במוצאי יום כִּפּוּר, שאול טשרניחובסקי

בעוד שבפוסט הקודם ניסיתי להכליל לגבי היצירה בישראל במחצית הראשונה של המאה העשרים, הרי שהרשימה הנוכחית תוקדש לשיר אחד, במוצאי יום כיפור של שאול טשרניחובסקי. המשותף לשתי הרשימות הוא עיסוקן בחגי תשרי.

את השיר מצאתי באסופה בִּגִנָּה. אוסף משיריו לילדים של טשרניחובסקי שכנס נכדו אלכסנדר וילנסקי ואשר יצא בעם עובד בשנת 2012 עם איוריה של ליאורה גרוסמן.



טשרניחובסקי, אשר ב- 14 באוקטובר ימלאו שבעים שנים למותו, מקדיש את השיר לפרק זמן קצר בלוח השנה – מוצאי יום כיפור, לא בזכות סיום התענית או תפילת נעילה, אלא בזכות היציאה החוצה לפעילות עם האב באוויר הלילה הצונן – לתקיעת היתד הראשונה (סוג של מחנאות בנוסח יהודי). שירים רבים מוקדשים לבניית הסוכה, אך אינני מכירה שיר ילדים אחר שהוקדש לתקיעת היתד הראשונה. במילים מעטות ושורות קצרצרות, מעביר טשרניחובסקי את מרכיבי החוויה, ההלמות של המכשיר, בו משתמש האב לתקוע את היתד, מצטלצלת בשקט הלילה הצונן, "אפריון השמים" זרוע כוכבים והבילוי הפעיל עם אביו "אנכי באשרי מה יגיל לבבי". זהו שיר ילדות ושיר טבע. אל הזיקה לנוף ואל הטבע של טשרניחובסקי רובנו התוודענו באידיליות שלו, כחום היום ולביבות. עוד אפשר לקרוא על הנושא ברשימתה של רוחמה אלבג כאן.

האיורים של ליאורה גרוסמן, זוכת עיטור אנדרסן לשנת 2008, לספר נעשו בצבעי עיפרון יפים ושקטים. דווקא האיור המלווה את השיר במוצאי יום כיפור לא כל כך מוצלח. טשרניחובסקי מדבר בבית השני על החשכה המאזינה ועל הכוכבים המביטים מלמעלה. גרוסמן בחרה לצייר ירח מלא המהסה בחיוך חביב את הבונים המרעישים. הירח מאיר בחוזקה את הקרקע עליה עומדים האב והבן עד כדי כך שצל מוטל עליה, אולי כמו זרקור המאיר את הבמה. אולם הירח מושך אליו את כל תשומת הלב ומשאיר בצל את האב והבן, והמתבונן, לפחות המבוגר, איננו יכול להימנע מן המחשבה שבמוצאי יום כפור, י' בתשרי, הירח עדיין איננו מלא. הוא יהיה מלא רק בערב סוכות, ט"ו בתשרי. אינני סבורה שמדובר רק בחֵירוּת פרשנית שנטלה לעצמה המאיירת אלא לחוסר תשומת לב. ומכל מקום כאשר מדובר במשורר שלטבע יש מקום חשוב בשירה שלו, מצב הירח בתאריך עברי כלשהו איננו שאלה קטנונית.

ולסיום, מצאתי שני הסברים לבהילות הזו שבתקיעת היתד הראשונה של הסוכה כבר במוצאי יום הכיפור. הסבר אחד מדבר על המשכיות: בניית הסוכה מתחילה במוצאי יום הכיפורים. נוהגים לתקוע יתד ראשונה של הסוכה מיד עם תום הצום, כדי לצרף את היום הקדוש עם החג שבא אחריו. הסבר נוסף מצאתי באתר של דגניה ב והוא מתייחס למהירות ביצוע מצווה מיד עם צאת יום הכיפור: במוצאי יוה"כ תוקעים יתד ראשונה לסוכה, לזכות במצווה ראשונה בחשבון החדש ולקיים "ילכו מחייל אל חייל". ודרשו: "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" (הכרזה שמכריז הש"ץ בפתיחת יוה"כ). לאחר שיישרנו לבנו ביוה"כ וטוהרנו מחטאים ניכנס בשמחה לחג שנצטווינו בו על השמחה.



סִפְרוּת שונה לְראש השנָה

לראש השנה ולכל השנה

ברשימה זו אטען, כי ניתן להראות את ההיחלצות של סופרים/ות ומשוררים/ות במחצית הראשונה של המאה העשרים למען בנייה של מכלול של יצירה עבור ילדים בישראל, על ידי חזרה של נושאים דומים מאוד במכלול היצירתי הזה. על ההתגייסות של היוצרים, כולל מאיירים, מבני הקיבוצים אפשר לקרוא בספרה של ענת אמתי שי לילדינו, אך כמובן שלא מדובר רק בבני קיבוצים.

הדוגמא שאתרכז בה, כיאה לימים אלו, קשורה בכתיבה על חגים ובמיוחד ראש השנה.

חשוב להעיר כי ההתעוררות בעשייה הספרותית לילדים הייתה חילונית ברובה, ואולי מעט קשורה גם בתנועת בני עקיבא,  כדי להבין את המאפיינים שהודגשו בה.  חגים כמו שבועות וסוכות קבלו דגש כחג הביכורים וחג האסיף בהתאמה, דהיינו חגים בעלי דגש חקלאי או בעלי קשר עם הטבע. פסח הודגש כיציאה מחירות  לגאולה, חנוכה חג האור, גבורה וחמימות משפחתית. ט"ו בשבט בכלל לא היווה בעיה וגם פורים עבר חילון ובשנת 1912 נערכה בתל אביב עדלאידע הראשונה. השאלה מה עושים עם חגים כמו ראש השנה (ויום כיפור); אלו יצירות כותבים לגביהם?

ובכן, מי אינו מכיר את השיר שנים עשר ירחים, המוכר גם בשם בתשרי נתן הדקל של נעמי שמר?

השיר הוא אחד משיריה של שמר שנכתבו בין השנים 1951- 1960, ומתייחס אל החודשים העבריים ונותן בהם סימנים הקשורים במזג האוויר, בטבע ובחקלאות ומסתיים תוך ציון המחזוריות בטבע.  הוא מסתיים במילים שמהוות הזמנה להתחיל את השיר פעם נוספת, מהתחלה:

ובבוא אלול אלינו
ריח סתיו עלה
והתחלנו את שירנו
מהתחלה

באדר עלה ניחוח מן הפרדסים



כי מהו ראש השנה אם לא ציון של סיום סיבוב שלם של כדור הארץ סביב השמש ותחילתו של סיבוב חדש. אמנם ניתן היה לבחור בכל תאריך לשם כך והראיה לכך שתרבויות שונות חוגגות את תחילת השנה במועדים שונים, אך מניין הימים הוא קבוע ברוב התרבויות ובלוחות שנה רבים תאריך תחילת השנה הוא בסמוך לאחת מנקודות השוויון או בסמוך לאחת מנקודות ההיפוך. תחילת השנה העברית חלה בראש חודש הסמוך לנקודת השוויון הסתווית (הלוח העברי הקדום החל דווקא בחודש הסמוך לנקודת השוויון האביבית).

אגדת ירחי השנה של מרדכי אמתי, על הירחים האחים, אשר יצאה לאור בשנת 1951 כבר הוזכרה כאן. כתבתי כי אגדת ירחי השנה של אמתי היא מיתולוגיה חילונית מן הבחינה שהיא מכילה "הסבר" חילוני למחזור העונות, החודשים והחגים, ואף הרחבתי מעט בתיאור האגדה. לעניינינו, כדאי לשים לב שבתשרי יש התעלמות מראש השנה ויום כיפור ורק חג הסוכות מוזכר.

 

 

 

 

אנדה עמיר פינקרפלד פרסמה את הספר שנים עשר אחים, שנים עשר ירחים בשנת 1940 [הוצאת בַּרְלוִי]:

"אנו שנים עשר אחים, שנים עשר ירחים: חוליות בתוך שרשרת, וכל חוליה אחרת. ירח ירח וצבעו, ירח ירח וטבעו, עשרה ושנים אנו- מי יפה מכולנו?"

כך שאם לא אדע אחרת, הרי היא הראשונה שנדרשה לנושא.



רפאל ספורטה אינו מהסס מלהזכיר בחודשי השנה שלו שופר בתשרי וסליחות באלול אך מדובר בשיר ולכן אין מקום להסברים כפי שיש אצל אמתי.

מתוך ארמון החול, שירים וסיפורים בעריכת חוה כץ ספורטה 2012

 

תהיתי, האם הארבעה, פינקרפלד, אמתי, ספורטה ושמר הושפעו מסיפור ממקורות זרים ועבדו אותו לצרכים מקומיים, כפי שנעשה לגבי הרבה יצירות לילדים, אך לא הספקתי לערוך בדיקה יסודית. כל שניתן לומר הוא, שאין קשר בין אגדת ירחי השנה של פינקרפלד או של מרדכי אמתי על 12 האחים הירחים לבין זו של האחים גרים הנקראת שנים עשר האחים.

אם מישהו מן הקוראים מכיר גרסה נוספת שסופרה ע"י סופר/ת נוספ/ת, או אגדת עם שיכולה הייתה לשמש מקור, אשמח לשמוע.



הקוסם מארץ עוץ

היום לפני 74 שנים יצא הסרט הקוסם מארץ עוץ לאקרנים. הספר מאת ל. פרנק באום ראה אור בשנת 1900
פרטים נוספים בספח התמונה הראשונה. להגדלה יש להקליק עליה.

מקור התמונה: "ידיעות אחרונות"

תעשיית המזכרות

קרמר החתול יוצא אל היער בספר קרטון

הספר קרמר החתול יוצא אל היער [מאיר שלו כתב, יוסי אבולעפיה אייר, עם עובד] יצא בגרסת קרטון, השנה (2013). אינני יודעת מתי בדיוק השנה, אני גיליתי אותו לפני חודש. הספר עצמו יצא לאור לפני כשנה ב- 2012.

קרמר בשתי הגרסאות, משמאל מהדורת הקרטון.

בעבר הלא כל כך רחוק. ספרי קרטון היו בעצם picture books  לפעוטות. למשל הספר Dressing מאת (Helen Oxenbury (Walker books 1981 אשר הספיק כבר להצהיב אצלנו

לפעמים גם זה לא, לפעמים רק אוסף תמונות שליד כל אחת מהן מילה אחת, בסגנון ספר המילים הראשונות שלי או משהו כזה. לחילופין אלו היו ספרים מתוחכמים שהכילו עיצוב מיוחד, כמו ענן ועוד ענן (איורים: ג'וליה אורקיה, נוסח עברי: שרה ורסאנו, מחבר:? אולי המאיירת היא גם המחברת) שיצא בכתר בשנת 1985.

המגמה להוציא ספרי ילדים בגרסת קרטון ברוכה בעיני. יתכן שהמקור לה הוא מלחמת הקיום של הוצאות הספרים ואם אפשר לגרום לכך שספרים שנועדו לילדים בני 3-4 ירכשו גם עבור פעוטות בני שנה ומחצה, מדוע לא?

ובכן בהחלט כן. מתוך שלא לשמה בא לשמה. קודם כל אפשר להקריא גם ספר לילדים בני 3 ו- 4 לילדים קטנים יותר שעדיין לא מדברים, כל עוד יש בו תמונות. הם מבינים הרבה יותר ממה שחושבים ומקריאה לקריאה יבינו יותר.  וכאשר הספר הוא מקרטון זה מאפשר להשביע את הצורך שלהם להתנסות גם בדרכם הם, למשש, לדפדף, להצביע, ללא יותר מדי חשש מנזקים בלתי הפיכים. אפשר להניח את הספר במקום שניתן להשגה בדומה לצעצועים כך שיוכלו לשלוף את הספר בעצמם, להסתכל בו או להביאו למבוגר שיקריא להם.

אין הבדלים רבים בין ספר הנייר לבין ספר הקרטון. הנה שתי המהדורות זו מול זו פתוחות באותו עמוד:

 ההבדל הבולט הוא היעדרותו של הפורזץ בגרסת הקרטון. אפשר לראותו בתמונה האמצעית בספר מן הנייר. בספר קרטון דומה שאין לו תפקיד. ממדיו של ספר הקרטון קטנים יותר והוא אמור להיות עמיד יותר, אך את העמידות קשה לראות בצילומי סטילס.
הבדל נוסף, ספר הנייר נדפס בתל אביב, ספר הקרטון בסין. כך גם במקרה של הספר הטרקטור בארגז החול (מאיר שלו 1995 עם עובד)

והנה עוד כמה ספרים מקרטון:

גם הם כולם נדפסו בסין.

לעומת זאת הספרון הקטן בעל העיצוב המתוחכם, ענן ועוד ענן, נידפס ב - 1985 באיטליה. גם ספרי הילדים מאוששים את הדברים הכתובים בטורי הכלכלה בעיתונים.



אליעזר שמאלי והציפורים החורפות

הפוסט הזה התחיל מכך שרציתי להכין מחווה לספר יפה את, ארצנו, שאותו קבלתי מחברתי ר"ב.

צילום של שלפ עודד יפה; הכיכר נמצאת בתל אביב

הספר שמחברו הוא אליעזר שמאלי ואייר אותו צבי לבני יצא לאור בסוף שנות החמישים.
אולם לבסוף נסחפתי אחר שם המחבר השזור במידה כלשהי בילדותי, ואת המחווה אותיר להזדמנות אחרת.

בתמונה משמאל - אליעזר שמאלי

הפרטים שאינם כתובים בדף הויקיפדיה המוקדש לאליעזר שמאלי ואליו מפנה הקישור, הם שבשנות השישים שמאלי ורעייתו התגוררו במושבה הדר-רמתיים ברחוב יהושע בן גמלא [ בן גמלא נחשב למייסד בתי הספר בתקופת חז"ל וברחוב על שמו הוקם בית הספר הראשון בהדר רמתיים]. ואם זכרוני אינו מטעה אותי הוא הועסק אז כמפקח מטעם משרד החינוך. באותה תקופה כולנו נדרשנו לקרוא את ספרו על אודות אלכסנדר זייד אנשי בראשית, אשר השנה מלאו 80 לצאתו לאור, ואף לכתוב עליו ביומן הקריאה שלנו (מן הסתם זה היה הדו"ח היחיד באותה שנה שמישהו כתב). אני כתבתי את הדו"ח פעמיים, פעם עבורי ופעם ביומן הקריאה של חברתי דאז נ' תמורת הבטחה לצרפני לקבוצה שלה. מעמדה החברתי של נ' היה טוב משלי. קבוצה הייתה כמו מועדון חברתי...ובכן, כולם יודעים מהן קבוצות בחטיבת הביניים המוקדמת (אז זה היה בי"ס יסודי, כי עדיין לא היו חטיבות ביניים, ורובנו למדנו יחדיו עוד מגן הילדים). נ' אכן קיימה את הבטחתה ויתרה מזאת, הקשר שרד נסיעה שלה לארה"ב בשליחות עם המשפחה [בזכות הגרפומניה שלי וההתרגשות מקבלת מכתבים בדואר] וחזרה, אבל ברבות הימים נגוז.

אחי, הצעיר ממני כמעט בשלוש שנים, לא נמלט מן המשימה וגם הוא, בהגיעו לגיל המיועד, נדרש לקרוא את אנשי בראשית ולדווח. שנינו אהבנו לקרוא, אבל כיצד כותבים "יומן קריאה", לא אנחנו ולא רוב חברנו/עמיתנו ידענו, וכך הסתפקנו במסירת העלילה מי באריכות ומי בקיצור. ישב לו אחי האהוב וכתב וכתב עד שקצרה רוחו וחתם במשפט האלמותי (בזכרון המשפחתי) "ובסוף הוא מת". כאשר אני מזכירה לו את אותו דו"ח הוא נזכר דווקא בניסיון הגנבה של הפסל של אלכסנדר זייד, כך שאולי ברבות הימים הסיפור  יקבל רובד נוסף.

רעייתו של שמאלי לימדה עברית לעולים חדשים ולפחות חדשים. שיעורי הבית היו לקרוא את העיתון למתחיל. אני מצרפת תמונת סיום שנה של קבוצה שלמדה בהדר-רמתיים  אך אינני יודעת להצביע עליה בקרב המצולמים, רק לומר שהיא נמצאת שם (אם מישהו מהקוראים יודע, אשמח לשמוע).

תמונת סיום שנה של הכתה לעברית של גב' שמאלי, רעייתו של אליעזר. הדר-רמתיים, שנות השישים

מקור התמונה

עיקר חנו של הספר יפה את, ארצנו, המוזכר לעיל, עבורי כאדם מבוגר הוא 22 לוחות הציור הגדולים, אשר רובם המכריע מתארים זוגות של צמח ובעל חיים, כלנית וחילזון, זית ואדם החזה, אקליפטוס וירגזי, צבי וארן, אך דגים וגמל מופיעים ללא בני זוג מעולם הצומח. הלוחות מלווים בסיפורים על אודות המתוארים בהם. מרבית הסיפורים נטורליסטים וחביבים, למשל על בעל חיים מאותו מין שנמצא בשדה והושב לאמו וכדומה; אחרים טלאולוגיים, כמו הסיפור על הרקפת שצמחה היכן שילדה רועה, יתומה ויפיפייה מתה מקור.

איור של צבי לבני לספר יפה את, ארצנו מאת אליעזר שמאלי

כפי שמוזכר בערך אליעזר שמאלי בויקיפדיה (ראו לעיל), יש לשמאלי ספר על עופות. מיד אביא מספר דפים מספרו צפרי-החרף בארץ: מסעיהן וחייהן אשר יצא במסדה בשנת 1945.

העותק שבידי הוענק למישהי שאינני מכירה ביום הולדתה העשירי בשנת 1947, שנתיים לאחר צאתו של הספר לאור. אותה ילדה צריכה להיות היום בת 76. והספר מיועד אכן לילדים מגיל עשר ואילך אך נעים מאוד לקריאה גם למבוגרים. פה ושם ניתן למצוא בספר פרטים אוטוביוגרפיים אשר גם תורמים לנעימות על ידי אינטימיות (למשל, המסע לרוסיטן בו הקים תִּינֶמַן בשנת 1901 מצפה ציפורים). הספר איננו צבעוני כמו יפה את, ארצנו ואת ההסבר לכך אפשר למצוא בהקדמה (עמוד 4): "עבודתנו זאת נדפסת בימי חרום...". ראו פסקה מצולמת. למטה ננסה להגשים עבור המחבר את רמת התמונות כפי שאולי ראה אותה בעיני רוחו, לגבי שתי ציפורים.



הקדמה

הקדמה - המשך

 חלקו הראשון של הספר מתאר את תולדות המחקר של נדידת הציפורים, על ראשוני מטביעי-הציפורים וכן פרק הכולל טבלאות על צפרים החורפות בישראל.

חלקו השני של מוקדש לתיאורים פרטניים של העופות החורפים. לכל עוף מוקדשים שניים עד שלושה עמודים ורק לחסידות המוזכרות בהקדמה כמי שהמחקר הנערך עליהן הוא בעיצומו מוקדשים 13 עמודים תמימים (134-146).

בזבוז אירופי. צילום: ליאור כסלו; תצפית לעולם הטבע

זהבן מחלל. צילום: יובל דקס מתוך דף הפייסבוק של אגמון החולה

ציפורים והקולות שהן משמיעות

בהוצאת מטר "תרגמו" סדרה של ספרים קוֹלִיִים: סדרת מלודי, תמונות וצלילים 2013 (במקור של הוצאת גלימר הצרפתית). ספרים מוצלחים ביותר מבחינת הביצוע שלהם. כתבתי תרגמו במרכאות משום שלכאורה אין בהם טקסט הדורש תרגום רגיש. עוד אדרש לעניין התרגום.

הקטנטונת במשפחה קבלה בהיותה בת שנה ושלושה חודשים את אחד מן הספרים בסדרה מן הדודה והדוד שלה – הציפורים שלי (ציפורים והקולות שהן משמיעות) – ולאור העניין שגילתה והנאתה הגלויה שנשמרת כבר חודשיים, מייד קבלה מהוריה ספר נוסף מן הסדרה,  כלי הנגינה שלי (כלי נגינה והצלילים שהם משמיעים). אם לספר הראשון היא הייתה מרותקת הרי השני אף גרם לה לנוע לצלילי קטעי הנגינה שמשמיעים כל אחד מן הכלים, חלילית, פסנתר, כינור, גיטרה, תוף וכסילופון. 

מטר מייעדים את הסדרה לבני שנה ומעלה; בגיל שנה ושלושה חודשים הזאטוטה לא התקשתה למצוא את הנקודה שיש ללחוץ עליה כדי לגרום לקולות להישמע וללחוץ עליה. נראה שהנקודה הקטנה מתאימה בדיוק לאצבעות הזעירות שמלקטות בעמלנות רבה פתיתי פתיתים שלא ראינו ולא ידענו על קיומם.

בעלת הספר לוחצת על היונה

 

ציוצי הציפורים נשמעים אמִתיים מאוד. רציתי לערוך ניסוי של זיהוי הזמירות על צפר שאני מכירה, אולם למרבה הצער הוא אמר לי מיד ששמיעה איננה הצד החזק שלו. הוא הסכים לומר שהזמרה של הציפורים בספר אכן ריאליסטית כפי שהתרשמתי. הוא אף הפנה את תשומת לבי לכך שהעקעק, הציפור השלישית בספר, איננה ציפור שניתן למצוא בישראל.

פנייה למאיירת מריון בילה: בכפולה בה מצויר הזמיר בספר הציפורים שלי מופיעים עוד שני יצורים, תולעת, ויצור חום עם בלוט בתוך חור בעץ שאני פרשתיו כסנאי. בעלת הספר הצביעה ואמרה "האו-האו". אני סקרנית להראות לה תמונה ברורה של סנאי ולראות/לשמוע מה תהיה התגובה שאקבל. בתור פעוטה ישראלית שאיננה נתקלת בסנאים על בסיס יומי ולעומת זאת גרה בבית עם כלבה חומה, ההיסק שלה נראה בעיני סביר בהחלט [ואין לכך כל קשר להיותי סבתא משוחדת ;-) ]

זמיר, תולעת ירוקה ו- ?



ועניין של תרגום: בצרפתית הספר נקרא בפשטות ובאלגנטיות Les oiseaux, דהיינו הציפורים. בישראל נפוץ מאוד לנכס ולהוסיף "שלי" בכותרות. אני מניחה שמדובר בניסיון לקלוע לטעם הקהל אך בעת ובעונה יוצא שגם לקבוע ולקבע את הטעם הזה. לפני כחודש שמעתי ילדונת בת כשלוש אומרת לאחרת שבחנה צעצוע של הראשונה: "זה שלי מהבית", בבחינת חזקה כפולה ומכופלת לי על צעצוע זה. נדמה שהשיח הישראלי על חזקה מחלחל עד לגילאים הצעירים ביותר.

הכותרת האלגנטית והפשוטה של הספר בצרפתית לעומת זאת המתנחמדת בעברית (כי הרי הציפורים הן של אף-אחד) הזכירה לי רשימה שהסבירה מדוע לילדים צרפתיים אין הפרעות קשב. גם אם נניח שיש להם, אבל פחות, וההסבר בכתבה נסב, פחות או יותר על העמדת גבולות, הרי שהכותרת הזאת מייצגת את הגישה. אפשר ליהנות מזמרת הציפורים גם אם הן לא שלך. אם בכל זאת צריך לשייך, אז נא לדייק ולתת כותרת: הספר שלי על ציפורים.

שני חסרונות לספר, האחד, שם המאיירת, מריון בילה (Marion Billet), איננו רשום באותיות לועזות כפי שנהוג וראוי בספר מתורגם. אם החמצתי, אני מתנצלת, אך מבקשת לרשום בצורה בולטת.

החיסרון הנוסף של הספר, בעיני, הוא  היותו מופעל על ידי סוללות (בטריות) וזה חסרון כפול, במקרה שיש בבית ילדים קצת גדולים יותר וסקרנים (למרות שדרוש מברג כדי להחליפן ויש אזהרות בולטות שזה בסדר גמור). הבעיה הנוספת היא מבחינת זיהום כדור הארץ. כן ברור שמפעלים מזהמים פי כמה וכמה...

מקום משכנה של הסוללה

בעלת הספר בוחנת את דף הסוללה

הוראות ואזהרות

מה הקשר בין רות שלוס ודירה להשכיר?

"הנאים השכנים בעיניך?" - מי אינו מכיר את דירה להשכיר של לאה גולדברג עם האיורים של שמואל כץ. אפילו בול יש לכבוד הספר.

 

תוך כדי חיפוש אחר חומרים עבור כתיבת פוסט על הציירת והמאיירת רות שלוס, שהלכה לעולמה לפני שבוע, נתקלתי בארכיון יד יערי של גבעת חביבה בכתבה מאת מאת יוספה פכר, ארכיונאית ביד יערי בגבעת חביבה ובארכיון של קיבוץ מזרע. בתחילה חשבתי לכלול את הכתבה בפוסט על אודות רות שלוס אבל אחר כך חשתי שיש כאן סיפור בפני עצמו.

על כך שלאה גולדברג כתבה בעיתוני ילדים כמו דבר לילדים ועל המשמר יודעים רבים וגם על כך שהאוצרות האלו נאספו ולוקטו בספרים למרבה המזל. אולם, האם ידעתם שגם דירה להשכיר הופיע לראשונה בעיתון לילדים? אני לא ידעתי. דירה להשכיר הופיע לראשונה ב- "משמר לילדים", כרך 4 חוברת ד' 22.10.1948 מלווה באיוריה של רות שלוס (תמונות למטה).

אולם בכך לא מסתיים סיפור הגלגולים של דירה להשכיר. עוד לפני שיצאה המהדורה שלוותה באיוריו של שמואל כץ בספריית הפועלים בשנת 1970, הוציאה ההוצאה שלאה גולדברג הייתה עורכת ספרי הילדים שלה, את הספר בגרסה אחרת. בשנת 1959 בספרית חלון, סדרה א', מספר 1, עם איורים של שושנה הימן (תמונה למטה).

מקור התמונה

מקור התמונה

 

מקור התמונה

אגב, בספרית חלון יצאו למשל:

 חלון מספר 4 - "מעשה בצמר פלא" שספרה ואיירה במגזרות נייר מרים ברטוב, 1959

חלון מספר 8 - "תפו ופוזה" - של יזהר ונעמי סמילנסקי, 1960:

 

הצטרפו לקריאה אל ספרית פועלים להוציא ספרים אלו מחדש. אפשר להתחיל באחדים ולבדוק כיצד הם מתקבלים. האם אין איזה יובל הממשמש ובא?