איך קבל הקרנף את עורו
מאת שרה שורץמקור התמונה האם הבחנתם בקפלי העור? |
מתוך גלילאו, גליון דצמבר 2014 |
השבוע, בתאריך 22 בספטמבר, יצוין יום הקרנף העולמי, כדי להזכיר
את מצבם האומלל של הקרנפים
על פני כדור הארץ ואת היותם בסכנת הכחדה. על פי הערכות נותרו כ- 2% מן האוכלוסייה של
הקרנפים שהייתה קיימת בתחילת המאה ה-19. על סיבות לציד קרנפים אפשר לקרוא בכתבה של רונן רז.
רובם המכריע של הקרנפים בספרות הילדים בעברית מיובאים מספרות בשפות אחרות.
קשה לתלות זאת באי היותם ילידים שכן בעלי חיים אחרים שאינם ילידים כמו ג'ירפות או
זברות מופיעים בספרות מקור ישראלית. בחרתי לפיכך את איך קבל הקרנף את עורו
מתוך קובץ סיפורי ככה זה של רודיארד קיפלינג.(1902), אותם הקדיש לבתו
הבכורה.
התמונה מופיעה באתרים של ממכר ספרים מיד שנייה |
רודיארד
קיפלינג (1865- 1936) היה סופר, משורר ועיתונאי בריטי. כתביו ממלאים 36 כרכים. הוא
נולד בהודו של התקופה הקולוניאלית, בעיר בומבי, למשפחת אצולה בריטית. בגיל חמש
נשלח למשפחה אומנת באנגליה כדי לקבל חינוך בריטי מוקפד. הניתוק מן הבית והמעבר
לסביבה הקפדנית לא הסבו לו עונג וזו הייתה תקופה עגומה בתולדות חייו. בגיל 12
הועבר לפנימייה צבאית (אולי מה שהעניק לו ברבות הימים השראה סיפור על ילד הסובל מהתעללות
חבריו בפנימייה אנגלית, "בהה, בהה, כבשה שחורה", שלא תורגם ככל הידוע לי).
אך הקריירה הצבאית שלו לא שגשגה בשל בעיות בריאות ובגיל 16 חזר להודו. עם חזרתו החל
לעבוד כעיתונאי, עבודה שהייתה כרוכה בנסיעות ברחבי הודו. במקביל החל גם לעסוק
בכתיבה ספרותית ויצירותיו החלו להתפרסם. בגיל 28 נישא לאשה אמריקאית ועבר להתגורר
בארה"ב, שם התבסס מעמדו כסופר מן השורה הראשונה. לאחר מכן חזר לאנגליה. בשנת
1907 זכה קיפלינג בפרס נובל לספרות. אך שנים לאחר מכן נמתחה ביקורת על ספריו, על
כך שנכתבו מנקודת מבטו של האדם הלבן הקולוניאליסט הפטרוני. לעומת זאת מעמדו כסופר
ילדים מוערך נשמר לו. במיוחד מוכר "ספר הג'ונגל" שלו בשני חלקיו, אולי
בשל עיבודו לסרט הנפשה באורך מלא; סיפורי ככה זה נחשבים לטובים ביצירותיו
לילדים.
סיפורי ככה זה הם סיפורי origin. קיפלינג
כתב 12 סיפורים אשר בכולם מופיע תיאור בדיוני של היווצרותה של תכונה, או תופעה,
אשר לכאורה לא הייתה קיימת לפני כן. וכך נושאים הסיפורים כותרות כמו: "איך קיבל
הגמל את דבשתו" או "איך קיבל הנמר את חברבורותיו" וכיוצא בזה. קיפלינג
הוסיף לסיפורים איורים בשחור לבן. לאיורים הוסיף הסברים שנעשו לסיפורים קטנים בפני
עצמם.
את הטקסט בעברית של איך
קבל הקרנף את עורו מצאתי בפרוייקט בן יהודה. זהו תרגומו של אברהם רגלסון משנת 1934,המובא
כאן. מאז
תורגמו סיפורי ככה זה, כולם או חלקם, לפחות 6 פעמים. לפני רגלסון הופיעו תרגומים
של סיפורים בודדים מן האוסף הזה. ברבים מן התרגומים ויתרו על חלק או על כל איוריו
של קיפלינג ועל כן גם על הסיפורים המתלווים אליהם.
לא ברור עד כמה הרוח
השובבה המפעמת בסיפורים האלו של קיפלינג, עוברת בתרגום הישן של רגלסון, למרות
יופיו, אולם תרגומים אחרים לא נמצאים עדיין במרשתת.
בִּימֵי קֶדֶם, בְּאִי לֹא נוֹשָׁב, הַקָּרוֹב לְחוֹף יַם
סוּף דָּר פַּרְסִי אֶחָד וְלוֹ כוֹבַע נִפְלָא, בַּהֲדָרוֹ לֹא יִשְׁווּ כָל
כִּתְרֵי מַלְכֵי מִזְרָח, וְהַפַּרְסִי שָׁכַן לְחוֹף יַם-סוּף וְאִתּוֹ רַק
כּוֹבָעוֹ וְסַכִּינוֹ וְתַנּוּר-בִּשּׁוּל מֵאוֹתוֹ מִין שֶׁחַס לָכֶם
לִנְגֹּעַ בּוֹ. יוֹם אֶחָד לָקַח קֶמַח וּמַיִם וְדֻמְדְּמָנִיּוֹת
וּשְׁזִיפִים וְסֻכָּר וּשְׁאָר יְרָקוֹת, וְעָשָׂה לוֹ עֻגָה, שְׁנֵי טְפָחִים
אָרְכָּהּ וּשְׁלֹשָׁה טְפָחִים עָבְיָהּ וְהִיא הָיְתָה טוֹבָה לְמַאֲכָל
מֵאֵין כָּמוֹהָ וְהוּא שָׂם אוֹתָהּ עֻגָה בַּתַּנּוּר, כִּי הָיְתָה לוֹ
רְשׁוּת לְבַשֵּׁל וְלֶאֱפוֹת בְּאוֹתוֹ
תַּנּוּר. וְהוּא אָפָה אוֹתָהּ וְאָפָה אוֹתָהּ עַד שֶׁהָיְתָה
עֲשׂוּיָה כֻלָּהּ חוּמָה, וְרֵיחָהּ מְעוֹרֵר אֶת הָרֶגֶשׁ בְּיוֹתֵר. הוּא
אַךְ נִגַּשׁ לֶאֱכֹל אוֹתָה וְהִנֵּה מִפְּנִים-הָאִי שֶׁהָיָה
בִּלְתִּי-נוֹשָׁב בְּהֶחְלֵט, יָצָא קַרְנָף אֶחָד, וְלוֹ קֶרֶן אַחַת עַל
חָטְמוֹ, שְׁתֵּי עֵינֵי-חֲזִירוֹן וְנִמּוּסִים מְעַטִּים. בַּיָּמִים
הָהֵם הָיָה עוֹר הַקַּרְנָף מְהֻדָּק לִבְשָׂרוֹ יָפֶה יָפֶה; לֹא הָיוּ בוֹ
שׁוּם קְמָטִים בְּשׁוּם מָקוֹם. וְעִם כָּל זֶה הָיָה
חֲסַר-נִמּוּס, וְהֹוֶה חֲסַר-נִמּוּס וְיִהְיֶה חֲסַר-נִמּוּס לְעוֹלָם. הוּא
הוֹצִיא מִפִּיו הֲבָרָה אַחַת: "מָה!" וְהַפַּרְסִי הִנִּיחַ אֶת
עֻגָתוֹ וְטִפֵּס וְעָלָה לְצַמַּרְתּוֹ שֶׁל דֶּקֶל, וְהוּא לֹא הָיָה לָבוּשׁ
מְאוּמָה בִּלְתִּי אִם כּוֹבָעוֹ לְרֹאשׁוֹ, כּוֹבַע זֶה, שֶׁמִּתּוֹכוֹ
הִשְׁתַּקְּפוּ קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ בְּהוֹד וְהָדָר יוֹתֵר מִכָּל מַלְכֵי
מִזְרָח. הַקַּרְנָף הָפַךְ אֶת תַּנּוּר-הַשֶּׁמֶן בְחָטְמוֹ
וְהָעֻגָה נִתְגַּלְגְּלָה בַּחוֹל וְהוּא פָלַח וְהֵרִים אֶת הָעֻגָה
בַּקֶּרֶן, אֲשֶׁר עַל חָטְמוֹ, וְאָכַל אוֹתָהּ.
וַיֵּלֶךְ לוֹ, הָלֹךְ וְנַעֲנֵעַ אֶת זְנָבוֹ, אֶל פְּנִים-הָאִי הַשּׁוֹמֵם וְהָרֵיק מִיִּשּׁוּב הַסָּמוּךְ לְאִיֵּי מַזַּנְדֵּירַן, סוֹקוֹטְרָה, וְהַמְּקוֹמוֹת שֶׁשָּׁם שָׁוִים הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה. יָרַד הַפַּרְסִי מֵעַל הַדֶּקֶל שֶׁלּוֹ וְהֶעֱמִיד אֶת הַתַּנּוּר עַל רַגְלָיו (רַגְלֵי הַתַּנּוּר) וְהִקְרִיא אֶת הַפִּזְמוֹן הַזֶּה, אֲשֶׁר כֵּיוָן שֶׁלֹּא שְׁמַעְתֶּם אוֹתוֹ מִימֵיכֶם, הָבָה וְאַשְׁמִיעֶנּוּ בְּאָזְנֵיכָם מִיָּד:
הַלּוֹקֵחַ
עֻגָה הֲפוּכָה
בִּידֵי
פַרְסִי רְקוּחָה
מַדְרִיךְ
אֶת-נַפְשׁוֹ מְנוּחָה.
וּבָזֶה הָיוּ פְשָׁט, רֶמֶז, דְּרוּשׁ וָסוֹד.
כִּי מִקֵּץ חֲמִשָּׁה שָׁבוּעוֹת הָיָה חַמְסִין לְחוֹף
יַם-סוּף, וְכָל הַיְצוּרִים הִתְפַּשְּׁטוּ כָּל הַמַּלְבּוּשִׁים שֶׁהָיוּ
לוֹבְשִׁים לִבְשָׂרָם. הַפַּרְסִי הֵסִיר אֶת כּוֹבָעוֹ מֵעַל
רֹאשׁוֹ; וְהַקַּרְנָף פָּשַׁט אֶת עוֹרוֹ וְנָשָׂא אוֹתוֹ עַל שִׁכְמוֹ,
בְּרִדְתּוֹ אֶל הַחוֹף לִרְחֹץ בַּמָּיִם. בַּיָּמִים הָהֵם הָיָה
עוֹרוֹ שֶׁל הַקַּרְנָף מְכֻפְתָּר בִּשְׁלֹשָׁה כַּפְתּוֹרִים מִתַּחַת
לַבֶּטֶן, וּמַרְאֵהוּ כִּכְסוּת-גֶּשֶׁם. הוּא לֹא אָמַר מְאוּמָה
עַל אֹדוֹת הַפַּרְסִי, כִּי אָכֹל אָכַל אֶת הָעֻגָה כֻּלָּהּ. וְהוּא
הָיָה חֲסַר נִמּוּס, וְהוּא הוֶֹה חֲסַר-נִמּוּס, וְהוּא יִהְיֶה חֲסַר נִמּוּס
מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. נִדְנֵד עַצְמוֹ יָשָׁר אֶל תּוֹךְ הַמַּיִם
וּבִעֲבַּע בַּעֲבּוּעִים דֶּרֶךְ חָטְמוֹ, וְאֶת עוֹרוֹ הִנִּיח עַל הַחוֹף.
בָּא הַפַּרְסִי וּמָצָא אֶת הָעוֹר, וְהוּא חִיֵּךְ
חִיּוּךְ אֶחָד אֲשֶׁר הִתְפַּשֵּׁט וְהִתְגַּלְגֵּל פַּעֲמַיִם מִסָּבִיב
לְפָנָיו. אָז רִקֵּד שָׁלֹש פְּעָמִים בְּמַעְגָּל מִסָּבִיב
לָעוֹר, וְשִׁפְשֵׁף אֶת יָדָיו זוֹ בָזוֹ. אַחַר הָלַךְ אֶל
מִשְׁכָּנוֹ, וּמִלֵּא אֶת כּוֹבָעוֹ פֵרוּרֵי-עֻגָה, כִּי חוּץ מֵעֻגוֹת אֵין
הַפַּרְסִי אוֹכֵל מְאוּמָה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא טִאְטֵא אֶת
מִשְׁכָּנוֹ, הָיָה זֶה מָלֵא פֵרוּרִים. עָמַד וְלָקַח אוֹתוֹ
הָעוֹר, נִעֲנַע אוֹתוֹ הָעוֹר, גֵּרַד אוֹתוֹ הָעוֹר וְשִׁפְשֵׁף אוֹתוֹ הָעוֹר,
שַׁפְשֵׁף וּמַלֵּא אוֹתוֹ, כָּל כַּמָּה שֶׁיָּכִיל בְּתוֹכוֹ, פֵּרוּרֵי-עֻגָה
יְשָׁנִים-נוֹשָנִים, יְבֵשִׁים וַעֲבֵשִׁים, פְּסוּלִים וּקְמוּלִים,
כְּתוּשִׁים וּקְרוּשִׁים, וְדֻמְדְּמָנִיּוֹת שְׂרוּפוֹת וַחֲרוּכוֹת, כִּי
יָדַע כִּי יֵש בָּאֵלֶּה כְּדֵי לְדַגְדֵּג. אַחַר טִפֵּס וְעָלָה
בְרֹאשׁ-הַדֶּקֶל אֲשֶׁר לוֹ, וְחִכָּה לַקַּרְנָף שֶׁיֵּצֵא מִן הַמַּיִם
וְיִלְבְּשֵׁהוּ.
וְהַקַּרְנָף כֵּן עָשָׂה. הוּא פָרַף אֶת עוֹרוֹ
בִּשְׁלֹשֶׁת הַכַּפְתּוֹרִים, וְהִנֵּה זֶה מְדַגְדֵּג כְּפֵרוּרֵי עֻגָה עַל
מִשְׁכַּבְכֶם בַּלֵּילוֹת. בִּקֵּש לְהִתְגָּרֵד, אֲבָל עַל יְדֵי
כַךְ הוּרַע לוֹ; רָבַץ עַל הַחוֹלוֹת וְהִתְגַּלְגֵּל
וְהִתְגַּלְגֵּל וְהִתְגַּלְגֵּל, וְיוֹתֵר שֶׁהִתְגַּלְגֵּל יוֹתֵר דִּגְדְּגוּ אוֹתוֹ פֵרוּרֵי-הָעֻגָה.
רָץ אֶל הַדֶּקֶל וַיִּשְתַּפְשֵׁף
וַיִּתְמוֹלֵל וַיִּתְקַרְצֵף כְּנֶגְדּוֹ. כָּל כַּךְ הִרְבָּה
לְהִשְׁתַּפְשֵׁף, עַד שֶשִּׁפְשֵׁף וְעָשָׂה אֶת עוֹרוֹ קִפּוּל אֶחָד גָּדוֹל
מֵעַל כְּתֵפָיו, עוֹד קִפּוּל מִלְּמַטָּה, מָקוֹם שֶשָּׁם הָיוּ
הַכַּפְתּוֹרִים (וְהֵם נִמְחֲקוּ וְיָרְדוּ), וְשׁוּב קִפּוּלִים עַל
רַגְלָיו. זֶה פָּעַל לְרָעָה עַל מֶזֶג רוּחוֹ, אֲבָל מַה אִכְפַּת לָהֶם
לְפֵרוּרֵי-הָעֻגָה: הֵם נָחוּ לָהֶם מִתַּחַת לְעוֹרוֹ וְדִגְדֵגוּ. רָץ
הַקַּרְנָף הַבַּיְתָה, סָר וְזָעֵף וּמְאֹד-מְאֹד דֻּגְדְּגָנִי. וּמִיּוֹם
זֶה וָאֵילַךְ יֵשׁ לוֹ לַקַּרְנָף קִפּוּלִים גְּדוֹלִים בְּעוֹרוֹ
וּמֶזֶג-רוּחַ רַע מְאֹד, – כָּל זֶה מַחֲמַת פֵּרוּרֵי-הָעֻגָה אֲשֶׁר
בִּבְשָׂרוֹ.
וְהַפַּרְסִי יָרַד מִן הַדֶּקֶל, חוֹבֵשׁ לְרֹאשׁוֹ
כוֹבָעוֹ אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ הִשְׁתַּקְּפוּ קַרְנֵי-הַשֶּׁמֶשׁ בְּהוֹד וְהָדָר
יוֹתֵר מִכָּל מַלְכֵי מִזְרָח. וַיֶאֱרֹז אֶת תַּנּוּר-הַבִּשּׁוּל
שֶלוֹ, וַיֵּלֶךְ לוֹ בַדֶּרֶךְ בּוֹאֲכָה אוֹרוֹטַבָה, אַמִּיגְדַּלָּה, אֵצֶל
שַׁדְמוֹת הָאָחוּ אַנַּנְטָרִיבוֹ וְהַבִּצּוֹת סוֹנַפּוּט.
|
כאן תמצאו גלריה של צילומי קרנפים של הזוכים בתחרות לקראת יום הקרנף העולמי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה