ויליאם פן דה בויס, שעליו השליכה ההוצאה את יהבה ואת כספה באותה שנה, אך להיסטוריה יש חוקים משלה. "אוטו הגדול", סיפורו של כלבלב ענק, הושלך לפח הזבל שלה, בעוד פרדיננד הקטן הולך מחיל אל חיל, בעודו מסרב להילחם".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה