דמי חנוכה מאת שלום עליכם
סופרים כמו ביאליק ולאה גולדברג זכו שיצירות שלהם הוצאו מתוך הספרים בהם התפרסמו מלכתחילה ופורסמו בליווי ציורים בתור ספרים העומדים בפני עצמם. לא כך קרה עם יצירותיו של שלום עליכם, חוץ מאשר מוטל בן פייסי החזן אשר תורגם מחדש ע"י אברהם יבין ויצא בספריה לעם של עם עובד ב- 1999. לעומת זאת אורי שולביץ, אשר התגורר בצעירותו בארץ, אייר עִבּוּד לאנגלית של הסיפור דמי חנוכה של שלום עליכם בשנת 1978. מכיוון שאת עבודותיו של שלום עליכם ניתן למצוא בפרוייקט בן יהודה ואת חלק מן האיורים שהופיעו בספר שאייר שולביץ ניתן למצוא ברשת (ההיפר קישורים מובילים למקורות, תמונות 3 ו- 4 נסרקו על ידי), הרי שאפשר להעניק לעצמנו סיפור מאוייר לחנוכה עם דמויות של ילדים המזכירות את אלו של מוריס סנדק.
" הנרות הללו שאנו מדליקין" כבר הוכנו מבעוד יום
ואבינו מטייל בבית הנה והנה, כשידיו
נתונות לאחוריו, ומתפלל תפילת ערבית; ומכיוון שהוא גומר את התפילה האחרונה "עלינו לשבח לאדון הכל" הוא פונה אלינו – אלי ואל אחי מוֹטל – בדברים
מקוטעים ומרמז באצבעותיו: "אִי–אַ–נוּ–
שהוא נוטה שמים ויוסד הארץ אַ–אַ! אבל אני
ואחי מוֹטל אין אנו מבינים כלל את שפת אבינו ורמזיו ושואלים
אותו:
– שמא אתא אומר גפרורית? סכין?
מספריים?
ואבינו מראה באצבע אל חדר הבישול וקורא:
"אּי–אַ–נוּ–פע–ועל כן נקווה
לך – אמי שלכם! אמי שלכם!
הפעם אנחנו מבינים
אל מה ירמזון מליו, ולכן אנו מבהילים
להביא את אמנו מחדר הבישול לשמוע ברכת של הדלקת הנר, נר חנוכה,
ואחריה נמשכה גם בריינה המבשלת,
אשה שחורה, בידיים מגושמות
ומלוכלכות, ותעמודנה שתיהן על הסף, אצל הדלת,
כלפי המנורה, לשמוע אל הרינה ואל
הברכה, ואני ואחי מוֹטל מבליגים בקושי
גדול לעצור בעד השחוק, שעוד מעט
ויתפרץ, בראותנו את האשה מרת בריינה
השחורה מוחה את ידיה המלוכלכות בסינורה המזוהם ומעבירתן אחר כך על חוטמה מלמעלה
ומשאירה סימן מובהק על פניה...
– ברוך
אתה... מתחיל אבא מברך בנוסך מיוחד, נוסך של חנוכה, ומסיים בכי טוב: "להדליק נר של חנוכה", ומרכין את עצמו ומדליק את הנר. והנשים עושין פנים של צניעות ויראת שמים
ועונין: "ברוך הוא וברוך שמו", "אמן" בכוונה עצומה, ובשעת המעשה מנענעת בריינה בראשה ועושה פרצוף
משונה כל כך, עד שאני ואחי מוֹטל יראים
להביט איש בפני אחיו לבל יתפרץ השׂחוק.
"הנרות הללו שאנו מדליקין" מנגן
אבינו בחשאי ומתחיל לטייל הנה
והנה בחדר ומסתכל
במנורה ומתפלל ואינו פּוסק. ה" האלוהים הוא יודע עד מתי הוא יהיה
מתפלל!
– מוטל! קרב-נא לאבא,
והגד נא לו על "דמי חנוכה". כך אני
דוחה את אחי מוטל והוא אינו רוצה.
– למאי אני? שמא אתה?
– – הלא
קטן אתה ממני, מוטל, ועליך לגשת ראשונה.
– אדרבא, איפּכא מסתברא?
ואבא שומע ומאזין
את השקלא וטריא שלנו, אלא שהוא עושה את
עצמו כלא שומע ומתקרב בלאט ובמתינות אל השולחן ומתחיל מרצה מעות. ואנחנו מרימים את עינינו ומביטים למעלה בהיסח
הדעת ומגרדים מתחת ל"פּיאותינו"
בתמימות, כאילו אין אנו רואים כלום
וכאילו אין הדבר נוגע לנו כלל.
– המ... ילדים!...
גשו-נא הנה... המ... הא-לכם "דמי חנוכה"!...
אנחנו פושטים
את ידנו כלפי אבינו ומקבלים ממנו את המעות
בידיים רועדות והולכים שנינו לחדר מיוחד,
בתחילה במתינות כבני נימוס ואחר כך בקפיצת הדרך בכרכורים ובריקודים, ועד בואנו אל חדר הילדים אין אנחנו יכולים
להתאפק וממהרים לקפץ על רגל אחת, לנגן
מתוך שמחה והתרגשות:
אחת
ואחת
אחת
ושתיים,
טוב ברגל
אחת
מבשתי
רגליים!
לכן נגבור
חילים
ונרקוד
כאילים
ודוקא על רגל
אחת
אחת ואחת!...
עודנו מפזזים ומכרכרים בכל עוז והדלת נפתחה
ודודנו בֱּני בא.
– חברה
קונדסים! הלא מגיע לכם ממני "דמי
חנוכה"!
ודודנו בּני מוריד את ידו לתוך כיסו ומוציא שני דינרי
כסף ונותן לנו דמי חנוכה גם הוא – ולשמחתנו אין קץ.
 |
| 1. איור של אורי שולביץ לדמי חנוכה של שלום עליכם 1978 |
"הנרות הללו שאנו מדליקין" מנגן
אבינו בחשאי ומתחיל לטייל הנה
והנה בחדר ומסתכל
במנורה ומתפלל ואינו פּוסק. ה" האלוהים הוא יודע עד מתי הוא יהיה
מתפלל!
– מוטל! קרב-נא לאבא,
והגד נא לו על "דמי חנוכה". כך אני
דוחה את אחי מוטל והוא אינו רוצה.
– למאי אני? שמא אתה?
– – הלא
קטן אתה ממני, מוטל, ועליך לגשת ראשונה.
– אדרבא, איפּכא מסתברא?
ואבא שומע ומאזין
את השקלא וטריא שלנו, אלא שהוא עושה את
עצמו כלא שומע ומתקרב בלאט ובמתינות אל השולחן ומתחיל מרצה מעות. ואנחנו מרימים את עינינו ומביטים למעלה בהיסח
הדעת ומגרדים מתחת ל"פּיאותינו"
בתמימות, כאילו אין אנו רואים כלום
וכאילו אין הדבר נוגע לנו כלל.
– המ... ילדים!...
גשו-נא הנה... המ... הא-לכם "דמי חנוכה"!...
אנחנו פושטים
את ידנו כלפי אבינו ומקבלים ממנו את המעות
בידיים רועדות והולכים שנינו לחדר מיוחד,
בתחילה במתינות כבני נימוס ואחר כך בקפיצת הדרך בכרכורים ובריקודים, ועד בואנו אל חדר הילדים אין אנחנו יכולים
להתאפק וממהרים לקפץ על רגל אחת, לנגן
מתוך שמחה והתרגשות:
 |
| איור של אורי שולביץ לדמי חנוכה של שלום עליכם 1978 |
אחת ואחת
אחת
ושתיים,
טוב ברגל
אחת
מבשתי
רגליים!
לכן נגבור
חילים
ונרקוד
כאילים
ודוקא על רגל
אחת
אחת ואחת!...
עודנו מפזזים ומכרכרים בכל עוז והדלת נפתחה
ודודנו בֱּני בא.
– חברה
קונדסים! הלא מגיע לכם ממני "דמי
חנוכה"!
ודודנו בּני מוריד את ידו לתוך כיסו ומוציא שני דינרי
כסף ונותן לנו דמי חנוכה גם הוא – ולשמחתנו אין קץ.
[ב]
כיוון שבא
דודנו בּני לוקח אבי גיליון גדול ומעביר
עליו קווים מרובעים שחורים ולבנים ומצוה להביא גריסיו שחורים ולבנים ומתחילים משחקים בשח-מט, או כמו שהיו קורין אצלנו ב"עצמות", ובמשחק זה
הם משחקים מדי שנה בשנה בכל שמונה ימי חנוכה,
ובכל פעם יש להם תנאי קודם למעשה ודין ודברים וטענות ומענות לאחר המעשה.
– ראה
הזהרתיך, בני, שיהיה המשחק כדת וכדין, בלא חרטה ובלא רמאות.
כך אומר אבא
ומתחיל משחק ודודנו בּני מתחיל גם הוא ואומר:
– כן, כן, בלא חרטה ובלא רמאות.
 |
| 3. שולביץ 1978. עיבוד של סיפורו של שלום עליכם דמי חנוכה |
ומרגע לרגע
מתעמקין שניהם במשחקם כל כך, עד שאין אבא
שומע איך אנחנו, אני ואחי מוטל, משחקים ב"סביבון" (דריידל בלע"ז) ומתקוטטים ומתנגחים זה בזה וקוראים
למהלומות. שניהם, גם אבא גם דודנו בּני, נשענים אל השולחן, מתנועעים ברגליהם, נושכין פאת זקנם ומנגנים בלחש שניהם בנוסך אחד:
– כיצד משחקין?
– שואל אבא את עצמו בניגון של לימוד גמרא – אם אמרתי להכות בעצם
זו, מתיירא אנוכי שמא יאמר להכות בשתי עצמות שלי?
– בשתי עצמות
שלך! – מסייע לו דודני בּני בניגונו
ממש.
– אלא מאי?
– מוסיף אבא לנגן – צריך להימין בכדי להכות לו בשתי
עצמות כהלכה; ואם תאמר שמא ירצה
להשמאיל ולהכות לי בשלוש עצמות? בתמיה?
– בוודאי שלוש
עצמות! – מסייע לו דודנו בּני בניגונו
ממש.
– טיפש גדול
אתה, אחי בּני! – מנגן אבא ומדלג בעצם אחת
מעצמיו על
שתי עצמותיו של
דודנו בּני.
– אם יש בזה טיפש הרי זה אתה! – מסייע לו דודני בּני
ומדלג גם הוא
בעצם אחת
מעצמותיו, ומיד הוא מתחרט.
– אין הולכין וחוזרין והולכין! – קורא אבא בלא ניגון כלל ומחזיקו
בידו
– הלא
התנינו קודם למעשה בלא חרטה ובלא רמאות!
– כל זמן שאני נמצא באמצא הדרך יש לי רשות ללכת כאשר
אני רוצה!
– עונה לו דודני בּני גם כן בלא ניגון.
– לא ולא! –
אין צועקין על העבר!
– אתה אומר לי אין צועקין על העבר?
– אני אומר לך אין צועקין על העבר!
– הגד-נא לי,
אחי, כמה פעמים היית מתחרט
אחה?
– אני הייתי מתחרט?
– אתה היית מתחרט!
– איך לא תבוש ולא תיכלם, בּני! הלא זה הדבר שאמרתי, אסור לשחק
אתך
עצמות.
– ומי כופה אותך שתהיה משחק
אתי?
– מזל טוב
לכם, רבותי! בשביל מה התפרצה מריבה ביניכם?
כך אומרת אמא שהיא
באה מחדר הבישול ופניה לוהטים, ואחריה
נגררת האשה מרת בריינה בקערה מלאה רקיקין ( לאַטקֱס בלע"ז ) חמים משוחים
בשומן, וקיטור מיתמר ועולה
למעלה.
כולנו ניגשים אל
השולחן, ואני ואחי מוטל, שזה לא כבר היינו
מתקוטטים ומתנגחים בשביל משחק "הסביבון",
מתפייסין עד מהרה ועושים שלום איש את אחיו ויושבין אל השולחן לכבוד הרקיקין
בכוונה גדולה.
 |
| 4. שולביץ 1978 פרט. העיבוד לסיפור של שלום עליכם עם איוריו של שולביץ התפרסם באנגלית |
[ג ]
בלילה ההוא נדדה שנתי. שוכב אני פרקדן וחושב: כמה מעות יהיה אצלי אם כל דודי ודודותי, אַחי ואַחיותי יתנו לי דמי חנוכה? ראש
וראשון ה"ה דודי משה אהרון, אחי אמי,
אף-על-פי שקמצן הוא, אבל לעומת זה הוא איש עשיר מאוד וכסף תועפות
לו. והשני ה"ה דודי איצי ודודתי
דבורה. השלישי הוא דודי בּיינוש ודודתי
ינטה, ואחותנו שרה-איידל ובעלה
שלום-זיידל, ויתר דודנו ודודותינו, שארי-בשרנו,
קרובינו ובני משפחתנו בלי עין הרע – מוטל!
הישן אתה?
– מה לך כי נזעקתה?
– כמה תאמר לקבל דמי חנוכה מדודנו משה-אהרון
שיחיה?
– כמה
שיתן.
כעבור רגעים אחדים:
– מוטל?
האינך ישן עוד?
– למאי נפקא מינה?
– כמה
יתן לנו דודנו איצי שיחיה?
– לא
נביא אני ולא בן נביא!
אחרי שני רגעים:
– מוטל! האינך נרדם עוד?
– אין אני נרדם. ומה לך?
– היש
לאיש דודים ודודות הרבה כמונו?
עוד רגעים אחדים:
– מוטל!
עודך עֵר?
– עוד אני עֵר,
ומה לך?
– אם
ער אתה למה תדובב בשפתי ישנים?
– אם
אתה שואל כעניין אני משיב כהלכה.
עוד רגע אחד:
– מוטל!
מוטל! האם ישנת את
שנתך?
– חררר...
חיל חיל חיל...
טססס... – מוטל מנחר בנחיריו.
[ד]
ויהי ממחרת ונשכים בבוקר והתפללנו תפילת שחרית
ואכלנו פת שחרית בחיפזון, ואמנו הלבישה
אותנו אדרות שער ותצנוף אותנו מצנפות ותעטוף במטפחות עבות והתחלנו לשקוד על דלתי
קרובינו אנשי משפחתנו לקבל "דמי
חנוכה".
צפרא טבא לדודנו! – מרעימים שנינו יחד, אני ואחי מוטל, ודודתנו
פֱסל באה לקראתנו ומקבלת את פנינו בחיבה. דודתנו זו אשה בעלת קומה שפלה, עינה אחת שחורה והשנייה לבנה. דודתנו פֱסל פושטת מעלינו את אדרותינו ומסירה
את המטפחות העבות ומוחה את חוטמינו בסינורה ואומרת:
– הריקו את חוטמיכם! היטב היטב!
אל תחוסו! עוד ועוד!
ודודנו משה אהרון עטוף בלבוש ישן ובלום ויארמלקה
פרומה בראשו ובשפם קרוח עומד אצל הכיור,
מנגב את ידיו וקומט את פניו, קורץ
בעיניו ומטעים בכוונה עצומה: נק–בים נקבים
חלו–לים חלולים.
אני ואחי מוטל יושבים כעל גחלים לוחשות; אימה גדולה נופלת עלינו ומרה שחורה בכל עת
בואנו הנה. ודודתנו פּסל מקרבת אלינו,
יושבת ממולנו ומפשלת את ידיה על החזה.
– השלום לאביכם?
– שלום.
– ומה
שלום אמכם?
–
שלום.
וטיגנו שומן?
–
טיגנו.
–
ואפו רקיקיו?
–
אפו.
–
ודודכם בּני מסתמא היה אצלכם?
–
היה.
–
ושיחק עם אביכם בעצמות?
–
שיחק.
– משה
אהרון! משה אהרון? הלא צריך לתת לילדים " דמי חנוכה "!
אבל דודנו זה אינו שומע לקול דודתנו, מנגב את ידיו וגומר בהטעמה: ומפליא ל–ע–ש–ו–ת!
ודודתנו פּסל אינה מתרשלת להזכירו עוד
פעם:
– משה אהרון!
משה אהרון? "דמי חנוכה" לילדים!
– מה?
דמי חנוכה? הוי, בטני!
בטני! – עונה לה דודנו משה אהרון
בניגון מיוחד – דמי חנוכה אתם רוצים? איזה הצטרכות של מעות יש לילדים כמותכם? ילדים קטנים כמוכם אינם נזקקים לכסף! וכמה נותן לכם אביכם? ומה תאמרו לעשות עם "דמי חנוכה"
שלכם? כך מוציאים אנשים את בניהם
לתרבות רעה בידיים, בידיים
ממש...
– ומאי איכפת לך? –
מתערבת דודתנו בדבריו – תן להם את שלהם
וילכו לשלום!
דודנו משה אהרון פונה והולך אל חדרו, משמיע קול שעטת סנדליו, מחפש זמן רב בארגזי השולחן ובארונות ומוציא משם
מטבעות אחדות ומדבר בינו לבין עצמו:
– המ...
כן כן, משחיתים בידיהם ממש את הילדים...
ובתוך כך הוא מוסר לנו מטבעות אחדות שאין להן
צורת מטבע, ודודתנו מריקה את חוטמינו
ומלבשת אותנו את האדרות ועוטפת אותנו במטפחותינו ואנחנו הולכים הלאה. רצים אנחנו על פני השלג השורק מתחת צעדינו
ומונים את המטבעות שנתן לנו דודנו משה אהרון ואין אנו יכולים למנותן, כי נקפאו ידינו ואצבעותינו בצקו. והמטבעות מטבעות ישנות הן, מטבעות
של נחושת, פרוטות משונות, מחוקות וירקרקות מזוקן. קשה מאוד לספור אותן בחוץ, ואי-אפשר לדעת בדיוק כמה נתן לנו דודנו משה
אהרון "דמי חנוכה".
כאן מופיע בעיבוד לאנגלית של שולביץ קטע בו הגיבור ואחיו מוטל מנסים לספור את דמי החנוכה שלהם וחוזרים ומתבלבלים במקום התחנות הנוספות בהן הילדים מבקרים בסיפור המקורי כדי לקבל דמי חנוכה, אותם מתאר שלום עליכם בעסיסיות ומאפשר עוד הצצה לחיי היהודים, כמו בכל כתביו.
הספר נחתם בקטע שהושמט מפרק ג
ואנוכי מוציא את מעותי " דמי חנוכה " שלי,
ומתבונן במו ומשעשע אתם ואומר אל לבי; שקל! שקל! שקל! הפוך בו והפוך בו דכולא ביא,
ממנו הכל: ממנו צעצועים, שׂכינים, מקלות, כיסים, אגוזים, פרי מגדים, צימוקים
וחרובין, הפוך בו והפוך בו דכולא ביה. אחר-כך אני טומן את הכסף מתחת הכר מראשותי
וקורא "שמע" בכוונה ומתפלל שיהי רצון, שכל דודי ודודותי יפתחו את
חרצובותיהם וירבו ליתן לי "דמי חנוכה" ביד רחבה. ועיני מסוגרות, ואני
רואה את האשה מרת בריינה באה מחדר המבשלות וקערה גדולה מלאה שקלים בידה... בריינה
זו אינה הולכת ברגליה, אלא שהיא מרחפת באוויר ומנגנת: " הנרות הללו שאנו
מדליקין " ואחי מוטל בולע שקלים ואני צוֹוח ככרוכיא: מוטל! מוטל! מה אתה
עושה? שקלים אתה בולע? שקלים!??...
ואיקץ והנה חלום.
ואיקץ והנה חלום.
ואני אומר אל לבי: " חלמא טבא חזית, חלמא טבא
חזית" - ואישן.
 |
| 5. החלום, איור של אורי שולביץ לעיבוד באנגלית לסיפור של שלום עליכם, דמי חנוכה |
 |
| Hanukkah Moneyby Sholem Aleichem, Elizabeth Shub (Translator), Uri Shulevitz (Illustrator) |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה