בני אדם שהתפתחו מן החיות ללא תכלית

מאת: שרה שורץ
שמו של הבלוג הוא "רשימות, בעיקר על ספרי ילדים". המילה בעיקר מאפשרת לי מעט גמישות והפעם אחרוג ואכתוב על ספר למבוגרים ממש. לא ספר לילדים שנועד למבוגרים, אלא ספר למבוגרים.
גרייהם גרין הוא סופר אהוב עלי, את מונסניור קיחוטה שלו ואת מסעותיי עם דודתי קראתי פעמיים ועל כן שמחתי כאשר נתקלתי בעוד ספר שלו, העוז והתפארת, בייחוד שהיה חינמי ובייחוד שהספרים שנכתבים לאחרונה לא כל מוצאים חן בעיני. אני חושבת שכותביהם נדרשים לערוך אותם כך שימכרו.

• הספר העוז והתפארת נכתב בשנת 1940 ותורגם לעברית על ידי דוד שחר, הוצאת עם-עובד, 1960.

התחלתי לקרוא ואז בעמוד 24 מצאתי את הדברים הבאים:

הסגן המאמין בבני אדם שהתפתחו מן החיות ללא תכלית עורר את סקרנותי.

והנה הרחבה של הציטוט:

הספר "העוז והתפארת" מבוסס על אירועים בהיסטוריה של מקסיקו. בשנת 1926 החל הנשיא קאייס (1877 – 1945 Plutarco Elías Calles ) ברדיפה של הכנסייה הקתולית בארצו, שהתבטאה בשריפת כנסיות ורצח ותליה של כמרים ותומכיהם במטרה ליצור ארץ נקייה מדת ואמונות טפלות. הסיבה לרדיפה הייתה מה שכונה החמדנות והשחיתות של הכנסייה. המערכה נגד הכנסייה,  Cristero War, נמשכה שלוש שנים והצליחה בחלק ממדינות הפדרציה המקסיקנית יותר מאשר באחרות. טבסקו (Tabasco), הנמצאת בדרום-מזרח מקסיקו, וגובלת במפרץ מקסיקו בצפון, הייתה המדינה בה התבצע תהליך הרדיפה המהיר ביותר והמושל שלה, טומס גרידו קאנבל (Tomás Garrido Canabal) סילק את כל הכמרים. קאנבל, אשר יש הסבורים שהוא הסגן שבספר "העוז והתפארת", היה נחוש להראות שחברה יכולה להתנהל ללא דת. כדי "להגן" על התושבים, אסר קאנבל גם על שתיית אלכוהול ונגינת ג'ז.

מקור: http://www.lawndalenews.com/2014/09/the-cristero-war/

 נשען על הרקע הזה, מתאר גרין כומר במנוסה הנרדף על ידי הסגן המוזכר לעיל בציטוט. הסגן נחוש לשחרר את ארצו מן הכנסייה עוד יותר ממפקדו, לטובת התושבים וגם אם תהליך השחרור דורש פגיעה בהם. הכומר הוא השריד האחרון לכנסייה במדינה. איננו יודעים את שמו, אך תכונותיו, חסרונותיו ולבטיו מתגלים במשך המנוסה. הוא נקלע במהלך מנוסתו שוב ושוב למצבים בו האוכלוסייה מבקשת שירותי כמורה ממנו, וידוי, הטבלה,  ומסכנת אותו ואת עצמם, אך בסופו של דבר הוא נענה בכל פעם ומנוסתו מתעכבת. הפגישות עם האוכלוסייה מראות שה"טיהור" הממשלתי הוא חיצוני בעיקרו. אחד מחסרונותיו הוא נהייתו אחר האלכוהול. בתור כומר זו בעיה בתור כומר נרדף במדינה בה נאסר שימוש באלכוהול זו בעיה כפולה ומכופלת.

במסגרת ניתוח המבקש לעמוד על טיבה של המחלוקת בין דת ומדע ובין בריאתנות לבין תורת האבולוציה  קשה להסתפק בניתוח מדעי ופילוסופי של טיעוני האסכולות השונות, שכן ניתוח מסוג זה אינו מספק את ההסבר המלא להבנת המחלוקת. הוויכוחיים הניטשים בין מדענים ופילוסופים מחד לבין תומכי בריאתנות מאידך אינם מנותקים, בדרך-כלל, מהקשרים רחבים יותר (חברתיים ותרבותיים), שכן כל ידע אינו נוצר בחלל ריק, והרעיונות והתיאוריות השונות מצויים בזיקה לקונטקסט רחב שכולל, לדוגמא: אידיאולוגיות, השקפות מטאפיסיות, אינטרסים וכד'. קל וחומר שהמחלוקת בין הבריאתנות לתורת האבולוציה, בהיותה בעלת זיקה והשלכות לתהליכים ולתפישות החורגים מן העיסוק האינטלקטואלי הצר, אינה יכולה להצטמצם לביקורת לוגית או מתודולוגית בלבד. ספרו של גרין מספק המחשה לנושא, אם כי נושא תורת האבולוציה אצלו שולי ואפשר להחמיץ אותו.

גם צמיחת התנועה האנטי-אבולוציונית בארצות-הברית לא הייתה נטולת הקשר. היא הייתה קשורה בהתחזקות הפונדמנטליזם האמריקאי לאחר מלחמת העולם הראשונה. האוונגליסטים ראו במלחמה עדות לשבר תרבותי, ובקרב  חלקים גדולים מן הציבור האמריקאי התרחשה התפכחות מן המחשבה כי קידמה ציביליזטורית טומנת בהכרח הבטחה לעולם טוב יותר, זאת, בעיקר, עקב  השימוש שנעשה בנשק מתוחכם, ובאמצעי לחימה כימיים (גאזים רעילים).

במסגרת הדיונים על המלחמה נמתחה ביקורת קשה על התנהגותם של הגרמנים,  והפונדמנטליסטים גרסו כי הגרמנים השתמשו בתורתו של דארוין כצידוק למלחמתם,  באופן שנוצרה זיקה בין תורת האבולוציה  לאירועים הקשים של המלחמה.  לטענת הפונדמנטליסטים התרבות הגרמנית בהיותה מבוססת על הפילוסופיה הניטשיאנית מצויה בזיקה לדארוויניזם, ולכן המתקפה כנגד תורת האבולוציה הפכה להיות לחלק מרכזי מן האג'נדה של מאבקם הפוליטי-חברתי.

גרייהם גרין היה פעמים אחדות מועמד לקבלת פרס נובל לספרות, אך הפרס לא הוענק לו. בשנת 1974 החליטה ועדת הפרס להעניק אותו לשני סופרים שבדיים, בהעדיפה אותם על-פני שלושת המועמדים המובילים באותה שנה — גרין, ולדימיר נבוקוב, וסול בלו. החלטה זו זכתה לביקורת חריפה.

הערה לסיום, מומלץ למי שעדיין לא קראו מספריו של גרייהם גרין, ומעוניינים לעשות זאת, לא להתחיל עם "העוז והתפארת", אלא באחד מספריו האחרים כמו:

מונסיניור קיחוטה (1982), תרגם אביטל ענבר, הוצאת מעריב, 1983.

מסעותי עם דודתי (1969), תרגם חנוך ברטוב, הוצאת עם-עובד, 1971.

השחקנים (1965), תרגם אמציה פורת, הוצאת עם-עובד, 1967.

ושני ספרים שתורגם יחסית לאחרונה ועל כן מי שחשוב לו שהעברית תהיה עדכנית אולי יעניין בהם:

ברייטון רוק (1938): לבטים מוסריים-דתיים, תרגם: יואב כ"ץ, פן וידיעות ספרים, 2011.

האיש שלנו בהאוואנה (1958), תרגם: יואב כ"ץ, פן וידיעות ספרים, 2012.